|
פירוש רש"י לתורה פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנודע ביותר לתורה. נכתב על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י) במאה ה-11, כחלק מפירושו הכולל לתנ"ך, הכולל פירוש כמעט לכל התנ"ך. כשני שלישים מפירוש רש"י לתורה מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון דברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך תמציתית. כתבי-יד ודפוס ראשוןישנם מספר כתבי-יד (לא שלמים) מפירוש רש"י לתורה מהמאה ה-13,[1] ואילו ההדפסה הראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י (השלם) לתורה הייתה בדפוס העברי הקדום ברומא, בסביבות שנת 1470.[2] הספר העברי הראשון שבו מצוינים בפירוש שנת הדפסתו, מקום הדפוס ושם הדפוס, הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. 300 עותקי המהדורה נשלחו לספרד, אך עותק יחיד נשמר בספריית פאלאטינה,[3], ושני דפים מתוך דפוס זה נמצאים בספריית חב"ד בניו יורק.[4], בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים. בנימין נתניהו קיבל מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין בשנת 2017 חלק מספר תנ"ך מיוחד, הראשון שהתווסף אליו פירוש רש"י.[5] דרכו של רש"י בפירושו לתורהבניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: ”יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.”[6] יש שפירשו כוונתו שאין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, הוא עושה זאת משום שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. על דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[7] לעומת זאת יש שנקטו שדרכו של רש"י בפירושו להביא את מדרשי חז"ל במדרש ובתלמוד על סדר הפסוקים, ובדבריו הוא מסייג שיביא רק מדרשים היכולים להתיישב עם הפסוק ולא כאלו הרחוקים יותר מפשוטו של מקרא כמו ניתן לומר שמביא מדרשים בשביל מסר חינוכי או להביא הלכות חשובות לידיעת הלומד [8]. דוגמאות
בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות. לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:
לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,[9] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו. דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו. כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה. שפת הפירושרש"י בחר לכתוב את פירושיו בעברית, והוא משתמש בתרגום לשפות אחרות, בעיקר צרפתית, רק כאשר הוא חש שהדבר יועיל להבנה. לשון הפירוש של רש"י יפה ולעיתים פיוטית וניכרת בה רגישותו לעברית. השימוש שעשה רש"י בעברית לצורכי פרשנות ורגישותו הלשונית הביאו אותו לחדש מילים רבות בעברית, שחלקן נמצאות בשימוש גם היום.[10] מקורות ששימשו את רש"יבפירושו מזכיר רש"י מקורות רבים ששימשו אותו. בראשם תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, וכן מדרש בראשית רבה, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ספרי, תרגום אונקלוס, סדר עולם רבה, פרקי דרבי אליעזר, מכילתא דרבי ישמעאל, ה'מחברת' של מנחם בן סרוק, מדרשי רבי משה הדרשן ועוד.[11] כמו כן, רש"י הושפע מתלמידיו ר' שמעיה ור' יוסף קרא, ובכמה מקומות אף שינה את פירושיו בעקבותיהם.[12] בפירושיו לתנ"ך נעזר רש"י גם בפיוטים רבים. בין הפייטנים שבפיוטיהם נעזר רש"י: הקליר, רס"ג, ורבי שלמה הבבלי.[13] אמנם ברוב המקומות לא מציין רש"י את המקור לפירושו. כמה ממפרשי ומהדירי פירוש רש"י עסקו בחשיפת מקורותיו של רש"י. מביניהם ניתן למנות את מהדורת ברלינר ("רש"י על התורה עם באור זכור לאברהם"), והעבודה המקיפה במהדורת 'רש"י השלם' של מכון אריאל. נוסח פירוש רש"יבשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו. פרופ' מנחם כהן חקר את התוספות ברש"י וחילק אותן למספר סוגים: א. קטע המצוי במקצת כתבי היד ולא מצוי באחרים. ב. קטע המצוי במקצת כתבי היד כתוספת בגיליון ואילו בכתבי יד אחרים נמצא בגוף הנוסח ג. קטע המשולב בגוף הנוסח גם בכתבי יד, אבל במקצתם אין בו כל סימני היכר, ואילו במקצתם נותרו סימנים שהיה תוספת מלכתחילה. ד. קטע זהה אשר בכתבי יד שונים מופיע במקומות שונים בפירוש. ה. מילות קישור המקשרות שני פירושים שונים אבל ניסוחן משתנה בין כתבי היד. ו. קטע המצוי בכתב יד אחד, ואילו בכתב יד אחר מופיע קטע שונה במקומו. חלק מהתוספות הן תוספות של רש"י עצמו, חלק מהתוספות הן תוספות של תלמידי רש"י אשר כתבו הערות בצידי הפירוש אשר הוכנסו במהלך ההעתקה לתוך הפירוש,[14] לעיתים קטעים חסרים נובעים מהשמטת מעתיקים, וחלק מהתוספות הן תוספות מאוחרות, שחלקם נכנסו לפירוש אפילו בעידן הדפוס. במהדורת מקראות גדולות הכתר ניתן לראות את התוספות ואת ההבחנה בין תוספות רש"י עצמו, תוספות רבי שמעיה, לתוספות אחרות.[15] בשונה מפרופ' כהן, המבסס את מחקר התוספות שלו על השוואה של עשרות כתבי יד, פרופ' אברהם גרוסמן רואה בכתב-יד לייפציג 1 מקור חשוב לבירור הנוסח המקורי של הפירוש. פרופ' גרוסמן רואה בו חשיבות רבה עד שלטענתו ניתן לשחזר דרכו את הפירוש המקורי כמעט בשלמות לטענתו כתב היד הוא כלי שני לאוטוגרף של רבי שמעיה תלמידו של רש"י שגרוסמן רואה בו כסמכות עליונה להעברת תורתו של רש"י.[16] גרוסמן הראה במאמריו על מקומות רבים בהם יש תיעוד בכתב היד להוספות של רש"י על פירושו המקורי וכן למחיקות ותיקונים בפירוש שעל פי עדות כתב היד נעשו על ידי רש"י עצמו.[17] מפרשי רש"יעל פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' מרדכי יפה, שכתב את הספר "לבוש האורה", ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר על ידי מחבר אנונימי תחת השם "עיקר שפתי חכמים" (הודפס לראשונה בדפוס ראם תרל"ה). בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן), "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה וינפלד, ירושלים, "רש"י כפשוטו" על ידי "מכון לשם" ו"רש"י המפורש" מאת שלום דובער שטיינברג. רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטתו בנויה מכללים רבים ומורכבים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה ודוגמאות לשימוש בהם רוכזו בספר "כללי רש"י" של הרב טוביה בלוי). על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). הרב יחזקאל סופר הוציא על זה את מעייני רש"י, שהם ביאורים ברש"י על־פי שיטת הרבי מליובאוויטש, ועל זה הוא בנה גם ביאורים שלו. הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו. הרב אהרן שפירא הקים את מפעל "מתיבתא דרש"י" שמטרתו לימוד והפצת פירוש רש"י לתורה. ב"מתיבתא" קיים ספריה למאות מפרשי רש"י, שיעורי עיון ברש"י, מבחנים ומלגות, עריכת מפרשי רש"י חדשים וישנים, בעיקר מתוך כתבי יד עתיקים, והוצאתם לאור. הרב משולם ברנדווין כתב את 'אילנא דפלפלי', שהוא פלפולים על דברי רש"י- מדוע הביא דבר בשם אומרו דווקא במאה ואחד מקומות ובשאר המקומות סתם. הרב פנחס דורון פרסם פירושים לדברי רש"י בשישה כרכים. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||
