בית שאן

בית שאן

הגן הלאומי בבית שאן
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	הצפון
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	נועם ג'ומעה
גובה ממוצע[1]	‎-134 מטר
תאריך ייסוד	1949
סוג יישוב	יישוב 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1]
- אוכלוסייה	20,483 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2]	116
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3]	‎0.04 אלפי תושבים
- צפיפות אוכלוסייה	1,859 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי[2]	131
תחום שיפוט[4]	11,020 דונם
- דירוג ארצי[2]	128
(למפת עמק בית שאן מוגדלת)   בית שאן (למפת עמק בית שאן רגילה)   בית שאן (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית שאן (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית שאן 32°29′50″N 35°29′52″E / 32.4973376487719°N 35.4978010331019°E / 32.4973376487719; 35.4978010331019
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5]	4 מתוך 10
- דירוג ארצי[2]	159
מדד ג'יני לשנת 2019[4]	0.3610
- דירוג ארצי[2]	225
לאום ודת[4]   יהודים: 97.1%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 2.9% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[4] 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 9.6% גילאי 5 - 9 8.5% גילאי 10 - 14 8.0% גילאי 15 - 19 7.2% גילאי 20 - 29 15.3% גילאי 30 - 44 18.3% גילאי 45 - 59 15.6% גילאי 60 - 64 5.3% גילאי 65 ומעלה 12.2% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[4] סה"כ בתי ספר 15 –  יסודיים 10 –  על-יסודיים 11 תלמידים 3,907  –  יסודי 2,205  –  על-יסודי 1,702 מספר כיתות 207 ממוצע תלמידים לכיתה 21.1 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל בית שאן נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
bet-shean.org.il

בֵּית שְׁאָן היא עיר במחוז הצפון בישראל, בעמק בית שאן, ממזרח לעמק יזרעאל, ממוקמת על כביש 90, כ־25 קילומטרים מדרום לכנרת.

בית שאן היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל. בתל בית שאן נתגלו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית. בתקופת הברונזה המאוחרת, עת כנען נעשתה חלק מהאימפריה המצרית, בית שאן שימשה כמרכז אדמיניסטרטיבי של השלטון המצרי. לפי המקרא, בימי שאול הייתה זו עיר כנענית, ובהמשך היא שולבה בממלכת ישראל.

בתקופה ההלניסטית, בית שאן נודעה גם בשם סקיתופוליס. לאחר הכיבוש הרומי, סקיתופוליס קיבלה מעמד אוטונומי ונעשתה לעיר המובילה מבין ערי הדקאפוליס. בתקופה הביזנטית, בית שאן שימשה כבירת פרובינקיית פלשתינה סקונדה. בית שאן אז הייתה מרכז עירוני גדול ומונומנטלי, והתגוררו בה נוצרים, פגאנים, יהודים ושומרונים. לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, ולאחר סדרה של רעידות אדמה (בייחוד רעש שביעית, בשנת 749), העיר ירדה מגדולתה ונעשתה לעיר שדה בינונית בגודלה.^[6][7]

בית שאן נודעה בימי הביניים כמקום עם קרקע דשנה ופוריה, שבה שדות אורז וקני סוכר, מטעי תמרים, כרמי זית וכרמי גפן. בתלמוד הבבלי אמר עליה ריש לקיש: ”גן עדן... אם בארץ ישראל הוא – בית שאן פִתחוֹ”^[8], והסביר רש"י: "שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל".

המועצה המקומית החדשה נוסדה בחודש יוני 1949 ונקראה בית שאן. רוב האוכלוסייה הערבית עזבה קודם לקרבות מלחמת העצמאות ובמהלכם ומיעוטה פונה לאחריהם, בעיקר לנצרת. שטח השיפוט שלה הוא 7.1 קמ"ר, והיא הוכרזה כעיר בשנת 1999.

שם העיר עבר גלגולים רבים, בין השאר נקראה "אשאן", "בֵּית שָׁן", "ביישן" ו"ביסאן". נקראת, ככל הנראה, על שם האל שאן, שיושביה הקדומים הקימו לו בה מקדש^[9].

ביוונית נקראה העיר Σκυθόπολις (סְקִיתוֹפּוֹלִיס)^[10] – על שם יושביה, הסקיתים, ופוליס שמשמעותה עיר ביוונית.

בערבית שם העיר הוא بيسان (בִּיסַאן).

ערך מורחב – העיר העתיקה של בית שאן

בית שאן היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ראשיתה לפני כ-7,000 שנה. ממוקמת על דרך הים שהייתה בין מצרים למסופוטמיה. מיקומה אסטרטגי, בבקעת בית שאן, על מקום המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל, והיא יושבת גם על הציר הראשי המוביל מירושלים לטבריה, ועל הציר הראשי שמוביל מהבקעה אל הים התיכון, שהוא למעשה תחילתו של העתק משנה של הבקע הסורי-אפריקני. גדולתו ופוריותו של עמק בית שאן הם בשפע המים, בהם מעיינות גדולים הנובעים לרגלי הר הגלבוע.

תחילת היישוב הייתה בשתי נקודות מרכזיות: תל בית שאן, המתנשא מעל חורבות העיר הרומית, ובתל אצטבה, מצפון לתל בית שאן.

העיר מוזכרת בתנ"ך כמה פעמים. בכתבי המארות מוזכרת בכתיב "אסאן"^[9]. נזכרה ברשימת כיבושיו של תחותמס השלישי במסעו לארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס (1468 לפנה"ס). מאז ועד המאה ה-12 לפנה"ס הייתה העיר בשלטון מצרי, ונמצאו בה שרידים של בית מושל מצרי, ששימש ככל הנראה רצף של מספר מושלים. בזמן כמה מהם הייתה העיר מרכז שלטוני של כל האזור. בעיר נמצא פסל של רעמסס השלישי. וכן שתי מצבות ניצחון מימיו של סתי הראשון. מצבות אלה מעידות שכבר במסעו הראשון עבר דרך בית שאן והשליט בהן סדר. בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית נודעה העיר בשם Nysa (ניסה) או Scythopolis (סקיתופוליס)^[9].

בתנ"ך מוזכרת בית שאן כבר בכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כפי המסופר בספר יהושע, היא הייתה בנחלת שבט מנשה, אשר לא יכול לכובשה, בגלל רכב הברזל אשר לכנעני יושב העיר. בתקופת שאול המלך מסופר כי לאחר שצבא ישראל נוצח בגלבוע בידי הפלשתים, שמו את גווייתו וגוויות בניו על חומת העיר בית שאן: ”וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן”^[11] (משם עצמותיהם הועברו ליבש גלעד).

לפי סיפור המקרא, העיר נכללה בתחום הנציבויות של שלמה המלך, לאחר שנכבשה על ידי דוד המלך. כמו כן היא נזכרת ברשימת הערים הכבושות לאחר מסע שישק לארץ ישראל, בימיו של רחבעם (925 לפנה"ס).

בתקופת בית שני הייתה בית שאן עיר מעורבת שבה גרו יהודים שקראו לה ביישן, ויוונים שקראו לה סקיתופוליס ("עיר הסקיתים"). לדברי מיכאל אבי-יונה, היא נקראה כך על שם שכירי הצבא הסקיתים שהושיבו שם המלכים לבית תלמי^[12].

בתקופה ההלניסטית הייתה בית שאן אחת מערי הד'קאפוליס. היא נחרבה בידי אריסטובלוס ואנטיגונוס, בניו של יוחנן הורקנוס. כיבוש העיר היה, לפי מגילות תענית, ליום חג ליהודים.^[13]

במהלך המרד הגדול (66–70 לספירה) שיתפו היהודים המקומיים פעולה עם שכניהם היוונים ונלחמו נגד אחיהם המורדים היהודים. לאחר שהצליחו להרחיק את המורדים היהודים לאות 'תודה' משכניהם היוונים נטבחו תושבי העיר היהודים על ידי שכניהם הנכרים.^[14] בתקופה הרומית כונתה העיר "ניסה סקיתופוליס", על-שם ניסה, שהייתה במיתולוגיה היוונית האומנת של דיוניסוס, אל היין והפריון ופטרונה של בית שאן. אולם ייתכן כי זהו שם ששייך לשושלת סלאוקוס, משום שהייתה נסיכה סלאוקית בשם זה^[15]. העיר הייתה הבירה של ברית עשר הערים (הדקאפוליס) בראשית התקופה הרומית, אף על פי ששאר הערים היו בעבר הירדן המזרחי.

בראשית המאה ה-3 לספירה פטר רבי יהודה הנשיא את הקהילה היהודית בעיר ממצוות התלויות בארץ, מאחר שהעיר לא נכבשה שנית בידי עולי בבל ואין לה דיני קדושת הארץ לעניין מעשרות^[16]. במשנה^[17] מוזכרות חנויות מעוטרות בעבודה זרה שהיו בבית שאן. משם ניתן להבין כי התקיימה בעיר עבודה זרה לפני תחילת המאה ה-3, בה נחתמה המשנה.

בית שאן הייתה עיר נוצרית חשובה בתקופה הביזנטית, באותה תקופה העיר נקראה סקיתופוליס. ברעידת אדמה בשנת 363 נהרסו מבנים בעיר, בהם הבזיליקה הרומית. בשנת 409 חולקה הארץ לשלוש פרובינקיות, וסקיתופוליס נבחרה לבירת הפרובינקיה פלשתינה השנייה. במהלך כל התקופה הרומית-ביזנטית הייתה סקיתופוליס עיר מפוארת עם מבני ציבור, בתי מרחץ, מתקני שעשועים, שווקים, נימפאונים, שערים מונומנטליים ורחובות מרכזיים צולבים (קארדו ודקומאנוס). בעיר היה בית כנסת עם פסיפס מרשים שנחשף בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ומקדשים אליליים גדולים שהפכו אחר כך לכנסיות. ב-2010 נחשף בית כנסת שומרוני שנבנה ככל הנראה בסוף המאה החמישית לספירה^[18].

רוב מבני העיר נהרסו ברעידות האדמה בשנת 659/60 וברעידה שאירעה בשנת 749, לאחריה הפכה לעיירה קטנה תחת השם הערבי ביסאן.

בית שאן נכבשה על ידי טנקרד (1072 – 1112) במסע הצלב הראשון בשנת 1099, אך היא מעולם לא בוּצרה. למרות זאת הוקמה בה מצודה בחלקו המזרחי של ההיפודרום הרומי הנטוש. גם התל כנראה יושב בתקופה זו. בית שאן עמדה במתקפה הראשונה של צלאח א-דין ב-1182, אך מקץ שנה נפלה ונהרסה כליל בידיו. העיר נבנתה מחדש בשנת 1192, ועִז א-דין אֻסאמה אלצאלח מונה למושלה. ב-1217, הרסו הצלבנים את העיר שוב במסע הצלב החמישי בראשות אנדראש השני, מלך הונגריה. הקטע האחרון של קרב עין ג'אלות (1260) בין המונגולים לממלוכים התרחש בבית שאן. בית שאן שוקמה מהריסותיה שוב באמצע המאה ה-13, כאשר מדי פעם התנפלו עליה המונגולים או הצלבנים. בד בבד, חשיבותהּ הלכה ועלתה עם תזוזת החזית המונגולית-ממלוכית צפונה לסוריה, והיותה תחנה בדרך הראשית (דרך הדואר) המחברת בין סוריה ומצרים. ב-1260 הפכה בית שאן לבירת אחת הנפות של מחוז דמשק, כאשר באותה עת נבנתה בה אכסניית-השיירות של האמיר סלאר (שכונתה "ח'אן אל-אחמר"), ליד השכונה הסמוכה למסילת הברזל דהיום.

במאה ה-14 חייתה בעיר קהילה יהודית קטנה. ר' אשתורי הפרחי (1313 והלאה) כותב בספרו "כפתור ופרח" מדוע בחר בבית שאן כמקום מגוריו: ”בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי (סיירתי ברחבי הארץ). עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי (בקרתי בכל מקום). הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה^[19], אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי. יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה.”

במשך רוב התקופה העות'מאנית הייתה העיר כפר נידח וחרב. במחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר פעולות שיקום ושיפור במרחב כולו, העיר הוכרזה עיר מחוז, נבנו בה מספר מבני ממשל (חלקם קיימים עד היום), נוסדו בעיר שווקים ומונה נציב לאזור.

במהלך המאה ה-19 הגיעו לאזור בית שאן בדווים ומהגרים מצרים. הם הצרו והציקו לשאר המתיישבים המקוריים שהיו באזור עוד לפני כן. ב-1876 עלה עבדול חמיד השני על כס הסולטנות בטורקיה: הוא עשה סדר ברישום הקרקעות, גירש אנשים שלא עיבדו את האדמה והעלו לו מס יובלים, והגדיר את האדמות הלא מעובדות כג'יפתליק - אדמות ששייכות לסולטנות. בנוסף שיפץ הסולטן את גשר שיח' חוסיין, שיפר את מצב הביטחון והשקיע בתשתיות, איפשר התיישבות קבע וגירש חלק מהבדווים. דברים אלו שיפרו את מצב הביטחון וההתיישבות בעמק בית שאן ובה עצמה, והיישוב החל לצמוח. בעשור האחרון של המאה ה-19 מגיעים לעיירה הקטנה גם ראשוני המתיישבים היהודים. המיזם המשמעותי ביותר בעיר, היה תחנה על תוואי רכבת העמק, שנחנכה ב-1904, ופעלה עד ליל הגשרים ב-1948, אז פסקה פעולת הקו.

כתוצאה מפעילות השיקום, החלה זרימת אוכלוסייה אזרחית ליישוב הקטן, שמנה ערב מלחמת העולם הראשונה 2,000 נפש, והוא זכה למעמד של עירייה.

עד היום פזורים בבית שאן כמה עשרות מבנים מהתקופה המנדטורית. בתקופה העות'מאנית הבתים היו עשויים מחומר, ולרוב לא נותר מהם כמעט דבר.

בימי המנדט הבריטי הייתה ביסאן עיירה ערבית. בעיר הערבית^[20] שהו בשיאה של הקהילה היהודית בתקופת המנדט, בין 200 ל-250 יהודים, היה להם נציג בעירייה, פעלה שם מרפאה מטעם הדסה וגם בית ספר עברי. במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט איימו הערבים בביסאן בפרעות על הקהילה היהודית. המאורעות פרצו ב-19 באפריל 1936 ויומיים לאחר מכן פונו כל יהודי העיר. היהודי היחיד שנותר בעיירה היה הרופא ד"ר יוסף להרס. הוא נרצח ביריות ב-26 בפברואר 1937. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מנתה 5,180 תושבים^[21] ושימשה כבירת נפת ביסאן במחוז הגליל (1945).

בימי מלחמת העצמאות היו בעיר 6,000 תושבים^[22]. על פי תוכנית החלוקה יועדה העיר וסביבותיה להפוך לחלק מן המדינה היהודית. בחודש ינואר 1948 דווח כי הוועד הערבי העליון בראשות המופתי אמין אל-חוסייני סיכל ניסיון של מנהיגי העיר הערבים ותושבי האזור היהודים להגיע ל"הסכם בלתי רשמי של הבלגה הדדית". עמק בית שאן ובמרכזו ביסאן נתפס בעיני מטה "ההגנה" כאחד הנתיבים העיקריים דרכם צפוי צבא עבר הירדן לפלוש למדינה היהודית. ב-22 באפריל המליץ יגאל אלון לכבוש את העיר ולהניס את תושביה הערביים. תושבי היישובים היהודיים באזור ויוסף ויץ הפעילו גם הם לחץ על מנהיגי היישוב וטענו כי צבא הלגיון נכנס לעיר ומחזק את ביצוריה^[22]. בעקבות כך מסוף אפריל הוטל מצור חלקי על העיר ומשפחותיה האמידות – עלי אבו רבאח, שכשיר וג'מוס – החלו לעזוב לעבר הירדן. בראשית מאי הורה הלגיון הערבי על פינוי נשים וילדים מהעיר^[23].

בליל 11 במאי כבשה מחלקה של "ההגנה" את תל בית שאן. בעקבות זאת, ב-12 במאי נכנעה העיר לחיילי "ההגנה"^[24]. במהלך המשא ומתן על תנאי הכניעה ברחו יחידות צבא השחרור הערבי ומרבית תושבי העיר, רובם לעבר הירדן ומיעוטם לג'נין. בעיר נותרו בין 700 ל-1,500 איש. תחילה הוטל עליהם עוצר ומשטר צבאי, אך קציני "ההגנה" באזור שחששו מהפלישה העתידית של צבאות ערב ומקיומו של ריכוז ערבי גדול בסמוך לחזית לחצו על פינוי הנותרים ובקשתם נענתה^[25]. ב-14 או ב-15 במאי נשלחו רובם אל מעבר לירדן, וכ-250–300 תושבים, רובם ככל הנראה נוצרים, הורשו להישאר עד ל-28 במאי, אז נאלצו לבחור בין יציאה לעבר הירדן או לנצרת. רובם העדיפו את נצרת, ובאותו יום הוסעו לשם במשאיות של צה"ל. יציאת הערבים מהעיר, יחד עם לחץ מצד ה"הגנה", גרמו גם ליציאתם של הערבים הנותרים בעמק בית שאן^[26].

ביוני 1949 יושבה העיירה מחדש בשמה הקדום "בית שאן". בשנות ה-50 וה-60, במסגרת העלייה ההמונית, הובאו אליה עולים חדשים רבים מעיראק, איראן, רומניה וצפון אפריקה^[27].

במהלך מלחמת ההתשה סבלה העיר מהפגזות ירדניות ומהסתננויות של מחבלים משטח ירדן. באירועים אלו נהרגו ונפצעו תושבים רבים. בשנת 1974 חדרו מירדן מחבלים מהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין וביצעו בעיר פיגוע שגבה את חייהם של ארבעה מתושבי העיר, אירוע שהוביל להפגנות סוערות של התושבים.

בשנת 1999 הוכרזה בית שאן כעיר.

בנובמבר 2002 ביצעו שני מחבלי פת"ח שהגיעו מהכפר ג'לבון בשומרון פיגוע טרור בסניף הליכוד בעיר. בפיגוע, שהתרחש בעיצומו של יום הבחירות הפנימיות, נרצחו 6 אזרחים (5 מתוכם תושבי העיר) ונפצעו עשרות נוספים.

ביוני 2017 הופקדה תוכנית המתאר העירונית, במסגרתה יבנו כ-6,540 יחידות דיור, יוקמו כ-470 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר ויבנו גם כ-710 חדרי מלון. כמו כן צפויה הרחבת הגן הלאומי בעיר והקמת כניסה חדשה לכיוון מרכז העיר^[28].

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בבית שאן 20,483 תושבים (מקום 116 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 77.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,495 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).^[29]

זו העיר הקטנה ביותר בישראל מבחינת גודל האוכלוסייה;

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כביש 90, הכביש הארוך ביותר בישראל, חולף בתחומי העיר וחוצה אותה.

בבית שאן הוקמה התחנה החמישית מבין שמונה התחנות המקוריות של מסילת הרכבת החיג'אזית, שנקראה "ביסאן". במהלך השנים נערכו תוכניות שונות לחידוש פעילות מסילת רכבת העמק שנבנתה על ידי העות'מאנים, אך התוכניות הבשילו לכדי ביצוע רק בראשית העשור השני של המאה ה-21. ב-16 באוקטובר 2016 נחנכה תחנת הרכבת החדשה ומסילת העמק החדשה שנבנתה בעקבות תוואי המסילה הישן, עם שינויים קלים. הרכבת מחברת בין חיפה לעפולה ובית שאן^[30].

בעיר מופעלים קווי אוטובוס של חברת סופרבוס, לאחר שהחברה נבחרה בשנת 2014 לפעול באשכול העמקים, והחליפה את חברת קווים שפעלה בעיר^[31]. בספטמבר 2017, לאחר עיכובים רבים^[32] נפתח מסוף בית שאן שמרכז את האטובוסים המגיעים לעיר.

ערך מורחב – גן לאומי בית שאן

בשנת 1990 החל פרויקט חפירות יזומות מטעם משרד התיירות, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, עיריית בית שאן ורשות העתיקות. כ-1,500 דונם נחפרו וחשפו את שרידיה של העיר העתיקה שחרבה. במקביל לחפירות נערכו עבודת שימור, שחזור ופיתוח. במקום נחשפו תיאטרון רומי, מקדשים, מרכזי מסחר עתיקים, מרחצאות, פסיפסים ועוד.

ביולי 2008 נחנך פרויקט חיזיון אור-קולי בשם "לילות שאן". הפרויקט, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים, הוא ייחודי מסוגו בארץ ובין הבודדים בעולם. המבקרים צופים בתחילה במופע אור-קולי המוקרן על הקירות החיצוניים של התיאטרון. לאחר מכן הם מסיירים במקומות המוארים באתר ובעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (הולוגרמות, משחקי תאורה, אמצעי המחשה קוליים) "מתעוררת העיר לתחיה" כך שניתן לתור במקום ולחוש את חוויית החיים הקדומים בעיר לפני שנחרבה, בשנת 749 לספירה. החיזיון מופעל בשעות הערב, מספר פעמים בשבוע, משך 9 חודשים בשנה. האתר בכלל, והמופע האור קולי בפרט, מושכים מדי שנה אלפי תיירים.

בסמוך ליציאה מהאתר הארכאולוגי נמצא מבנה ששימש את המושל והמשטרה הטורקית בתקופה שקדמה לתקופת המנדט הבריטי. המבנה שופץ והוסב למרכז מבקרים ומופעים. בסמוך הוקם בית הארחה מפואר המאפשר לינה במקום.

בשנת 2013 הוקם במתחם התיירותי "מוזיאון בית שאן", במבנה ששימש בעבר כבית הדואר, והוקם בשנת 1937.

אלמנט תיירותי נוסף הוא שפע המעיינות הטבעיים הסובבים את העיר דוגמת גן השלושה (הסחנה), מעיין חרוד, גני חוגה, עין מודע, עין שוקק ורבים נוספים. המעיינות, רובם ככולם, פתוחים לקהל הרחב, שופעי צל ומאפשרים טבילה במים צלולים וצוננים להתרעננות מהאקלים החם המאפיין את האזור.

מאז 2012, בימי חמישי של חודשי יולי ואוגוסט מתקיים בעיר פסטיבל אוכל, מוזיקה ותרבות הנקרא "סקיתומרקט" ומושך אליו אלפי מבקרים.

בשנת 1958 נחנך בית ספר מקיף אורט אמירים בית שאן. בשנת 1994 הוקמה ישיבה תיכונית בעיר. בשנת 2014 הוקמה בעיר אולפנה תורנית לבנות. בעיר מופעל המרכז לפיתוח ההון האנושי שהוקם והופעל בשנותיו הראשונות על ידי סגן ראש העיר לשעבר אל"ם (מיל') מוטי סויסה, במרכז מטפלים בנושאי חינוך, תעסוקה סיוע לעולים, תוכנית הכנה לשירות משמעותי בצה"ל הכוללת אימוני כושר קרבי, מורשת קרב, סדרות שטח וכדומה. בנוסף מרכזת המחלקה את תיאום פעילות הכנה לצה"ל ברמה העירונית יחד עם המרכז לפיתוח הון אנושי. פעילות המרכז בתחום הנוער הביאה לעליה בגיוס לצה"ל בקרב בני העיר שעמדה בשנת 2012 על 85.9%.^{[דרוש מקור]}

בעיר פועל גרעין תורני בהכוונת הרב איתן צוקר. כמו כן קיימות בעיר ישיבת הסדר בראשות הרב שלמה שושן, ישיבה תיכונית ואולפנא.

בעיר פועלות תנועות נוער: צופים, בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, חוגי סיירות של קק"ל, בית"ר והשומר החדש.

הקונסרבטוריון העירוני בית שאן פועל בשיתוף עיריית בית שאן ומשרד החינוך. בקונסרבטוריון מועברים שיעורי נגינה פרטניים בכלי נגינה, תזמורות, מקהלות, הרכבים מוזיקליים ושיעורי תאוריה.

בקונסרבטוריון ישנה מקהלה הנקראת 'מקהלת הזמיר' המייצגת כל שנה את בית שאן בהופעה מיוחדת ביחד עם עוד מקהלות מישראל וארצות הברית בניו יורק בשיתוף הסוכנות היהודית.

נכון לשנת 2020 זינק מספר התלמידים במאות אחוזים לעומת שנים עברו ותחום המוזיקה מהווה חלק מרכזי בחינוך המוזיקלי בעיר. פרויקט בית ספר מנגן פועל בבתי הספר היסודיים וכמו כן מורים מהקונסרבטריון העירוני מלמדים ומנחים הרכבים מוזיקליים בחטיבות הביניים ובתיכונים אורט "אמירים" ואורט "פסגות"^[33].

באוגוסט 2018 הסתיים השיפוץ במתחם הקונסרבטוריון העירוני בעלות של מיליון ש"ח ובנוסף הוקם אולפן הקלטות מקצועי^[34].

בספטמבר 2019 הוקמה מגמת מוזיקה על אזורית, בית שאן- עמק המעיינות ביוזמת מנהל הקונסרבטוריון עומר גבאי ומנהל התיכון השש-שנתי אורי דויטש. המגמה מונה למעלה מ-20.^{[דרוש מקור]}

מנהל הקונסרבטוריון העירוני החל משנת 2017 היה המוזיקאי עומר גבאי^[35][36], סיים את תפקידו ביולי 2020.

לעיר קבוצת כדורגל בשם הפועל בית שאן. הקבוצה שיחקה בליגת העל בכדורגל למשך 5 עונות בשנות ה-90, במהלכן הגיעה להשגים גדולים וכן הייתה מעורבת במשחק השרוכים השנוי במחלוקת. הקבוצה הונצחה בסרט התיעודי "בית שאן: סרט מלחמה". מאז ירדה ארבע ליגות בשמונה עונות, כאשר בסוף עונת 2005–2006 ירדה לליגה ב' והתפרקה באוגוסט 2006^[37]. בשנת 2010 נרשמה בהתאחדות קבוצה חדשה בשם "הפועל בית שאן/מסילות"^[37]. נכון ל-2024 הקבוצה משתתפת בליגה א' צפון.

קבוצת הכדורסל היחידה בעיר, מכבי בקעת בית שאן, משחקת בליגה ב' נכון לשנת 2024.

• שלמה פדר 1949 - 1950
• נח מרדינגר 1950 - 1951
• משה בן יעקב 1951 - 1952
• דב אריאב 1952 - 1955
• אפרים דובק 1955 - 1963
• יצחק שמש 1963 - 1965
• יעקב מכלוף 1963 - 1970
• יעקב שריבום 1970 - 1973 - יושב-ראש ועדה קרואה
• יצחק קינן 1973 - 1982
• שלמה בן לולו 1983 - 1998

• פיני קבלו 1998 - 2003
• ז'קי לוי 2003 - 2013
• רפאל בן שטרית 2013 - 2018
• ז'קי לוי 2018 - 2024
• נועם ג'ומעה 2024

ערך מורחב – סמל העיר בית שאן

סמל העיר הנוכחי נבחר בשנת 1983 וכולל את המרכיבים הבאים:

• עץ התמר: העץ נפוץ מאוד בנוף הטבעי של בקעת בית שאן בזכות האקלים החם וריבוי המעיינות. התמר הוא גם הסמל של שבט מנשה.
• קווים מפותלים בצבע כחול: מסמל את שפע המים.
• מחתה, שופר ומנורה: סמלים יהודיים שנמצאו ברצפת הפסיפס בבית הכנסת בתל אצטבה שבצפון העיר.
• תיאטרון רומי: התגלה בחפירות העיר העתיקה ומתוארך לסוף המאה השנייה לספירה.
• קיר אבן: מסמל את החומה הביזנטית שהקיפה את העיר.
• הרים: הנוף הנשקף מהעיר ומעמק בית שאן – הרי הגלעד במזרח, הרי הגלבוע במערב ורמות יששכר מצפון.
• הכתובת בעברית קדומה מברכת מנשה: השבט אשר בנחלתו שכנה העיר, "ממגד שמים מעל ומתהום רובצת תחת".
• הכתובת "זו בית שאן": מבראשית רבה^[38].

בית שאן נחשבת היא העיר החמה ביותר במדינת ישראל. הטמפרטורה הממוצעת בשיא הקיץ (יולי - אוגוסט) נעה בין 37 ל-45 מעלות, הדבר נובע בעיקר ממיקומה הגאוגרפי הנתון בעמק בית שאן בין הר הירדן ממזרח, הר הגלבוע ממערב ורמות יששכר מצפון (ועיין ערך אקלים בקעת הירדן מדוע הוא מאופיין בחום קיצוני).

• 
  דגם של בית שאן העתיקה
• 
  התיאטרון בבית שאן העתיקה
• 
  עתיקות בית שאן, מבט ממרומי התל
• 
  מבט אווירי על התיאטרון העתיק
• 
  רחוב פלאדיוס בעיר העתיקה, ובקצהו התל
• 
  המרחצאות בעתיקות בית שאן
• 
  בית השימוש העתיק שליד התיאטרון הרומי בעתיקות בית שאן
• 
  שכונה בעיר, מאחורי רחוב ההסתדרות, בשנות ה-70
• 
  המרכז המסחרי בעיר בשנות ה-70. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

• גדעון פוקס, יוון בארץ ישראל, בית שאן בתקופה ההלניסטית והרומית, ירושלים, תשמ"ג
• גדעון פוקס, ‏ייסודה של סקיתופוליס, קתדרה 8, יולי 1977
• גדעון פוקס, ‏סקיתופוליס, קתדרה 17, אוקטובר 1980, עמ' 39-24
• יורם צפריר וגדעון פרסטר, ‏מסקיתופוליס לביסאן: שינויים בתפיסת העיור של בית-שאן בתקופה הביזנטית והערבית, קתדרה 64, תמוז תשנ"ב, יולי 1992
• יהודית טורנהיים ואשר עובדיה, ‏דיוניסוס בבית-שאן, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 34-22
• אליאס ח'מיס, ‏שתי כתובות בפסיפסי קיר מהתקופה האומיית בבית שאן, קתדרה 85, אוקטובר 1997
• רינת מירז-בן נון וגדעון ביגר, בית שאן המחודשת בסוף התקופה העות'מאנית ובתקופת השלטון הבריטי. המחלקה לגאוגרפיה, אונ' תל אביב
• מוסטפא עבאסי, בית שאן בימי המנדט הבריטי 1918-1948, עיונים בתקומת ישראל, כרך 25 (2015)
• ראובן גפני, נקודה עברית בבית שאן, קהילה יהודית בעיר ערבית בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, הוצאת מאגנס, 2018
• ראובן גפני, בעיר הקודש ביסאן, מגזין סגולה, אוגוסט 2018

מחוז הצפון
נפות	נפת רמת הגולן • נפת צפת • נפת עכו • נפת כנרת • נפת יזרעאל
ערים	בית שאן • טבריה • טמרה • יקנעם עילית • כרמיאל • מגדל העמק • מעלות-תרשיחא • נהריה • נוף הגליל • נצרת • סח'נין • עכו • עפולה • עראבה • צפת • קריית שמונה • שפרעם • מע'אר
מועצות מקומיות	אבו סנאן • אכסאל • אעבלין • בועיינה-נוג'ידאת • בוקעאתא • ביר אל-מכסור • בית ג'ן • בסמת טבעון • בענה • ג'דיידה-מכר • ג'וליס • ג'ש (גוש חלב) • דבורייה • דיר חנא • דיר אל-אסד • זרזיר • חורפיש • חצור הגלילית • טובא-זנגרייה • טורעאן • יאנוח-ג'ת • יבנאל • יסוד המעלה • יפיע • ירכא • כאבול • כאוכב אבו אל-היג'א • כסרא-סמיע • כעביה-טבאש-חג'אג'רה • כפר ורדים • כפר יאסיף • כפר כמא • כפר כנא • כפר מנדא • כפר תבור • מג'ד אל-כרום • מג'דל שמס • מגדל • מזרעה • מטולה • מסעדה • מעיליא • משהד • נחף • סאג'ור • ע'ג'ר • עיילבון • עילוט • עין מאהל • עין קנייא • פסוטה • פקיעין • קצרין • ראמה • ראש פינה • ריינה • רמת ישי • שבלי - אום אל-גנם • שלומי • שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף • בוסתאן אל-מרג' • גולן • הגלבוע • הגליל העליון • הגליל התחתון • מבואות החרמון • מגידו • מטה אשר • מעלה יוסף • מרום הגליל • משגב • עמק הירדן • עמק המעיינות • עמק יזרעאל
מועצה מקומית תעשייתית	מגדל תפן
יישובים לשעבר	אבוקה • אחוזת נפתלי • אתגר • גבעות זייד • מחנה ישראל • שייח' בראק

דקאפוליס
גרסה • סקיתופוליס • היפוס • גדר • פלה • פילדלפיה • דיאון • קנטה • רפנה • דמשק • אבילה