מוחמד נגיב

מוחמד נגיב
محمد نجيب

לידה	20 בפברואר 1901 ח'רטום, סודאן
פטירה	29 באוגוסט 1984 (בגיל 83) קהיר, מצרים
מדינה	מצרים (1952-1958) רפובליקת מצרים
מקום קבורה	Tombs of the martyrs of the Armed Forces
השכלה	האקדמיה הצבאית המצרית
מפלגה	צבא מצרים
נשיא מצרים ה־1 18 ביוני 1953 – 14 בנובמבר 1954 (שנה) → המלך פואד השני גמאל עבד אל נאצר ←
פרסים והוקרה
מסדר הנילוס מסדר רפובליקת מצרים
חתימה

מוחמד נגיב^[1] (בערבית: محمد نجيب; תעתיק מדויק: מחמד נגיב; 19 בפברואר 1901 – 29 באוגוסט 1984) היה נשיא מצרים הראשון. כיהן כנשיא מיום הכרזת הרפובליקה ב-28 ביוני 1953 עד 14 בנובמבר 1954.

מוחמד נגיב נולד בסודאן בשנת 1901. שירת בצבא המצרי והתקדם עד לדרגת מייג'ור גנרל. במלחמת העצמאות פיקד על החטיבה השנייה של חיל המשלוח המצרי. נגיב עמד בראש קבוצה שמנתה תשעה קצינים, ובהם: גמאל עבד אל נאצר, אנואר סאדאת, ועבד אל-חכים עאמר. הקבוצה הכריזה על עצמה כוועד המנהל של "תנועת הקצינים החופשיים" ועמדה מאחורי ארגון ההפיכה הצבאית ביום 23 ביולי 1952 נגד המלך פארוק, שהיה משושלת אלבנית שעלתה לשלטון בתקופת העות'מאנים. לאחר ההפיכה הכריזה קבוצת הקצינים על עצמה כ"מועצה המנהלת המהפכנית". המועצה הכתיבה לקבינט האזרחי את אופן ניהול המדינה, והפקיעה ממנו את השליטה על האדמיניסטרציה ומשרות השלטון.

נגיב נבחר לעמוד בראש המדינה וכמפקד העליון עקב הפופולריות שלו בקרב הצבא ועובדת היותו גיבור מלחמת 1948 - מפקד הבריגדה הגדולה בחיל המשלוח המצרי. גם גילו המתקדם וניסיונו, יחסית לקצינים הצעירים האחרים שבקבוצה, היוו שיקול בבחירתו. לראשונה מאז תקופת אלכסנדר הגדול, זכתה מצרים לשליט מצרי.

לאחר הדחת המלך דחף נגיב לרפורמה אגררית שתגביל את שטח האדמה שיוכל אדם להחזיק ובעקבות זאת נוצרה מתיחות בינו לבין ראש הממשלה עלי מאהר שהתנגד לרפורמה^[2].

נגיב כיהן, בין השאר, גם כנשיא איגוד נכי המלחמה המצרים ממלחמת העצמאות. מקס בינט, שריגל עבור ישראל במצרים, יצר איתו קשרים הדוקים הודות לעובדה שבינט היה נציג מכירות של חברת פון לאופברג - חברה לייצור פרוטזות שהייתה ממוקמת בזיגבורג, גרמניה. נגיב שמח על האפשרות לשקם את נכי המלחמה על ידי יבוא הפרוטזות ובהמשך הקמת מפעל בת במצרים.

לאחר הכרזת מצרים כרפובליקה ביוני 1953, מונה נגיב כנשיאה הראשון.

לאחר מינויו הוא ביקר בבית הכנסת הקראי בעבאסיה, והבטיח ליהודים כי לא יאונה להם כל רע בדבריו "הדת היא לאלוהים, ומִצְרַיִם לכל המִצְרִים"^[3].

עד מהרה התגלעו מחלוקות בין הנשיא לבין סגנו, עבד אל נאצר. נגיב רצה להמשיך את המסגרת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית של מצרים ולאפשר פעילות פוליטית, ולעומתו נאצר רצה לחסל את המפלגתיות וליצור ממשל אוטוקרטי חזק^[4]. לאחר שנאצר כפה את הוצאת ארגון האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, למורת רוחו של נגיב, התפטר הנשיא מכל תפקידיו ב-24 בפברואר 1954. נגיב התבקש לחזור לתפקידיו חודש מאוחר יותר, בסיוע קואליציה פוליטית מקרב מעמד הביניים. אולם צעד זה התפרש כאגרסיבי מצד הקצינים המהפכנים, שהתגבשו סביב נאצר וכפו את מינויו לראשות הממשלה באפריל 1954 במקומו של נגיב, שנותר בתפקיד הנשיאות בלבד. לאחר ניסיון התנקשות בנאצר בידי האחים המוסלמים באוקטובר 1954 הואשם נגיב בבגידה ובקשירת קשר. הוא הודח מתפקידו ב-14 בנובמבר 1954^[5]. אף שנאצר שלט עתה ביד רמה במצרים, תפקיד הנשיא נותר בלתי מאויש עד ליוני 1956, אז הוא נבחר כמועמד יחיד לתפקיד.

לאחר הדחתו הושם נגיב במעצר בית, ממנו שוחרר רק בנובמבר 1971, אחרי מותו של נאצר. הוא מת בשנת 1984 בקהיר. ב-2013 הוענק לו עיטור מסדר הנילוס מידי נשיא מצרים הזמני עדלי מנסור.

• חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ד, עמודים 101–141.

מדיה וקבצים בנושא מוחמד נגיב בוויקישיתוף

• תום שגב, האביב המצרי הראשון, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2012
• מוחמד נגיב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוחמד נגיב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מוחמד נגיב, באתר Discogs (באנגלית)

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי	מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית	מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

ראשי ממשלת מצרים
ח'דיוות מצרים	נובהר פאשא (1878–1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוסטפא ריאד פאשה (1879–1881) • מוחמד שריף פאשא (1881–1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882–1884) • נובהר פאשא (1884–1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888–1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891–1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893–1894) • נובהר פאשא (1894–1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895–1908) • בוטרוס ראלי (1908–1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910–1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914)
סולטנות מצרים	חוסיין רושדי פאשא (1914–1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919–1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920–1921) • עדלי יאקון פאשא (1921–1922)
ממלכת מצרים	עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922–1923) • יחיא איברהים פאשא (1923–1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924–1926) • עדלי יאקון פאשא (1926–1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927–1928) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928–1929) • עדלי יאקון פאשא (1929–1930) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930–1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933–1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934–1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1936–1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937–1939) • עלי מאהר (1939–1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940–1942) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1942–1944) • אחמד מאהר (1944–1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945–1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946–1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948–1949) • חוסיין סירי (1949–1950) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1950–1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952–1953)
הרפוליקה של מצרים	מוחמד נגיב (1953–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1958)
הרפובליקה הערבית המאוחדת	גמאל עבד אל נאצר (1958–1962) • עלי סברי (1962–1965) • זכריא מוחי א-דין (1965–1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966–1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967–1970) • מחמוד פאוזי (1970–1971)
הרפובליקה הערבית של מצרים	מחמוד פאוזי (1971–1972) • עזיז צדקי (1972–1973) • אנואר סאדאת (1973–1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974–1975) • ממדוח סאלם (1975–1978) • מוסטפא ח'ליל (1978–1980) • אנואר סאדאת (1980–1981) • חוסני מובארכ (1981–1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982–1984) • כמאל חסן עלי (1984–1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985–1986) • עאטף צדקי (1986–1996) • כמאל גנזורי (1996–1999) • עטאף עביד (1999–2004) • אחמד נזיף (2004–2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011–2012) • הישאם קנדיל (2012–2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013–2014) • אבראהים מחלב (2014–2015) • שריף אסמאעיל (2015–2018) • מוסטפא מדבולי (2018–מכהן)