פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום
Nobels fredspris

פרס נובל לשלום
תיאור	מוענק על תרומה יוצאת דופן בתחום השלום
מיקום הטקס	אוסלו, נורווגיה
מדינה	שוודיה שוודיה
הגוף המעניק	ועדת פרס נובל מטעם מורשתו של אלפרד נובל
תקופת הפרס	10 בדצמבר 1901 – הווה (123 שנים)
Nobelprize.org

פרס נובל לשלום הוא פרס המוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות האדם ומודעות סביבתית.

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו, שאת ועדת הפרס יבחר הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.^[1]

מועמדים לפרס יכולים להיות מוצעים על ידי אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי הפרלמנט הלאומי, פרופסורים (בתחומים מסוימים), רקטורים ונשיאי אוניברסיטאות, שופטים בינלאומיים, חברי הוועדה לשעבר ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.

המועמדויות מוגשות בדרך כלל בסביבות חודש פברואר של שנת הפרס, אך הן יכולות להיות מוגשות עד ישיבתה הראשונה של הוועדה.

הוועדה היא בת חמישה חברים וראשת הוועדה הנוכחית היא ברית רייס-אנדרסון, חברת פרלמנט ושרה לשעבר, שכיהנה מטעם מפלגת העבודה הנורווגית. היא מכהנת בתפקידה מ-2017. שפת הדיונים של הוועדה היא נורווגית. המועמדויות יכולות להיות מוגשות בשפות שונות, בדרך כלל אנגלית, אולם היו מועמדויות שהוגשו בגרמנית וצרפתית.

רשימת המועמדים לפרס בשנים 1901–1955 פורסמה.‏^[2]

עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שוודי מהמפלגה הסוציאליסטית. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים, והגשתו הייתה סאטירית ונועדה להגחיך את מועמדותו של נוויל צ'מברלין על חלקו בהסכם מינכן.^[3] מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.

לא רק אישים יכולים להיות מועמדים אלא גם ארגונים. בין הארגונים המפורסמים שזכו בפרס נמנים: הצלב האדום, האיחוד האירופי, והארגון למניעת הפצת נשק כימי.

רק זוכה אחד סירב לקבל את הפרס מיוזמתו: לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973 אותו נבחר לקבל עם הנרי קיסינג'ר.

בנוסף אנדרי סחרוב שהיה דיסידנט זכה בפרס ב-1975 אך לא הורשה על ידי שלטונות ברית המועצות להשתתף בטקס. ליו שיאובו שזכה בפרס ב-2010 היה אסיר פוליטי באותה תקופה והשלטונות בסין מנעו ממנו ומאשתו להגיע לטקס הענקת הפרס.

מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכמי אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בשיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.

הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת עזה אף בתוך ועדת הפרס עצמה. באופן חסר תקדים, קורה כריסטיאנסן, אחד מחמשת חברי הוועדה התפטר במחאה על הענקת הפרס לערפאת. אמנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השעו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. בראיון שהתקיים עמו כעבור ארבע שנים הוא טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו המשכתי להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת".

שנה	מקבלי הפרס		מדינה	פרטים
1901		ז'אן אנרי דינן	שווייץ שווייץ	מייסד הצלב האדום.
		פרדריק פאסי	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	מייסד החברה הצרפתית לשלום
1902		אלי דוקומון	שווייץ שווייץ	מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ.
		שארל אלבר גובאט		מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי
1903		רנדל קרמר	בריטניה הממלכה המאוחדת	חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות
1904		המוסד לחוק בינלאומי	בלגיה בלגיה	על מאמציה כגוף לא רשמי לנסח את העקרונות הכלליים של מדע המשפט הבינלאומי
1905		ברטה פון זוטנר	האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית	נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה
1906		תאודור רוזוולט	ארצות הברית ארצות הברית	נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה–יפן, הסכם פורטסמות'
1907		ארנסטו תאודורו מונטה	ממלכת איטליה ממלכת איטליה	נשיא הליגה הלומברדית לשלום
		לואי רנו	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	פרופסור לחוק בין-לאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז
1908		קלאס פונטוס ארנולדסון	שוודיה שוודיה	חבר הפרלמנט השוודי ומייסד הליגה השוודית לשלום ובוררות
		פרדריק באייר	דנמרק דנמרק	חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1909		אוגוסט ברנארט	בלגיה בלגיה	ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג
		פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית
1910		לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ	שווייץ שווייץ	ששימשו כקישור בין אגודות השלום במדינות השונות.
1911		טוביאס אסר	הולנד הולנד	מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג
		אלפרד הרמן פריד	האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית	עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte.
1912		אליהוא רוט[א]	ארצות הברית ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות
1913		הנרי לה פונטן	בלגיה בלגיה	סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1914	לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1915
1916
1917		הוועד הבינלאומי של הצלב האדום	שווייץ שווייץ	על לקיחת המשימה הכבירה של ניסיון להגן על זכויותיהם של אסירי מלחמה רבים בכל הצדדים (של מלחמת העולם הראשונה), לרבות זכותם ליצור קשר עם משפחותיהם
1918	לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1919		וודרו וילסון	ארצות הברית ארצות הברית	נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים
1920		לאון בורז'ואה	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים
1921		ילמאר ברנטין	שוודיה שוודיה	ראש ממשלת שוודיה ונציג שוודיה במועצת חבר הלאומים
		כריסטיאן לאנגה	נורווגיה נורווגיה	מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי
1922		פריטיוף ננסן	נורווגיה נורווגיה	מדען וחוקר, ונציג נורווגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים
1923	לא הוענק
1924
1925		סר אוסטן צ'מברלין[א]	בריטניה הממלכה המאוחדת	מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו
		צ'ארלס דוז[א]	ארצות הברית ארצות הברית	סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית
1926		אריסטיד בריאן	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
		גוסטב שטרזמן	רפובליקת ויימאר גרמניה	קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
1927		פרדיננד בואסון	הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת	פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם
		לודוויג קווידה	רפובליקת ויימאר גרמניה	פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום
1928	לא הוענק
1929		פרנק קלוג[א]	ארצות הברית ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכם קלוג-בריאן
1930		נתן סודרבלום	שוודיה שוודיה	ארכיבישוף שוודי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות
1931		ג'יין אדמס	ארצות הברית ארצות הברית	סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
		ניקולס מארי באטלר		נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכם קלוג-בריאן
1932	לא הוענק
1933		סר נורמן אנג'ל[א]	בריטניה הממלכה המאוחדת	סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית
1934		ארתור הנדרסון		מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932
1935		קרל פון אוסייצקי[ב]	גרמניה הנאצית (1935–1945) גרמניה הנאצית	עיתונאי ופציפיסט גרמני, על מאבקו נגד ההתחמשות של גרמניה
1936		קרלוס לאמאס	ארגנטינה ארגנטינה	מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה
1937		רוברט ססיל	בריטניה הממלכה המאוחדת	פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, ממיסדי חבר הלאומים ופעיל שלום במסגרתו
1938		משרד ננסן הבינלאומי לפליטים	חבר הלאומים חבר הלאומים	על עבודתם בעזרה לפליטים.
1939	לא הוענק עקב מלחמת העולם השנייה.
1940
1941
1942
1943
1944		הוועד הבינלאומי של הצלב האדום	שווייץ שווייץ	הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945.
1945		קורדל הול	ארצות הברית ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות
1946		אמילי גרין באלץ'		פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
		ג'ון מוט		יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים
1947		מועצת שירות הידידים הבריטית	בריטניה הממלכה המאוחדת	בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים"
		אגודה אמריקאית לשירותי הידידים	ארצות הברית ארצות הברית
1948	לא הוענק
1949		לורד בויד אור	בריטניה הממלכה המאוחדת	רופא בריטי, אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום
1950		ראלף באנץ'	ארצות הברית ארצות הברית	פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948
1951		לאון ז'ואו	צרפת צרפת	נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי
1952		אלברט שווייצר	צרפת צרפת	על ייסודו של בית חולים בגאבון
1953		ג'ורג' מרשל	ארצות הברית ארצות הברית	מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל
1954		נציבות האו"ם לפליטים	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	ארגון סיוע בינלאומי נוסד על ידי האו"ם ב-1951
1955	לא הוענק.
1956
1957		לסטר פירסון	קנדה קנדה	שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, על הקמת כוח החירום של האומות המאוחדות לאחר מבצע סיני
1958		דומיניק פיר	בלגיה בלגיה	אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde".
1959		פיליפ נואל-בייקר	בריטניה הממלכה המאוחדת	חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי.
1960		אלברט לוטולי	דרום אפריקה (1928–1994) איחוד דרום אפריקה (נולד ברודזיה הדרומית)	נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה
1961		דאג המרשלד[ג]	שוודיה שוודיה	המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו)
1962		לינוס פאולינג	ארצות הברית ארצות הברית	מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני
1963		הוועד הבינלאומי של הצלב האדום	שווייץ שווייץ	עבור עבודתם בהגנה על זכויות האדם ב-100 שנות קיומה של הצלב האדום הבינלאומי.
		הליגה של אגודות הצלב האדום
1964		מרטין לותר קינג	ארצות הברית ארצות הברית	על מאבקו למען זכויות האזרח
1965		יוניסף	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	קרן הילדים של האומות המאוחדות
1966	לא הוענק.
1967
1968		רנה קאסן	צרפת צרפת	נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם
1969		ארגון העבודה הבינלאומי	האומות המאוחדות האומות המאוחדות
1970		נורמן בורלוג	ארצות הברית ארצות הברית	על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי
1971		וילי ברנדט	גרמניה גרמניה המערבית	על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק)
1972	לא הוענק
1973		הנרי קיסינג'ר	ארצות הברית ארצות הברית	על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם
		לה דק טהו[ד]	וייטנאם וייטנאם (צפון)
1974		שון מקברייד	אירלנד אירלנד	נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא ועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה
		אייסאקו סאטו	יפן יפן	ראש ממשלת יפן, הוענק עבור הוויתור על האופציה הגרעינית ביפן ועל מאמציו לקדם פיוס באזור.
1975		אנדריי סחרוב[ה]	ברית המועצות ברית המועצות	על פעילותו למען זכויות אדם
1976		בטי ויליאמס	בריטניה הממלכה המאוחדת	מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד
		מייריד קוריגן
1977		אמנסטי אינטרנשיונל	בריטניה הממלכה המאוחדת	על פעילותם להגנת זכויות האדם של אסירי מצפון ולמניעת עינויים.
1978		אנואר סאדאת	מצרים מצרים	על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים.
		מנחם בגין	ישראל ישראל (נולד ב-האימפריה הרוסית (1883–1917) רוסיה)
1979		אמא תרזה	הודו הודו (נולדה ב-סקופיה, כיום מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית)	מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה
1980		אדולפו פרס אסקיבל	ארגנטינה ארגנטינה	על פעילותו למען זכויות אדם
1981		נציבות האו"ם לפליטים	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	פרס נובל שני לארגון הסיוע הבינלאומי שנוסד על ידי האו"ם ב-1951
1982		אלווה מירדאל	שוודיה שוודיה	נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש
		אלפונסו גרסיה רובלס	מקסיקו מקסיקו
1983		לך ואלנסה	פולין	מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין
1984		דזמונד טוטו	דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה	הבישוף של יוהנסבורג; מזכ"ל לשעבר, מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, על פעילותו נגד האפרטהייד
1985		האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית	ארצות הברית ארצות הברית	על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית
1986		אלי ויזל	ארצות הברית ארצות הברית (נולד ב-ממלכת רומניה ממלכת רומניה)	סופר וניצול שואה, הפרס הוענק על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", שבראשה עמד.
1987		אוסקר אריאס סנצ'ס	קוסטה ריקה קוסטה ריקה	נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה
1988		כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	עבור מאמציהם אשר שתרמו תרומה חשובה לקראת מימוש אחד העקרונות הבסיסיים של האומות המאוחדות.
1989		טנזין גיאטסו	הודו הודו(נולד ב-טיבט טיבט)	הדלאי לאמה ה-14, הוענק על מאבקו למען שחרור טיבט, הוא התנגד בעקביות לשימוש באלימות. במקום זאת הוא הטיף פתרונות של שלום המבוסס על סובלנות וכבוד הדדי כדי לשמר את המורשת ההיסטורית והתרבותית של בני עמו.
1990		מיכאיל גורבצ'וב	ברית המועצות ברית המועצות	נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה
1991		אונג סן סו צ'י[ו]	בורמה	על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם
1992		ריגוברטה מנצ'ו	גואטמלה גואטמלה	כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים
1993		נלסון מנדלה	דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה	על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה
		פרדריק וילם דה קלרק
1994		יאסר ערפאת	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית (נולד ב-ממלכת מצרים ממלכת מצרים)	על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו
		יצחק רבין	ישראל ישראל
		שמעון פרס	ישראל ישראל (נולד ב- פולין)
1995		יוסף רוטבלט	הרפובליקה הפולנית השנייה הרפובליקה הפולנית השנייה הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל
		קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים	קנדה קנדה
1996		קרלוס פליפה חימנז בלו	מזרח טימור מזרח טימור	על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור
		חוזה רמוס הורטה
1997		המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים	שווייץ שווייץ	על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם
		ג'ודי ויליאמס	ארצות הברית ארצות הברית
1998		ג'ון יום	אירלנד אירלנד	על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד
		דייוויד טרימבל[4]	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
1999		רופאים ללא גבולות[5]	שווייץ שווייץ	על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות
2000		קים דה-ג'ונג[6]	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט
2001		האומות המאוחדות[7]	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	על עבודתם לארגון עולם שליו יותר
		קופי אנאן	גאנה גאנה
2002		ג'ימי קרטר[8]	ארצות הברית ארצות הברית	על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית
2003		שירין עבאדי[9]	איראן איראן	על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם
2004		ואנגרי מאטאיי	קניה קניה	על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום
2005		הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית[10]	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים
		מוחמד אל-בראדעי[10]	מצרים מצרים
2006		מוחמד יונוס[11]	בנגלדש בנגלדש	על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש
		בנק גרמין
2007		הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית
		אל גור[12]	ארצות הברית ארצות הברית
2008		מרטי אהטיסארי[13]	פינלנד פינלנד	על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים
2009		ברק אובמה[14]	ארצות הברית ארצות הברית	על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים
2010		לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ[ז][15]	הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין	על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין
2011		אלן ג'ונסון-סירליף[16]	ליבריה ליבריה	על מאבקן הבלתי-אלים למען ביטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום
		לימה בואי
		תוואכול כרמאן[17]	תימן תימן
2012		האיחוד האירופי[18]	האיחוד האירופי האיחוד האירופי	על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה
2013		הארגון למניעת הפצת נשק כימי[19]	בינלאומי	על מאמציו הנרחבים להשמיד את הנשק הכימי בעולם
2014		מלאלה יוספזאי[20]	פקיסטן פקיסטן	על מאבקם נגד הדיכוי של ילדים ואנשים צעירים ועל זכותם של כל הילדים לחינוך.
		קאילש סאטיארת'י	הודו הודו
2015		קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה[21]	תוניסיה תוניסיה	על פעולותיו למען הדמוקרטיה בעת מהפכת היסמין בתוניסיה
2016		חואן מנואל סנטוס[22]	קולומביה קולומביה	על מאמציו ההחלטיים להביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכת יותר מ-50 שנה.
2017		התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני[23]		"על פועלם למקד את תשומת הלב להשלכות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני, ועל מאמציו הבלתי נדלים לקדם אמנה עולמית שתאסור שימוש בנשק מסוג זה".[24]
2018		דניס מקווגי[25]	הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו	על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים
		נאדיה מוראד[25]	עיראק עיראק
2019		אבי אחמד[26]	אתיופיה אתיופיה	על מאמציו לקידום השלום ושיתוף פעולה בין לאומי ובפרט על מאמציו לפתרון סכסוך הגבולות עם אריתריאה
2020		תוכנית המזון העולמית	האומות המאוחדות האומות המאוחדות	על מאמציו להילחם ברעב, על תרומתו לשיפור התנאים לשלום באזורים שנפגעו מסכסוך ופועל ככוח מניע במאמצים למנוע את השימוש ברעב כנשק מלחמה וסכסוך
2021		דמיטרי מוראטוב	רוסיה רוסיה	על מאבקם למען חופש הביטוי
		מריה רסה	הפיליפינים הפיליפינים
2022		אלס ביאליצקי	בלארוס בלארוס	על קידום החברה האזרחית במדינותיהם, ועל קידום הזכות לבקר כוח ולהגן על על זכויות אזרחיות בסיסיות
		ממוריאל	רוסיה רוסיה
		המרכז לחירויות אזרחיות	אוקראינה אוקראינה
2023		נרגוס מוחמדי	איראן איראן	על מאבקה נגד דיכוי נשים באיראן ומאבקה לקידום זכויות אדם וחירות לכולם
2024		ניהון הידאנקיו	יפן יפן	על על מאמציו ליצור עולם ללא נשק גרעיני, ועל הצגת עדויות לכך שאסור שייעשה אי פעם שימוש נוסף בנשק גרעיני.

• קונצרט פרס נובל לשלום

מדיה וקבצים בנושא פרס נובל לשלום בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס נובל לשלום (באנגלית)
• פרס נובל, האתר הרשמי
• פרס נובל לשלום, האתר הרשמי
• חתני פרס נובל לשלום, באתר פרס נובל