|
קורבן מוסף הוא קורבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בשבתות, בראשי חודשים ובמועדי השנה[א]. כנגד קורבן המוסף תוקנה תפילת מוסף[ב].
הציווי בתורה
פרשיות קרבנות החגים מופיעות בשני מקומות מרכזיים בתורה. בפרשת אמור (ויקרא כג) ובפרשת פינחס (ספר במדבר, פרק כ"ח – פרק כ"ט). בפרשת אמור מפורטים כל החגים עם המצוות המיוחדות להם, ומופיע גם ציווי על הקרבת קורבנות ללא פירוט, ובפרשת פינחס נמצא פירוט של הקורבנות שבכל חג.
קורבנות החגים מכונים מוסף מכיוון שהם נוספים לקורבן התמיד שמקריבים בכל יום. כמו שנאמר בכל פרשיות הקורבנות ”עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ” או ”מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ”.
מין הקרבנות
עם קורבנות העולה מביאים נסכים[ג] לפי היחס הבא
|
|
יין לניסוך,
ושמן לבלילת הסולת
|
סולת
|
| פרים
|
חצי הין[ד]
|
שלושה עשרונים[ה]
|
| אילים
|
שליש הין[ו]
|
שני עשרונים[ז]
|
| כבשים
|
רבע הין[ח]
|
עשרון אחד[ט]
|
קורבנות המוסף באים מארבעה מיני בהמות.
- פרים - הזכרים ממין הפרה, מגיל שנה[י] ועד גיל שלוש[י"א] מוקרבים לעולה.
- אילים - הזכרים ממין הכבש מגיל שנה וחודש ועד גיל שנתיים[י"א],מוקרבים לעולה.
- כבשים - הזכרים ממין הכבש מגיל חודש[י"ב] ועד גיל שנה מוקרבים לעולה.
- שעירי עיזים - הזכרים ממין העז מגיל שנה ועד גיל שנתיים[י"ג] מוקרבים לחטאת.
זמן ההקרבה
תחילת זמן הקרבת מוסף היא מייד לאחר הקרבת תמיד של שחר.
יש אומרים שלכתחילה היו מקריבים את המוסף בשעה שישית[6], ויש אומרים שבכל יום הקריבו בתחילת זמנו ורק בשבת הקריבו בחצות[7].
סוף זמן הקורבת מוסף הוא בערב[י"ד].
פירוט קורבנות המוסף
- מוסף שבת - שני כבשים לעולה.
- מוסף ראש חודש - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
- מוסף פסח - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף מקריבים שעיר לחטאת.
- מוסף העומר - ביום השני של פסח נוסף על מוספי החג עוד כבש אחד לעולה.
- מוסף שבועות - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת, מלבד הקורבנות הבאים יחד עם שתי הלחם.
- מוסף ראש השנה - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת, מלבד הקורבנות הבאים מחמת ראש חודש.
- מוסף יום כיפור - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת, מלבד הקורבנות הבאים מחמת עבודתו של הכהן הגדול.
- מוסף סוכות - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני אילים, ארבעה עשר כבשים, כולם לעולה. ביום הראשון של החג מקריבים שלושה עשר פרים לעולה, ובכל יום אחריו מפחיתים פר אחד, עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים, וסך הכול בשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
- מוסף שמיני עצרת - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
בבסיס כל קורבנות המוסף, מלבד מוסף השבת וחג הסוכות, ישנם שור, איל ושבעה כבשים לעולה, ושעיר לחטאת. בראש חודש, פסח ושבועות מוסיפים עוד שור לעולה. יש מבארים ששור זה, שהוא ראש הבהמות, מבטא את הראשית המייחדת את ראש החודש ואת חג הפסח וחג השבועות שבהם מקריבים קורבן ראשית (מנחת העומר ושתי הלחם).[9]
שבעים הקרבנות בסוכות
מניין כל קרבנות הפרים לאורך שבעת ימי סוכות הוא שבעים; במחקר, מושווה מניין זה למנהג הקרבת שבעים הקרבנות לשבעים האלים (מספר הידוע כמניין האלים בפנתאון הכנעני ממקומות נוספים, כגון אוגרית) בחג הזֻכרֻ שבאמר (חג המגלה מאפייני קרבה נוספים לסוכות, כגון אורכו ותאריכו).[10] זכר למשמעות המספר 70 ניתן למצוא בספרות חז"ל, המבארים שמניין פרי החג מרמז לשבעים אומות העולם[11] – ואכן בספרות המקראית, אזכורים קדומים ל"בני אלים" שוכתבו (בהתאם לרעיון המונותאיסטי) כ"עמים" (למשל "בני אלים" בתהלים, כ"ט, א' לעומת "משפחות עמים" בגרסאות המקבילות לפסוק זה בתהלים, צ"ו, ז' ודברי הימים א', ט"ז, כ"ח).[12]
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ הימים הם שבת, שלושת הרגלים, ראש השנה ויום כיפור, וראשי חודשים
- ^ כיום אנו נוהגים לבקש בתפילת מוסף על החזרת הקורבנות, אולם מהגמרא[1] משמע שגם בזמן שהיה מקדש היו מתפללים תפילת מוסף.
- ^ יין לניסוך על גבי המזבח, וסולת בלולה בשמן להקטרה על גבי האש
- ^ 2073.6 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ 7464.96 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ 1382.4 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ 4976.64 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ 1036.8 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ 2488.32 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
- ^ בלשון המשנה[2] הם נקראים בני שתיים, אבל ההסבר הוא בשנתם השנייה
- ^ 1 2 וכל עוד לא רותת מחמת זיקנה כשר בדיעבד[3], ויש אומרים שפסול גם בדיעבד[4]
- ^ ובדיעבד מגיל שמונה ימים כשר
- ^ זה פשט דברי הרמב"ם. אבל הכסף משנה מגיה ששעיר עיזים הוא עד בן שנה ושעיר סתם זה מגיל שנה עד בן שנתיים[5]
- ^ ויש מהראשונים שסוברים שאפילו לאחר תמיד של בין הערביים מותר להקריב קורבן מוסף[8].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק א', משנה ג'.
- ^ משנה למלך איסורי מזבח ב ו
- ^ אבן האזל מעשה הקורבנות א יא
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק א', הלכה י"ד וכסף משנה שם. וראה גם במשנה למלך שם שלא הסכים עם ההגה.
- ^ רש"י פסחים נח א ד"ה רבי ישמעאל סבר, יעב"ץ בסדר ההקרבה, עבודת הקורבנות
- ^ תוספות ברכות כח ב ד"ה ושל מוספין
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, ערך עשה דהשלמה, "המותרים לאחר תמיד הערב"
- ^ ראו במאמר קורבנות המוסף ומשמעותם.
- ^ Noga Ayali-Darshan, The Seventy Bulls Sacrificed at Sukkot (Num 29:12-34) in Light of a Ritual Text from Emar (Emar 6, 373), Vetus Testamentum 65, 2015, עמ' 9–17
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ה, עמוד ב'
- ^ Noga Ayali-Darshan, The Seventy Bulls Sacrificed at Sukkot (Num 29:12-34) in Light of a Ritual Text from Emar (Emar 6, 373), Vetus Testamentum 65, 2015, עמ' 18–19
|
