סוקוטרה

סוקוטרה
سقطرى

אתר מורשת עולמית
ארכיפלג סוקוטרה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2008, לפי קריטריונים 10 שטח האתר 3,796 קמ"ר חלק מתוך סוקוטרה
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים הערבי
קואורדינטות	12°31′N 53°55′E / 12.51°N 53.92°E / 12.51; 53.92
שטח	3,796 קילומטר רבוע
אורך	132 קילומטר
רוחב	50 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	תימן
אוכלוסייה	42,842 (2005)
אזור זמן	UTC+3
עיר ראשית	חאדיבו
(למפת תימן מוגדלת)   צנעא עדן איב סעדה סיאון אל-מוכלא תעז אל-חודיידה אל-ע'יט'ה ערב הסעודית עומאן סומליה ג'יבוטי אר. א. מפרץ עדן ים סוף סוקוטרה (למפת תימן רגילה)   צנעא עדן איב סעדה סיאון אל-מוכלא תעז אל-חודיידה אל-ע'יט'ה ערב הסעודית עומאן סומליה ג'יבוטי אר. א. מפרץ עדן ים סוף סוקוטרה

סוקוטרה (בערבית: سُقُطْرَى) הוא ארכיפלג קטן באוקיינוס ההודי הנקרא על שם האי הגדול שבו. סוקוטרה נמצא כ-350 ק"מ דרומית לתימן וכ-250 ק"מ מזרחית לסומליה. האיים בריבונות תימן. שטחו של האי המרכזי הוא 3,650 קמ"ר והאיים האחרים קטנים וחלקם לא מיושבים. בשנת 2008 הוכרז הארכיפלג כאתר מורשת עולמית.

ב-2 במאי 2018, כחלק ממלחמת האזרחים בתימן, נחתו באי כוחות צבא של איחוד האמירויות הערביות והשתלטו על נקודות מפתח בו^[1][2]. נכון להיום, האי נמצא בשליטה דה פקטו של מועצת המעבר הדרומית הנתמכת על ידי איחוד האמירויות הערביות.

יש מעשיות פולקלור הקושרות את האי להולדתם של קין והבל וגם למקום שבו רצח קין את הבל. פולקלור זה נקשר לעץ דם הדרקון (דרקונית קינבר) (אנ') ממנו יוצא שרף שצבעו מזכיר דם^[3].

האקלים באיים הוא מדברי למחצה. גשם עונתי יורד בקיץ, במיוחד בהרים הנמצאים בחלקו הפנימי של האי. סוקוטרה הוא אחד האיים המבודדים ביותר בעולם מבין האיים הנמצאים על מדף יבשתי. האי, כנראה, ניתק מאפריקה בעידן הפלאוקן. בידודו של האי יצר צמחייה ייחודית לאי בלבד. צמחייה זו מותאמת לתנאי האקלים הקשים השוררים במקום ורגישה מאוד לשינויים. מתוך 800 מיני צמחים הנמצאים באי, כשליש אנדמיים לסוקוטרה.

סוקוטרה מפורסמת גם בזכות צמחי האלוורה שגדלים בה ונחשבים כבעלי איכות מעולה.

האוכלוסייה מונה כ-50,000 נפש. ברצועת החוף מתגוררת אוכלוסייה, חדשה יחסית, ממוצא ערבי. בהרים מתגוררים הסוקוטרים המקוריים, כנראה ממוצא שמי גם הם, והם דוברים את השפה השמית סוקוטרית הנמצאת בסכנת הכחדה, והיא אחת משש שפות דרום-ערב החדשות. רמת החיים נמוכה ואין בסוקוטרה חשמל ומים זורמים.

סוקוטרה תוארה במאה הראשונה לספירה, ב"פֶריפְּלוּס הים האריתראי" (אנ') (פריפלוס - קובץ הוראות ניווט ימי). המגלה טריסטאו דה קוניה הגיע אל האי ב-1507 והכריז על האי כשטח פורטוגלי, אולם כעבור ארבע שנים בלבד איבדו הפורטוגזים את השליטה באי לטובת סולטנות מע'רה. בשנת 1839, בהמשך לכיבוש עדן, השתלטו על האי הבריטים, וב-1967, כשתימן זכתה לעצמאות, עבר האי לחסותה.

האי היה מקום מחסה ליהודים שנדחו מתימן במאה ה-17, והקימו קהילה קטנה ומבודדת באי. הקהילה היהודית נשארה באי עד שנות ה-70 של המאה ה-20, כשהיא עברה לישראל, היהודים הסוקוטרים שמרו על מנהגים ומסורות ייחודיים, והשפיעו על התרבות המקומית.^{[דרוש מקור]}

• מל ווייט, ארץ גידולי הפרא, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, יוני 2012

מדיה וקבצים בנושא סוקוטרה בוויקישיתוף

• אהוד יערי, ‏הקרב על אי עצי דם הדרקון, באתר ‏מאקו‏, 12 ביולי 2020
• ליעד אוסמו, איחוד האמירויות מחזקת אחיזה באי האקזוטי, ומשרתת אינטרס ישראלי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2021
• סוקוטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• The hermit of Socotra Island - מאתר ה-BBC
• מה שונה באיי סוקוטרה שבתימן?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה

אתרי מורשת עולמית בתימן
אתרי ממלכת סבא העתיקה • העיר ההיסטורית של זביד • העיר העתיקה בצנעא • העיר העתיקה מוקפת החומה של שבאם • ארכיפלג סוקוטרה

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.