|
סמיר קונטאר
סמיר קונטאר (בערבית: سمير القنطار, תעתיק מדויק: סמיר אלקנטאר; 20 ביולי 1962 – 19 בדצמבר 2015) היה מחבל לבנוני דרוזי, שהשתתף בפיגוע בנהריה ב־22 באפריל 1979, בו נרצחו בני משפחת הרן והשוטר אליהו שחר. הוא הורשע ברצח שני אזרחים ישראלים ושוטר אחד, חטיפה וניסיון לרצח, ונידון לחמישה מאסרי עולם ו־47 שנות מאסר[1]. ב־16 ביולי 2008 השתחרר ושב ללבנון, במסגרת עסקה עם חזבאללה שכללה את החזרת גופות החיילים החטופים הישראלים אלדד רגב ואודי גולדווסר. לאחר שחרורו שב קונטאר לעסוק בטרור בשליחות חזבאללה. ב-2015 הוכרז על ידי ארצות הברית כ"טרוריסט בינלאומי". ב-19 בדצמבר 2015 נהרג בפיצוץ בג'רמאנה, סוריה, במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה. יומיים לאחר מכן קיבל צבא סוריה החופשי אחריות על מותו. עם זאת, חזבאללה כופרים בכך, ולפיהם הומת כאשר נפגע הבניין בו שהה מטיל ששוגר על ידי חיל האוויר הישראלי[2]. ילדותוקונטאר נולד בעביה(אנ') שבהר הלבנון למשפחה דרוזית חילונית ואמידה, בת שלושה בנים וחמש בנות. אביו היה שף בחברת המסעדנות הבינלאומית 'אלביר אבילא', ולכן נעדר מהבית רוב הזמן, ואמו הייתה עקרת בית. כשהיה בן 13 וחצי, באפריל 1975, גויס דרך המפלגה הסוציאליסטית לחזית העממית לשחרור פלסטין לתפקיד במפקדתה הראשית, שישבה בלבנון. שמו בארגון היה נביל אחמד קאסם. לאחר פיצול הארגון ב-1976, בעוד אחמד ג'יבריל נשאר עם השם המקורי, עבר קונטאר לחזית לשחרור פלסטין עם מוחמד זיידאן, המכונה אבו אלעבאס, שהיה ממונה על ההסברה והפך למפקדו העליון של הארגון. פעולות טרורניסיון פיגוע באוטובוסב-31 בינואר 1978 בהיותו בן 15 וחצי יצא קונטאר, יחד עם אנשים נוספים מארגונו, לירדן דרך דמשק במטרה לחצות את נהר הירדן ולחטוף אוטובוס ישראלי באזור בית שאן ולדרוש את שחרורם של 20 מחבלים, בהם קוזו אוקמוטו. בעקבות מודיעין מוקדם שהועבר לשירותי הביטחון של ירדן נעצרו קונטאר ושותפיו וישבו בכלא הירדני בעמאן 11 חודשים, עד סוף שנת 1978. הפיגוע בנהריה
ב-22 באפריל 1979, בהיותו בן שש עשרה וחצי בלבד, הוביל סמיר קונטאר חוליה בת ארבעה מחבלים מלבנון, שהשתייכו לחזית לשחרור פלסטין. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה וירדו לחוף. אנשי החוליה ירו על רכב משטרה, ומהירי נהרג השוטר אליהו שחר. אחר כך פרצו לדירתו של צ'רלי שפירא, שהרג בירייה אחד מהמחבלים. יתר השלושה פרצו לדירתם של בני משפחת הרן בטרם הגיעה תגבורת של כוחות משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 יחד עם בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר בבוידעם מעל חדר השינה יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה. לאחר תפיסת בני הערובה, נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות עם שוטרים ועם חיילי צה"ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן מטווח קצר בגבו ורצח אותו מול עיניה של בתו עינת, ולאחר מכן רצח גם את עינת, כשרוצץ בקת הרובה את גולגולתה כנגד סלע. בביתם, בבוידעם, נחנקה למוות בתה בת השנתיים של סמדר, יעל, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה. בחילופי היריות שהיו על החוף נהרג אחד מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו. זה האחרון שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג'יבריל בשנת 1985, בה שוחררו 1,150 אסירים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים. התמיכה בסמיר קונטארקונטאר נשפט והורשע ברצח בני משפחת הרן (דני ועינת) ובהריגת שני השוטרים. הוא הודה במעשיו, אך לימים הביע הסתייגות מהם, ואמר בריאיון ל"מעריב" כי מוטב היה לתקוף יעדים צבאיים ולא אזרחיים. הוא גם הודה בריאיון כי הילדה עינת הרן הייתה חפה מפשע וכי היה עליו לשמור על חייה[3]. בהזדמנויות אחרות כפר באשמה כי רצח את עינת, למרות הודאה מפורשת עליה חתם והממצאים הפתולוגיים. בתקופת מאסרו נחשב בלבנון כשבוי מלחמה. בשנים האחרונות למאסרו, עיקר התמיכה בו הגיעה מאנשי חזבאללה או מבעלי בריתו הפוליטיים של הארגון בלבנון. זאת, על אף שקונטאר ראה עצמו אדם חילוני ודבק באידאולוגיה קומוניסטית הרחוקה מהאידאולוגיה של חזבאללה. אחיו של סמיר, בסאם קונטאר, ייצג את עניינו של אחיו בלבנון. לעומת זאת, הוריו של קונטאר התנגדו למעשהו. רק ביולי 2008, 30 שנים לאחר הפיגוע בנהריה נחשפו פרוטוקולים ועדויות ממשפטו של הרוצח[4]. קונטאר זכה לתמיכתה של היבה יזבק, חברת כנסת ערבייה-ישראלית מטעם בל"ד המהווה חלק מהרשימה המשותפת. החילופים המוצעים עם רון ארדב-2004 הסכימה ישראל לשחרר כ-400 אסירים בתמורה לשחרורם של איש העסקים אלחנן טננבוים ושל גופותיהם של שלושת חטופי הר דב, שהוחזקו על ידי ארגון חזבאללה מאז שנת 2000. מנהיג חזבאללה חסן נסראללה סירב לבצע את העסקה אלא אם כן היא תכלול גם את קונטאר. "תנאי חזבאללה הפכו ברורים ומוגדרים, ואנו דבקים בהם בכל הנסיבות", הצהיר נסראללה[5]. ישראל הסכימה אז לשחרר גם את קונטאר, אבל רק לאחר שחזבאללה יספק "ראיות מוצקות" על גורלו של רון ארד, נווט חיל האוויר הנעדר בלבנון מאז שנת 1986[6]. היות שחזבאללה לא סיפק מעולם מידע מוצק על ארד, המשיכה ישראל להחזיק בסמיר קונטאר. עם זאת, עסקת חילופי השבויים אכן יצאה לפועל. מעודד מחילופי השבויים, הצהיר חמאס כמה ימים מאוחר יותר שאנשיו גם הם יחטפו חיילים ישראלים כדי להביא לשחרורם של אסירים פלסטינים. בה בשעה הבטיח נסראללה לתומכיו כי חזבאללה ימשיך לחטוף ישראלים עד אשר לא יישאר בבתי הכלא הישראליים "אף אסיר אחד"[7]. ב-8 ביולי 2005 פרסם "מעריב" ריאיון שערכה הכתבת חן קוטס-בר עם קונטאר בכלא הדרים. בריאיון גילה קונטאר כי עורך הדין שלו העביר לו מסר מגורמים פוליטיים בלבנון שביקשו ממנו להציג מועמדות לפרלמנט הלבנוני מטעמם. קונטאר סירב לחשוף את זהות הגורמים. הוא אמר שסירב להצעה כיוון שחשב כי אין הוא יכול למלא את התפקיד מן הכלא, וכי אינו מעוניין לנצל את מצבו כמנוף פוליטי. הוא הוסיף עוד כי הוא עוקב אחרי האירועים בלבנון באמצעות הטלוויזיה והרדיו וכי הוא מקווה כי החברה הלבנונית תהפוך בסופו של דבר לחברה חילונית ללא חלוקה עדתית[3]. תוכנית לבנוןבשנת 2006 הפך קונטאר לחלק מתוכנית מדינית מורכבת יותר, שאותה ניסו לקדם ראש ממשלת לבנון פואד סניורה ושליח האו"ם למזרח התיכון טריה לארסן[8]. תוכנית זו כללה שישה שלבים:
האירועים שהובילו לשחרורו של קונטארב-12 ביולי 2006 תקף ארגון חזבאללה סיור ישראלי באזור הגבול עם לבנון וחטף שני חיילים, צעד שהוביל למלחמת לבנון השנייה. הכוונה הייתה לשחררם בתמורה לסמיר קונטאר. בראיונות שניתנו אחר כך ברשת הטלוויזיה של חזבאללה אל-מנאר, ד"ר מוחמד ג'וואד ח'ליפה, שר הבריאות של לבנון, בירך את חזבאללה על "פעולותיו הכבירות" ואמר כי "ללבנון הזכות לקבל בחזרה את שבוייה ולשחררם". עלי עמאר, חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם חזבאללה, הביע את דעתו כי "בפרט בשלב בסיסי זה בתולדות המולדת והאומה, הממשל הנוכחי היה אמור להביע סולידריות עם עמו ולתת לסמיר קונטאר לחוש כי הוא לבנוני פר אקסלנס"[9]. כשלב מקדים לעסקה, ב-1 ביוני 2008 נסים נסר גורש ללבנון[10] ב-29 ביוני 2008 אישרה ממשלת ישראל, ברוב של 22 שרים מול 3, עסקת חילופי שבויים, שבה אמורים היו קונטאר ו-4 אסירים נוספים להשתחרר[11]. בתמורה, אמורה הייתה ישראל לקבל לידיה מחזבאללה את החיילים החטופים אלדד רגב ואודי גולדווסר, וכן לקבל מידע על הנווט השבוי רון ארד[12]. העסקה המוצעת עוררה חילוקי דעות קשים בממשלה ובציבור הישראלי, וזאת בשל העובדה כי על פי ההערכות בעת קבלתה, שני החיילים החטופים אינם בין החיים. מתנגדי העסקה טענו כי ישראל משחררת אסירים חיים ובראשם רוצח כקונטאר, בעוד בתמורה היא מקבלת גופות, ובכך מסכנת עיקרון חשוב של 'חיים תמורת חיים ומתים תמורת מתים' וגורמת לכך שבעתיד לא תהיה לארגוני הטרור מוטיבציה לשמור את הישראלים שבידם בחיים. מצדדי העסקה טענו כי על מנת למנוע הישנות מקרה טראגי נוסף, כפי שהתרחש במקרה רון ארד, יש לאשר את העסקה למרות המחיר הכבד. מול אלה שסברו שאסור לשחררו ללא קבלת מידע על רון ארד, היו המצדדים בשחרורו, שנימקו זאת בכך שעצם החזקתו היווה גורם לחזבאללה לחטוף חיילים על מנת לשחררו, ואילו היו משחררים אותו בעבר, היו מונעים בכך את חטיפות החיילים בצפון[13][14]. בישיבתה ב-15 ביולי 2008 אישרה ממשלת ישראל סופית את עסקת החילופין, וזאת למרות העובדה כי גורמי הביטחון הכריזו כי אין בדו"ח של חזבאללה לגבי רון ארד דבר חדש, השר בנימין בן אליעזר טען כי העניין סביב ארד היה "מריחה אחת גדולה"[15]. ב-16 ביולי 2008 שוחרר סמיר קונטאר ללבנון במסגרת עסקת החילופים בין ישראל לחזבאללה, והתקבל בטקס חגיגי בביירות בלבנון על ידי מזכ"ל חזבאללה, השיח' חסן נסראללה. במהלך האירוע הצהיר קונטאר שהוא ישוב לפלסטין באמצעות נשק ההתנגדות. למחרת שחרורו מהכלא, עלה קונטאר לקברו של עימאד מורנייה[16], קצין המבצעים הראשי של חזבאללה שנהרג בפיצוץ מטען במכוניתו בדמשק בפברואר 2008. במהלך שהותו בכלא הישראלי, התחתן קונטאר ב-1992 עם מחבלת ערבייה שפגש במהלך שהותו בכלא. בית משפט ברמאללה הסכים לבקשת האישה לגירושין באפריל 2013[17][18]. כמו כן, קונטאר למד לתואר בוגר אוניברסיטה (BA) במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה, שהוענק לו בספטמבר 1998, ואף התחיל ללמוד לתואר שני, אך לא סיימו[19]. קונטאר הופיע ברשימת האישים, שפרסם משרד הביטחון של ממשלת הממלכה המאוחדת, שכניסתם לבריטניה אסורה. חזרה לטרורמאז שחרורו פעל קונטאר לעידוד חטיפתם של חיילים ישראלים. בכנס למען האסירים ברצועת עזה ששודר בלוויין, אמר קונטאר: ”אני קורא לארגוני ההתנגדות לחטוף עוד חיילים ישראלים ולא להסתפק בחייל אחד, כי מספרם של האסירים גדול”. עם שחרורו של החייל גלעד שליט מן שבי החמאס, התראיין קונטאר לתחנת הרדיו אלנור של חזבאללה וקרא לארגונים הפלסטינים לחטוף עוד חיילים, כדי להביא לשחרורם של האסירים שנותרו כלואים בישראל[20]. קונטאר והגולןמאז 2008 פעל קונטאר בצורות שונות, למען השבת הגולן לריבונות סורית. בנובמבר 2008 הוא הגיע אל גבעת הצעקות, מהצד הסורי של הגבול, ושלהב כ-500 מתושבי הכפרים הדרוזיים מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא, כאשר הוא מבטיח להם: ”אני אומר לכם, בקרוב הנשיא אסד יניף את דגל סוריה על אדמת הגולן”[21]. בקיץ 2014 הגיע מידע מהדרוזים בגולן, כי קונטאר פועל להקמת תא חזבאללה בגולן הסורי, במטרה להחדיר לישראל מחבלים משטחה של סוריה[22]. בספטמבר 2015 הודיעה מחלקת המדינה של ארצות הברית כי קונטאר הוכנס לרשימת הטרור השחורה, ומאותו רגע הוא הוגדר "טרוריסט בינלאומי"[23]. מותובליל 19 בדצמבר 2015 הותקף בניין בג'רמאנה שמדרום לדמשק. בתקיפה זו נהרג קונטאר יחד עם עוד שבעה פעילי טרור. לפי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, קונטאר ומפקדי חזבאללה נהרגו בעת שתכננו פיגוע טרור נגד ישראל[24]. רשות השידור של משטר אסד האשימה "טרוריסטים" שחיסלו את קונטאר בטילים[25], תוך ציון שזה קשור לתמיכת מדינות המפרץ וישראל ב"טרוריסטים". צבא סוריה החופשי קיבל אחריות לחיסול קונטאר ב-21 בדצמבר 2015 ופרסם סרטון ברשתות החברתיות[26]. לטענת חזבאללה, חיל האוויר הישראלי ערך את התקיפה[27][28]. הצבא הסורי החופשי טען כי חזבאללה משקר אודות מעורבות כביכול של חיל האוויר הישראלי[26]. כחודשיים לאחר האירוע, אמר חבר הכנסת עמר בר-לב שמדובר בהצלחה ישראלית והוסיף: "כאשר נשאלתי אם מדובר בפעולה ישראלית אמרתי שלא אכנס לפעולות מבצעיות. כל חיסול וכל מחבל שמוצא את מותו הוא מבורך ולא משנה אם לנו היה יד בכך או לאו."[29] בראיון לתוכנית הפטריוטים בערוץ 14, בתאריך 14 בדצמבר 2024 טען השר לשעבר איוב קרא, כי קונטאר היה במוצאו שיעי, וכי היותו דרוזי היא "סיפורי פוגי". קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
