סגן נשיא ארצות הברית
סגן הנשיא של ארצות הברית (באנגלית: Vice President of the United States ובקיצור VPOTUS) הוא השני במעלתו בממשל ארצות הברית, והראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית. במהלך השנים שמונה סגני נשיאים החליפו את הנשיא הנבחר כתוצאה ממוות, ואחד – כתוצאה מפרישה. החוקה קובעת כי סגן נשיא ארצות הברית הוא נשיא הסנאט של ארצות הברית (אנ') ובסמכותו להכריע הצבעות שמסתיימות בשוויון בסנאט. קיומו של מוסד סגנות הנשיאות בשיטה האמריקנית מסייע ליציבותה של הרשות המבצעת. סגן הנשיא שואב את סמכותו מהעם ומחליף את הנשיא במידת הצורך להשלמת תקופת כהונה של ארבע שנים – זאת בניגוד לשיטות השלטון הפרלמנטריות בהן ממשלות מתחלפות, לעיתים קרובות, לפני השלמת תקופת הכהונה המתוכננת. קמלה האריס היא סגנית נשיא ארצות הברית ה-49 והסגנית העכשווית. היא נכנסה לתפקידה ב-20 בינואר 2021. האריס היא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה[1]. סגן הנשיא בחוקה האמריקאיתבחירההחוקה מציבה בפני מי שרוצה להיות סגן הנשיא של ארצות הברית אותן הדרישות שהיא מציבה בפני המועמד לנשיאות: על המועמד להיות בן יותר מ-35 שנים, להיות אזרח ארצות הברית מלידה ולשבת בה ישיבת קבע במשך 14 שנים לפחות. עד שחוקק התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, האלקטורים הצביעו, על פי האמור בפרק השני לחוקה, לשני מועמדים, מבלי להבחין בין מועמדם לנשיאות לבין מועמדם לסגנות הנשיא, ולתפקיד סגן הנשיא נבחר מי שזכה במספר הקולות השני בהצבעה. במקרה של תיקו בין שני מועמדים או יותר, ובמקרה שבו אף מועמד לא זכה בלפחות מחצית מקולות האלקטורים, בית הנבחרים הכריע בין המועמדים. במקרה של שוויון במקום השני, הסנאט בחר בסגן הנשיא. אולם לאחר הבחירות של שנת 1800 והפיאסקו החוקתי שאירע בהן, תוקנה החוקה בתיקון המוזכר לעיל, בשנת 1804. כיום נבחר סגן הנשיא על ידי אותה מועצת אלקטורים שבוחרת את הנשיא, בבחירות נפרדות מהנשיא. כל אלקטור רושם בנפרד את מי הוא בוחר לנשיא ואת מי הוא בוחר לסגן הנשיא. סגן הנשיא נכנס לתפקידו מיד לפני הנשיא הנבחר, ובטקס ההשבעה הוא נושא את השבועה שנשבעים חברי הסנאט ובית הנבחרים (בחוקה לא פורטה שבועה מיוחדת לסגן הנשיא). תפקידיומעבר לתפקידו הייצוגי, החובה היחידה הנדרשת מסגן הנשיא על-פי חוקת ארצות הברית היא תפקיד נשיא הסנאט להלכה – למעשה, בראש הסנאט יושב "הנשיא הזמני" (president pro tempore), הנבחר על ידי הסנאט עצמו. כמו כן סגן הנשיא רשאי, על תקן היותו היושב ראש הרשמי של הסנאט, להשתתף בהצבעה בסנאט אך רק לצורך "שבירת שוויון" בהצבעות להן נדרש רוב רגיל בלבד. כמו כן, בתור יו"ר הסנאט, סגן הנשיא יושב בראשו בעת ספירת קולות האלקטורים בבחירת הנשיא וסגן הנשיא הבאים. ארבעה סגני נשיאים במהלך ההיסטוריה האמריקאית זכו להכריז על עצמם כעל נשיאיה הבאים של ארצות הברית – ג'ון אדמס, תומאס ג'פרסון, מרטין ואן ביורן וג'ורג' בוש האב. ירושת התפקידמאז הגדרת התפקיד, שאלת הירושה במקרה שכהונתו של סגן הנשיא פגה (עקב פטירה, התפטרות וכו'), נותרה עלומה. לצורך ביאור הסוגיה נחקק בשנת 1967 התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית, אשר קבע כי אם פגה כהונתו של סגן הנשיא לפני זמנה, הנשיא ימנה, באישור ברוב הנציגים בשני בתי הקונגרס, סגן נשיא חדש. סגן הנשיא הראשון אשר מונה לתפקיד תחת הוראות אלה היה ג'רלד פורד, אשר מונה על ידי ריצ'רד ניקסון בשנת 1974 לאחר התפטרותו של סגן הנשיא הקודם ספירו אגניו. כמו כן, על-פי סעיף 3 של התיקון ה-25, סגן הנשיא משמש כנשיא בפועל (Acting President) אם הנשיא אינו יכול, דרך ארעי, למלא את תפקידו. מאז התקבל התיקון, רק שני נשיאים העבירו את סמכויותיהם באופן זמני לסגן הנשיא בעקבות ניתוחים שעברו תחת הרדמה: ב-13 ביולי 1985 היה ג'ורג' בוש האב לנשיא בפועל במקום רייגן וב-29 ביוני 2002 היה דיק צ'ייני לנשיא בפועל במקום ג'ורג' בוש הבן.
סגן הנשיא למעשהבמשך זמן רב תפקיד סגן הנשיא היה תפקיד מינורי ולא חשוב, וליורשו של הנשיא המכהן במפלגה נחשב דווקא מזכיר המדינה. ג'ון אדמס, סגן הנשיא הראשון של ארצות הברית בין השנים 1789–1797 אף הרחיק לכת ואמר בסרקזם: "ארצי תכננה עבורי את התפקיד חסר החשיבות ביותר שהאדם אי פעם המציא או אף העלה בדעתו". תומאס מרשל, סגנו של וודרו וילסון, אמר, ש"פעם היו שני אחים. אחד ירד בים והשני נבחר להיות סגן הנשיא, ואף אחד לא שמע על שניהם מאז". תפקיד סגן הנשיא היה מינורי זמן רב לא רק בדעת הקהל, אלא גם למעשה. משנת 1791 ועד לשנת 1918 סגן הנשיא אף לא היה נוכח בישיבות הקבינט של הנשיא. וגם לאחר מכן, הנשיאים קולידג' והובר לא הזמינו את סגניהם לישיבות הקבינט שלהם. העלייה במעמדו של סגן הנשיא באה רק בימיו של פרנקלין דלאנו רוזוולט, אשר החיה את המנהג של להזמין את סגן הנשיא לישיבות הקבינט, ומנהג זה נשמר מאז ועד היום. מאידך גיסא, רוזוולט לא סיפר לסגנו האחרון, טרומן, את הכל: כך, למשל, הוא לא סיפר לו על "פרויקט מנהטן". עם זאת, חשיבותו של סגן הנשיא בתודעת הציבור עלתה, ובשנת 1949 הקונגרס של ארצות הברית הפך בחוק את סגן הנשיא לאחד מארבעת החברים הקבועים במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית. הנשיא אייזנהאואר הדגיש את היות סגן הנשיא האיש השני אחרי הנשיא לא רק בתואר אלא גם בפועל, בכך שהורה לסגנו ריצ'רד ניקסון להחליפו בניהול ישיבות הקבינט בהיעדרו. עובדה נוספת אשר מדגישה את חשיבותו של סגן הנשיא כיום היא, שכיום סגני נשיאים רבים מתמודדים על תפקיד הנשיאות לאחר פרישת מי שכיהן כנשיא מעליהם (אם כי הם לא תמיד מצליחים בכך); לפני כן, כאמור, ל"מקפצה" לנשיאות ארצות הברית נחשבה משרת מזכיר המדינה. בתקופה של דיק צ'ייני כסגן הנשיא, היקף המטה והפעילות גדלו מאוד לעומת המקובל בעבר. הדבר גרם לביקורת ורעיונות לביטול המשרה מצד חלק מהממסד המשפטי (למשל ברוס אקרמן[2]). כיום תפקידיו של סגן הנשיא הם, בנוסף לכך, לשמש כדובר של הממשל, לייעץ לנשיא ולייצג את ארצות הברית. פעמים רבות מי שמייצג את ארצות הברית באירועים בינלאומיים הוא דווקא סגן הנשיא ולא הנשיא. סגן הנשיא ומשפחתו מתגוררים במעון רשמי מעגל מצפה הכוכבים מס' 1 בעיר הבירה וושינגטון די.סי. סגן הנשיא ובני משפחתו מאובטחים בכל עת על ידי סוכני השירות החשאי. המטוס הרשמי של סגן הנשיא המשמש אותו לטיסותיו בתוך תחומי ארצות הברית וכן בטיסות בינלאומיות הוא אייר פורס 2. רשימת סגני הנשיאים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|