|
עמנואל מקרון
עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מַקְרוֹן (בצרפתית: Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron; נולד ב-21 בדצמבר 1977) הוא נשיא הרפובליקה החמישית של צרפת. כנשיא צרפת מכהן מקרון גם כנסיך-שותף של אנדורה. בגיל 39, הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית וראש המדינה הצרפתית הצעיר ביותר מאז נפוליאון בונפרטה.[1] כבנקאי השקעות לשעבר, היה מקרון סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. הוא מונה לשר הכלכלה בממשלתו של מנואל ואלס בשנת 2014 וקידם רפורמות לטובת המגזר העסקי. באוגוסט 2016 התפטר מהממשלה על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת. בנובמבר 2016 הכריז שירוץ כמועמד מטעם תנועת הרפובליקה בתנועה! שהוא הקים, הממוקמת במרכז המפה הפוליטית ודוגלת בדרך השלישית. הוא ניצח בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת 2017 את מארין לה פן, מועמדת החזית הלאומית, כשגרף 66.1% מהקולות וניצח ב-99 מחוזות צרפת מתוך 101. הוא מינה את אדואר פיליפ לכהן כראש ממשלה תחתיו אך זה התפטר ביולי 2020 עקב חילוקי דעות בין השניים.[2] ב-24 באפריל 2022 נבחר לכהונה נוספת לאחר שגבר על מארין לה פן בבחירות לנשיאות באותה השנה.[3] ראשית חייומקרון נולד באמיין, בנם של ז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פיקרדי ז'ול וורן (אנ'), ופרנסואז מקרון-נוגואה, רופאה. הוא התחנך ברוב שנותיו בעיר הולדתו, על אף שהוריו שלחו אותו לסיים את שנת לימודיו האחרונה בתיכון היוקרתי על שם אנרי הרביעי (אנ') בפריז. הוא סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר, וכן תואר שני נוסף בענייני ציבור במכון למדע המדינה פריז – לפני שהתכונן לקריירה בכירה בשירות אזרחי בבית הספר הלאומי למנהל (ENA), שבו סיים את לימודיו בהצלחה ב-2004. מקרון שירת כמפקח (inspector) במשרד הכלכלה הצרפתי בשנים 2004–2008. ב-2007 מונה לאחראי על הגשת דוחות לוועדה המיועדת לשפר את צמיחת הכלכלה בצרפת שבראשה עמד ז'אק אטלי. לאחר מכן שילם 50,000 אירו כדי לבטל את חוזהו הממשלתי ולעבור לעבוד בשוק הפרטי, שם התבסס כבנקאי השקעות בעמדה יוקרתית בבנק Rothschild & Cie Banque, השייך לחברת "Rothschild & Co" הנשלטת בידי משפחת רוטשילד. קריירה פוליטיתבשנים 2006–2009 היה מקרון חבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומאז ועד 2016 היה עצמאי ולא חבר מפלגה. בשנים 2012–2014 היה סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. בין השנים 2014–2016 כיהן כשר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים בממשלתו הסוציאליסטית של מנואל ואלס, ובתור שר היה אחראי על הרפורמות בשוק העבודה שניסה ממשל הולנד לקדם ב-2016, ללא הצלחה. הנשיא הולנד ספג הפגנות זועמות מצד איגודי עובדים שמחו על הגמישות שעלולה להינתן בדרך זו למעסיקים, לפטר ולשכור עובדים. מקרון האמין שזו הדרך להתניע את הכלכלה הקפואה של צרפת, והתפטרותו באוגוסט 2016 מהממשלה אותתה על כך שאינו מאמין שהמפלגה הסוציאליסטית מסוגלת לכך. מקרון מתואר על ידי חלק מהפרשנים כסוציאל-ליברלי,[4] ואילו על ידי אחרים כסוציאל-דמוקרט.[5] בעת חברותו במפלגה הסוציאלסטית תמך באגף השמרני במפלגה.[6] מקרון הסביר כי היה חלק מ"ממשלת השמאל" כיוון שרצה "לשרת את האינטרס הציבורי". בספרו "Révolution", שפורסם בנובמבר 2016, מקרון מציג את עצמו הן כ"שמאלן" והן כ"ליברל", כי לדידו "בליברליזם אתה מחשיב עצמך כנותן אמון באדם".[7] מקרון הצהיר כי ברצונו לגשר בין ימין לשמאל בדומה לפרנסואה ביירו וז'אק שבאן-דלמאס. ההתמודדות בבחירות
.jpg) מקרון הודיע על ריצתו לנשיאות בבחירות 2017 ב-16 בנובמבר 2016, תחת מצע הממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית", בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר. הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.[8] מקרון מגדיר עצמו כ"לא שמאל ולא ימין".[9] מפלגתו החדשה, "הרפובליקה בתנועה!", (!En Marche), דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.[10] הוא מגדיר את מפלגתו ככוח הפוליטי הפרו-אירופי היחידי בצרפת, ותומך בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.[11] הוא תומך במאבק בשינוי האקלים ובהסכם פריז, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות. עמדותיו של מקרון בנושא ביטחון לאומי ומאבק בטרור ניציות, וכוללות תמיכה בהגדלת תקציב הביטחון ל-2% מהתמ"ג והגדלת מספר השוטרים, ועם זאת הוא תומך בקבלת פליטים מסוריה בדומה למדיניותה של אנגלה מרקל. הוא תומך בברית נאט"ו ומחזיק בעמדות ניציות גם בנוגע למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מקרון האשים את ממשלת רוסיה בהתערבות בבחירות הצרפתיות, בדומה להתערבותם בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, על ידי הפצת פייק ניוז ודיסאינפורמציה נגד מקרון דרך רשתות התעמולה של הקרמלין, RT וספוטניק, וכן בניסיון לחדור למחשבי הקמפיין שלו דרך מתקפות סייבר.[12] ב-5 במאי 2017, דקות לפני חצות ויממה לפני הבחירות, יצא הקמפיין של מקרון באופן רשמי בהאשמה כי מחשביו נפרצו באופן "מתואם ומסיבי", ושהמיילים הגנובים הודלפו. פירמת סייבר מתמחה הודיעה כי המתקפות הגיעו מקבוצת האקרים המזוהה עם המודיעין הרוסי, כשאותה קבוצה הואשמה גם על ידי קהיליית המודיעין האמריקאי בפריצה למפלגה הדמוקרטית ולגופים פוליטיים נוספים, כחלק מקמפיין מאורגן להתערבות בבחירות בהוראתו של ולדימיר פוטין.[13][14] ביחס לישראל תומך מקרון בהמשך המדיניות הצרפתית המסורתית התומכת בשתי מדינות לשני עמים ומתנגדת להתנחלויות, תוך התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולתנועת החרם על ישראל, "BDS".[15] ב-23 באפריל 2017 העפיל מקרון לסיבוב השני עם 24% ממניין הקולות (8,657,326 קולות), ובו התמודד מול מארין לה פן מהחזית הלאומית. ברחבי הקשת הפוליטית, מנהיגי השמאל והימין-מרכז, בהם הנשיא הפורש פרנסואה הולנד, ואף המתמודדים מולו, בנואה אמון ופרנסואה פיון, הביעו תמיכה במקרון נגד לה פן, מלבד מנהיג השמאל הרדיקלי ז'אן לוק מלנשון שאמר שהצבעה ללה-פן תהיה "טעות נוראית" אך לא הביע תמיכה מפורשת. גם מנהיגים בעולם הביעו בו תמיכה, כולל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. בסקרים שנעשו לקראת הסיבוב השני, וכן לאחר העימות בינו ללה פן, רוב הנשאלים תמכו בו. לבסוף ניצח את הסיבוב השני עם יותר מ-66% מהקולות (20,703,694 קולות), הפער הגדול ביותר ברפובליקה החמישית מאז ניצח ז'אק שיראק את ז'אן-מארי לה פן ב-2002. ב-24 באפריל 2022 נבחר לנשיאות צרפת עם 58.6% מקולות המצביעים ובפער של 17% מקולות יריבתו לה פן והימין הקיצוני בראשותה שזכה ב-41.4% מהקולות.[3] בבחירות שהתקיימו ביוני 2022 איבדה רשימתו את הרוב באספה הלאומית אך נשארה הרשימה הגדולה ביותר.[16] מקרון נאלץ להקים ממשלת מיעוט.[17] ב-9 ביוני 2024, לאחר תבוסה מוחצת בבחירות לפרלמנט האירופי, פיזר הנשיא מקרון את האספה הלאומית וקרא לערוך בחירות בזק ב-30 ביוני וב-7 ביולי 2024, בעקבות התחזקות הימין הקיצוני בבחירות ביוני 2024. מקרון אמר: "אסור להעמיד פנים שלא קרה דבר", והזהיר כי עליית הימין הקיצוני היא סכנה לצרפת וליבשת כולה.[18] לפי תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות לאספה, מפלגת הימין הקיצוני של לה פן הייתה צפויה להיות המפלגה הגדולה ביותר ורשימתו של מקרון תהיה רק שלישית בגודלה. במקום השני הייתה ברית מפלגות השמאל "החזית העממית החדשה", שכללה גם מפלגות שמאל מתון וגם מפלגות שמאל קיצוני. בתגובה, לקראת הסיבוב השני בבחירות למושבים באספה הלאומית, איחדו מפלגתו של מקרון ואיחוד מפלגות השמאל כוחות במטרה להבטיח שמפלגת הימין הקיצוני של לה פן לא תצליח לעלות לשלטון. מועמדים מהמרכז ומהשמאל פרשו בקרוב ל-300 מחוזות בחירה בצרפת כדי להבטיח שלמועמד המתון[19] והעדיף יותר, גם אם הוא אינו נמנה עם המחנה שלהם, יהיה את הסיכוי הטוב ביותר לנצח את מועמדי הימין הקיצוני.[20][21] לפי התוצאות, ברית מפלגות השמאל הייתה הגדולה ביותר, ברית אנסמבל של מקרון היה השנייה בגודלה, ומפלגתם של לה פן ובעלי בריתה הייתה השלישית בגודלה.[22] בסיבוב השני של בחירות הבזק, הקואליציה איבדה עשרות מושבים בבית התחתון של הפרלמנט, ומספרי המושבים של כל הבריתות היו רחוקים מהרוב הנדרש.[23] נשיא צרפתמדיניות פניםב-14 במאי 2017 הושבע לנשיא צרפת השמיני בתולדות הרפובליקה החמישית ולנסיך-שותף של אנדורה לצד ז'ואן אנריק ויווס אי סיסיליה, בישוף אורז'ל, וה-25 במספרו כלל.[24] הוא מינה כראש ממשלה תחתיו את אדואר פיליפ, חבר מפלגת הרפובליקנים ומתון שהיה מקורב לאלן ז'ופה.[25] ביוני באותה שנה זכתה מפלגתו של מקרון, הרפובליקה בתנועה! (!La République en Marche), במסגרת סיעתה בקונגרס, ברוב מוחלט באספה הלאומית בבחירות הפרלמנטריות, עם 308 מושבים מתוך 577, ויצרה ברית משותפת עם מפלגת המרכז בראשות פרנסואה ביירו, מודם (MoDem), המביאה לתנועה 350 מושבים בבית המחוקקים. ביולי 2017, לאחר סקנדל פוליטי-כלכלי שנגע למינויים לתפקידי ממשל שבוצעו בידי פרנסואה פיון, מקרון תמך בחקיקה של האספה הכללית שאסרה על קיום נפוטיזם בממשל. החקיקה הייתה השלב הראשון בתוכנית ממשלתית שקידם מקרון להפחתת השחיתות השלטונית בצרפת. מקרון מקדם עוד מעלייתו לנשיאות מדיניות שנועדה לשפר את יחסי הממשל ואיגודי הפועלים כך שהאחרונים יהיו כמה שיותר אפקטיביים בקידום המדינה לפי המודל של גרמניה ומדינות סקנדינביה. כמו כן, הוא התנגד לגיוס עובדים זרים בשכר נמוך ממזרח אירופה שיועסקו בצרפת במטרה לשמור על מעמדם הכלכלי-חברתי של העובדים הצרפתים. בשנת 2018 התמודד מקרון מול מחאת האפודים הצהובים, שבמקור הייתה מכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, אולם התרחבה עם הצטרפותם של עובדי התחבורה הציבורית ושירותי הכבאות, ששבתו בעקבות הכרזתו על תוכנית פנסיה חדשה במסגרתה כל עובד יזכה לפנסיה בהתאם לצבירת נקודות וככל שיעבדו יותר כך תגדל הפנסיה, ולהפך. התוכנית ספגה ביקורת והתנגדות עצומה מבית והביאה מאז 5 בדצמבר 2019 למצב של שביתה מתמשכת. המחאה הסתיימה ב-14 במרץ 2020 כתוצאה ממגפת הקורונה והסגר הלאומי שהוצא לפועל בצרפת. בפגישתו בשנת 2019 עם נציגי הקהילה היהודית בצרפת, ובעקבות גל אירועים אנטישמיים שסחפו את צרפת, טען מקרון כי "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית".[26] בשנת 2021 לאחר החלטת בית המשפט העליון בפריז לדחות את ערעור משפחתה של שרה חלימי על שחרור רוצחה, התבטא מקרון כנגד החלטת בית המשפט,[27] וקרא לשינוי החוק, שאפשר את שחרורו של הרוצח ללא משפט.[28] ממשלתו שאפה לחזק את תחום ההייטק במדינה. לשם כך השיק מקרון את "תחנה F", פרויקט חממה בפריז. מקרון הקצה לפרויקט כמעט 10 מיליארד יורו בהטבות מס ותמריצים אחרים, כדי לפתות פעילות מחקרית ועסקי בינה מלאכותית. בנק חדש נוסד כדי לסייע לממן הזנקים. הוא פעל להגדיל את ההשקעות הפרטיות בתחום זה.[29] לאחר בחירתו בפעם השנייה, קידם תוכנית להעלאת גיל הפרישה מ־62 ל־64 שנים,[30] שעוררה התנגדות רבה.[31][32] בינואר 2023 התרחשה על רקע זה שביתה כללית. ב-27 ביוני 2023, פרצו ברחבי צרפת מהומות אחרי תקרית שבה נורה למוות נער שנעצר לבדיקת תנועה בנאנטר, פרבר של פריז, אבל ניסה לברוח עם רכבו ואז נורה מטווח קצר על ידי אחד משני השוטרים שביקשו לבדוק אותו. במשטרה טענו תחילה כי השוטר ירה בו כיוון שהרכב לכאורה עמד לדרוס אותו, אבל תיעוד שהופץ אחר-כך ברשתות החברתיות הפריך את הטענה הזו והראה ששני השוטרים עמדו לצד הרכב, וכי השוטר פתח באש בעת שהנער החל לנסוע קדימה, ולא לעברו.[33] המהומות שפרצו בעקבות האירוע כללו התפרעויות אלימות, ביזה והצתה,[34] על רקע טענות ארוכות-שנים לאלימות משטרתית מופרזת,[35] שמופנית בעיקר כלפי שחורים וצרפתים ממוצא ערבי ומוסלמי, כמו גם תלונות על גזענות כלפי אוכלוסיות הללו, שמתמודדות עם עוני. ב-19 בדצמבר 2023 העביר מקרון בתמיכת מפלגת הימין, הרפובליקנים,[36] וכן מפלגת הימין הרדיקלי, האיחוד הלאומי, רפורמה משמעותית המקשיחה את עמדותיה של צרפת בנושאי הגירה ומהגרים. בין השינויים שאומצו: תיקבע מכסת הגירה שנתית על־ידי הפרלמנט, זכויות סוציאליות כמו סיוע בשכר דירה או קצבאות ילדים ומשפחה יינתנו רק אחרי חמש שנים של מגורים בצרפת, בעלי אזרחות כפולה שיבצעו פשעים יאבדו את האזרחות הצרפתית שלהם, ויגורשו בקלות יחסית. בנוסף, יהיה קשה יותר לצאצאים של מי שנכנסו כמהגרים לא-חוקיים לקבל אזרחות צרפתית, שהות במדינה ללא אישור תושבות תהפוך מחדש לעבירה פלילית הנושאת קנס ועוד.[37] מקרון, שלא היה לממשלתו רוב בפרלמנט, גייס את תמיכת האופוזיציה מימין ברפורמה, שנתפסה כנוקשה מדי בקרב חלק מחברי מפלגתו, ושר הבריאות אורליאן רוסו אף התפטר במחאה על כך.[38] מאז הבחירות ביולי 2024, שבהן שום גוש לא השיג רוב מוחלט בפרלמנט, שלטה בצרפת ממשלת מיעוט שבה היו חברים מפלגת המרכז של מקרון והימין השמרני, ואילו מפלגת הימין הקיצוני של לה פן, שהגיעה למקום השלישי בבחירות, נתנה לה רשת ביטחון מבחוץ. מפלגות השמאל והשמאל הקיצוני באופוזיציה, בינתיים, נטרו טינה למקרון על שלא התחשב בעובדה שהן הגיעו למקום הראשון בבחירות, והותיר אותן מחוץ לממשלה. הימין והשמאל הקיצוני סירבו לאשר את התקציב שקידם ראש הממשלה ברנייה, וממשלתו הפכה לראשונה זה יותר מ-60 שנה שמודחת באי-אמון.[39] מדיניות חוץמקרון מתח קו חריף מול הרפובליקה הטורקית עקב שאיפותיה להגדלת ההשפעה במזרח התיכון ובאירופה. במסגרת מלחמת האזרחים השנייה בלוב, המשמשת מלחמת פרוקסי בין טורקיה ורוסיה, צרפת תחת מקרון מצדדת ברוסיה ותומכת בכוחות "בית הנבחרים" תחת פיקודו של פילדמרשל ח'ליפה חפתר. מלבד שיתוף הפעולה בלוב, יחסי צרפת–רוסיה נותרים מתוחים בכל הנוגע למלחמה באוקראינה, היכן שצרפת וגרמניה נוקטות בתמיכה באוקראינה במטרה למנוע מעליית ההשפעה הרוסית על מזרח אירופה. במסגרת משבר הריבונות הטריטוריאלית בשנת 2020 על הים האגאי, בין טורקיה ליוון, צרפת צידדה ביוון ואיימה להתערב מבחינה צבאית נגד טורקיה במקרה של מלחמה. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2021, המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים השנייה בלוב שנעשתה בגלוי שינתה את פני המלחמה והחלישה את כוחות בית הנבחרים שנתמכו בידי צרפת, רוסיה, איחוד האמירויות הערביות ומצרים. במקביל, צרפת וטורקיה מנהלות מאבק על השפעת המסחר על אלג'יריה בעוד צרפת היא יצואנית המסחר הגדולה ביותר לאלג'יריה אחרי הרפובליקה העממית של סין. מקרון קידם הקמת כוח התערבות צבאי אירופי שיוכל לסייע למדינה לשמור על האינטרסים שלה באזור הסאהל באפריקה ובאזורים אחרים.[40] צרפת ביצעה נסיגה צבאית ממאלי לאחר כתשע שנים של נוכחות צבאית צרפתית במדינה.[41][42][43] הפעילות הצבאית הצרפתית (במסגרת מבצע ברקאן) עברה להתמקד בניז'ר.[42] במהלך המשבר האוקראיני-רוסי, צרפת שיחקה תפקיד משמעותי במאמצים הדיפלומטיים לתווך בין הצדדים, וכן תמכה בסנקציות נגד רוסיה.[44] צרפת סיפקה סיוע לאוקראינה בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.[45][46] מקרון הציע להקים את הקהילה הפוליטית האירופית – פורום חדש שנוצר בתגובה לפלישה הרוסית לאוקראינה כדי להציע רשת אירופית רחבה ומכילה יותר. הפורום כולל גם מדינות שאינן חברות האיחוד האירופי.[47][48] ביקורתבתוך כשנה וחצי בלבד מהיבחרו לנשיא, צנחה הפופולריות של מקרון בקרב העם הצרפתי (שהייתה כ-60% עם היכנסו לתפקיד) לשפל של כ-30% בלבד.[49] רבים ממתנגדיו של מקרון מתחו עליו ביקורת וכינו אותו "יהיר", "מנותק" ו"מתנשא". ברשתות החברתיות דבקו בו הכינויים "הוד מלכותו מקרון", "מקרון הראשון" ו"הנשיא של העשירים".[50] גם קודמו לתפקיד, הנשיא פרנסואה הולנד, שתמך במקרון במהלך סיבוב הבחירות השני, מתח עליו ביקורת עקיפה והזהיר ש"אצילים צרפתים כבר איבדו את ראשם בגיליוטינה".[51] מקרון אף ספג ביקורת מבית, כאשר שר הפנים בממשלתו, ז'ראר קולומב, שתמך בו במהלך הבחירות, צוטט בתקשורת כאומר: "מעט מאוד מאיתנו יכולים עדיין לדבר עם מקרון".[49] באוקטובר 2018 דווח כי קולומב התפטר עקב חילוקי דעות עם מקרון.[52] בסוף 2018 החלה מחאת האפודים הצהובים, המכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, כאשר בין היתר המוחים קוראים לנשיא מקרון להתפטר. יחסו לישראלמקרון התבטא כמה פעמים כנגד האנטישמיות בצרפת כלפי יהודים והתנצל בפני היהודים על כך שצרפת שיתפה פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא מתנגד לתוכנית הגרעין האיראנית, ובעד פתרון שיקודם בין ישראל והפלסטינים להשגת הסכם שלום. מקרון התבטא אף בנושא קידום הרפורמה המשפטית בישראל כאשר על פי דיווח של העיתון הצרפתי "לה מונד", מקרון הביע בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו "חששות מפני התוכנית המשפטית" ואמר כי "אם התוכנית תתממש כפי שהיא, פריז תיאלץ להסיק כי ישראל התנתקה מהתפיסה הרווחת של הדמוקרטיה".[53] מקרון ביקר בישראל פעמיים. בפעם הראשונה ביקר בירושלים לקראת השתתפותו ב"פורום השואה" לרגל 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. בעת שביקר בכנסיית סנטה אנה בעיר העתיקה שנמצאת בשליטה צרפתית, מקרון זעם על כך שמאבטחיו הישראלים רוצים להיכנס איתו, ותקף אותם מילולית בחריפות: "כולם מכירים את הנהלים. אני לא אוהב את מה שאתם עושים, צאו החוצה. אף אחד לא התכוון לעשות פרובוקציה לאף אחד". בהמשך התנצל מקרון בפני השוטרים ומאבטחי השב"כ ואמר כי לא התכוון לפגוע בהם.[54] בפעם השנייה הגיע לביקור באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל במסגרת שורת המנהיגים שהגיעו לבקר ולהביע תמיכה בישראל בעקבות מתקפת חמאס על ישראל. במהלך הצהרה משותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר מקרון כי צרפת עומדת עם ישראל, וכי מאבק בטרור הוא עניין קיומי עבור ישראל, "וגם עבור כולנו. נדרשת קואליציה בין-לאומית למאבק בטרור", כמו זו נגד דאעש.[55] הוא הוסיף כי במסגרת המאבק "יש לכבד את החוק ואת ההומניות", ופנה גם ללבנון ואמר כי "אני מזהיר את חזבאללה לא להצטרף".[56][57] במהלך התמרון הקרקעי של כוחות צה"ל ברצועת עזה שינה מקרון את עמדתו בנוגע לישראל כאשר התראיין ל-BBC שם קרא להפסקת אש בעזה ואמר כי ישראל חייבת "להפסיק להרוג נשים ותינוקות, ואין הצדקה להפצצות וכי הפסקת אש דווקא תועיל לישראל".[56] למחרת, שוחח עם נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג ואמר כי אינו מייחס ולא התכוון לייחס לישראל שום אשמה של פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע והביע תמיכה בזכותה להגנה עצמית.[58] ב-7 בפברואר 2024 נשא מקרון נאום בטקס לאומי רשמי לזכר הצרפתים שנרצחו בשבעה באוקטובר ולזכר הצרפתים שנחטפו על ידי חמאס. הטקס התקיים ברחבת האינווליד בהשתתפות אנשי הכוחות המזוינים של צרפת, פוליטיקאים ושרי ממשלה, ונציגי משפחות החטופים והנספים.[59] ב-31 במאי 2024, לאור התנגדותו של מקרון למבצע ברפיח במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הודיע משרד הכוחות המזוינים הצרפתי כי חברות ביטחוניות ישראליות לא יוכלו השנה להציג בתערוכת הנשק אירוסאטורי.[60] לאחר תחילת התמרון הקרקעי בלבנון במסגרת מלחמת חרבות ברזל, בתחילת אוקטובר 2024, עמנואל מקרון קרא לאמברגו נשק על ישראל.[61][62] חיים אישייםמקרון נשוי לבריז'יט טרונייה (Brigitte Trogneux), מורתו לתיאטרון מבית הספר התיכון, המבוגרת ממנו ב-24 שנים. הזוג נפגש לראשונה כשמקרון היה בן 15, אך הם הכריזו על עצמם רשמית כזוג רק כשלמקרון מלאו 18. הם נישאו בשנת 2007. מקרון הוא אב חורג לשלושת ילדיה של בריז'יט מנישואיה הקודמים וכן סב חורג לשבעת נכדיה.[63] הוא דובר צרפתית ואנגלית. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
