בעוד שבסדר הקריאה שהונהג לקריאת חמשת חומשי התורה משלימים את קריאתם מדי שנה (או מדי שלוש שנים לפי מנהג קדמונים[1]), לא נקבע לספרי הנביאים מחזור קריאה על פי סדרם. עם זאת, חלקם נקראים בהפטרה לפי נושאים: לכל פרשה נבחרה הפטרה הקשורה בדרך כלל בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראת בבית הכנסת או לאירוע הסמוך לקריאתה.
נהוג לקרוא את ההפטרה בניגון בטעמי המקרא, ולברך לפניה ואחריה. הניגון של ההפטרה שונה מזה של קריאת התורה, על מנת לסמל שקריאת התורה חשובה יותר (יש גם מנגנינות נוספות לחגים שונים וכן לחמש המגילות).
היסטוריה
קיימות דעות שונות לגבי התקופה בה החלו לקרוא הפטרות, ובהתאם קיימת מחלוקת באשר לטעם הקריאה בהן. היו שטענו שהקריאה החלה עם חתימת ספרי הנביאים.[דרוש מקור] אחרים סברו שעזרא הסופר כלל את קריאת ההפטרה, בצד תקנתו לקרוא בתורה.[2] לפי דעת רבי דוד אבודרהם, ההפטרות נתקנו כתחליף לקריאת התורה בעת שהייתה גזירה שאסור לקרוא בתורה,[3] ובהתבסס על דעתו היו שקבעו את זמן התחלת קריאת ההפטרות לתקופת הגזירות של השלטון הסלאוקי ביהודה.[4] על פי השערה זו, שמה של ההפטרה נובע מהעובדה שהיא פוטרת מהחובה לקרוא בתורה[דרוש מקור][דרושה הבהרה]. השערה חלופית הוצעה על ידי הרבנים ראובן מרגליות ושמשון רפאל הירש,[דרוש מקור] ולפיה ההפטרה הונהגה כדי להיאבק בזרמים ביהדות שראו רק את חמשת חומשי התורה ככתבי קודש (כדוגמת השומרונים), אך ללא פירוט היסטורי לגבי זהותה הספציפית של הקבוצה.
בתוספתא (מגילה ד, א) הובא סדר ההפטרות בארבע פרשיות ועבור חלק מהמועדים והתלמוד הוסיף ופירט עבור כל המועדים.[6][7] באשר להפטרות של שאר פרשיות השנה, כתב רבי יוסף קארו[דרושה הבהרה] שאין תקנון קבוע של הפטרות וכל מפטיר (קורא ההפטרה) בוחר קטע מתאים מתוך הנביאים. במשך הזמן, בחירות מסוימות של קטעים מהנביאים מוסדו בקהילות השונות והפכו למסורת. הסבר זה מסייע להבין מדוע יש מגוון מסורות שונות בנוגע לקטעי ההפטרה לקהילות השונות, כאשר קהילות שונות קוראות קטעים שונים (או חלקים שונים של אותו הקטע) לאותה פרשה או אירוע. עם זאת, לדברי הרב משה פיינשטיין, אין כיום למפטיר רשות לסתור את מסורת הקריאות ולבחור בעצמו קטע להפטרה, מכיוון שהדבר סותר את המנהג.[דרוש מקור]
קורא ההפטרה נקרא "מפטיר". המפטיר הוא האדם האחרון שנקרא לעלות לתורה, ויש פוסקים שסוברים שעולה אחר יכול לקרוא את ההפטרה. קריאה בהפטרה נחשבת לכבוד גדול ונוהגים לכבד בקריאתה בעלי שמחה. בקהילות מסוימות נהוג להוסיף פסוקים קבועים הנאמרים לפני או אחרי ההפטרה. כמעט בכל הקהילות הספרדיות, וכן בנוסח איטליה ובנוסח פרובאנס מוסיפים לאחר ההפטרה את הפסוק "גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל". יהודי עיראק מוסיפים לאחריו את הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'". בקרב יהודי גאורגיה, נוהגים להוסיף את הפסוק "חִזקו ויאמץ לבבכם, כל המיחלים לה'", טרם ברכות ההפטרה. ויש בקהילות גאורגיה, שנהגו להוסיף לאחר קריאת ההפטרה, מלבד פסוק גואלינו, עוד שני פסוקים נוספים: "כי פדה ה' את יעקב, וגאלו מיד חזק ממנו", "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".
מנהג החסידים שהמפטיר קורא בלחש את ההפטרה וכל אחד קורא לעצמו.
ישנם כמה אופנים לקריאת ההפטרה:
לרוב היא נקראת מתוך תנ"ךמנוקד ומוטעם. יש פוסקים שמפקפקים בקריאת ההפטרה מספר מודפס, ואומרים שאין יוצאים בו ידי חובת ההפטרה כלל ועיקר.
בעל הלבוש תיקן לקרוא את ההפטרה מתוך "ספר אפטרתא" (ספר הפטרות) הכתוב בקלף בצורה של ספר תורה, וכן נוהגים בקצת קהילות אשכנז עד היום[8]. בקהילות ספרדיות מקובל גם להדפיס את ספר ההפטרות על קלף, והוא נתון בתוך תיבת עץ בדומה לספר תורה. לעיתים גם בקהילות כאלה כותבים את ההפטרות ולא מדפיסים.
הגאון מווילנא (הגר"א) הורה להדר ולכתוב בבית הכנסת שלו את כל ספרי הנביאים על קלף (כל נביא על מגילת קלף נפרדת), ולקרוא מהם את ההפטרות. מנהג זה קיים גם כיום בקרב קהילות שונות שנוהגות את מנהג הגר"א. באותן קהילות נוהגים שהמפטיר אומר את ברכות ההפטרה, ואילו בעל הקריאה קורא את ההפטרה עצמה. למעשה, הגר"א הורה לכתוב את כל ספרי התנ"ך על קלף, כולל אלה שלא נהוג לקרוא מהם בציבור.
כאמור, בדרך כלל ההפטרה קשורה בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראת בבית הכנסת כמו הפטרת במדבר (הושע, ב') הפותחת במילים "והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-ימד, ולא יספר" קשורה לפרשת במדבר שבתחילתה מסופר על מפקד של בני ישראל ומספרם. לפעמים ההפטרה קשורה לאירוע הסמוך לקריאתה ("מענינא דיומא"), כמו ההפטרות של תלת דפורענותא ושבע דנחמתא, או הפטרת מחר חודש.
ההפטרות לא נלקחו במידה שווה מספרי הנביאים השונים, שיעור ההפטרות שנלקחו מספר ישעיה, תרי עשר וספר מלכים גדול משיעורם היחסי בנביאים.
ההפטרה כחלק ממנהג בר המצווה
ביהדות האורתודוקסית, אצל רוב יהודי אשכנז, יהודי תימן, וחלק מקהילות הספרדים (יהודי מרוקו ועיראק), נהוג שכחלק מטקס בר־המצווה יקרא הנער בר־המצווה את ההפטרה. בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, וכן בקהילות אורתודוקסיות-שוויוניות, גם בת־המצווה קוראת בהפטרה (בנוסף על קריאת המפטיר).
לעומת זאת, ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג שהנער קורא את ההפטרה, אלא הוא עולה לתורה לקטע אחר. כך למשל, בקהילות יהודי גאורגיה נהוג שחתן בר המצווה עולה עליית ראשון במקום כהן.
רשימת הפטרות
כאמור, הבחירה איזה קטע מקטעי הנביאים יש לקרוא כהפטרה מעולם לא הייתה זהה בכל קהילות ישראל. רשימה זאת כוללת את קטעי ההפטרות לפי מנהגי הקריאה של העדות השונות היום, ובנויה לפי המנהג המקובל בו מסיימים את קריאת כל התורה בשנה אחת. לרשומה יותר מקיפה הכולל גם מנהגים היסטוריים, ראו רשימתו של הרב עלי דוקר.[9]
א, איט, ס: מלאכי ג, ד' - ג, כ"ד: (חלק מהספרדים ומהאשכנזים קוראים הפטרה זו רק אם שבת הגדול חלה בערב פסח, כלומר כאשר חל פסח ביום ראשון בשבוע, ובשאר השנים קוראים את ההפטרה הרגילה של פרשת השבוע.[29] יש הנוהגים הפוך, לקרוא הפטרה זו רק אם שבת הגדול לא חלה בערב פסח.[30])
ק, ת: אין. (יש מקהילות תימן בדורות האחרונים שאימצו את ההפטרה של שאר העדות).[31]
רומ': במחזור רומניא ונציא רפ"ג, מופיעים כמה פיוטים לשבת הגדול, ולא מופיע כלום על הפטרה מיוחדת, ולכן סביר להניח שלא היה. על כל פנים, ההפטרה הרגילה לפרשת צו הייתה ההפטרה במלאכי שקהילות אחרות קוראות בשבת הגדול (כנראה בגלל הקשר של "וזאת תורה המנחה" ל"וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים".), ולכן בפועל קראו הפטרה זו בשבת הגדול בשנה פשוטה.[32]
איט, חלק מאשכנזים (או במקום ההפטרה הרגילה, או שמוסיפים לאחר הפטרת השבוע): ישעיהו סא, ט' - סב, ה'[39]
הפטרות שנהגו בארץ ישראל במחזור הקריאה התלת-שנתי
בארץ ישראל נהג בתקופה הקדומה מחזור קריאה תלת-שנתי שכלל כ-157 'סדרים'.[1] ההפטרות לפי מחזור הקריאה הזה נשמרו בקטעים מגניזת קהיר. יוסף עופר זיהה את רשימות ההפטרות השונות וערך רשימה של כל ההפטרות לפי המנהג התלת-שנתי.[40]
^ 12חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד. הרמב"ם (ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה א') מזכיר שבזמנו עדיין היו קהילות שסיימו את התורה בשלש שנים.
^ההפטרות לפי נוסח רומניא (וכן במנהגי הקראים) מבוססות על פי ההפטרות במנהג הארצישראלי הקדום, לעומת מנהגי שאר העדות שמבוססים על המנהג הבבלי. ברומניא סיימו את התורה בשנה אחת כמנהג הבבלי, ולכן נבחרה הפטרה אחת מתוך הפטרות שלשת הסדרים המקבילים לכל פרשה. למעשה, תמיד משתמשים בהפטרה של הסדר השלם הראשון. מאחר שהפטרות ארץ ישראל בדרך כלל קשורות לתחילת הסדר, ההפטרה בדרך כלל קשורה לתחילת הפרשה. החריג הוא כאשר תחילת הפרשה הייתה באמצע הסדר הארצישראלי – כגון בפרשיות בשלח ונשא – ואז ההפטרה קשורה לתחילת הסדר השלם הראשון, שהוא באמצע הפרשה, ראו Louis Finkelstein, "The Prophetic Readings According to the Palestinian, Byzantine, and Karaite Rites", Hebrew Union College Annual, vol. 17 (1942-1943) page 423. (הלינק ל-JSTOR, הזמין למנויים בלבד.)
^יש המוסיפים בהתחלה את הפסוק: "בעת ההיא יובל שי".. וכו' (ישעיהו יח, ז'), וזאת על פי קצת כתבי יד עתיקים.
^בקהילות שנהגו לחלק את פרשת משפטים לשתי פרשיות (ראו ערך פרשת משפטים), נראה שהיו חילוקי מנהגים לגבי ההפטרה של "ואם כסף תלוה". בספר השלחן (תלמיד הרשב"א) (הלכות תפילה שער ו) כתב שנהגו בקהילתו להפטיר בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ל' "הנה ימים באים נאם יי וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה" עד פסוק ל"ט "ולא יהרס עוד לעולם", ומדלג וקורא פרק ל"ג, פסוק י' "כה אמר יי עוד ישמע במקום הזה" עד "יי צדקנו" פסוק ט"ז. בכל מקרה, כתב שברוב השנים כשמחברים פרשיות "משפטים" ו"ואם כסף תלוה", מפטירים בשל משפטים.
^ויש נוהגים שאם שבת ויקהל הייתה שבת שקלים, קוראים הפטרת ויקהל, או שניהם.
^ 12יש קהילות שמחליפות את ההפטרות של אחרי מות ושל קדושים.
^בספר המנהגים של פוזנן, כתוב שמסיימים "נאם ה'", ואם כן יכול להיות שמסיימים בפסוק ט"ו, ל', או ל"א, וצריך עיון. בנוסף, יש סתירה בקונטרס אם מפטירים הפטרה זו או ההפטרה שמפטירים שאר קהילות האשכנזים, וצריך עיון.
^בקונטרס של פוזנן, לא מוזכר הוספת הפסוקים בסוף, וצ"ע אם אכן לא הוסיפו או רק שלא טרחו להזכיר.
^בחומש דפוס קושטא רס"ה עם הפטרות כמנהג רומניא, מופיע בפרשת ראה "עניה סוערה", עיין בפרשת נח. ואם כן, לא ברור איפה נגמרה ההפרטה במנהג זה.
^לפי המנהג הראשון המוזכר בקונטרס פוזנא, מפטירים "דרשו" בשבת שובה. לפי המנהג השני, מפטירים "שובה", וכמנהג שאר האשכנזים.
^בנוסח איטליה, נוהגים להפטיר הפטרה זו דווקא כשחל נצבים-וילך קודם ראש השנה, אבל בשבת שובה תמיד קוראים "שובה ישראל".
^בחומש עם הפטרות בחומש עם הפטרות כמנהג רומניא, קושטא רס"ה, מוזכרים שני המנהגים.
^לפי המנהג הראשון המוזכר בקונטרס פוזנא, מפטירים "דרשו" בשבת שובה, ו"שובה" בשבת שבין יום כיפור לסוכות. לפי המנהג השני, מפטירים "וידבר דוד", וכמנהג שאר האשכנזים.
^ 12הגמרא[6] קובעת ש"ליו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור, ומפטירין ויהי ככלות שלמה (מלכים א, ט', א), למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה (מלכים א, ח', כב)." עם זאת, מובא בסדר רב עמרם גאון דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דף נ"ב ע"א ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ", המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים, עיין דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה. והיום (מאחר שההפטרות של מנהג רומניא לא נהוגות בשום מקום בעולם) נוהגים כולם להפטיר ביהושע. במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיע ויעמד שלמה, ואם כן ברור שעדיין היו שנהגו כן במאה ה-16, וכנראה כל זמן שהמשיכו לנהוג כמנהג רומניא.
^ייתכן שהמנהגים לקרוא את הפטרה זו בשבת צו ולקראה בשבת הגדול נבעו זה מזה, מאחר ששבת הגדול בדרך כלל חלה בשבת צו, וצריך עיון איזה מהמנהגים הוא המקור לחברו. ראו ערך שבת הגדול.
^בקונטרס פוזנא, כתוב שמסיימים "וימליכו תחת אביו". לא ברור איזה פסוקים מדלגים באמצע (אם בכלל).
^ההפטרה של שאר העדות היא על פי קביעות הגמרא[6] שביום טוב שני של שביעי של פסח מפטירים "עוד היום". לעומת זה, במחזור רומניא, מופיע שירת דבורה ליום זה, ראו סידור סרוק כמנהג רומניא, דפוס דניאל בומברגונציה ה'רפ"ג, דף קמה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית, ונראה שמנהג זה מבוסס על מסורה ארצישראלית, כמו רוב ההפטרות של רומניא.
^בכל סידורי תימן העתיקים לא נזכרה הפטרה כלל במנחה של תשעה באב. במאות האחרונות לגלות תימן נתקבל המנהג להפטירה כמעט בכל הקהילות, זולת הדרדעים שאינם מפטירים כלל. הרב יוסף קאפח כתב בסידורו "שיח ירושלים" שאף הנוהגים להפטיר לא יברכו, אך לא נתקבלו דבריו למעשה.
^בחומש עם הפטרות כמנהג רומניא דפוס קושטא רס"ה, מופיע הפטרה זו לתעניות. במחזור רמניא רפ"ג, כתוב "ויש מקומות שמפטירין במנחה בתעיות דרשו ה' וכן כתוב בסדר רב עמרם גאון, ואנו לא נהגנו כן". והדבר צריך עיון.
^כנסת הגדולה סימן רפ"ד, אבודרהם, (והוא אף הביא שכן מובא בסידור רס"ג), תרומת הדשן סימן כ', ארחות חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן ס"ב.
