|
יהדות טרנסניסטריה.svg){kind=spacer} יהדות טרנסניסטריה היא הקהילה היהודית של טרנסניסטריה, מדינה בלתי מוכרת במזרח אירופה. הגלגול הראשון של החבל כיחידה פוליטית נפרדת נוצר בידי גרמניה הנאצית ורומניה במהלך מלחמת העולם השנייה והשתרע על פני כ-40,000 קילומטרים רבועים בדרום מערב אוקראינה, בין שני הנהרות הבוג והדניסטר. אזור זה היה טרם מלחמת העולם השנייה בשליטת ברית המועצות והשם ניתן לו לאחר שנכבש במבצע ברברוסה מאוקראינה הסובייטית על ידי מדינות הציר, ונמסר לרומניה בהסכם טיגינה בעקבות סיועה לגרמניה והשתתפותה במלחמה נגד ברית המועצות. אזור הכיבוש הרומני בטרנסניסטריה היה גדול בהרבה מהאזור המכונה היום טרנסניסטריה, אז הוא גבל בדרום בים השחור, וכלל בתוכו את העיר אודסה שהוכרזה לבירתו.[1] ראשית הקהילהההיסטוריה של היהודים בטרנסניסטריה קשורה להיסטוריה של היהודים במולדובה, באוקראינה, ברומניה ובברית המועצות וכן למספר מדינות באזורים סמוכים. מאות בשנים היה חבל ארץ זה מרכז של חיי רוח וחיי קהילה יהודית בעלת זהות לאומית ברורה, ומניינה לפני מלחמת העולם השנייה, לפי מיפקד שנערך בשנת 1926, היה כ-300,000 מתוך אוכלוסייה כוללת של 2.5 מיליון.[2][1] הקהילה במלחמת העולם השנייה
השלטון הרומנירומניה שלטה על שטחי טרנסניסטריה מ-19 באוגוסט 1941 עד מרץ 1944 ולמעשה הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשלטו שטחי טרנסניסטריה על ידי שלטון רומני. בין מבצעי הפשעים העיקריים בטרנסניסטריה היו הצבא הרומני והמשטרה הרומנית. פעולותיהם נבעו מהשינוי הפוליטי שנוצר עם פרוץ המלחמה. תולדות היהודים בטרנסניסטריה ממחישות את הצטלבותם של מניעים אנטישמיים במטרה להיפטר מהאוכלוסייה היהודית. עם הרוצחים נמנו הגרמנים המקומיים והאוקראינים. השילוב של רגשות אנטי-בולשוויקיים, היהודים היו מזוהים עם המשטר הקומוניסטי, והאדישות לאובדן חיי אדם, בעקבות הסבל הכללי של האוכלוסייה ומספרם הגבוה של חללי המלחמה כל אלה היוו קרקע להשמדה המונית בחבל ארץ זה.[1] לאחר שנכבשה טרנסניסטריה על ידי גרמניה ורומניה, הוסב שטחה לאזור ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה שגורשו בידי השלטונות הרומניים בהוראתו הישירה של יון אנטונסקו. הגירושים החלו ב-15 בספטמבר 1941, ונמשכו לסירוגין עד לסתיו 1942. לטרנסניסטריה גורשו ב-15 בספטמבר 1941 יהודי בסראביה, ובוקובינה בהוראתו של שליט רומניה המרשל יון אנטונסקו. לפי האומדנים מספר היהודים אשר גורשו נע בין 150,000 עד 185,000 נפשות.[3] על היהודים נאסר חופש התנועה ובחירת מקום המגורים, הם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה "לטובת הציבור"[4] חלק מיהודי בוקובינה גורש לעיירות בתחום אוקראינה (למשל לציבולווקה אליה גורשו כ-2,500 יהודים וכמה מאות לוורושילובקה) שסופח לטרנסניסטריה. רומניה הייתה אחראית על השואה באודסה ובטרנסניסטריה, כמדינה היחידה, מלבד גרמניה הנאצית שניהלה עיר סובייטית גדולה במהלך מלחמת העולם השנייה. אודסה – באותה תקופה, אחד ממרכזי החיים והתרבות היהודיים הגדולים באירופה – הפכה למעשה ליודנריין (מונח נאצי האומר "נקי מיהודים"), למרות שבתחילת מלחמת העולם השנייה שליש מאוכלוסייתה הייתה יהודית.[5] שואת יהדות טרנסניסטריהבשונה ממחנות הריכוז וההשמדה של הגרמנים, הרומנים לא ייעדו את הכלואים והמגורשים לעבודה ואף לא להשמדה מאורגנת, אלא הפקירו אותם לגורלם, ללא אספקת מזון, טיפול רפואי או הגנה מינימלית מתנאי אקלים קשים. המגורשים גוועו בהמוניהם ברעב, בקור ובמחלות. ניצולים העידו כי בהשוואה לשואת גרמניה הנאצית, שבה תוכננו הגירושים בקפידה, ממשלת רומניה לא התכוננה לשכן אלפי אנשים בטרנסניסטריה, שבה שהו המגורשים. במקום זאת אנשים הוצבו בצריפים בסיסיים ללא מים זורמים, חשמל או בתי שימוש. אלה שלא יכלו ללכת נותרו למות. בסך הכל פעלו בטרנסניסטריה כ-150 גטאות ומחנות.[6]  עשרות אלפים מבני הקהילה עצמה נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה, נוסף על היהודים שגורשו לטרנסניסטריה מאזורים סמוכים ונרצחו אף הם.[2] באוקטובר ובנובמבר 1941 נרצחו באודסה כ-30,000 יהודים על ידי חיילים רומנים. ”"בין הגטאות הידועים לשמצה... הייתה בוגדנובקה, על הגדה המערבית של נהר הבוג... בדצמבר 1941, חיילים רומנים, יחד עם עוזריהם האוקראינים, טבחו כמעט בכל היהודים בבוגדנובקה; הירי נמשך למעלה משבוע".” אירועים דומים התרחשו במחנות דומנובקה ואחמטצ'טקה. מחנות אחרים, עם שיעורי תמותה גבוהים מאוד, היו בפצ'ורה ובופניארקה, האחרון יועד לאסירים פוליטיים יהודים שגורשו מרומניה.[7] הגירוש פסק ב-13 באוקטובר 1942 עם שינוי המגמה במלחמה כנגד ברית המועצות וכאשר אנטונסקו כבר לא היה בטוח בניצחון הגרמנים. כ-90,000 יהודים ממגורשי טרנסניסטריה נספו במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד קודם לכן נספו עשרות אלפי יהודים שישבו במקום ונרצחו על ידי האיינזצגרופן. ככלל את נוכחותם של המגורשים בטרנסניסטריה, במשך כשנתיים וחצי, אפשר לחלק לשלוש תקופות. מסתיו 1941 ועד אביב 1942, במהלכה מתו למעלה משליש מהם. מקיץ 1942 ועד אביב 1943 – תקופה בה המגורשים פיתחו יכולת עבודה מסוימת וקיבלו סיוע קבוע מהקהילה היהודית הרומנית. ולבסוף מקיץ 1943 ועד מרץ 1944 עם חזרתם של הסובייטים לאזור, תקופה שהובילה לתקווה אך הנסיגה הגרמנית, הובילה לכך שחיילים גרמנים עברו באזור ותקפו יהודית במחנות ובגטאות והובילו לאבדות רבות.[1] בעקבות מותם של עשרות אלפי היהודים בשטחה ידועה טרנסניסטריה כ-"אושוויץ הרומנית". עם זאת, בגלל היותה תחת שלטון רומניה ולא ישיר של גרמניה, הגיעו אליה פליטים יהודים שברחו מהנאצים ואף הצליחו להעלות ממנה ילדים פליטי חרב לארץ ישראל, במהלך המלחמה.[8] פרדוקס בולט הוא העובדה שתחת משטר אנטונסקו ולמרות כוונותיו להשמדת היהודים, חלק משמעותי מיהודי רומניה שלא גורשו ממנה (375,000) הצליחו לשרוד את מלחמת העולם השנייה תודות לאופורטוניזם שלו ודאגתו לגורלו שלו לאחר המלחמה.[9] באנציקלופדיה לשואה (מוזיאון לזכר השואה של ארצות הברית) נכתב כי בשל מספר רב של יהודים שגורשו מאזורים שונים והגיעו לתחום טרנסניסטריה, אין הסכמה באשר לאומדן היהודים שנספו באזור. האומדן הנמוך הוא 185 אלף והגבוה 400 אלף.[10] לאחר מלחמת העולם השנייהלאחר המלחמה נשארו באודסה בין 80,000 ל-90,000 מתוך כ-180,000 יהודי העיר בזמן שהגרמנים והרומנים כבשו את העיר ב-16 באוקטובר 1941. יהודים רבים מתו מתנאים קשים, מרעב או ממחלות במהלך הגירושים לטרנסניסטריה או לאחר הגעתם. אחרים נרצחו על ידי יחידות רומניות או גרמניות, בטרנסניסטריה או לאחר שהוסעו לתוך אוקראינה הכבושה על ידי הגרמנים. רוב היהודים שנשלחו למחנות בטרנסניסטריה לא שרדו. אלה ששרדו, בסביבות 70,000, חזרו לרומניה. בשנים 1945–1946 בהן הותר להם לחזור.[2] לאחר מלחמת העולם השנייה נפקדו בטרנסניסטריה כ-10,000 יהודים, מהם 2,430 בטירספול הבירה, ובתשעה יישובים הסמוכים לה, 350 יהודים בדובסרי והסביבה, 565 יהודים בריבניצה והסביבה ו-905 יהודים בבנדרי והסביבה, בניגוד למחנות הריכוז וההשמדה שנבנו על ידי הגרמנים על אדמת פולין, אשר משמשים היום מוזיאונים ואתרי זיכרון, מחנות טרנסניסטריה היו מחנות מאולתרים, שלא נותר מהם זכר לאחר המלחמה.[11] הקהילה במאה ה-21 בעקבות מלחמת העולם השנייה והשמדת רבים מבני הקהילה ועליית הנותרים לארץ, נותרו כיום בעשור השני והשלישי של המאה ה-21 שרידים של קהילה יהודית בטרנסניסטריה.[12] מאז 1992 עלו לישראל 42,000 יהודים ממולדובה, חלקם מטרנסניסטריה. עם זאת ההשפעה היהודית נראית בכל רחבי המדינה. לחלק גדול מאוכלוסיית האזור יש אזרחות כפולה – כ-108 אלף אנשים הם בעלי אזרחות של מולדובה, 56 אלף הם אזרחי רוסיה וכ-44 אלף אזרחי אוקראינה. בטרנסניסטריה פועל בית כנסת מרכזי בטירספול הבירה וכן פועלים בתי כנסת ומרכזי חסד בערים בנדרי דובסרי ובריבניצה. בשנת 2022 בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, נערכו עבודות בבסיס צבאי ישן ליד טירספול בירת טרנסניסטריה. במהלך החפירות, התגלו בורות גדולים, מלאים באלפי גופות שנהרגו במקום בשנים שבין 1917–1930 תחת שלטונם של הרודנים לנין וסטלין, רוב ההרוגים: יהודים שהואשמו בהתנגדות למשטר הקומוניסטי.[13] במקום אותרו גם מסמכים המתעדים את שמות ופרטי ההרוגים בכל אחד מבורות ההריגה, ואת הסיבה בגינה נחרץ גורלם למוות (בדרך כלל בירייה). המסמכים מתארים את חייהם של היהודים תחת השלטון הקומוניסטי, את בתי הספר היהודיים שפעלו בהיחבא, את הניסיונות ליצור קשר עם ארגונים יהודיים בעולם, ואת ההתארגנויות המקומיות לקיים פעילות יהודית במסתור.[14] כך למשל מופיע על אחד הנרצחים שהוא שימש כמורה בבית ספר יהודי, על שם אחר מופיע שעמד בקשר עם גורמים בפלשתינה וכן הלאה. בין ההרוגים במקום, גברים נשים וגם ילדים.[15] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||
