he AGM-114 הלפייר

AGM-114 הלפייר
מידע בסיסי
ייעוד	מודל נשק
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	לוקהיד מרטין/בואינג/רוקוול אינטרנשיונל
עלות יחידה	100,000 $ אמריקני
תקופת השירות	1984–הווה (כ־40 שנה)
פלטפורמת שיגור	מסוקי קרב וכטב"מים
מאפיינים כלליים
הנעה	מנוע דלק מוצק
משקל	49-45 ק"ג
ממדים
אורך	1.63 מטר
קוטר	17.8 ס"מ
מוטת כנפיים	33 ס"מ
ביצועים
מהירות	1.3 מאך (442 מטר לשנייה)
טווח	8 ק"מ
גובה טיסה	כתלות בגובה השיגור
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	9 ק"ג של חומר נפץ מרסק
מרעום	הקשה
הנחיה	ביות לייזר חצי אקטיבי / הנחיית מכ"ם מילמטרי

AGM-114 הלפייר (באנגלית: Hellfire; "אש-הגיהנום" או "ייסורי-הגיהנום") הוא כינויו של טיל נגד טנקים מתוצרת ארצות הברית. בתחילה נקרא הטיל Helicopter Launched, Fire and Forget Missile (טיל שגר ושכח המשוגר ממסוקים^[1]). טיל ההלפייר תוכנן כדי להשמיד מטרות רכב קרבי משוריין, לרבות טנקים, ושאר מטרות קטנות אחרות, דוגמת מכ"מים או רכיבים אחרים של סוללות טילי קרקע-אוויר, וזאת תוך מזעור החשיפה של המסוק המשגר את הטיל. בפועל, הטיל משמש גם לסיכול ממוקד של מחבלים, כאשר הגרסה R9X משמשת לסיכול ממוקד ממוזער נזק, שכן אין שימוש בחומר נפץ מרסק אלא בלהבים.^[2]

בין המסוקים המשתמשים בכלי ניתן היה למצוא את מסוקי ה־AH-1 קוברה, ומסוקי AH-64 אפאצ'י המשרתים בחיל האוויר הישראלי כיום, ובכוחות האוויר של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. את הטיל ניתן לשגר גם מכלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) כדוגמת ה-MQ-1 פרדטור וה-MQ-9 ריפר.

תיאור

ההלפייר כיום היא מערכת נשק מקיפה, שיכולה להיות מופעלת באמצעות מסוקים, מטוסים, כלי שיט ומערכות יבשתיות כנגד מגוון רחב של מטרות.

ההלפייר II, שפותח בתחילת שנות ה-90, הוא מודל למערכת טיל עם מספר דגמים לגמישות מקסימלית בשדה הקרב. כל טיל שוקל 47 ק"ג, הכוללים 9 ק"ג של רש"ק, ובעל טווח שנע בין חצי ק"מ ל-11 ק"מ לדגם ה-AGM-114P/P+ Hellfire II.

מרבית טילי ההלפייר הם טילים מונחי לייזר, אשר מסוגלים להתביית על ציון לייזר שמספק המסוק המשגר, או כל גורם ציון אחר. טילי ההלפייר אשר נמצאים בשימוש מסוקי ה-AH-64 אפאצ'י לונגבאו (המכונים "שרף" בחיל האוויר הישראלי) מונחים באמצעות מכ"ם גל מילימטרי.

על אף המשתמע משמם, מרבית טילי ההלפייר אינם נחשבים כלל כטילי "שגר ושכח" כיוון שלצורך פגיעתם במטרה נדרשת הארה קבועה של המטרה על ידי לייזר. טילי ההלפייר המבוססים מכ"ם הם טילי שגר ושכח לכל דבר, שכן הם מסוגלים לזהות את מטרתם בעצמם, לטוס אליה ולפגוע בה, וזאת אפילו כאשר המסוק המשגר אינו נמצא בקשר עין עם המטרות.

ה-AGM-114R או "רומיאו" נכנס לשירות בשלהי שנת 2012. הטיל משתמש במערכת ביות לייזר חצי אקטיבית ורש"ק מיוחד המותאם כנגד מגוון מטרות שבעבר נדרשו מגוון דגמי הלפייר כנגדם. הטיל מחליף את דגמי AGM-114K/M/N/P.

היסטוריה

פיתוח הטיל החל בשנת 1974 עם הדרישה של צבא ארצות הברית ל"מפצח טנקים" המשוגר ממסוקים כנגד רק"מים. ייצור של ה-AGM-114A החל בשנת 1982.

חיל האוויר הישראלי קלט את הטילים הראשונים שכונו "קרדום", יחד עם קליטת ראשוני מסוקי האפאצ'י ב-1990. השימוש המבצעי הראשון בטילים נעשה במהלך תקיפת יעדי מחבלים בדרום לבנון באוקטובר 1990.

ה-AGM-114 היה התחמושת המועדפת עבור סיכולים ממוקדים מוטסים שכללו דמויות טרור בעלות פרופיל גבוה כמו אחמד יאסין בשנת 2004 על ידי חיל האוויר, אנוואר אל-עוולקי (מנהיג אל-קאעידה בחצי האי ערב) בתימן בשנת 2011, אבו יחיא א-ליבי (אנ') בפקיסטן בשנת 2012, מוח'תאר עלי זובייר (אנ') בסומליה בשנת 2014, ומוחמד אמוואזי בסוריה בשנת 2015.

ה-AGM-114 שימש מדי פעם כטיל אוויר-אוויר. הפלה המבצעית הראשונה עם ההלפייר התרחשה ב-24 במאי 2001, לאחר שמטוס ססנה 152 אזרחי נכנס למרחב האווירי הישראלי מלבנון, עם כוונות לא ידועות וסירב לענות או לציית לאזהרות חוזרות ונשנות של יב"א לפנות לאחור. מסוק אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי הפיל את הססנה. הפלה המבצעית השנייה עם ההלפייר התרחשה ב-10 בפברואר 2018, לאחר שמל"ט איראני נכנס למרחב האווירי הישראלי מסוריה.

ב-2014 היצרנית לוקהיד מרטין שלחה טיל ללא מטען חומר נפץ אל ארצות הברית אך נעשתה טעות במשלוח והוא הגיע אל קובה, דבר שגרם לחשש להעברת מידע על הטכנולוגיות המתקדמות בטיל לידי סין או גורמים העוינים את ארצות הברית.^[3]

עם תחילת מבצע צוק איתן חסרו לחיל האוויר הישראלי טילי הלפייר והוא החל לחמש את מטוסיו בטילי ספייק. אך עם סיום הלחימה חזר חיל האוויר להשתמש בטילי הלפייר.^[4]

במאי 2018 משרד ההגנה הבריטי הודה כי כטמ"מים בריטיים מדגם MQ-9 שיגרו בטעות טילים עם חימוש תרמובארי בסוריה.^[5]

דגמים

AGM-114A – הדגם הבסיסי ביותר
- מטרות: טנקים, רק"מ.
- הנחיה: לייזר חצי אקטיבי.
- רש"ק: 8 ק"ג חנ"מ.
- אורך: 163 ס"מ.
- משקל: 45 ק"ג.
AGM-114B/C
- מנוע M120E1 הפולט מעט עשן.
- דגם ה-AGM-114B בעל נעילת חימוש אוטומטית לשימוש בטוח מכלי שיט.
- מחיר: $25,000 דולר אמריקאי.
AGM-114D/E
- דגמים משופרים של AGM-114B/C בעלי טייס אוטומטי דיגיטלי – לא נבנו.
AGM-114F
- מטרות: טנקים, רק"מ.
- טווח: 7 ק"מ.
- הנחיה: לייזר חצי אקטיבי.
- רש"ק: 9 ק"ג חנ"מ.
- אורך: 180 ס"מ.
- משקל: 48.5 ק"ג.
AGM-114G/H/J
- דגמים משופרים של ה-AGM-114F בעלי נעילת חימוש אוטומטית (G), טייס אוטומטי דיגיטלי (H), רכיבים קלים יותר וטווח מוגדל (J) – לא נבנו.
AGM-114K – הלפייר II
- מטרות: כל סוגי המטרות המשוריינות.
- טווח: 8 ק"מ.
- הנחיה:
  - לייזר חצי אקטיבית עם אמצעי שיבוש אלקטרו-אופטיים.
  - טייס אוטומטי דיגיטלי המאפשר רכישת מטרה מחדש לאחר איבוד נעילת הלייזר.
- נעילת חימוש אוטומטית חדשה.
- רש"ק: 9 ק"ג חנ"מ.
- אורך: 163 ס"מ.
- משקל: 45.4 ק"ג.
- מחיר: $65,000 דולר אמריקאי.
AGM-114L – הלפייר לונגבאו
- מטרות: כל סוגי המטרות המשוריינות.
- טווח: 8 ק"מ.
- הנחיה:
  - מכ"ם מילימטרי עם יכולת "שגר ושכח" מצומד למערכת הנחיה אינרציאלית.
  - יכולת התבייתות בתנאי מזג אוויר קשים ובנוכחות מכשולים בשדה הקרב.
- רש"ק: 9 ק"ג חנ"מ.
- משקל: 49 ק"ג.
AGM-114M – הלפייר II
- מטרות: בונקרים, מטרות "רכות", מערות.
- טווח: 8 ק"מ.
- הנחיה: לייזר חצי אקטיבי.
- אורך: 163 ס"מ.
- משקל: 48.2 ק"ג.
AGM-114N – הלפייר II
- מטרות: ספינות, מטרות עירוניות, מערכי נ"מ.
- טווח: 8 ק"מ.
- הנחיה: לייזר חצי אקטיבית.
- אורך: 163 ס"מ.
- משקל: 48 ק"ג.
AGM-114P – הלפייר II
- גרסה של ה-AGM-114K המותאמת לשימוש מכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם).
AGM-114Q – הלפייר II
- גרסת אימון של הדגם AGM-114N.
AGM-114R – הלפייר II (רומיאו)
- מטרות: מגוון המטרות של דגמי AGM-114K/M/N/P.
- טווח: 8 ק"מ.
- הנחיה: לייזר חצי אקטיבית.
- משקל: 50 ק"ג.
- מהירות: 1.3 מאך
AGM-114 R9X
- ראש קרב קינטי עם 6 להבי טיטניום נשלפים באורך 70 ס"מ – נועד למנוע נזק משני לאזרחים.^[6]^[7] נשק שנחשב לסודי, ולכן לא נמכר גם למדינות ידידות של ארצות הברית.^[2]