תוואכול כרמאן נולדה ב-7 בפברואר 1979 בשרב סלאם במחוז תעז, תימן. היא בתו של עבד אל-סלאם כרמאן, עורך דין ופוליטיקאי, ששירת כפקיד במשרד המשפטים בזמן כהונתו של עלי עבדאללה סאלח[3]. אחותה של כרמאן משוררת[4], אחיה היה האזרח התימני הראשון שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ועובד כעיתונאי ב"אל-ג'זירה"[5]. היא גדלה ליד תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן, שנחשבת כמקום שיש בו אפשרויות ללמידה[6]. כרמאן למדה בתעז, נשואה למוחמד אל-נחמי ולזוג שלושה ילדים[7][8].
כרמאן למדה תואר ראשון במסחר באוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה של צנעא ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת צנעא. קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד במשפט בינלאומי באוניברסיטת אלברטה[9].
לאחר שבשנת 2011 קיבלה איומים על חייה בתימן, במידה ותמשיך במחאות ציבוריות, ממשלת טורקיה הציעה לה אזרחות וזו הוענקה לה על ידי שר החוץ הטורקי ב-11 באוקטובר 2012.[10] כרמאן קבעה את ביתה החדש באיסטנבול, משם המשיכה להשמיע דעותיה כנגד המתרחש בתימן, כולל מחאות על פעולותיה של ערב הסעודית בשטחה של תימן.[11] בדצמבר 2020 פרסמה כי כוחות חות'ים השתלטו על משרדה בעיר צנעא.[12]
דרכה כפעילת ציבור
בשנת 2005 הקימה תוואכול כרמאן ביחד עם שבע עיתונאיות קבוצה לקידום זכויות אדם בשם "נשים עיתונאיות ללא כבלים" (Women Journalists Without Chains (WJWC)), אשר מטרתה העיקרית הייתה לפעול למען חופש הביטוי והדעה וקידום זכויות דמוקרטיות[13]. השם המקורי של הארגון היה "עיתונאיות ללא גבולות", אך השם הנוכחי אומץ על מנת לקבל רישיון ממשלתי להקמת ארגון[14]. כרמאן סיפרה כי על רקע פעילותה קיבלה "איומים ופיתויים" מן השלטונות בתימן, בטלפון ובמכתבים, כיוון שמשרד האינפורמציה התימני דחה את בקשת הקבוצה לרישיון להקמת עיתון ותחנת רדיו. הן השתמשו בהודעות SMS לפרסום חדשות. אמנם שרותי הודעות היו בפיקוח מלא של הממשלה, אולם השירות נחסם כמו שירותים דומים של מפלגות אופוזיציה וגופים אחרים. לאחר דיון בפרלמנט רוב האתרים ושירותי החדשות במסרונים חזרו לפעול מלבד אלו של WJWC. רק אתר Bilakoyood של הקבוצה היה פעיל[15].
ב-2007 פרסם WJWC דוח על הפגיעה בחופש העיתונות בתימן מאז 2005[15]. שנתיים מאוחר יותר כרמאן ביקרה את משרד התקשורת שפוגע בעיתונאים באמצעות כתבי אישום ומשפטי סרק[3]. בין השנים 2007 עד 2010 כרמאן הובילה באופן קבוע הפגנות ושביתות שבת בכיכר החירות בצנעא בחזית בנין הממשלה[16].
בעת פעולות המרי האזרחי בתימן בשנת 2011 ארגנה כרמאן הפגנות סטודנטים בצנעא נגד משטרו של עלי עבדאללה סאלח וממשלתו. היא נעצרה לראשונה עקב תלונה שווא שבעלה אינו יודע היכן היא נמצאת, אולם שוחררה בערבות ב-24 בינואר 2011[17]. חמישה ימים אחר כך הובילה הפגנה נוספת שבה קראה ל"יום זעם" שיצוין ב-3 בפברואר[18], בדומה לאירועי ההפיכה במצרים בשנת 2011, בהשראת המחאות וההפיכה בתוניסיה. ב-17 במרץ 2011 היא נעצרה בשנית בגלל השתתפותה בהפגנות[19]. כרמאן הקימה מחנה בו התגוררה יחד עם בעלה במהלך ההפגנות. היא הסבירה את הסיבות לכך שהמחאה משכה אזרחים תימנים: "השילוב של דיקטטורה, שחיתות, עוני ואבטלה יצר את המהפכה הזאת, זה כמו הר געש, עוול ושחיתות מתפוצצים, כאשר ההזדמנויות לחיים טובים מתקרבים[20].
כרמאן פעילה למען חופש העיתונות בארצה. בעת פרסום הקריקטורות על הנביא מוחמד בדנמרק ב-2005, היא הגיבה על מחלוקת בכותבה: "לא אנחנו צריכים לבקר את העריצות ולאסור על חופש"[21].
ב-2004 כרמאן הפסיקה ללבוש את הניקאב והחליפה אותו בחג'אב צבעוני יותר שחשף את פניה והסבירה שכיסוי כל הפנים באמצעות ניקאב הוא תרבותי ולא מוכתב על ידי האסלאם[3]. באותה השנה הופיעה בחג'אב בטלוויזיה בתימן[22].
בניגוד לעמדת מפלגתה, כרמאן ניסתה לקדם חוק שיאסור על נישואי ילדים בתימן ללא ההצלחה[23].
במאי 2020, הצטרפה כרמאן, למועצה המפקחת (מטא).[27] המועצה על ידי קרן חיצונית וכוללת 19 חברים שהחלטותיהם בנושאים שונים יחייבו את מטא. בעקבות מינויה היא ספגה ביקורות בכלי התקשורת הסעודיים. בתגובה היא הצהירה כי היא מקווה שלא תסיים כמו ג'מאל ח'אשוקג'י.[28]
