|
טבילת כלים
   טבילת כלים היא חובה הלכתית על מנת לאפשר ליהודים לאכול ולשתות בכלים שעברו מבעלות של גוי לבעלות יהודי. טבילת כלים נעשית על פי רוב במקוואות קטנים מיוחדים ('מקווה כלים') הנמצאים בסמוך למקוואות טהרה, אך עקרונית יכולה להעשות בכל מקום מים הכשר לטבילה, כדוגמת אגמים, ימים, נהרות, מעיינות ובארות. המקור בתורההמקור להטבלת כלים הוא בספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים כ"א–כ"ג:
אלעזר הכהן ציווה את השבים ממלחמת מדין לטהר את הכלים שלקחו כשלל ממדין בטרם ישתמשו בהם. חז"ל פירשו ש"מי נדה" כאן הם מי מקווה שהנידה טובלת בהם.[1] מכך שאת הכלים שנלקחו ממדין יש צורך לטבול במקוה, נלמד כל כלי המשמש לאכילה שהיה ברשותו של גוי ועבר לרשות יהודי חייב בטבילה (ואם צריך, גם להגעילם). דין טבילת כלים הוא רק בכלי שנכנס מרשות הגוי לרשות היהודי, אך אכילת אוכל (כשר) בכלים של גוי שאינם טבולים מותרת. טעם לטבילת הכלים מובא בתלמוד הירושלמי[2]: ”לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל”, ולא כפי שניתן לחשוב, שמטרת הטבילה היא לנקות את הכלי מחומרים לא כשרים שהגוי שם על הכלי, או מאוכל לא כשר שהגוי אכל בכלי. לפי דעת רבנו תם ועוד ראשונים טבילת כלים היא חובה מהתורה, בהתאם לפסוק המובא לעיל, אולם בדעת הרמב"ם רבים סבורים שטבילת כלים מדברי חכמים והדרשה היא רק אסמכתא[3]. גם הרמב״ן (במדבר לא-כג) כתב שנראה לו שטבילת כלים היא מדרבנן וז״ל: ״ולבי מהרהר עוד לומר שהטבילה הזאת מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו״. סדר הטבילהאת הכלים מטבילים במקווה כשר. בשעת הטבלת הכלי יש לוודא שאין חציצה בין הכלי למים, כגון היד שמחזיקה את הכלי או מדבקות. לפני הטבלת כלי אחד מברכים[4]: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי”. ובהטבלת מספר כלים מברך ...עַל טְבִילַת כֵּלִים[5]. ואם הפך את הסדר יצא ידי חובה. ברכה זו היא ברכת המצוות. חלק מיהדות תימן טובלים ללא ברכה[6]. כלים הצריכים גם הגעלה, יש להגעילם קודם הטבילה. ואם הטבילם קודם מותרים. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילם בלי הברכה.[7] סוגי הכלים החייבים בטבילהבתלמוד[8] נלמדו מפסוקי התורה שני כללים בסיסים בטבילת כלים:
במקרה בו הכלי עשוי מחומר שפטור מטבילה, אך מצופה בחומר החייב טבילה - הכריע התלמוד שיש לטובלו. הראשונים נחלקו האם מדובר בציפוי שלם בלבד, או אף בציפוי חלקי. השו"ע פסק שבציפוי פנימי יש לטובלו בברכה, אך לא חיצוני. ואילו הרמ"א סובר שכל עוד הכלי אינו מצופה במלואו, יש לטובלו בלא ברכה. בספרות האחרוניםכלים חד פעמים העשויים ממתכת כמו תבניות אלומניום, דעת הרב משה פיינשטיין[10] שאינם צריכים טבילה אפילו אם השתמש בהם כמה פעמים. כמו כן התיר הרב בן ציון אבא שאול[11] צנצנות ובקבוקי זכוכית חד פעמיות אף שמשתמש בהם שימוש קבוע, כיון שעשייתם על ידי נכרי הייתה לשימוש חד פעמי. והפיכתם לכלי ממש שנועד לשימוש מרובה נעשתה כבר על ידי ישראל[12]. דעת הרב עובדיה יוסף[13] להחמיר גם בכלים חד פעמיים. חברה בע"מכלי שיוצר על ידי חברה בע"מ, דעתו של הרב חיים פינחס שיינברג[14] שאין לברך על הטבילה מאחר שחברה בע"מ היא ישות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והחברה איננה גוי, ולכן הקונה ממנה פטור מטבילה. מאידך, דעת הרב שלמה זלמן אוירבך[15] ועוד פוסקים[16] שאף כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ שרוב בעלי המניות אינם יהודים, טעון טבילה בברכה כאשר ישראל יקנה אותו. כיון שהחברה היא מבחינה הלכתית שותפות של האנשים שהם בעלי החברה. כלים חשמלייםבמטבח המודרני כלים רבים הבאים במגע עם האוכל הם כלים חשמליים, כגון קומקום ומצנם. כלים אלה עלולים להינזק במגע עם מים, והתעוררה השאלה האם חובה להכשירם. לדעת רבים חובה לטובלם במלואם. הרב משה פיינשטיין[17] כתב, שיש להטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי. יש שחלקו ואמרו שכלים חשמליים המחוברים לחשמל פטורים מטבילה משום שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. ויש שכתבו שכלים מתוחכמים נחשבים כמכונה ולא ככלי. הוצעו כמה פתרונות כיצד להימנע מטבילה, ועל כולם יש שערערו. פתרון שהוצע הוא לתת את הכלי במתנה לגוי, ואז לקחת ממנו חזרה בהשאלה, וכיון שהוא בבעלות גוי פטור מטבילה[18]. אך יש שאמרו שכיון שנשאר זמן רב ביד הישראל נחשב לרכושו. פתרון אחר שהוצע הוא שטכנאי יהודי יפרק מעט את הכלי פירוק מקצועי וירכיבנו מחדש, וכך למעשה גמר עשיית הכלי נעשתה בידי יהודי, והכלי פטור מטבילה. אך יש שערערו על פתרון זה משום שכל עוד החלק בכלי המכיל את המאכל לא פורק אינו מועיל. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. |
||||||||||||||
.jpg)