he אליעזר כהן

אליעזר כהן
	אליעזר כהן במסוק, 1967 (צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, הספרייה הלאומית).
לידה	18 ביוני 1934 (בן 90); ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
כינוי	"צ'יטה"
השכלה	אוניברסיטת תל אביב; בית הספר לטיסה ;
השתייכות	צבא הגנה לישראל
	7 בספטמבר 1999 – 17 בפברואר 2003; (3 שנים)
	26 במרץ 2003 – 17 באפריל 2006; (3 שנים)
כנסות	15, 16
	מנהל נמל התעופה בן-גוריון;
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	סגן מפקד בסיס תל נוף; מפקד טייסת המיון בית הספר לטיסה; מפקד טייסת 124; ראש מדור מבצעים משולבים במטה חיל האוויר; מפקד בסיס רפידים; מפקד זרוע האוויר במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה; מרכז החיפוש וההצלה במפקדת חיל האוויר;
פעולות ומבצעים
	מלחמת סיני ; מלחמת ששת הימים ; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים ; מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
	עיטור המופת

אליעזר (צ'יטה) כהן (נולד ב-18 ביוני 1934) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי ששימש כמפקד טייסת 124 ומפקד בסיס רפידים בחיל האוויר הישראלי וחבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו בכנסת ה־15 וה־16.

קורות חייו

אליעזר כהן נולד בירושלים. לאחר גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס, אותו סיים במגמת טייסי קרב. השתתף כטייס במלחמת סיני. באחת גיחות ההפצצה נפגע מטוסו באש נ"מ. לאחר הפגיעה נחת נחיתת אונס ונאסף על ידי כוח צה"ל.^[1] מאוחר יותר שימש כמדריך בבית הספר לטיסה ומשם עבר הסבה לטייס מסוקים.

ב-1965 השתתף ב"מבצע כחל" בו הטיס בראש מבנה של שלושה מסוקים כוח של סיירת מטכ"ל, בפיקודו של אחיו נחמיה כהן, לפעילות בעומק שטח מצרים. בעקבות הצלחת המבצע הוענקו לשני האחים ציונים לשבח שהומרו ב-1973 לעיטור המופת. שירת כסגן מפקד בסיס תל נוף ומפקד טייסת המיון בבית הספר לטיסה. ב-1966 מונה למפקד טייסת 124.

לאחר מלחמת ששת הימים מונה לראש מדור מבצעים משולבים במטה חיל האוויר. בתחילת מלחמת ההתשה פיקד על טייסת 124, טייסת מסוקי סיקורסקי S-58. לאחר מכן פיקד על בסיס רפידים וקודם לדרגת אלוף-משנה. בהמשך שירת כמפקד זרוע האוויר במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ויום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים נקרא על ידי מפקד חיל האוויר לשוב ולפקד על בסיס רפידים משום שמפקדו הקבוע, אמיתי חסון, שהה בחו"ל. כהן פיקד על הבסיס בימים הראשונים של הלחימה, בהם הותקף השדה מספר פעמים על ידי מטוסים מצריים. לאחר שובו של חסון מונה כהן למפקד מרכז החיפוש וההצלה במפקדת חיל האוויר. לאחר צליחת התעלה נקרא להכשיר את שדה התעופה פאיד לשימוש צה"ל, משימה שבמהלכה נפצע בהתקלות עם חיילים מצריים בשדה. פרש מצה"ל בשנת 1974 בדרגת אלוף-משנה.

לאחר שחרורו מונה למנהל נמל התעופה בן-גוריון,^[2] תפקיד אותו מילא עד 1976.^[3] בו בזמן החל לעבוד כטייס בחברת אל על, והטיס בואינג 767.^[4] כהן פרש מעבודה בחברה בשנת 1999.

במבצע של"ג גויס לשירות מילואים ומונה למפקד שדה התעופה במזרעת אל-בעל שבלבנון, שדה תעופה שהוכשר על ידי צה"ל במהלך המבצע.

כהן חיבר, יחד עם העיתונאי צבי לביא, את הספר "השמים אינם הגבול" על חיל האוויר הישראלי.

באוקטובר 2012 הורשע כהן בביצוע מעשה מגונה בדיילת בטיסת אל על,^[5] ונגזר עליו עונש של חודשיים עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ופיצוי בסך 3,000 ש"ח למתלוננת.^[6] בערעור לבית המשפט המחוזי הוחלף סעיף ההרשעה ממעשה מגונה לתקיפה (לפי סעיף 379 לחוק העונשין), ללא שינוי בגזר הדין.^[7]

כהן הוא אחיו הבכור של נחמיה כהן, הנושא ביחד עם אהוד ברק את תואר החייל המעוטר ביותר בצה"ל. הוא תושב רמת השרון, נשוי ואב לשלושה.

פוליטיקה

בשנת 1976 היה פעיל של המרכז החופשי ובין התומכים בפרישה מהליכוד, בין השאר בגלל חוסר אמונתו שמנחם בגין יוכל להוביל את הליכוד לניצחון בבחירות, ובגלל הערכתו שבגין כלל אינו רוצה להיות ראש ממשלה.^[8] יחד עם המרכז החופשי הצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי, היה חבר מועצת התנועה ואף נבחר לנשיאות המועצה. בתחילת 1980 פרש מהתנועה, אותה כינה "פגר המוחזק באמצעים מלאכותיים".^[9] הצטרף למפלגת צומת עם הקמתה, אולם לאחר שרפאל איתן החליט להתמודד יחד עם התחיה קרא להצביע לאומץ.^[10]

בשנת 1999 הוא נבחר לכנסת ה-15 מטעם ישראל ביתנו. לכנסת ה-16 נכנס רק כחודש לאחר תחילת כהונתה, במקומו של אביגדור ליברמן, שהתפטר בעקבות מינויו לתפקיד שר התחבורה, כדי לאפשר לכהן להיכנס במקומו. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 החליט כהן לפרוש מהפוליטיקה ומוקם במקום האחרון ברשימת ישראל ביתנו.