|
פסח שני
 פסח שני (נקרא גם פסח קטן[1]) חל בי"ד באייר, חודש בדיוק אחרי ערב פסח, ובו ניתנת שוב ההזדמנות להקריב קורבן פסח עבור אנשים שנמנע מהם להקריבו במועדו (י"ד בניסן) משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש. קורבן פסח הוא אחד משתי מצוות עשה בכל התורה שעבירה עליהן דינה כרת, ולכן חשיבותו הגדולה של יום זה. זמני פסח שני מקבילים לזמני חג הפסח המקורי באיחור של חודש. כלומר יש להקריב את הפסח בצהרי י"ד באייר, ולאכול את הפסח על מצות ומרורים בליל ט"ו באייר עד חצות. מקור המצווהבספר במדבר מתואר מאורע שבו בשנה השנייה ליציאת מצרים, באה קבוצת אנשים שהיו טמאים באותו זמן, והתלוננו לפני משה שברצונם להקריב את קורבן הפסח גם הם.
משה, שלא ידע מה לענות להם, פנה לה'[2], אשר ענה לו בציווי חדש – אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא – בי"ד באייר:
באותו מעמד נוספה גם אזהרה, שאנשים שלא היו טמאים או רחוקים באותו זמן ולא עשו את הפסח, ייענשו בידי שמים בכרת. דיני המצווהמלבד מצוות הקרבת הקורבן, קיימת גם מצוות אכילת הקורבן על מצות ומרורים, כבפסח ראשון. אמנם לעניין שאר דיניו אמרו בתלמוד שאין כל מצוות הפסח חלות עליו – למשל, מותר שישהה חמץ בבית יחד עם קרבן הפסח הזה, דבר האסור ב"פסח ראשון". וכך כותב הרמב"ם בהתבססו על המשנה[3]:
אכילת חמץ עם בשר הקרבןרש"י בפירושו לתורה כותב שיש איסור של אכילת חמץ עם בשר הקרבן[5]. במנחת חינוך[6] כתב על דברי רש"י ”ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה, דנראה דאין איסור כלל.” במשך חכמה[7] פירש שזהו לאו הבא מכלל עשה ”על מצות ומרֹרים יאכלֻהו”[8] ולא על חמץ. בספר אפרקסתא דעניא[9] כתב שרש"י דייק ממה שנאמר (במשנה, וכמו שהעתיק הרמב"ם) "עמו בבית", מכאן שרק בבית הותרה אכילת החמץ ולא עם הקרבן ממש[10]. במדרש תנאים[11] נאמר: ”דבר אחר: 'לא תאכל עליו חמץ'[12], עליו אי אתה אוכל חמץ, על פסח שני אתה אוכל חמץ.”[13] זמן הקרבת פסח שניפסח שני קרב ביום י"ד באייר בין הערביים. וכפי שנאמר בתורה: ”בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ” (במדבר ט, י"א.). אפילו כשחל י"ד באייר בשבת - מקריבים בו פסח שני[3], ככל קורבן שזמנו קבוע. לדעת בעלי התוספות, זמן הקרבתו אחר הקרבת תמיד של בין הערביים, כדין פסח ראשון[14]. אך בדעת הרמב"ם פירשו האחרונים שפסח שני קרב לפני תמיד של בין הערביים[15]. מנהגי פסח שני יש נוהגים לאכול מצות ביום זה. בהיות שבליל ט"ו היה נאכל קרבן הפסח השני, יש שכתבו שעדיף לאכול בלילה את המצות ולא ביום י"ד שבו רק הוקרב הקרבן[16]. כמו כן נהגו שלא לאכול גדי מקולס (צלוי כולו בשלמותו, ללא חלוקה לאברים) בליל ט"ו באייר, כדי שלא ייראה הדבר כהקרבת קורבן פסח מחוץ לבית המקדש. בחסידויות מסוימות (כגון חסידות קרעטשניף) נהוג שהאדמו"ר עורך טיש מיוחד לכבוד פסח שני, במהלכו הוא מקיים את סימני ליל הסדר (כולל ארבע כוסות, כרפס, מצה ומרור) והחסידים שרים שירי פסח. אירוע זה מתקיים מדי שנה, בפסח שני, בליל ט"ו באייר, כלומר בלילה שבו נגמר יום י"ד[17]. בשנת 2009 החלו מספר ארגונים דתיים העוסקים בקידום סובלנות ופלורליזם חברתי לציין את פסח שני כיום הסובלנות הדתית, על פי המסר הטמון ביום זה לשיטתם[18]. בתפילהיום זה מופיע במגילת תענית כ"יום טוב" גם לכל עם ישראל שאסור להתענות ולהספיד בו. בעקבות זאת נהגו הספרדים וכן החסידים שלא לומר בו תחנון בתפילה[16][19], אבל באשכנז המנהג הקדום היה לומר תחנון כי בטלה מגילת תענית[20]. חוסר הבהירות ביחס ליום זה ניכר גם ברשימות החגים שבמגילות מדבר יהודה, שחלקן מזכירות את פסח שני בין החגים[21] וחלקן לא[22]. יש שכתבו לומר תחנון בערב פסח שני, בתפילת מנחה על אף שבדרך כלל אין אומרים תחנון כבר בתפילת מנחה בערב יום טוב או בערב שלפני יום אשר אין אומרים בו תחנון. לפי המסבירים שהיום החגיגי של פסח שני הוא יום י"ד, הוסבר שבהלכה זו שעל פיה יש לומר תחנון בערב שלפני פסח שני, הכוונה ליום י"ג שבו יש לומר תחנון, מכיוון שבמקור עיקר עניינו של פסח שני הוא הקרבת הקרבן, וזה, בדומה לקרבן הפסח הרגיל, היה קרב רק אחרי חצות היום של יום י"ד עצמו (אף שנאכל בהמשך הלילה הנחשב כבר ט"ו באייר). לכן אין משמעות מיוחדת לבוקר י"ד, בוקר זה אינו חג, ובוודאי שאין להימנע מאמירת תחנון ביום שלפניו, יום י"ג[16]. יש נוהגים שלא לומר תחנון גם ביום ט"ו שהוא יום אכילת הקורבן[16]. בשנים שחל יום טוב ראשון של פסח ביום ראשון[23], חלה תענית שני בתרא ביום זה. לפי המנהג הקדום שאומרים תחנון, בוודאי נהגו תענית בה"ב כרגיל. לאחר שהפסיקו לומר תחנון בהרבה קהילות, נוצרו חילוקי מנהגים אם לנהוג בה"ב ביום זה או לדחותו (או לגמרי או לשבוע אחר). קברי צדיקיםבמקורות שונים נזכר פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. כך עולה מן החיבור "אלה המסעות" שמן המאה השלוש עשרה, לפיו היו מתקבצים יהודים ומוסלמים במערת הלל ושמאי בפסח שני. ט"ו באייר נזכר כמועד עלייה לרגל למירון בתעודה מגניזת קהיר, "לוח קברות צדיקי ארץ ישראל", שנכתבה במאה הארבע עשרה[24]. ר' משה באסולה מספר על השתתפותו בשיירה של יותר מאלף איש שעלו לקברי הצדיקים במירון בפסח שני בשנת רפ"ב (1522). זהו האזכור האחרון של פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. מאותה תקופה, בהשפעת מקובלי צפת, השתנה מועד העלייה לרגל למירון לל"ג בעומר. לפי מסורת מאוחרת, יום זה הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס, ויהודים רבים נוהגים לעלות לקברו או לערוך לכבודו הילולא הכוללת לימוד תורה, הדלקת נרות ותרומת כספים ללומדי תורה ולבתי כנסת. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את קטע התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר ענני". קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
