|
יהדות פורטוגל
 יהדות פורטוגל היא קהילה גדולה שהתקיימה באזור פורטוגל של ימינו. לעיתים קרובות היו תולדותיה שזורות בתולדות יהדות ספרד. תחילת התיישבות בפורטוגלהידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. במאה ה-13 המלך אפונסו השלישי, מלך פורטוגל, הקים חטיבה נפרדת בממשל ליהודים והוא ניסה לנצל את קשריהם הכלכליים הטובים לפיתוח פורטוגל. היהודים הואשמו בהפצת המגפה השחורה. אך השלטונות הצליחו למנוע מההמונים לפגוע ביהודים עד לשנת 1449, אז נערכו פרעות קשות ביהודי ליסבון שהיוו הקהילה היהודית הגדולה ביותר בפורטוגל. רדיפות דת
ב-1492, בעת גירוש היהודים מספרד, חיו בפורטוגל כ-30,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון תושבים. מגורשי ספרד שהיגרו לפורטוגל שינו את משקל היהודים באוכלוסייה בצורה משמעותית: ההערכה היא שהקהילה היהודית גדלה בכ-70,000 איש, עד לכ-10% מהאוכלוסייה הפורטוגזית. מתוך המהגרים, שהוגדרו כבלתי חוקיים וכעבדי המלך, הותר רק ל-600 בתי אב להישאר בפורטוגל באופן חוקי למשך שנה, תמורת כופר גדול לשלטון. ילדיהם של אותם יהודים עבדי-המלך נלקחו מהם, בהוראתו של מלך פורטוגל, ז'ואו השני, ונשלחו לאי סאו טומה שלחופי אפריקה, שהיה חלק מהאימפריה הפורטוגזית, על מנת שיעבדו במטעי הסוכר שבו. רובם מתו שם מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים.[1] בשנת 1496 נשא המלך מנואל הראשון את איזבל, בתם של פרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד, ובמסגרת הנישואים כפתה המלכה הצעירה על המלך לגרש את היהודים מפורטוגל. באותה תקופה החלה פורטוגל לעלות כמעצמה עולמית, ומנואל היה מעוניין ביכולותיהם, בקשריהם ובכספם של היהודים שבממלכתו. בלחצם של מלכי ספרד ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה, אסר על יהודי פורטוגל לצאת מהמדינה, וכן לעבור הטבלה קולקטיבית בניגוד גמור לרצונם בכיכרות העיר ליסבון - הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497), יחד עם חטיפת ילדים נוספים ושורה של הבטחות כלכליות, גרמה לרבים מהיהודים להישאר בפורטוגל, אם כי לא כיהודים. המרתם הגורפת של יהודי פורטוגל לנצרות, בשונה מתהליך הארוך שעברו יהודי ספרד, הביאה לכך שרובם לא אימצו את הנצרות באמת ובתמים אלא המשיכו לשמור על יהדותם, בצורה כלשהי, בסתר, כאנוסים. בשנת 1498 קבע המלך שיהדותם של יהודים שממירים את דתם לנצרות לא תיבדק או תיחשד למשך עשרים השנים הבאות, וב-1499 הוא אסר על יציאת יהודים מפורטוגל.  הטמעתם של יהודי פורטוגל בחברה הנוצרית לא התקבלה בצורה חלקה באוכלוסייה המקומית. משקלם של החברים החדשים באוכלוסייה היה גדול מאוד, ורבים מהם תפסו עמדות כח ושלטון. דרשנים ומטיפים סבבו ברחבי הממלכה ודיברו כנגד הקונברסוס, היהודים שהמירו את דתם, ותלו בהם את צרותיה השונות של פורטוגל. בשנת 1506 הכתה מגפה בליסבון, המלך נמלט אל מחוץ לעיר וההמון הזועם טבח בקהילת הנוצרים החדשים שבעיר. בעקבות הטבח ביטל מנואל את איסור היציאה מפורטוגל. בשנת 1525 הגיע דוד הראובני לקהילת הנוצרים החדשים בפורטוגל. הוא זכה לתגובות אוהדות בקרב קהילת האנוסים הפורטוגזית, ששימרה מתחת לפני השטח קרבה ליהדות וציפיות משיחיות, ואף נשארה כקהילה מאורגנת ומוכרת, אם כי לא אהודה. הראובני נאלץ לעזוב את פורטוגל לאחר התגיירותו של שלמה מולכו, שהיה מזכירו של המלך מנואל. האינקוויזיציה הפורטוגזית הוקמה בשנת 1536, והחלה להעלות אשמים על המוקד משנת 1540. יהודים בסתר
יהודים אנוסים רבים (מראנוס\קריפטוס), היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה וגילוי ברזיל), מערב אפריקה, הודו (גואה וקוצ'ין) והמזרח הרחוק (פיליפינים, איי התבלינים). יהודים רבים היו מדענים, רופאים, מתמטיקאים, אסטרונומים, סוחרים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים. באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים שם, שחיו כאנוסים, שמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, תוניס, אלג'יר, לוב, מצרים, סלוניקי, הבלקן, איטליה, אמסטרדם, לונדון, המבורג, ברזיל, ג'מייקה (פורט רוייאל), האיים הקאריביים, ניו אמסטרדאם, והאימפריה העות'מאנית, וחזרו לדת היהדות. עקב מספרם הקטן יותר הם היו ידועים פחות מיהודי ספרד. האוטו דה פה האחרון נעשה בפורטוגל בשנת 1791 והאינקוויזיציה הסתיימה סופית בשנת 1821. מיעוט קטן מקרב יהודי פורטוגל מצא את עצמו נודד לצורך בקשת מקלט ומפלט מהרדיפות הנוצריות אל חופי מערב אפריקה, שם התבוללו עם נשים מקומיות ויצרו קהילה בשם "לנסאדוס" שיהוו נדבך משמעותי בתחילת קשרי המסחר שבין האירופאים לבין הילידים האפריקאים. העת החדשהרק לאחר מאות שנים החלו להתגורר באופן פורמלי יהודים בפורטוגל. מתחילת המאה ובמהלך המאה ה-19 החלו להגר לפורטוגל יהודים רבים דוברי ספרדית וחכיתיה מצפון מרוקו, מקהילת טטואן, טנג'יר ומגיברלטר. בשנת 1892 זכתה הקהילה הספרדית - מרוקאית להכרה רשמית כקהילה. בשנת 1904 הוקם בליסבון בית הכנסת. אחד הרבנים שהגירו לפוטוגל ממרוקו, היה רבי דוד זגורי. בשנת 1917 עורר גילוי של קהילת צאצאי אנוסים בכפר בלמונטה על ידי יהודי פולני בשם שמואל שוורץ - הד גדול בקרב יהדות העולם. מי שפעל רבות להשבת צאצאי האנוסים ליהדות היה קצין בצבא פורטוגל - ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (1887–1961) שהיה בעצמו בן למשפחת אנוסים, למד יהדות ועברית, התגייר, והקים קהילה יהודית בפורטו ואת בית הכנסת כדורי. מסופר שהיה מסתובב רכוב על סוסו בעיירות ובכפרים בצפון פורטוגל, ותר אחרי צאצאי האנוסים, שגם במאה ה-20 עדיין שמרו על יהדותם בסתר ופחדו לגלות אותה לסביבתם. בתוך מספר שנים גייר כ-9,000 צאצאי אנוסים. דמות בולטת אחרת ביהדות פורטוגל בעת המודרנית היה הפרופ' משה בן-שבת אמזאלג, כלכלן מפורסם ואיש ציבור שכיהן כנשיא יהדות פורטוגל למשך למעלה מ-50 שנה, עד פטירתו בשנת 1972. משפחת בנסאודה שהגיעה ממרוקו לאיים האזוריים בתחילת המאה ה-19 גם כן התבלטה בקהילה היהודית המתחדשת בפורטוגל, תחילה בתחומי המסחר והכלכלה באיים ולאחר מכן באקדמיה ובחיים הציבוריים של המדינה. כך למשל פרופ' אלפרדו בנסאודה ייסד את המכון הטכני הגבוה של ליסבון, אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה הנודעים ביותר בפורטוגל. במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לפורטוגל פליטים רבים, יהודים ולא יהודים, בדרכם מערבה, ובסוף המלחמה היו בה כ-400 יהודים בעלי מעמד תושבי קבע וכ-650 במעמד פליטי מלחמה. לאחר המלחמה היגרו רבים מיהודי פורטוגל ממנה, ועד להתייצבות הפרלמנטרית בשנת 1976 היגרו כ-300 יהודים משטח המדינה. בשנת 1988 התמנתה קולט אביטל כשגרירת ישראל ראשונה בפורטוגל, ולאחר ששמעה על אנוסים שחיים בפורטוגל, פנתה לרב הראשי לישראל, הראשון לציון אליהו בקשי דורון, ששלח את הרב שלמה סבג להקים להם בית כנסת, ולהשיבם ליהדות. בין השנים 1996–2006 כיהן בפורטוגל נשיא יהודי - ז'ורז'ה פרננדו בראנקו דה סמפאיו. לפני כמה שנים העריכו כי בפורטוגל חיו כ-750 יהודים, במפקד לאומי שנערך שם רשמו עצמם כ-1,000 אזרחים כיהודים, המספרים מתעלמים מצאצאי היהודים האנוסים. רוב היהודים מתגוררים בליסבון ובפורטו. כיום, בעקבות חוק האזרחות הפורטוגזי והגירה של יהודים מארצות אחרות, חיים בפורטוגל כ-3100 אזרחים המזהים עצמם כיהודים.[2] בשנת 2010 הגיע לליסבון שליח חב"ד הרב אלי רוזנפלד, הוא הקים בעיר בית חב"ד וקהילה יהודית. יהודים בולטים ממוצא פורטוגלי
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
