תאופיק פאשא

תאופיק פאשא
محمد توفيق باشا

לידה	15 בנובמבר 1852 קהיר, איילט מצרים
פטירה	7 בינואר 1892 (בגיל 39) חלואן, ח'דיוות מצרים מצרים (1805-1922)
מדינה	מצרים
מקום קבורה	ארמון חלואן, קהיר
בת זוג	אמינה חאנם
שושלת מוחמד עלי
אב אסמאעיל פאשא אם שפק נור ח'אנום צאצאים עבאס חלמי השני Mohammed Ali Tewfik Princess Nimet Allah
ח'דיו מצרים ה־2 1879–1892 (כ־13 שנים) → אסמאעיל פאשא עבאס חלמי השני ←
פרסים והוקרה
המסדר המלכותי של השרפים (18 באפריל 1891) צלב גדול של לגיון הכבוד מסדר אוסמאני מסדר המג'ידיה אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי הצלב הגדול של מסדר ואסה אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס הצלב הגדול של מסדר פרנץ יוזף אביר מפקד בכיר במסדר כוכב הודו

תאופיק פאשא (בערבית: محمد توفيق باشا; תעתיק מדויק: מחמד תופיק באשא; 15 בנובמבר 1852 - 7 בינואר 1892) היה ח'דיו מצרי.

תאופיק נולד ב-15 בנובמבר 1852, לאסמאעיל פאשא שאף הוא היה ח'דיו מצרי ולנסיכה שאפיק-נור. למרות שהיה בנם הבכור, לא נשלח ללמוד באירופה כשאר אחיו, ונשאר לגדול במולדתו.

ב-1866, עשה אסמאעיל פאשא מאמץ גדול לשנות את סדר הירושה בשלטון לצורת הח'דיו, מאמץ שלבסוף הצליח בו. התואר ח'דיו, עבר ישירות מאב לבן, במקום המנהג הקודם, שלפיו הצאצא המבוגר ביותר של השליט הראשון מוחמד עלי היה השליט. אסמאעיל רצה לשנות צורת ירושה זו, בעיקר מאחר שלא חיבב את דודו, חאלים באשא, שהיה היורש המשוער. סיבה נוספת היא שאסמאעיל שאף לקבל את זכות הבחירה בנוגע למי מבניו יהיה השליט אחריו. אולם, לאחר שכבר נעשה השינוי, הוא גילה שהאנשים שהייתה להם הסמכות על השינוי, פירשו את רצונו של אסמאעיל באופן כזה שהוביל לירושה העוברת ישירות לבן הבכור. לכן, תאופיק היה היורש העתידי.

ניתן לו ארמון ליד קהיר כדי לחיות בו, ושם, למשך תריסר שנים, עבר חיים ללא אירועים חשובים. הוא עבד בחקלאות, ועשה לעצמו שם של בעל שכל טוב וישר.

ב-1878 הוא מונה להיות ראש הממשלה של מצרים, אחרי פיטורו של נובאר באשא. הוא החזיק במשרה זו חודשים ספורים אך הספיק להוכיח, שאף שלא היה שאפתן או חכם במיוחד, ידע להימנע מלקחת חלק במזימות וקנוניות שהיו עניין נפוץ בחיים הפוליטיים במצרים של אותה תקופה.

הוא חזר לארמונו, ושוב חזר לחיות חיים כפריים רגועים ושלווים. אבל, ב-26 ביוני 1879, אסמאעיל פוטר מתפקידו כשליט מצרים, אחרי לחצים כבדים של בריטניה וצרפת. הסולטאן הטורקי שלח צוים למצרים שממנים את תאופיק לח'דיו המצרי. תאופיק, לא היה ממש מרוצה מהחדשות על המלכתו לשליט. מצרים בזמן ההוא הייתה מעורבת בבעיות כלכליות ופוליטיות שהגיעו בגלל מדיניותו השגויה של אסמאעיל. אנשיו של תאופיק לא היו מרוצים, וצבאו מנוכר. יועציו היו חסרי דעה, ולו עצמו לא הייתה אישיות של מנהיג: לא הייתה לו דמות של מנהיג חזק, ולא היה לו אף ניסיון.

אי סדר שלט במצרים עד נובמבר 1879, כאשר שלטון צרפתי-בריטי התבסס שם. למשך שנתיים שלטו בצורה מעשית צרפת ואנגליה במדינה, כשהם משתדלים להנהיג שינויים, בזמן שלא רצו לכפות שום דבר על המצרים. למשך כל הזמן הזה, חוסר הנאמנות של הצבא גדל. תאופיק הואשם בכשלונו לנקוט יד חזקה במורדים, אך עמדתו בנושא נשלטה גם היא על ידי השלטון הזר.

אי-שביעות הרצון הגיעה לשיאה כאשר אחמד עוראבי, שהנהיג מהלך נגד השלטון הזר, שלט כמעט לחלוטין בצבא. ביולי 1882, גישתו של ערבי, שהחל לעבוד בשיפור ההגנות בהיקף נרחב, גרמה לאדמירל בריטי להצהיר שהוא יפציץ את מבצריה של העיר אלכסנדריה אלא אם הוא יוכל לקבל אותם אליו. לפני שהחלו ההפצצות הוצע לתאופיק שיעזוב את העיר, או דרך אוניית מלחמה של כוחות נטרליים, או דרך היאכטה שלו, או דרך אוניית דואר שהייתה אז בנמל. תשובתו הייתה: "אני עדיין ח'דיו, ואני אשאר עם אנשיי בשעת צרה". ארמונו שהיה במרחק של חמישה קילומטרים מאלכסנדריה, היה מחוץ לטווח ההפצצות, אך חייו היו עדיין בסכנה. כאשר החיילים המורדים התקיפו את ארמונו, הוא הצליח לברוח ולהגיע לארמון אחר, אחרי שעבר ברחובות הבוערים של העיר. שם הוא חויב להסכים לכך ששמירה בריטית תגן עליו. תאופיק הראה את אותו האומץ גם במהלך מגפת הכולרה באלכסנדריה בשנת 1883. הוא התעקש ללכת עם אשתו לעיר, ושם עבר בין בתי חולים, נתן דוגמה מצוינת לרשויות המקומיות, ועודד את החולים.

ב-1884 מונה קונסול בריטי חדש במצרים. משימתו הראשונה הייתה לדרוש מתאופיק שינטוש את סודאן. תאופיק נתן את הסכמתו, למרות שהסתייג מכך. עם זאת, הוא עשה ככל יכולתו כדי להבטיח את הצלחת המדיניות החדשה שהקונסול הבריטי רצה להנהיג.

הוא התנהג בהגינות במהלך המשא ומתן בין הבריטים לבין הטורקים ב-1886. אבל, עמדתו במשא ומתן הייתה נחותה בהשוואה לשליט, כאשר שני צדדים שוחחו וניהלו את המדינה שהוא עצמו שולט בה.

לעיתים, הוא פעל לפי יוזמתו שלו. לדוגמה, ב-1888, הוא פיטר את נובאר באשא ומינה במקומו את ריאז באשא כדי ליצור שינוי במשרדי הממשלה, שהושפע בעיקר על ידי השוני בין עמדותיהם של נובאר והבריטים.

הקונסול הבריטי עודד את תאופיק להפגין את פעילותו בענייני ניהול, חקלאות, חינוך וצדק. הוא לא היה איש חזק בשכלו ובדמותו, אבל הוא הראה רצון ישר לשלוט במדינה בשביל להועיל ולעזור לה. הוא הבין את חשיבותה של העזרה הבריטית; פיקחותו הטבעית גרמה לו לקבל את התנאים שהציבו הבריטים; מחשבותיו הישרות מנעו ממנו מלהשתתף במזימות ובשחיתות.

בחייו הפרטיים היה אדם אדיב וחביב. לא היה לו הרצון לשמור את המצב של אי-נגישות לעם, כנהוג אצל שליטים מזרחיים אחרים. למעשה, בהרבה דרכים היה אופיו ותחביביו יותר אירופאים מאשר מזרחיים. הוא התחתן ב-1873 עם קרובת משפחתו, אמינה חאנם, שאיתה הוא חי באושר רב. היא הייתה אשתו היחידה ותאופיק תמך מאוד במונוגמיה (נישואין לבן זוג אחד).

הוא מת ב-7 בינואר 1892 בארמונו בחלואן ליד קהיר, ובנו הבכור, עבאס, שלט אחריו.

• ליקוי החמה של ה-17 במאי 1882

מדיה וקבצים בנושא תאופיק פאשא בוויקישיתוף

• תאופיק פאשא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי	מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית	מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

ראשי ממשלת מצרים
ח'דיוות מצרים	נובהר פאשא (1878–1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוסטפא ריאד פאשה (1879–1881) • מוחמד שריף פאשא (1881–1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882–1884) • נובהר פאשא (1884–1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888–1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891–1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893–1894) • נובהר פאשא (1894–1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895–1908) • בוטרוס ראלי (1908–1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910–1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914)
סולטנות מצרים	חוסיין רושדי פאשא (1914–1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919–1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920–1921) • עדלי יאקון פאשא (1921–1922)
ממלכת מצרים	עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922–1923) • יחיא איברהים פאשא (1923–1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924–1926) • עדלי יאקון פאשא (1926–1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927–1928) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928–1929) • עדלי יאקון פאשא (1929–1930) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930–1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933–1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934–1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1936–1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937–1939) • עלי מאהר (1939–1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940–1942) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1942–1944) • אחמד מאהר (1944–1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945–1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946–1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948–1949) • חוסיין סירי (1949–1950) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1950–1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952–1953)
הרפוליקה של מצרים	מוחמד נגיב (1953–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1958)
הרפובליקה הערבית המאוחדת	גמאל עבד אל נאצר (1958–1962) • עלי סברי (1962–1965) • זכריא מוחי א-דין (1965–1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966–1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967–1970) • מחמוד פאוזי (1970–1971)
הרפובליקה הערבית של מצרים	מחמוד פאוזי (1971–1972) • עזיז צדקי (1972–1973) • אנואר סאדאת (1973–1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974–1975) • ממדוח סאלם (1975–1978) • מוסטפא ח'ליל (1978–1980) • אנואר סאדאת (1980–1981) • חוסני מובארכ (1981–1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982–1984) • כמאל חסן עלי (1984–1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985–1986) • עאטף צדקי (1986–1996) • כמאל גנזורי (1996–1999) • עטאף עביד (1999–2004) • אחמד נזיף (2004–2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011–2012) • הישאם קנדיל (2012–2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013–2014) • אבראהים מחלב (2014–2015) • שריף אסמאעיל (2015–2018) • מוסטפא מדבולי (2018–מכהן)