|
בוסטון
   בוסטון (באנגלית: Boston, ⓘⒾ) היא בירתה של מדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית והעיר הגדולה ביותר בה. העיר, ששוכנת לחופה המזרחי של ארצות הברית, היא הגדולה שבערי ניו אינגלנד ומהווה את המרכז הכלכלי והתרבותי של האזור כולו. בשנת 2013 התגוררו בעיר כ-645,966 תושבים, והיא העיר ה-24 בגודלה בארצות הברית. במטרופולין בוסטון-קיימברידג'-קווינסי הסובבת את העיר (המטרופולין ה-11 ברשימת המטרופולינים הגדולות בארצות הברית) מתגוררים כ-4.5 מיליון תושבים. תושבי בוסטון מכונים "בוסטוניאנים" (Bostonians). היסטוריהמרכז העיר בוסטון הוא חצי אי המוקף על ידי מפרץ מסצ'וסטס ומפרץ בק (מוצא נהר צ'ארלס אל הים), אזור זה היה מיושב על ידי שבטים אינדיאנים כבר בתקופות פרה היסטוריות. במקום התגלו ממצאים מהאלף החמישי לפנה"ס המעידים על התיישבות במקום[1]. העיר בוסטון נוסדה ב-17 בספטמבר 1630 על ידי מתיישבים פוריטנים שהגיעו מאנגליה. התיישבות זו אוחדה עם מושבת פלימות' (אשר נוסדה על ידי קבוצה נוספות של מהגרים מאנגליה, שנקראו אף הם "פוריטנים", אך שהיו הבדלים בין הקבוצות מבחינת מנהגי הדת) למושבה אחת בשם פרובינציית מפרץ מסצ'וסטס בשנת 1691. המתיישבים הראשונים מאירופה קראו לאזור "טרימאונטיין" (Trimountaine), אולם זמן קצר לאחר מכן נקרא היישוב על שם היישוב בוסטון שבלינקולנשייר באנגליה, משם הגיעו מרבית המתיישבים הראשונים. המושל הראשון של המושבה, ג'ון וינתרופ שאף להקים במקום "עִיר יֹשֶׁבֶת עַל־הָהָר (אנ')", מודל של קהילה נוצרית אדוקה. על מנת להגשים רעיון זה חתמו המתיישבים על הסכם קיימברידג' שנחשב למסמך המייסד של העיר. לבוסטון היה תפקיד מרכזי במלחמת העצמאות האמריקנית. בעיר נערכה "מסיבת התה של בוסטון", כמו גם "טבח בוסטון". בבוסטון התגורר ופעל הפטריוט פול רוויר, והקרבות הראשונים במהפכה האמריקאית נערכו בפרוורי העיר: כוחות הצבא הקונטיננטלי בראשות ג'ורג' וושינגטון צרו על העיר זמן ממושך - מצור שנודע כ"המצור על בוסטון". לאחר המהפכה הפכה בוסטון לאחת מערי המסחר החשובות בעולם ודרכה התקיים יצוא מארצות הברית של רום, דגים, מלח וטבק. חוק האמברגו של 1807 שנחקק במהלך מלחמות נפוליאון וכן מלחמת 1812 הפחיתו משמעותית את פעילות הנמל, אולם לאחר סיום המלחמות שב הנמל לפעילותו. בראשית המאה ה-19 הפכה התעשייה למרכיב מרכזי בכלכלת העיר, העולה בחשיבותו על הסחר הבינלאומי. במהלך המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20 הייתה בוסטון אחד ממרכזי התעשייה העיקריים של ארצות הברית - בייחוד בתחום הטקסטיל והביגוד. הנהרות הרבים שסביב העיר הקלו על המסחר הפנים מדינתי ובמקביל איפשרו שימוש בתחנות מים על מנת להפעיל את המפעלים הרבים שהוקמו על גדות הנהרות. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה בוסטון למרכז תרבותי, וסופרים רבים התגוררו בעיר ויצרו בה. בוסטון הפכה למרכז של הגות מדינית ושל תנועת ההתנגדות לעבדות. ב-1831 ייסד ויליאם לויד גאריסון את הליבריטור ואת האבולישיוניסט - שני כתבי עד המתנגדים לעבדות ודורשים שחרור כל העבדים. גלי ההגירה של ראשית המאה ה-19, ובייחוד גלי ההגירה של שנות ה-20 של המאה ה-19 הביאו לגידול משמעותי באוכלוסיית העיר ולשינוי הרכבה האתני. בין השנים 1820 ו-1850 הגיעו לעיר 35,000 מהגרים מאירלנד[2]. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לעיר מהגרים רבים מקנדה, וכן מהגרים יהודים מרוסיה ופולין. עד סוף המאה ה-19 הפכו הרבעים הוותיקים של בוסטון לאזורי מהגרים. איטלקים התגוררו בעיקר באזור הנורת' אנד, אירים באזור דרום בוסטון, ויהודים מרוסיה ופולין במערב בוסטון. גלי הגירה אלה שינו את ההרכב הדתי של העיר - עד הגעתם של האירים והאיטלקים לא היו כמעט קתולים בעיר. גלי ההגירה הפכו את הדת הקתולית לדת הנפוצה ביותר בעיר[3]. בשנת 1872 נשרפה בוסטון ב"שריפה הגדולה השנייה". השריפה החלה ברחוב לינקולן ב-9 בנובמבר, ושרפה 260,000 מ"ר של העיר - מעל 776 בניינים ורובו של הרובע הכלכלי נהרסו, ונגרם נזק בשווי של מעל 60 מיליון דולר. בין השנים 1630–1890 שילשה העיר את שטחה - בעיקר באמצעות ייבוש ביצות ואזורי ים רדודים שהיו סביב העיר[4]. ייבוש זה התבצע על ידי שיטוח גבעות העיר ושימוש באדמה לצורך מילוי המפרצים. מפעל היבוש הגדול ביותר החל בשנת 1807, ובמסגרתו השתמשו בחלק העליון של גבעת ביקון למילוי אגם מיל. כיום אזור זה משמש את כיכר היימארקט שבעיר. על ראש מה שנותר מגבעת ביקון ממוקם כיום בניין מדינת מסצ'וסטס. על אזורים שיובשו ממוקמים מרבית אזורי סאות' אנד, הווסט אנד, הרובע הפיננסי של בוסטון, ואזור צ'ינטאון של בוסטון. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 יובשו כ-2.4 קמ"ר משטחי הנהר צ'ארלס (בין היתר, תוך שימוש בהריסות הבתים מהשריפה הגדולה). במחצית השנייה של המאה ה-19 סיפחה העיר לשטחה את הערים הסמוכות - בשנת 1868 סופחה רוסבורי, ב-1870 דורצ'סטר, וב-1874 הערים: ברייטון, מערב רוקסבורי, ג'מייקה פליין, רוזינדייל וצ'ארלסטאון. ב-1 בספטמבר 1897 נפתחה בבוסטון הרכבת התחתית הראשונה בצפון אמריקה. בראשית המאה ה-20 החלה מעמדה של בוסטון כמרכז תעשייתי להיחלש. מפעלים רבים עברו לאזורים בהם עלויות כח העבודה היו נמוכות יותר. ב-15 בינואר 1919 אירע אסון הדבשה של בוסטון. בשנות ה-70 של המאה ה-20 לאחר כ-30 שנים של מיתון כלכלי, החלה כלכלת העיר להתאושש. בעיר נבנו בתי החולים בית החולים הכללי מסצ'וסטס, והמרכז הרפואי בית ישראל דיקונס, שנמנים בין בתי החולים המובילים בארצות הברית. בתי הספר של אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת בוסטון, בוסטון קולג' ושל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס הביאו סטודנטים רבים להתגורר בעיר. ב-15 באפריל 2013, אירע הפיגוע במרתון בוסטון. גאוגרפיהשטחה של העיר בוסטון הוא 232.1 קמ"ר, מתוכם 125.4 קמ"ר שטחי יבשה, ו-106.7 שטחי מים (45.98% מהשטח). רוב אזור המפרץ של העיר בוסטון בנוי על שטחים אשר יובשו מהים, כאשר לחומר המילוי השתמשו באדמות מהגבעות של בוסטון. רק גבעת ביקון נותרה בשלמותה ולא השתמשו בה לצורך ייבוש שטחי ים. לכל אחת משכונותיה של בוסטון אופי שונה. אזור אלסטון הוא אזור סטודנטיאלי ברובו, ובו מתגוררים תלמידי אוניברסיטת בוסטון הסמוכה. אזור בק ביי הוא אחת השכונות העשירות בארצות הברית. הצד הדרומי של העיר (אזור סאות' אנד) הוא מרכז של הקהילה ההומוסקסואלית בעיר. בשכנות רוקסבורי ודורצ'סטר מתגוררים בעיקר שחורים והיספנים. אקליםהאקלים בבוסטון, כמו בכל ניו אינגלנד משתנה מקיצוניות לקיצוניות. הקיץ חם ולח, והחורף קר ומושלג. החודש החם בשנה הוא יולי - עם טמפרטורה ממוצעת של C° 23.4 והחודש הקר בשנה הוא ינואר - עם טמפרטורה ממוצעת של C° 1.2−. הטמפרטורה הגבוהה ביותר, C° 40, נמדדה ב-4 ביולי 1911 והטמפרטורה הנמוכה ביותר, C° 28−, נמדדה ב-9 בפברואר 1934[5].
שלטון מקומירשות מקומית בראשות העיר עומד ראש העיר של בוסטון, הנבחר בבחירות ישירות לתקופת כהונה של ארבע שנים ולו סמכויות נרחבות ביותר. מועצת העיר נבחרת כל שנתיים, כאשר נציגיה נבחרים בתשעה רבעים, וארבעה נבחרים בכל רחבי העיר. יושב ראש המועצה נבחר מבין חברי המועצה. במסגרת סמכויותיו, ממנה ראש העיר את המועצה האחראית על בתי הספר הציבוריים של בוסטון, וכן את ועדות הערר על גופי התכנון והפיתוח של בוסטון. בין ראשי העירייה של בוסטון נמנים: ג'יימס קרלי, שכיהן ארבע פעמים כראש העיר (1914 - 1918; 1922 - 1926; 1930 - 1934; 1946 - 1950), היה מספר פעמים אחד הנציגים של מסצ'וסטס בבית הנבחרים של ארצות הברית (1911 - 1913; 1913 - 1914; 1943 - 1947) וכן שימש כמושל מסצ'וסטס (1935 - 1937); ג'ון היינס, שכיהן בתפקיד בין 1950 ל-1960; ג'ון קולינס, שכיהן בין 1960 ל-1968; קווין וויט, שכיהן בין 1968 ל-1984; ריימונד פלין, שכיהן משנת 1984 ועד שנת 1993, ופרש מן התפקיד, בשנת 1993, על מנת למלא תפקיד של שגריר ארצות הברית לוותיקן; ונכון לשנת 2012, תומאס מנינו, אשר מוּנה במקום פלין לאחר פרישתו, כממלא מקום זמני. בבחירות שנערכו באותה השנה (1993) נבחר מנינו, שהוא ממוצא איטלקי, לכהונה נבחרת ראשונה, והיה לראש העיר הראשון שאינו ממוצא אירי. מאז נבחר מנינו ברציפות, ארבע פעמים נוספות (1997, 2001, 2005 ו־2009), והוא ראש העיר בעל הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של העיר. בשנת 2013 נבחר מרטי וולש לראשות העיר, לאחר פרישתו של מנינו. כל אלה היו ראשי עיר חברי המפלגה הדמוקרטית. מוסדות פדרלייםבעיר ממוקם בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז הראשון של ארצות הברית (United States Court of Appeals for the First Circuit), וכן בית המשפט המחוזי הפדרלי של מחוז מסצ'וסטס. כמו כן ממוקם בעיר בנק הרזרווה הפדרלי של בוסטון. אוכלוסייה  על פי מפקד משנת 2000, בעיר בוסטון 589,141 תושבים, 239,528 משקי בית ו-115,212 משפחות. צפיפות האוכלוסין הממוצעת היא 4,696.9 נפשות לקמ"ר. מבין ערי ארצות הברית, רק הערים ניו יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו צפופות יותר. אוכלוסיית העיר לאורך ההיסטוריה
אישים חשובים בתולדות העירבתולדות העיר בוסטון, היו כמה אישים שהשפיעו על העיר ועל אופי החיים בה.
השכלה   בוסטון כונתה "אתונה של אמריקה" (Athens of America) עוד בימי ראשיתה במאה ה-17 בגלל החשיבות הרבה שתושבי העיר הקנו לתחום החינוך. עד היום מצטיינת העיר במספר הרב של מוסדות ההשכלה הגבוהה המצויים בה. באזור בוסטון רבתי למעלה מ-100 ממכללות ואוניברסיטאות[7], בהם לומדים כ-250,000 סטודנטים. אוניברסיטת בוסטון הממוקמת בתוך העיר היא המעסיק הרביעי בגודלו בעיר[8]. לאוניברסיטה קמפוס על גדת הנהר צ'ארלס, וכן קמפוס בית הספר לרפואה ממוקם באזור סאות' אנד של העיר. גם לאוניברסיטת נורת'איסטרן קמפוס גדול בעיר, בשכונת פנווי קנמור. בבוסטון מספר בתי ספר למוזיקה ולאמנות ובהם המכון לאמנות של בוסטון, המכללה לאמנות של מסצ'וסטס, הקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד (הוותיק בקונסרבטריונים של ארצות הברית[9]), הקונסרבטוריון של בוסטון, בית הספר של המוזיאון לאמנות יפה ומכללת ברקלי למוזיקה. בבוסטון אוניברסיטה ציבורית גדולה - אוניברסיטת מסצ'וסטס בוסטון הממוקמת בקולומביה פוינט, באזור דורצ'סטר של העיר. באזור בוסטון רבתי מספר אוניברסיטאות גדולות וידועות להם השפעה רבה על כלכלת העיר, מעמדה ותרבותה: אוניברסיטת הרווארד נמצאת מעברו השני של נהר צ'ארלס בקיימברידג'. בית הספר לעסקים של הרווארד ובית הספר לרפואה של הרווארד נמצאים בתחום העיר בוסטון עצמה. המכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס (ה-MIT) היה ממוקם בעת הקמתו בתוך העיר בוסטון, ועבר בשנת 1916 לקיימברידג'. מערכת בתי הספר הציבוריים של בוסטון היא הוותיקה ביותר בארצות הברית. בבוסטון 57,000 תלמידי בתי ספר הלומדים ב-145 בתי ספר, בהם בית הספר הלטיני של בוסטון (בית הספר הציבורי הוותיק ביותר בארצות הברית - הוקם בשנת 1635 - למעשה מדובר בחטיבת ביניים). בית הספר התיכון אנגליש היי (English High) הממוקם בעיר הוא בית הספר התיכוני הוותיק ביותר בארצות הברית (נוסד בשנת 1821), ואילו בית הספר מת'ר סקול (Mather School) הוא בית הספר היסודי הוותיק ביותר בארצות הברית - הוקם בשנת 1639. בין האוניברסיאות העיקריות של אזור בוסטון רבתי ניתן למנות את:
כלכלהלאוניברסיטאות ולמכללות הרבות שבעיר השפעה רבה על כלכלת העיר - הן בשל היות המכללות והאוניברסיטאות מעסיק עיקרי בעיר, הן בתרומתם של הסטודנטים הרבים לפיתוח כלכלת העיר (בשל מספרם הרב תורמים הסטודנטים לכלכלת העיר סכום של 4.8 מיליארד דולר אמריקאי[10]), והן בשל השפעת האוניברסיטאות והמכללות הרבות באזור בוסטון על מספר מפעלי ביוטכנולוגיה ותרופות שבאזור העיר. בין היתר פועלות באזור העיר בוסטון חברות התרופות והביוטכנולוגיה: Millennium Pharmaceuticals, מרק, Millipore, Genzyme וביוג'ן. בבוסטון נמצאת הנהלת חברת ההנעלה ריבוק, הנהלת חברת הנשק ריית'יאון, הנהלת ג'ילט וחברות היי-טק ומחשבים רבות נוספות, וכן חברות בנקאות וביטוח - בין היתר, בעיר נמצאת ההנהלה האזורית של בנק אמריקה, וכן ההנהלה הארצית של חברת הביטוח ליברטי מיוצ'ואל (Liberty Mutual). מרכיב מרכזי נוסף בכלכלת העיר הוא התיירות. בשנת 2004 הוציאו תיירים המבקרים בעיר סכום של 7.9 מיליארד דולר אמריקאי. העיר נחשבת לאחת מעשר הערים המתויירות ביותר בארצות הברית. תעשיית הדפוס בעיר מפותחת ביותר, והנהלת ההוצאה הוטון מיפלין (Houghton Mifflin) ממוקמת בעיר, וכן ההוצאות לאור הוצאת בדפורד - סנט מרטין (Bedford-St. Martin's), הוצאת ביקון (Beacon Press), ו-Little, Brown and Company. נמל בוסטון הוא אחד הנמלים העיקריים בחוף המזרחי של ארצות הברית הן מבחינת המסחר העובר דרכו והן בשל חשיבתו שאחד מנמלי הדייג הוותיקים באוקיינוס האטלנטי[11]. תקשורתשני העיתונים העיקריים של הבוסטון הם הבוסטון גלוב (The Boston Globe) בבעלות ג'ון הנרי ובוסטון הראלד (The Boston Herald). היומון השלישי בגודלו הוא ה"כריסצ'ן סיינס מוניטור" הנערך בבוסטון ומודפס בערים רבות בארצות הברית. עיתונים נוספים היוצאים לאור הם "הבוסטון פניקס" (The Boston Phoenix) והבוסטון מגזין (Boston magazine). מספר המאזינים לתחנות הרדיו בעיר הוא ה-11 בגודלו בארצות הברית[12]. בעיר פועלות 4 תחנות עיקריות המשדרות בשיטת AM, ומספר רב של תחנות בשיטת FM. מספר צופי הטלוויזיה בעיר הוא השביעי בגודלו בארצות הברית[13]. בעיר פועלות כל רשתות השידור העיקריות של ארצות הברית וכן מספר תחנות מקומיות. תחבורה  כבישיםבוסטון מהווה נקודת הקצה של כביש בין-מדינתי 90 החוצה את ארצות הברית מערבה. כמו כן כביש בין-מדינתי 95 וכביש US 1 העוברים לאורך חופה המזרחי של ארצות הברית חוצים דרך העיר. על מנת להקל על עומסי התנועה בדאונטאון בוסטון (מרכז העיר) נבנתה מערכת של כבישים תת-קרקעיים שנקראת ה"ביג דיג" (החפירה הגדולה). תחבורה ציבוריתרשות התחבורה של מפרץ מסצ'וסטס (Massachusetts Bay Transportation Authority או בקיצור MBTA) מפעילה את מערכות התחבורה הציבורית של בוסטון, ובהם את הרכבת התחתית של בוסטון שהייתה מערכת הרכבת התחתית הראשונה של ארצות הברית[14]. נכון לראשית המאה ה-21, מערכת התחבורה הציבורית של בוסטון (רכבות תחתיות ורכבות קלות) משתרעת על כ־90 ק"מ של מסילות. מערכת זו מכונה "ה-T" (באנגלית: "the "T). בנוסף מפעלה רשות התחבורה מערכת של אוטובוסים ומעבורות ימיות, וכן מערכת של רכבות המשתרעת על 321 ק"מ של מסילות - המגיעות צפונה לאורך עמק נהר המרימק, מערבה לווסטר ודרומה לפרובידנס שבמדינת רוד איילנד. 31.5% מתושבי בוסטון משתמשים דרך קבע במערכת התחבורה הציבורית של העיר[15], אולם בשל גודלו הקטן של אזור העסקים במרכז העיר, 13% מהתושבים מגיעים למקום עבודתם בהליכה ברגל. רכבותקווי חברת אמטרק מקשרים את בוסטון עם שיקגו, ניו יורק ווושינגטון. שדות תעופהשדה התעופה הבינלאומי לוגן נמצא במזרחה של בוסטון. שדות תעופה נוספים הנמצאים בסמוך לעיר ומשמשים את תושבי העיר:
תרבות      בוסטון מהווה המרכז התרבותי של אזור ניו אינגלנד. תושבי העיר משתמשים במבטא המכונה "מבטא בוסטוני" המאפיין את אזור ניו אינגלנד כולו. כמו כן העיר מהווה מרכז למטבח ניו אינגלנד המשתמש בעיקר במאכלי ים ומוצרי חלב. בקרבת העיר פועלות אוניברסיטאות רבות המשפיעות על אופייה התרבותי של העיר. בעיר פועלים מספר בתי תיאטרון, הידועים שבהם הם תיאטרון קאטלר מג'סטיק (Cutler Majestic Theatre), תיאטרון אורפאום (Orpheum Theatre ), וכן האופרה של בוסטון ומרכז סיטי לאמנויות הבמה (Citi Performing Arts Center). כמו כן בעיר פועלות להקת בלט בוסטון, התזמורת הסימפונית של בוסטון, תזמורת הטיילת של בוסטון, האופרה הלירית של בוסטון ואגודת הנדל והיידן (המקהלה העתיקה ביותר בארצות הברית[16]). בין אירועי התרבות שנערכים בעיר ניתן למנות את הופעות תזמורת הטיילת של בוסטון ואירוע הפירסט נייט (הלילה הראשון) שנערך בליל ראש השנה האזרחית. בשל התפקיד המרכזי של העיר במהפכה האמריקאית, מבנים רבים בעיר מהווים חלק מהפארק הלאומי ההיסטורי בוסטון. מרבית מבנים אלה נמצאים לאורך שביל החירות (Freedom Trail) המסומן בפס לבנים אדומות על מדרכות הרחוב. אורכו כ-5 ק"מ, הוא מתחיל במרכז המבקרים ליד הפארק המרכזי-הבוסטון קומון ומסתיים באנדרטת גבעת בנקר. בעיר מספר רב של מוזיאונים לאמנות ובהם המוזיאון לאמנות של בוסטון ומוזיאון איזבלה סטיוארט גארדינר, וכן בעיר מוזיאון הילדים של בוסטון, הבוסטון אתנאום, מוזיאון המדע של בוסטון ואקווריום ניו אינגלנד. אתרים נוספים בעלי החשיבות בעיר הם:
אזכורים תרבותייםבוסטון מופיעה ביצירות אמנות רבות ומוזכרת ביצירות ספרותיות רבות. בין היתר מוזכרת העיר בספר "הבוסטונים" מאת הנרי ג'יימס המתאר את חיי החברה הגבוהה של בוסטון בשלהי המאה ה-19, וכן בספר "ג'ורג' אפלי המנוח" (The Late George Apley) זוכה פרס פוליצר מאת ג'ון פ. מארקאנד המתאר את החברה הגבוהה במהלך ראשית המאה ה-20 והשפל הכלכלי הגדול. העיר משמשת רקע לספרים רבים ובהם:
הספר "The Handmaid's Tale" מאת מרגרט אטווד מתרחש בעיר בוסטון שלאחר מלחמה גרעינית. סדרות טלוויזיה רבות מתרחשות על רקע העיר ובהן: "בוסטון ליגל", "הפרקליטים", "בוסטון פבליק","החיים היפים של זאק וקודי","חופשי על הבר", "סברינה המכשפה הצעירה", "אלי מקביל". סרטים רבים צולמו בעיר ומתרחשים על רקע העיר, ובהם "סיפורו של ויל האנטינג", "מיסטיק ריבר", "The Thomas Crown Affair" ו"השתולים". ספורט לבוסטון נציגות של קבוצות ספורט בכל אחת מהליגות המקצועניות הבכירות של ענפי הספורט הקבוצתיים המרכזיים בארצות הברית: פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי קרח. הצלחת קבוצות הספורט שלה העניקו לעיר את הכינוי "עיר התארים" ("TitleTown, USA").
ענף ספורט פופולרי נוסף הוא כדורסל מכללות, 4 אוניברסיטאות מהליגות ברמה הראשונה של ה-NCAA משחקות בעיר: בוסטון קולג', אוניברסיטת בוסטון, אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת נורת'איסטרן. לבוסטון קולג' גם נבחרת פוטבול המשחקת ברמה הבכירה של ליגת המכללות. אירוע ספורט בולט המתקיים בעיר הוא מרתון בוסטון. המרתון מתקיים מדי שנה מאז 1897, בחג האזרחי של מסצ'וסטס, יום הפטריוטים. במירוץ בשנת 2013, התרחש פיגוע תופת רצחני. בפיגוע נהרגו 3 בני אדם ונפצעו יותר מ-170 צופים ורצים במרתון. ערים תאומותערים תאומות של העיר בוסטון (לפי מועד ברית הערים התאומות)[17]:
גלריה.jpg)
מבט פנורמי אל העיר בוסטון. (העבירו את העכבר מימין לשמאל) 
העיר בוסטון בשעות הערב קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
