אחמד נגיב אל-הילאלי
אחמד נגיב אל-הילאלי (ערבית: احمد نجيب الهلالي; 1 באוקטובר 1891 – דצמבר 1958) היה עורך דין ופוליטיקאי מצרי שכיהן פעמיים בשנת 1952 כראש ממשלת מצרים. כהונתו השנייה, שארכה יום אחד, הסתיימה בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים. ביוגרפיהאחמד נגיב אל-הילאלי נולד ב-1 באוקטובר 1891 באסיוט שבמצרים. הוא למד משפטים בבית הספר למשפטים של הח'דיו ולאחר מכן החל לעבוד במערכת המשפט של מצרים. בשנת 1923 קודם לדרגת פרופסור ושימש בתפקידי ייעוץ במשרד החינוך המצרי. בשנים 1934–1936 שימש כשר החינוך המצרי בממשלתו של מוחמד תאופיק נאסים. לאחר מכן הצטרף למפלגת הופד ושימש כחבר בקבינט של ראש המפלגה מוסטפא א-נחאס פאשה כאשר כיהן כראש ממשלה בשנים 1937–1938 ולאחר מכן גם בשנים 1942–1944. בשנת 1951 פרש אל-הילאלי ממפלגת הופד. הוא מונה לראש ממשלת מצרים ב-2 במרץ 1952 לאחר שהתפטר עלי מאהר. בתקופה זו היו מהומות קשות במצרים, על רקע קריסת משטר הופד בינואר של אותה שנה, המאבק הגובר כנגד הבריטים על עצמאות מלאה והתעצמות הכוחות הצבאיים. אל-הילאלי העלה את המשכורות של אנשי הצבא והמשטרה, בתקווה שהדבר יסייע להשלטת יציבות ויפחית את המתיחות בין הצבא המצרי לבין המונרכיה. הממשלה פיזרה את הפרלמנט ב-24 במרץ, בתקווה לקיים בחירות חדשות במהרה. לבסוף, משהבין אל-הילאלי שהמלך מונע קביעת תאריך לבחירות, התפטרה הממשלה ב-28 ביוני 1952. חוסיין סירי, שהחליף את אל-הילאלי, התפטר לאחר פחות מחודש. אל-הילאלי חזר לראשות הממשלה ב-22 ביולי, אולם נשאר בתפקיד במשך יום בלבד, כאשר למחרת הודחה הממשלה בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים[1]. אל-הילאלי הושם במעצר בעקבות המהפכה, אולם שוחרר לאחר זמן מה. הוא מת בדצמבר 1958 במעדי, פרבר דרומי של קהיר. הערות שוליים
|