השומר הצעיר היא תנועת הנוער הציונית הראשונה. התנועה הוקמה בשנת 1913 על ידי קבוצת נערים ונערות יהודים שביקשו למצוא דרך חדשה לחבריהם ולשאר בני עמם בגלות. התנועה פועלת במאות מוקדים בישראל וברחבי העולם, ומקיימת פעילות חינוכית שבסיס רעיונה הוא "תיקון אדם – תיקון עולם".
תולדות התנועה
רקע
בשנת 1913 הוקמה תנועת השומר הצעיר, הראשונה לתנועות הנוער הציוניות. ראשיתה בגליציה שבדרום-מזרח פולין ומערב אוקראינה (חלק מהאימפריה הרוסית באותם ימים), בה נאספו צעירות וצעירים יהודים לקבוצות, נפגשו לפעולה ולמדו מפיו של מדריך על ציונות, שיתוף והגשמה. תוך שנים מספר התפשטה התנועה לעשרות ומאות קנים ברחבי פולין ומשם ל-35 מדינות. ערב השואה עמד מניינה על 70,000 חברים ברחבי תבל.
בארץ הקימה תנועת השומר הצעיר 85 קיבוצים והייתה לתנועת הגשמה. במרוצת השנים יצרה מפעלים חברתיים וחינוכיים אשר תרמו לבניין המפעל הציוני והחברה הישראלית. בתנועה מתקיימים תחומי העשייה הבאים: תנועת הנוער בארץ, המונה למעלה מ-100 קנים בהם מתחנכים כעשרת אלפי בני נוער; תנועת הנוער בעולם, המונה 42 קנים ב-21 מדינות; פעילויות חברתיות במסגרת קבוצת חבצלת ותנועת הבוגרים של השומר הצעיר המונה מאות חברים.
ראשית: 1913–1919
הקן בעיר דומברובה, פולין. בתמונה מפקד שומרי ליד הקן
תנועת השומר הצעיר הוקמה ב-1913 בלבוב שבגליציה (כיום מערב אוקראינה). שנותיה הראשונות היו שנים של תסיסה וגיבוש דרך. בתחילה הייתה זו תנועת נוער צופית מעיקרה שטיפחה בחניכיה חיי קבוצה, זיקה לטבע, גאווה לאומית, והיכרות עם השפה העברית והארץ. מקור השפעה נוסף לצופים, היוותה תנועת הוואנדרפוגל (פירוש השם: ציפור נודדת) הגרמנית, בין היתר, בהשראתה ניתן הכינוי 'קן' לסניפי התנועה. שמה הראשון, "השומר", נבחר בהשראת חברי אגודת "השומר" בארץ שהיו מופת לחניכיה.
עם התבהרות דרכה הרעיונית והחינוכית של התנועה, היא התאחדה ב-1916 עם תנועת "צעירי ציון" בעלת הדגש הרעיוני-תרבותי.[2] האיחוד בין שתי התנועות הוליד את שיטת החינוך הייחודית שפיתחה תנועת השומר הצעיר. שיטה זו מתבססת על שילוב בין חינוך חווייתי וצופי לבין העשרה תרבותית ורעיונית רחבת אופקים.
בארץ ישראל: 1919–1931
משנותיה הראשונות רעיון ההגשמה היה מהותי לתנועה. עם ראשית העלייה השלישית, ב-1919, עלו לארץ ראשוני הבוגרים בכוונה להגשים בה את ערכיהם. כעבור שנה התמקמה על גבעה חשופה מעל הכנרת הקבוצה השומרית הראשונה בארץ – קבוצת ביתניה עילית. אותה קבוצה היוותה בסיס להתנסויות, לרעיונות ולשאיפות של אנשי וקיבוצי השומר הצעיר באותן שנים בארץ.
באביב 1920 נערכה ועידת השומר הצעיר בטרנוב. מסר מפורש אשר הועבר מראשוני השומרים בארץ ישראל אל השומרים בגולה, באמצעות מרדכי שנהבי החלוץ הראשון לארץ ישראל מהתנועה אשר הגיע במיוחד לוועידה, שיש לעלות עלייה מידית תוך התעלמות מן המדיניות של ההנהלה הציונית שקבעה שאין לעודד עלייה של צעירים חסרי אמצעים לפני הכנת תשתית לקליטתם בארץ. לדבריו, "התנאים בארץ שונים לחלוטין מהתנאים בגולה ויש ללמוד את החקלאות בארץ".[דרוש מקור]
ועידת טרנוב נתנה זריקת מרץ ובעקבותיה החלו חלק מבוגרי התנועה לעלות לארץ כקבוצות (עד אז עלו כבודדים).
הקמת הקיבוץ הארצי
בשנת 1927 הקימו חברי התנועה את "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", לימים תנועת האם והגוף המיישב של תנועת הנוער. בוועידה העולמית השלישית שהתקיימה בשנת 1930 בוורוטקי שבצ'כוסלובקיה (Vrútky, בסלובקיה של ימינו), הוחלט שהצטרפות לקיבוץ הארצי מהווה דרך ההגשמה היחידה והמחייבת עבור כל חניכי התנועה. לאחר הקמת הקיבוץ הארצי עברה למעשה הנהגתה של התנועה מהגולה (בעיקר פולין) לארץ. פלג "השומר הצעיר ס.ס.ס.ר" (מייסדי קיבוץ אפיקים) בהנהגת אלעזר גלילי, וחלק מסניפי התנועה במדינות הבלטיות ובארצות נוספות לא הסכימו עם החלטות הוועידה, פרשו מהתנועה והקימו את תנועת נצ"ח.
85 הקיבוצים החברים ב"קיבוץ הארצי" השתתפו בהתיישבות, בהגנה, בחקלאות, בתעשייה, בחינוך ותרבות של היישוב שבדרך ושל מדינת ישראל.
הקמת תנועת הנוער בישראל
קן השומר הצעיר בפתח תקווה
בשנת 1929 קמו שלושה קינים בחיפה, רחובות ובמקווה ישראל. בחודשים הראשונים פעלו כל אחד מהקנים באופן עצמאי ללא כל קשר ביניהם. המפגש הראשון נערך בנס ציונה ב-1930 ונכחו בו נערים גם מהערים: תל אביב, ראשון-לציון, עפולה ונס ציונה. מפגש זה התחיל את תהליך יצירת התנועה הארץ ישראלית. במפגש נבחרה הוועידה המרכזית שניהלה את התהליכים המרכזיים בתנועה באותם ימים.
בשנת 1931 הוקם בקיבוץ משמר העמק המוסד החינוכי הראשון של השומר הצעיר, שומריה שבו למדו כל הילדים והילדות הגרים בקיבוצי התנועה.
עם החזרה ממחנה ארצי בחופשת הקיץ, אשר התקיים בקיבוץ מרחביה, דרשו גם נערים ונערות אשר נולדו וגדלו בקיבוצים להקים קנים בקיבוציהם.
צמיחה בגולה: 1931–1939
הסלידה מאורח החיים היהודי בגולה והמאורעות ההיסטוריים, דחפו רבבות של בני נוער אל קני התנועה, שהציעה אלטרנטיבה אישית ולאומית. היה זה מרד מתוך אחריות כוללת על העם היהודי, שמדריכה אותו האמונה בהיתכנותו של עולם אנושי אחר.
בעשרות הקנים נוסדה חברת נעורים תוססת, אשר לא ראתה עצמה כמסגרת לחינוך משלים בלבד, אלא הקיפה את חיי הנוער בכוליותם והציעה פתרון חיים מלא: עלייה ארצה והגשמה בקיבוץ. החוליה המחברת בין הקן לבין ההגשמה החלוצית בארץ הייתה ההכשרה. בכל עיר ועיירה הוקמו חוות ההכשרה בהן התגבשו הקבוצות לקראת עלייה לארץ. תנועות נוער חלוציות-ציוניות שונות (כגון "השומר קדימה" בצ'כוסלובקיה) התמזגו במהלך שנות השלושים עם השומר הצעיר.[3]
שואה ומרד: 1939–1945
ב-1 בספטמבר1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין ואימת הנאצים ירדה על אירופה כולה. בתחילה נסגרו קני התנועה, ורבים מבוגריה ברחו לווילנה ("הריכוז הווילנאי") בניסיון לעלות ארצה, אך עד מהרה הוחלט לחזור לפולין על מנת לשקם את פעילות התנועה. ראשונה לחזור הייתה טוסיה אלטמן. לאט ובתנאי מחתרת חודשה התנועה החינוכית, נוסדה עיתונות מחתרת ומפעלי עזרה עצמית והחל להתגבש רעיון המרד.
המפגש עם ארץ ישראל דרש מחברי התנועה להיענות לאתגר ההגנה והלחימה על זכותנו לבית לאומי, כמו גם להשקיע מאמצים כבירים בהתיישבות, בקליטת עלייה ובפיתוח הארץ.
במלחמת העצמאות ולפניה מילאו חברי וחברות השומר הצעיר תפקיד חשוב בלחימה ובפיקוד בשורות ההגנה והפלמ"ח ובעמידה העיקשת של קיבוצים מול צבאות ערב. רבים שילמו בחייהם במערכה.
עם סיום הקרבות פנו חברי השומר הצעיר לאתגר התקומה. הם הקימו עשרות קיבוצים, חינכו רבבות בני נוער עולה, קלטו רבים והקימו מפעלים חברתיים שונים.
המתח בין הכורח להכשיר דור של לוחמים ובין השאיפה הבוערת והחיונית לא פחות לחנך דור של בעלי מצפון ומבקשי שלום, הוא אחד מתווי ההיכר של תנועת השומר הצעיר, אז כהיום.
מפעלות השומר הצעיר
לאורך השנים, הקימה תנועת השומר הצעיר מפעלות חינוך, חברה ותרבות ברוח ערכיה. ביניהם:
בשומר הצעיר חברים אלפי חניכים בלמעלה מ-100 קנים ומוקדי פעילות בארץ. הקנים בארץ מחולקים ל-9 אזורים, בכל אזור פועלים עשרות קנים ומוקדי פעילות שונים של התנועה. האזור מובל על ידי צוות האזור שבו חברים רכזי הקנים ורכזי האזור.
ההנהגה הראשית, מטה התנועה בישראל, פועל מבנימינה, ובו אגף שטח, אגף מטה, אגף הגשמה והדרכה, אגף קן עירוני, אגף קן קיבוצי, מחלקת הדרכה, מחלקת מפעלים, מחלקת נח"ל, מחלקת חוות ההכשרה, ומחלקת בטיחות.
ההנהגה העליונה, מטה התנועה העולמית, פועל אף הוא מבנימינה וכולל מדור בוגרים ועולים, מדור שנת פעילות בישראל, מדור צפון אמריקה, מדור אירופה ואוסטרליה ומדור אמריקה הלטינית.
הקנים מחלוקים ל-3 גופים. לכל גוף אחריות ומעורבות שונה בהובלת הקן:
גו"צ – גוף צעיר. חניכי שכבות ד'–ו'.
צב"ר – צעירים בוגרים. חניכי שכבות ז'–ח'.
גו"ב – גוף בוגר. חניכי שכבות ט'–י"ב.
שמות השכבות
בכיתה ז', שכבת החניכים מקבלת שם. נהוג שהשכבה מקבלת את שמה במפעל הקיץ השכבתי, ואולם החל משנת 2014 החניכים מקבלים את שם שכבתם במחנה הקיץ.
ראוי להזכיר כי בשנת 2020 שם השכבה התקבל ברשתות החברתיות (בעקבות משבר הקורונה), ובשנת 2021 שם השכבה לא התקבל במחנה הקיץ, אלא רק מאוחר יותר, במפעל הפסח השכבתי, כשחניכי השכבה היו בכיתה ח'.
להלן סדר שמות השכבות, יחד עם שנת קבלת השם:
גדודים (1929–1973)
שכבות (1974 – היום)
שם
שנת קבלת
השם
שם
שנת קבלת
השם
גדוד א'
1929
שכבת כרמל
1974
גדוד צבר
1930
שכבת שומריה
1975
גדוד מרחביה
1932
שכבת גשור
1976
גדוד עין-שמר
1934
שכבת סמר
1977
גדוד משמר-העמק
1936
שכבת שלום
1978
גדוד השדה
1938
שכבת נטור
1980
גדוד ניר
1940
שכבת חריש
1981
גדוד תל-עמל
1942
שכבת כרמים
1982
גדוד אילון
1944
שכבת אליפז
1983
גדוד גבולות
1946
שכבת פלך
1984
גדוד להבות
1947
שכבת כישור
1985
גדוד יחיעם
1948
שכבת צבעון
1986
גדוד נירים בוגר
1949
שכבת תל עמל
1987
גדוד נירים צעיר
1950
שכבת נגב
1988
גדוד רבדים בוגר
1951
שכבת ראשונים
1989
גדוד רבדים צעיר
1952
שכבת עלייה
1990
גדוד סער
1953
שכבת בית ודרך
1991
גדוד הראל
1954
שכבת מגוון
1992
גדוד ברעם
1955
שכבת אמיתי
1993
גדוד שדה
1956
שכבת השלום
1994
גדוד נחשון
1957
שכבת ירדן
1995
גדוד דביר
1958
שכבת קיבוץ תמיד
1996
גדוד להב
1959
שכבת ביתניה
1997
גדוד חורשים
1960
שכבת רעות
1998
גדוד ניר-עוז
1961
שכבת חזון
1999
גדוד בית-ניר
1962
שכבת אחווה
2000
גדוד היובל
1963
שכבת פלך
2001
גדוד אדמית
1964
שכבת הפועל
2002
גדוד שומריה
1965
שכבת שומריה
2003
גדוד שדה-יואב
1966
שכבת דרור
2004
גדוד כרם-שלום
1967
שכבת למרד
2005
גדוד ערבה
1968
שכבת צוותא
2006
גדוד שניר
1969
שכבת פסיפס
2007
גדוד צופר
1970
שכבת נחשון
2008
גדוד גלבוע
1971
שכבת יהב
2009
גדוד עצמאות
1972
שכבת דורות
2010
גדוד העמק
1973
שכבת החלוץ
2011
שכבת במאבק
2012
שכבת שומריה
2013
שכבת לשלום
2014
שכבת עמל
2015
שכבת ואהבת
2016
שכבת עוז
2017
שכבת אדם
2018
שכבת למשמר
2019
שכבת לפיד
2020
שכבת מצפן
2021
שכבת בחזית
2022
שכבת שומריה
2023
שכבת להבות
2024
טיולים ומפעלים
לכל שכבה בתנועה יש טיולים ארציים ואתגרים המותאמים לה:
חניכי שכבות הגו"צ משתתפים בחופשים בקייטנות המאורגנות על ידי הקנים – החנוכיף, הפסחייה והקייצת. בחופש הגדול יוצאים למחנה קיץ הכולל לינה בשטח. נוסף על כך, החניכים יוצאים – אם החליט בכך רכז האזור – למחנה פסח, במקום לפסחייה.
חניכי שכבות הצב"ר משתתפים בפסח בטיול חוצה גליל, אתגר הכרמל או ים אל ים. וכמו כן במחנה הקיץ.
חניכי שכבות הגו"ב מדריכים ומובילים את הטיולים האזוריים והארציים לחניכי הגו"צ והצב"ר. בחופשת חנוכה משתתפים כחניכים בטיול חנוכה המסורתי לדרום, בחופשת הקיץ במד"צופי (קורס ההכשרה להדרכה של התנועה לשכבות ט' המתקיים ביער כפר סאלד), ב"מסע המרד" (אשר מיועד לשכבות י' וסובב סביב המרד הגדול), ב"פרויקט קייצות" (י"א), במסע לפולין (י"א) וב"קבוצות המשך" (י"ב) ובוועידה הארצית (לכל הגו"ב).
הוועידה הארצית
מאז שנותיה הראשונות מקיימת השומר הצעיר ועידה ארצית פעם בשנה כדי לקבל החלטות על דרכה של התנועה. לוועידה מוזמנים כל חניכיה הבוגרים של התנועה (החל מכיתה ט') ודנים בה בנושאים הנקבעים מראש על ידי מנהיגות חניכים הארצית.
מאז הוועידה הארבע-עשרה (2007) החלה הוועידה פועלת במתכונת "מגילת השומרים". על פי מתכונת זו, הוועידה מהווה את שיאו של תהליך ארוך שקודם לה בקני התנועה, במסגרתו קם צוות "נושא שנתי" מחניכי יב' ומשלחת הקומונרים. צוות הנושא השנתי, בשיתוף עם מחלקת הדרכה, מכין את הקנים לקראת הוועידה ומדריך באירוע עצמו.
בזמן הוועידה, המגילה עומדת לביקורת ושינסוחים על ידי חניכי התנועה, ובסופו של תהליך הניסוח מקבל צוות הניסוח את הערות החניכים והמדריכים, ומשנסח את המגילה בהתאם להן. מגילת השומרים מהווה מסמך רשמי המעיד על דרכה של התנועה במסגרת זו מתבטלת ההצבעה שחתמה באופן מסורתי את הוועידה, ומוחלפת בטקס חתימה של חניכים מהשכבה המובילה בתנועה על המגילה.
בשנת 2019 לא התקיימה הוועידה, אלא התנועה קיימה אירוע אחר בשם "קונגרס החניכים השומרי" שעסק בנושא "מנהיגות חניכים", וערך יומיים בגבעת חביבה. במהלך הקונגרס החניכים דנו ב-5 נושאים עיקריים המעסיקים את התנועה, ולכל נושא החניכים מצאו פתרון באירוע האקתון שבוצע. הנושאים היו: מנהיגות חניכים בקינים, מנהיגות חניכים מחוץ לקן והשפעה על הסביבה, מנהיגות חניכים אזורית, הקמת קינים חדשים, ופעילות פוליטית בבחירות לכנסת העשרים ואחת (ב-9 באפריל 2019). כל קן היה מוגבל ל-15 חניכים, וכן בסוף הקונגרס החניכים קיבלו סיכות לציון האירוע.
ב-2020 התקיימה בפעם האחרונה הוועידה הארצית ה-26 העומדת בסימן הנושא השנתי ׳צדק סביבתי׳. בשנתיים שלאחר מכן לא התקיימה ועידה ארצית, בין היתר בעקבות התפרצות מגפת הקורונה.
בשנת 2022, לכבוד חגיגות ה-110 של התנועה, הוחלט להחזיר את הוועידה הארצית. הוועידה הארצית ה-27 תעמוד בסימן, ייעודה של התנועה.
הקן השומרי-הגשמה-הקיבוץ – הוועידה הארצית ה-12 – 2004
ציונות – הוועידה הארצית ה-13 – 2005
יהדות שומרית – הוועידה הארצית ה-14 – 2007
מדינה יהודית ודמוקרטית – הוועידה הארצית ה-15 – 2008
חינוך פוליטי – הוועידה הארצית ה-16 – 2009
אחוות עמים – הוועידה הארצית ה-17 – 2010
ציונות בדרכי שלום – הוועידה הארצית ה-18 – 2011
סוציאליזם – הוועידה הארצית ה-19 (מועצה) – 2012
הקן השומרי במאה השנים הבאות – הוועידה הארצית ה-20 – 2013
שוויון בין המינים – הוועידה הארצית ה-21 – 2014
הדמוקרטיה הישראלית במבחן – הוועידה הארצית ה-22 – 2015
נוער יוצר תרבות – הוועידה הארצית ה-23 – 2016
"בקש שלום ורדפהו" – הוועידה הארצית ה-24 – 2017
"להיות עם חופשי בארצנו" (70 שנה למדינת ישראל) – הוועידה הארצית ה-25 – 2018
״צדק סביבתי״ – הוועידה הארצית ה-26 – 2020
"דרור לנפש" – נושא שנתי שהועבר בקנים בשנת 2021 אך ללא קיום הוועידה הארצית עקב התפרצות מגפת הקורונה
"תנועה עם ייעוד" – הוועידה הארצית ה-27 – 2022
השומריה
השומריה היא האירוע הגדול ביותר בתנועת השומר הצעיר. אחת לעשור מוזמנים כל חניכי ובוגרי התנועה בישראל ומחוץ לה לחגוג את הולדת התנועה. באירוע נבנים מבנים צופיים גדולים וכל קן בונה מחנה גדול ומרשים. לאורך השומריה מתקיימות תחרויות שונות בין הקנים ומתקיים אירוע מרכזי אליו מוזמנים כל החניכים, ההורים והבוגרים. אחרי מספר ימים של מחנה, השומריה מסתיימת במצעד ברחובות של עיר מרכזית ובמופע הפתוח לכלל בני ובנות הנוער.
רשימת השומריות
השומריה הראשונה – התקיימה ביולי 1945 על הר הכרמל בהשתתפות 1,550 שומרים ושומרות מ-40 קנים. השומריה נערכה בסימן 25 שנה לעליה השומרית ארצה סמל שנת המאה
השומריה השנייה – התקיימה ביולי 1949 בסיום מלחמת השחרור. השתתפו בה 4,500 חניכים, למרות חוסר רב של שכבה בוגרת ומדריכים (בעקבות המלחמה). כמו קודמתה גם השומריה השנייה התקיימה מורדות הר הכרמל בשם "מחנה יחיעם".
השומריה השלישית – התקיימה בקיץ 1956 בהר הכרמל. בין הנואמים בטקס פתיחת השומריה היה אבא חושי, ראש עיריית חיפה באותו זמן.
השומריה הרביעית – התקיימה בין ה-7 ל-11 ביולי 1966 בגבעות שער העמקים. בשומריה השתתפו כ-7,000 חניכים.
השומריה החמישית – התקיימה בין ה-14 ל-18 ביולי 1976 ביער "הראל" ליד קיבוץ נחשון. הייתה זו השומריה הגדולה ביותר ונבנו בה מבני ענק של עד 26 מטר גובה ללא מסמרים – דבר שנאסר בשומריות הבאות. האורחים הבולטים היו ראש הממשלה יצחק רבין ונשיא המדינהאפרים קציר
השומריה השישית – התקיימה ב-1980 באזור תפן. השומריה הייתה קטנה וארכה רק יום אחד, כל זאת בצל המשבר שעבר על השומר הצעיר באותן שנים.
השומריה השמינית – התקיימה באוגוסט 1993 במלאת 80 שנה לשומר הצעיר ביערות מנשה. השומריה עמדה בסימן השלום בעקבות חתימת הסכמי אוסלו.
השומריה התשיעית – התקיימה בשנת 2003 במלאת 90 לשומר הצעיר ביערות מנשה.
השומריה העשירית – התקיימה ב-17–20 ביולי 2013 ביער הקיבוצים, ליד משמר העמק, ועמדה בסימן 100 שנה לשומר הצעיר ולתנועות הנוער הציוניות. בין האורחים היו נשיא המדינה שמעון פרס, שי פירון (שר החינוך), שלי יחימוביץ' ואילן גילאון. בשומריה השתתפו אלפי חניכים מהארץ ומחו"ל. השומריה נסגרה בתהלוכה ברחובות חיפה לציון 100 שנים לתנועות נוער ציוניות ובהופעה של להקת הדג נחש (בוגרי התנועה).
סמלי טיולים וסמינרים נעוצים בכיס החולצה השומרית, בעוד שסמל הבוגרים נעוץ שתי אצבעות מעליו, וסיכת ההדרכה בדש הצווארון
החולצה השומרית (החולצה הכחולה, או 'השומרית' לקיצור) היא חולצת התנועה והיא נלבשת בתנועה הישראלית מאז הקמתה בשנת 1929 ובתנועה העולמית שלאחר השואה, עד אז החולצה הייתה בגוון אפור. את החולצה נוהגים חניכי התנועה ללבוש בטיולים, סמינרים וטקסים, מדריכי התנועה לובשים אותה בכל מפגש עם חניכיהם וקומונרים ואנשי הנהגת התנועה לובשים אותה בכל זמן פעילותם.
השרוך הלבן והחולצה הכחולה יוצרים יחדיו את שילוב הצבעים של דגל הלאום ומבטאים את הזיקה העמוקה אליו.
החולצה הכחולה היא בראש ובראשונה חולצת עבודה, כסמל למעמד הפועלים. החולצה הכחולה היא סממן משותף של תנועות הנוער הציוניות סוציאליסטיות.
השרוך מסמל את העמלנות והצופיות, וצבעו הלבן מסמל טוהר ואחווה. בשני קצותיו של השרוך קושר קשר את כל סיבי השרוך, לסימול קיבוץ גלויות.
נהוג למתוח את השרוך השמאלי כדי שיהיה ארוך יותר מהשרוך הימני ובכך לסמל את ערכי השמאל של התנועה.
בתנועה העולמית השרוך שרוך בצורת האות H, המרמזת על שמה של התנועה באנגלית (Hashomer Hatzair).
שלושת זוגות החורים שדרכם משתרג השרוך מסמלים את שלושת ערכי היסוד של התנועה: ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים.
הצווארון והחפתים מסמלים טקסיות ורשמיות. בנוסף, הצווארון מסמל את צווארון הפועלים.
עשרת החורים בחולצה (שישה בשרוך, שניים בכיסים ושניים בשרוולים) מסמלים את עשרת הדיברות של התנועה.
השרוולים ארוכים – להגנה מפני קור, קרינת השמש, קוצים ואיתני טבע נוספים. הם ניתנים לקריעה לשימוש כתחבושת או כחוסם עורקים.
על כיסויי הכיסים נוהגים החניכים לנעוץ את העיטורים שניתנים בתום טיולי התנועה.
על דש הצווארון נהוג לנעוץ את סיכת ההדרכה שניתנת בתום קורס ההדרכה לפני עליית החניכים לכתה י'. לעומת סיכת ההדרכה את סיכת הבוגרים שניתנת ליוצאים לשנת שירות בתנועה נהוג לענוד במרחק של שתי אצבעות מעל לכיס השמאלי.
ערכיו של השומר הצעיר מתבטאים בעשרה דיברות (על משקל עשרת הדיברות).
מאז שנוסדה התנועה עברה התנועה תמורה רבה רעיונית וחברתית, ובהתאמה השתנו גם הדיברות, במיוחד בעשור הראשון לתנועה. תמורות נוספות התחוללו בשנות החמישים ואחר כך במהלך שנות השבעים ושנות השמונים, כאשר דור המייסדים הלך לעולמו. השינויים ניתנו מתוך רצון לשקף את ערכיה החדשים.
התפתחות עשרת הדיברות במרוצת השנים
גרסת 1916
גרסת 1928
גרסה נוכחית
השומר הוא איש אמת
השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה
השומר והשומרת הם אנשי אמת ועומדים על משמרה
השומר הוא נאמן לאלֹהי ישראל, לארץ אבותיו ולעמו
השומר הוא חלוץ התחיה של עמו, שפתו ומולדתו
השומר והשומרת הם חלוצי השחרור הלאומי של עמם ומולדתם ונאמנים לערכי תנועת הפועלים החלוצית
-
השומר הוא מגשים ולוחם לחיי צדק, אחווה וחופש בחברה האנושית
השומר והשומרת לוחמים לשוויון, שלום ואחוות עמים
השומר דרכו לחסכון
השומר הוא פעיל איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו
השומר והשומרת הם אנשי עבודה ומגשימים בקיבוץ השומרי
השומר הוא איש חיִל
השומר הוא בעל רצון המשלים את עצמו הגשמה רוחנית וגופנית
השומר והשומרת מחשלים את אופיים וחותרים לשלמות רוחנית וגופנית
השומר הוא אחיעזר ואחיסמך
השומר הוא אחיעזר ואחיסמך
השומר והשומרת הם אחים נאמנים לחברה השומרית וסרים למשמעת מדריכיה
השומר הוא אח לשומרים השומר שומע לפקודת ראשיו
השומר הוא אח נאמן לעדה השומרית וסר למשמעת מנהליה
השומר והשומרת פעילים בחברה ומקיימים יחסי רעות ושיתוף עם חבריהם
השומר הוא עליז ורענן
השומר הוא אמיץ, עליז ורענן
השומר והשומרת אמיצים, עצמאים ומלאי חדוות נעורים
השומר הוא חובב הטבע
השומר הוא חובב הטבע, מכירו ויודע לחיות בחיקו
השומר והשומרת חובבי טבע, לומדים להכירו ומושרשים בנוף מולדתם
השומר הוא טהור במחשבותיו, בדבריו ובמעשיו
השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו (אינו מעשן, אינו שותה כהל ושומר על הטוהר המיני)
השומר והשומרת הם ישרים וטהורים בהליכותיהם, יוצרים ומגשימים סגנון חיים חלוצי
באמצע שנות ה-80 פקד את מדינת ישראל משבר כלכלי חריף אשר הוביל את הקיבוצים, כמו את המגזר היצרני כולו, להזדקק להלוואות גדולות. בשנים שבאו אחריו נכנסו הקיבוצים, ובתוכם גם קיבוצי אשר הקימו בוגרי השומר הצעיר, למשבר ערכי עמוק, אשר ממשיך עד ימינו. המשבר הכלכלי הפך למשבר כולל ודחף קיבוצים רבים לבחור בתהליכי הפרטה אשר מובילים לפירוק הסולידריות, השיתוף והשוויון – שלושה מרכיבים שייחדו ובנו את הקיבוץ השומרי כיעד ההגשמה הבלעדי עבור בוגרי תנועת השומר הצעיר.
בסוף שנות ה-90, אחרי שנים של אובדן דרך חינוכית והצטמצמות גדולה באחוזי ההגשמה בקיבוצים, החל תהליך פנימי בתוך תנועת השומר הצעיר של חידוש מסלול ההגשמה. הגרעינים הבוגרים, שבעבר הופנו להשלים בקיבוצים, ביקשו עכשיו דרך חדשה והקימו קומונות שיתופיות בעלות אופן שיתופי-משימתי.
במאי 2001 התקיימה בגבעת חביבה הוועידה הארצית ה-10 בנושא "חזון שומרי". הוועידה סימלה את תחילת היציאה של התנועה מהמשבר המתמשך שפקד אותה ובה הוגדר מחדש החזון בנוגע לשלושת ערכי הליבה – ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים. הוועידה גם הגדירה את עצמה מחדש כ'תנועת חיים' והחליטה על חידוש מסלולי ההגשמה. בנוסף, הוועידה הגדירה את קיבוץ פלך כיעד הגשמה וכקיבוץ הבוגרים הראשון של 'תנועת החיים'.
בהמשך השנים התגבש תהליך ההגשמה השומרי המחודש וקמה 'תנועת הבוגרים' של השומר הצעיר. תנועת הבוגרים של השומר הצעיר היא תנועה ציונית-חברתית-חלוצית המונה כ-300 חברים הפרושים בעשרות נקודות ברחבי הארץ. התנועה פועלת למען חברה ישראלית צודקת, שוחרת שלום ובעלת אופי יהודי ודמוקרטי ולטיפוח מבנים שיתופיים חדשים בעת הזו.
אנשי התנועה חברים בקבוצות ובקיבוצי מחנכים הפרושים ב-11 מוקדים ברחבי הארץ, מאשקלון בדרום ועד קיבוץ פלך בצפון. רובם ככולם צמחו כחניכים בתנועת הנוער, התגבשו יחד במסלול חוות ההכשרה בשנת השירות ובשירות משמעותי בנח"ל, ועם שחרורם מהצבא בחרו להצטרף לתנועת הבוגרים ולהגשים אורח חיים חלוצי בחברה הישראלית.
התנועה מפעילה מסגרות חינוכיות רבות ברחבי הארץ, המשמשות במה למפגש עם עשרות אלפי בני נוער ומבוגרים. פעילויותינו מתקיימות במסגרת תנועת הנוער, בתי ספר, פנימיות, מרכזים לנוער עולה ונוער בסיכון, מרכזי הדרכה באתרי מורשת ומוזיאונים, סמינרים לבתי ספר בנושאי מנהיגות, צדק חברתי ויהדות פלורליסטית, מפגשי קבוצות של בני נוער יהודים וערבים ועוד. חברי בוגרי התנועה רואים בשוויון ערך האדם בסיס לחיים משותפים בהם יכול כל אדם לבטא את עצמו מתוך מחויבות לאושרו של הזולת.
אלי שדמי (עורך), שלוש ועידות והעלייה הגדולה, 1918–1921, מקורות לחקר תולדות "השומר הצעיר", גבעת חביבה: מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר, 1984 (הספר בקטלוג ULI).
דוד זית (עורך), ייסוד הקיבוץ הארצי, חיפה, 1–3 באפריל 1927, מקורות לחקר תולדות "השומר הצעיר", גבעת חביבה: מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר, 1987.
דוד זית, האוטופיה השומרית, השומר הצעיר בפולין, 1921–1931.
אלי צור, לפני בוא האפלה – השומר הצעיר בפולין ובגליציה, 1930–1940, הוצאת מכון בן-גוריון ואוניברסיטת הנגב.
רות בראודה, ממשפחת יערי לא נשאר איש, שבע השנים של "השומר הצעיר" הפולני 1939–1946.
אלי צור, לבלוב אחרון, השומר הצעיר בפולין בשנים 1944–1950. הוצאת יד ושם, 2018.
אביהו רונן, הייני בורנשטיין, ז'אנין (לבנה) פרנק, רונן הרן (עורכים), מכתבים בזמנים אפלים, התכתבות בין אנשי השומר הצעיר באירופה הכבושה ומרכז הקשר בשווייץ, 1942–1945. כרך א': פולין וסלובקיה. כרך ב': הונגריה צרפת ובלגיה. הוצאת מורשת, 2019
עומר עינב, נישאר פה לעולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022
מחקרים נוספים
אלי צור (עורך), ראשית התנועה העולמית "השומר הצעיר", מקורות לחקר תולדות "השומר הצעיר", גבעת חביבה: מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר, 1997.
