|
פרנציסקוס
פרנציסקוס (בלטינית: Franciscus; נולד ב-17 בדצמבר 1936 כחורחה מריו ברגוליו; בספרדית: Jorge Mario Bergoglio) הוא האפיפיור הנוכחי, ה-266 למניין. הוא נבחר לתפקידו ב-13 במרץ 2013. פרנציסקוס נולד בבואנוס איירס שבארגנטינה, והוסמך לכמורה ב-1969. ב-1998 היה לארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, וב-2001 מונה לחשמן. פרנציסקוס הוא הישועי הראשון שנבחר לאפיפיורות, הראשון מיבשת אמריקה ומחצי הכדור הדרומי, והאפיפיור הלא-אירופי הראשון זה 1,282 שנה, מאז גרגוריוס השלישי שנולד בסוריה. הוא דובר ספרדית (כשפת אם), לטינית, אנגלית, איטלקית וגרמנית. ביוגרפיה חורחה מריו ברגוליו נולד בבואנוס איירס. אביו, מריו, נולד סמוך לעיר טורינו שבאיטליה והיגר לארגנטינה, שם הועסק כעובד מסילת ברזל. אמו, רגינה סיבורי, הייתה עקרת בית ילידת ארגנטינה, ומקור משפחתה מצפון איטליה. לברגוליו ארבעה אחים ואחות. בהיותו נער, הוסרה בניתוח ציסטה מאחת מריאותיו. הוא הוכשר כטכנאי כימיה, ועבד מספר שנים ככימאי במעבדת מפעל. בהמשך החליט לפנות לכמורה ונרשם לסמינר בשכונת ויז'ה דבוטו (Villa Devoto). ב-11 במרץ 1958 הצטרף למסדר הישועי כמועמד לחברות. לאחר מכן סיים תואר בפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של בואנוס איירס ב-1960. קריירהבשנים 1964–1965 לימד ספרות ופסיכולוגיה בבית הספר התיכון הישועי בסנטה פה ומ-1966 שימש כמרצה לאותם תחומים באוניברסיטה הישועית של המושיע (Universidad del Salvador) בבירה. כעבור שנה שב ללימודי תאולוגיה. ב-13 בדצמבר 1969 הוא הוסמך לכמורה. בשנים 1971–1972 שהה באלקלה דה אנארס שבספרד במסגרת תקופת החניכות הסופית שלו כישועי. לאחר מכן מילא תפקידי סגל שונים בסמינר הישועי הגבוה סן חוסה (Colegio Máximo San José) בסן מיגל. הוא התקבל כחבר מלא במסדר ב-22 באפריל 1973. ב-31 ביולי נבחר לראש הפרובינציה הארגנטינאית של הישועים, דהיינו לראש המסדר במדינה. הוא שימש בתפקיד זה עד 1980, ואז חזר לסן מיגל בתפקיד הרקטור של הסמינר. המשטר הצבאיברגוליו הואשם באי-נקיטת עמדה ובהימנעות מעיסוק במצב הפוליטי בתקופת החונטה הצבאית והמלחמה המלוכלכת, כשהשלטונות עצרו והעלימו אלפי מתנגדים. העיתונאי הוראסיו ורביצקי אף האשים אותו כי הסיר את הגנתו משני ישועים, אורלנדו ז'וריו ופרנסיסקו חליקס, שהיו ידועים כבעלי דעות פרוגרסיביות. השניים נעצרו למשך חמישה חודשים ועונו[1]. כמה ממתנגדיו אף טענו שתמך ישירות במשטר, ועורכי דין לזכויות אדם תקפו אותו כשסירב פעמיים להופיע בבית המשפט בדיונים שעסקו בעינוים וברציחתם של עצירים, לפני שהסכים לבסוף ב-2010. ברגוליו טען כנגדם כי פעמים רבות הסתיר אנשים שנרדפו בבניינים שהיו שייכים לכנסייה[2]. כיום, הקונצנזוס אצל כל החוקרים שבחנו את הביוגרפיה של ברגוליו הוא שההאשמות נגדו לא היו נכונות. כארכיבישוף של בואנוס איירס ב-20 במאי 1992 מונה למשנה לבישוף בהגמונות של אזור הבירה. ב-3 ביוני 1997 קודם לממלא-מקום (אנ') הארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, אנטוניו קווארַסינו. ב-28 בפברואר 1998 ירש את קווארסינו עם מותו, ושימש בתפקיד הארכיבישוף עד לבחירתו לכס האפיפיורות. ב-6 בנובמבר מונה גם לבישוף האוניאטים בארגנטינה. הועלה לדרגת חשמן על ידי יוחנן פאולוס השני ב-21 במאי 2001. באותה תקופה הוא התקרב ליצחק ענתבי סקה, הרב הראשי של בואנוס איירס וקשר זה נשמר עד היום. ב-2005, בעת בחירת יורשו של יוחנן פאולוס השני, הועלה שמו על ידי משקיפים כמועמד בעל סיכויים. קיבל עשרה קולות בהצבעה הראשונה של הקונקלווה, שלושים-וחמישה בשנייה וארבעים בשלישית, והגיע למקום השני במניין הקולות. הפסיד לחשמן יוזף רצינגר. במשך שנותיו כחשמן היה חבר במספר מחלקות בקוריה הרומאית: הוועדה לפולחן אלוהי ומשמעות הסקרמנטים, ועדת הכמורה, הוועדה למוסדות חיים מקודשים ואגודות החיים האפוסטוליות, המועצה האפיפיורית למשפחה והנציבות לענייני אמריקה הלטינית. במאי 2007 הציג את הגרסה הסופית של הצהרה משותפת של הבישופים של אמריקה הלטינית - "מסמך אפרסידה" - עם אישורו על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במסמך, קרא לשיפור מצבם של העניים והכריז כי אנשים המביעים דעות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדות הכנסייה, כמו תמיכה בהפלות, אינם זכאים להשתתף בסעודת האדון. כאפיפיור עם בחירתו לאפיפיור במרץ 2013, לאחר פרישתו של בנדיקטוס השישה עשר, אימץ ברגוליו את השם הדתי "פרנציסקוס", שלא שימש איש מקודמיו. סגן דובר הוותיקן, תום רוסיקה, מסר לרשת CNN כי הוא בחר בשמו הטקסי לכבוד הקדוש פרנציסקוס מאסיזי בן המאה ה-13, מייסד מסדר הפרנציסקנים, מאחר ש"הוא אוהב את העניים", כמו הקדוש[3]. מספר פרשנים שיערו קודם לכן כי הייתה זו מחווה לפרנסיסקו חאווייר[4]. ביום בחירתו, הוותיקן הדגיש כי הוא ייקרא "פרנציסקוס" ללא ציון סיפרה רומית (בדומה ללנדו או רומנוס). דובר הוותיקן אמר כי השם יהפוך ל"פרנציסקוס הראשון" אם ייבחר פרנציסקוס השני[5][6]. ב-23 במרץ 2013 נפגשו האפיפיורים פרנציסקוס ובנדיקטוס השישה עשר ברומא והתפללו בצוותא[7]. ב-11 בדצמבר 2013 נבחר לאיש השנה של המגזין טיים לשנת 2013[8]. ב-25 וב-26 במאי 2014 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בישראל. במסגרת ביקורו זה ביקר ביד ושם[9]. בספטמבר 2015 ערך פרנציסקוס ביקור ראשון בארצות הברית. התקבל בטקס חגיגי בבית הלבן על ידי הנשיא ברק אובמה, וב-24 לחודש נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס. פרנציסקוס גם ביקר בקתדרלת פטריק הקדוש ובאנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר שבניו יורק, וכן בבית כלא בפילדלפיה. בשנת 2017 נבחר על ידי הטיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם. בפברואר 2019, לראשונה בהיסטוריה, ביקר האפיפיור בחצי האי ערב. האפיפיור נחת באבו דאבי והשתתף בוועידה למען שיח בין-דתי בהשתתפות מאות נציגים מכל הדתות. סיבה עיקרית לביקור היא המאבק ברדיפה הדתית של מיעוטים נוצרים. לפי נתוני הוותיקן, אלימות של ארגוני טרור, מלחמות ומתיחות צמצמו את שיעור הנוצרים במזרח התיכון מ-20% מסך האוכלוסייה לפני מלחמת העולם הראשונה ל-4% כיום[10]. במהלך ביקור זה באיחוד האמירויות הערביות, האפיפיור נפגש עם האימאם הגדול של מסגד אל-אזהר אחמד אל-טייב. שם הם חתמו יחד על המסמך של האחווה אנושית, שלימים היווה השראה להחלטת האו"ם שקבעה את 4 בפברואר כיום האחווה הבינלאומי[11][12]. ב-6 במרץ 2021, התארח בנג'ף שבעיראק, אצל המנהיג השיעי הנחשב ביותר בעיראק, האייתולה עלי סיסתאני בן ה-90. בביקור קרא למוסלמים לפיוס ולאימוץ המיעוט הנוצרי בעיראק, ונענה על ידי מארחו בהודעה, ש"הנוצרים זכאים לחיות בעיראק בשלום ובביטחון, בדיוק כמו אחיהם המוסלמים"[13]. דעותיוכארכיבישוף נודע ברגוליו באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר, והוא נוסע בתחבורה הציבורית. הוא מטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה, אך הקפיד להרחיק את עצמו מ"תאולוגיית השחרור" (Theologia liberationis), זרם רעיוני הרווח בכנסייה בדרום-אמריקה שרבים מתומכיו מזוהים עם הסוציאליזם ואף עם המרקסיזם[1]. הביוגרף שלו, סרחיו רובין, הצהיר כי האפיפיור החדש אינו פרוגרסיבי ורחוק מתמיכה ברעיונות התנועה, אף כי הוא "מבקר את הנאו-ליברליזם ואת קרן המטבע הבינלאומית, ומבלה זמן רב בשכונות העוני." הוא נחשב מקורב לארגון המאמינים "קומוניון ושחרור" (Comunione e Liberazione), הדוגל בשמרנות חברתית ומזוהה עם הימין המתון באיטליה[2]. אף על פי שהתנגד לתוכנית ממשלתית להפצה בחינם של אמצעי מניעה[14], פרנציסקוס מחזיק בעמדות ליברליות יחסית בנושא, ומאמין כי ניתן להשתמש בהם כדי למנוע התפשטות מחלות[1]. הוא מתנגד נחרץ להפסקת היריון והגדירה כ"שד המנוגד לתוכניתו של האל". ב-2010 התנגד בחריפות לאישור הממשלה לערוך נישואים חד-מיניים בארגנטינה. הוא גם עודד את הכמורה ואת ההדיוטות להתנגד להמתות חסד[15]. במאי 2013, באמירה שחורגת מהקו הכנסייתי השמרני, אמר פרנציסקוס שגם אתאיסטים זוכים לגאולה, אם מעשיהם טובים[16]. ב-26 במאי 2013 תקף האפיפיור את המאפיה הסיציליאנית וקרא למאפיונרים להפסיק לנצל אנשים ולדרדר אותם לפעולות פליליות, בהן זנות. האפיפיור קרא לאנשי המאפיה לשנות את דרכיהם, יום לאחר שקידש בטקס מיוחד כומר איטלקי מפלרמו שנרצח בשנת 1993 על ידי מאפיונרים לאחר שהטיף נגד המאפיה בשכונה שבה פעלה הקוזה נוסטרה. פרנסיסקוס אמר לקהל המאמינים הרב שהתאסף בכיכר פטרוס הקדוש בוותיקן שהמאפיה הרגה את הכומר ג'וזפה פוגליסי משום שהוא ניסה להרחיק בני נוער מלהתקרב למאפיה ולהתגייס לשורותיה. הוא אמר שכואב לו כשהוא חושב על כל האנשים שנוצלו על ידי הפשיעה המאורגנת. האפיפיור פרנציסקוס נודע בדעותיו הליברליות והפתוחות יחסית כלפי הקהילה הלהט"בית. ב-29 ביולי 2013 הדהים פרנציסקוס כשאמר "מי אני שאשפוט הומואים?", והוסיף שאף על פי שהכנסייה עדיין רואה במימוש תשוקות הומוסקסואליות חטא, "אם אדם מסוים הוא הומו שמאמין באלוהים ושיש לו רצון טוב - מי אני שאשפוט אותו?"[17]. במאי 2018, אמר פרנציסקוס לחואן קרלוס קרוס, גבר הומוסקסואל שעבר התעללות מינית בילדותו, כי "אלוהים ברא אותך כזה, הוא אוהב אותך כפי שאתה ולי לא אכפת. האפיפיור אוהב אותך כך. אתה צריך להיות מרוצה ממי שאתה"[18]. ב-21 באוקטובר 2020 הודיע פרנציסקוס בסרט תיעודי חדש כי "להומוסקסואליים יש זכות להקים משפחה", והוסיף "אף אחד לא צריך להיות אומלל או להיות מוחרם בגלל זה. עלינו ליצור חוק איחוד אזרחי. כך הם יהיו מכוסים באופן חוקי"[19]. ב-28 באוקטובר 2014 הרצה פרנציסקוס בפני חברי האקדמיה האפיפיורית למדעים, הרחיב את הפתח שפרץ קודמו בסוגיית האבולוציה והוסיף גם הסכמה למפץ הגדול[20]. ב-2015 פרסם אנציקליקה בשם לאודאטו סי ובה ביקר את תרבות הצריכה לאור תרומתה להתחממות גלובלית, תוך קריאה לשמור על הסביבה ולהאבק בשינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות אנוש. בנובמבר 2024 התייחס למלחמת חרבות ברזל במאמר שפורסם בעיתון לה סטמפה: "כמה מומחים בינלאומיים אומרים שלמה שקורה בעזה יש מאפיינים של רצח עם. עלינו לחקור בזהירות כדי לקבוע אם זה עומד בהגדרה הטכנית כפי שנוסחה על ידי משפטנים וארגונים בינלאומיים."[21] ספריוחורחה מריו ברגוליו חיבר ספרים רבים, ובהם ספר אחד בשיתוף עם אברהם סקורקה (המכהן כרב קונסרבטיבי בבואנוס איירס, ומחזיק גם בדוקטורט בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס), שתורגם גם לעברית, תחת הכותרת "על רומא וירושלים: שיחות בין אפיפיור לרב". ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
