|
פואד השני, מלך מצרים
פואד השני (אחמד פואד; בערבית: أحمد فؤاد الثاني; נולד ב-16 בינואר 1952), הוא מלך מצרים וסודאן המודח. השמיני והאחרון בשושלת מוחמד עלי ששלטה במצרים ובהמשך בסודאן מ-1805, במשך 148 שנה. ביוגרפיהאחמד פואד נולד בשנת 1952, למלך פארוק הראשון ולאשתו השנייה נארימאן סאדק (אנ'), בתו של חוסיין פהמי סאדק, סגן שר התחבורה. הוריו נישאו ב-6 במאי 1951, לאחר שהמלך היה ללא בנים (מאשתו הראשונה פרידה, היו לו שלוש בנות), ולצורך נישואין אלו ביטלה אמו את אירוסיה לד"ר מוחמד זכי האשם (אביה שחשש מנישואין אלו מת מהתקף לב). אחמד פואד, שנקרא על שם סבו המלך פואד הראשון, היה בנו הראשון של המלך פארוק, ובלידתו הפך לנסיך הכתר – יורש העצר. הוא נולד חודש לפני הזמן המיועד, במשקל 3.28 ק"ג. עם לידתו ב-06:20 בבוקר, נורו 101 יריות תותחים בקהיר כ"מטח כבוד". אביו המלך העניק תואר "פאשה" לרופא המיילד. כשהיה תינוק בן כחצי שנה, ב-26 ביולי 1952, הוא הוכרז כמלך פואד השני תחת אביו, שאולץ להתפטר במהפכת הקצינים החופשיים. בוויכוח שהתגלע בין הקצינים, גברה דעתם של נאצר ומוחמד נגיב ועדתם, שתמכו בהגליית המלך פארוק ולא בהעמדתו למשפט, וב-26 ביולי שלח נגיב איגרת למלך, בה ציווה עליו לוותר על כיסאו לטובת בנו התינוק פואד, עד ל-12:00 בצהרים, ולעזוב את מצרים באותו היום עד השעה 18:00. פארוק ויתר על כיסאו לטובת בנו, והתפטר בתקווה שזה יפייס את הכוחות האנטי-מלוכניים שבארצו, ובנו יאחד את העם תחתיו. באותו היום גלה לאיטליה עם אשתו השנייה, בנם המלך ושלוש בנותיו מאשתו הראשונה. אך באופן מעשי בוטלה המלוכה כליל והקצינים שלטו. נגיב הבטיח לשמור על מונרכיה חוקתית באמצעות מועצת שלטון, המחזיקה בשלטון עד שפואד יגיע לבגרות. סמכויותיו החוקתיות של פואד התקבלו על ידי הקבינט ב-2 באוגוסט 1952, אז הוקם גוף ממלכתי, אך לא מועצה. בזמן גלותו של המלך פואד השני עד לביטול המלוכה, ייצגה אותו מועצת כהונת העוצר, בראשות הנסיך מוחמד עבד אל-מונעם (1899 - 1979), שהיה יורש העצר מלידתו בשנת 1899, עד להדחת אביו הח'דיו עבאס חלמי השני ב-1914, שהוחלף בידי דודו, אחי אביו חוסיין כאמל, אחיו של המלך פואד הראשון, שמלך אחריו. לגוף העוצר לא היו סמכויות ממשיות, עם זאת, אלה נטלו למעשה על ידי מועצת הפיקוד המהפכנית שהובל על ידי נגיבץ ב-18 ביוני 1953, לאחר פחות משנה, הופסקה רשמית "מלוכה" זו, כשבוטלו המונרכיה והאריסטוקרטיה, ומצרים הפכה לרפובליקה. בגלותמשפחת המלוכה המודחת התיישבה בקאפרי, ובהמשך בארמון גדול מחוץ לרומא. היחסים בין הוריו התערערו ותוך חודשים ספורים הם התגרשו ב-1954. האם חזרה למצרים והמלך המודח סירב לאפשר לה לחזור עם בנם, והיא לא ראתה אותו עד 1955. "הקצינים החופשיים" בירכו את המצב החדש ונתנו לאם דרכון מצרי. התאפשר לה אף להיכנס לארמונות המלוכה שהוחרמו כדי לקבל חלק מפעולותיה האישיות. נארימאן הגישה תביעה לפני בית המשפט המחוזי של הליופוליס. בכתב האישום נאמר כי המלך אינו הוגן בחיי הנישואין שלו, וכי הוא כה אכזרי לה עד שהמשך החיים המשותפים הפך לבלתי נסבל. היא חתמה על מסמך הגירושים והוקצתה לה קצבה חודשית. נארימאן קיבלה את פסק הדין של גירושין מן המלך פארוק בפברואר 1954 לאחר נישואים מלכותיים שנמשכו ארבע שנים. בשנת 1958 נשללה מפואד אזרחותו המצרית. בשנת 1965, כאשר פואד היה בן 13 מת אביו מהתקף לב. פואד מאמין שפארוק הורעל על ידי המודיעין המצרי, כפי שפורסם בזמן אמת בעיתונות, איך אין ראיות לכך. לאחר מותו של פארוק, הובטחה לפואד הגנה על ידי רנייה השלישי, נסיך מונקו ואשתו הנסיכה גרייס. פואד התיידד עם רנייה וקיבל אזרחות במונקו, בה הוא נקרא "הוד מלכותו הנסיך אחמד פואד פארוק". ב-1976 התחתן פואד עם דומיניק-פראנס לואב-פיקאר, בת למשפחה יהודית. היא המירה את דתה לאסלאם, ושינתה את שמה ל"פדילה" (فضيلة). לזוג נולדו שלושה ילדים: מוחמד עלי, נסיך סעיד (נולד ב-5 בפברואר 1979); הנסיכה פאוזיה-לטיפה ממצרים (נולדה ב-12 בפברואר 1982); הנסיך פאחרודין ממצרים (נולד ב-25 באוגוסט 1987). בני הזוג התגרשו ב-1996. אשתו המשיכה לשאת את תואר הכבוד "הוד מעלתה, הנסיכה פדילה ממצרים" עד לשנת 2008, אז בוטלו הנישואין והתואר לאחר מאבק משפטי. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
