ארצות הברית היא פדרציה של 50 מדינות. אזרח של אחת המדינות הללו הוא בו-זמנית אזרח של המדינה שבה מקום מושבו ואזרח של האיחוד הפדרלי – ארצות הברית. כל אזרח בארצות הברית חופשי לגמרי לעבור ממדינה למדינה בלא צורך באישור ממשלתי כלשהו (למעט במקרים ספציפיים של אדם הנמצא במאסר על תנאי).
חלוקת הסמכויות בין המדינה לפדרציה נקבעת על פי חוקת ארצות הברית. כל אחת מהמדינות, מרגע שאשררה את החוקה, העבירה חלק מסמכויותיה לשלטון הפדרלי, אך הותירה בידיה חלק מריבונותה. באופן עקרוני, תחומי המשפט (חקיקה פלילית ואזרחית וכן דיני המשפחה ודיני החברות), החינוך, הרפואה, התחבורה, התשתיות וביטחון הפנים[1] נותרו בסמכות המדינות (אם כי – בתחומים מסוימים – במימון, לפחות חלקי, המועבר מהאוצר הפדרלי), בעוד החלטות בנוגע לסחר חוץ, חוקי הגירה, מדיניות צבאית ומדיניות בין-לאומית עברו לידי השלטון הפדרלי.
במהלך השנים שונתה חלוקת הסמכויות בין המדינות לבין השלטון הפדרלי, והמגמה הכללית היא של ריכוז סמכויות, דהיינו העברת יותר ויותר סמכויות מהמדינות אל השלטון הפדרלי.
בעת הכרזת העצמאות של ארצות הברית בשנת 1776, היו באיחוד שהשתחרר משלטונה של בריטניה 13 מדינות. בתחילה היו לאיחוד מעט מאוד סמכויות, כפי שאלה נקבעו בתקנון הקונפדרציה. מאחר שאיחוד זה לא הצליח לקיים שלטון מרכזי מספק, הסכימו המדינות להגדיל את סמכויות השלטון המרכזי, ועשו זאת באמצעות ביטול תקנון הקונפדרציה והחלפתו בחוקת ארצות הברית שנכנסה לתוקף בשנת 1789. על פי החוקה, לקונגרס של ארצות הברית סמכויות לצרף לאיחוד מדינות נוספות.
עם זאת, כאמור, נושא חלוקת הריבונות בין המדינות לממשל הפדרלי הוא דינאמי ונתון לשינוי במשך השנים, ולעיתים אף מעורר מחלוקות עד ימינו. חוקת ארצות הברית היא קשה יחסית לשינוי, ועם התגברות כוחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית לספק פירושים לחוקה (התמציתית למדי ולעיתים לא ברורה מספיק בהקשר ליחס שבין המדינות לאיחוד), יחד עם יכולתו הגוברת של הממשל הפדרלי להטיל מס ישיר, התעצם כוחו של הממשל הפדרלי לעומת כוחן של המדינות במשך השנים.
נושא הריבונות וחלוקת הסמכויות בין המדינות לבין הממשל המרכזי עמד תכופות במרכז העיסוק הפוליטי במאה השנים הראשונות לקיום המדינה. מצד אחד עמדו אישים כגון ג'פרסון ומדיסון אשר דגלו בגישה של "זכויות המדינות" (states' rights) וראו במדינות השונות כארצות ריבוניות כמעט, כשמעמדו של הממשל הפדרלי מוגבל בעיקרו אך ורק ליישוב סכסוכים בין המדינות שבפדרציה, לפיתוח מדיניות בין-לאומית ולפירוש מילולי ומצומצם מאוד של החוקה. כנגדם עמדו אישים כגון המילטון ומרשל אשר דגלו בממשל מרכזי חזק, בו המדינות אינן אלא מחוזות מנהליים הכפופים לשלטון פדרלי בעל סמכויות נרחבות, תוך כדי שהם נסמכים על פירוש נרחב לעקרונות החוקה כדי לספק בסיס חוקי להרחבת סמכויות הממשל הפדרלי. התוצאה היא מעין פשרה בין הגישות, אולם עם השנים יש מגמה ברורה של נטילת יותר ויותר סמכויות לממשל הפדרלי תוך כדי הצורך להתמודד עם בעיות כלל ארציות סבוכות כגון מלחמות בין-לאומיות, הגירה, שפל כלכלי, והמשבר העמוק ביותר שפקד את ארצות הברית אי פעם – שאלת העבדות ומלחמת האזרחים, בה טענו מדינות הדרום שזכותן לפרוש מהאיחוד, בעוד שהחוקה, בהיותה תמציתית, אינה מתייחסת לפרישה של מדינה מהאיחוד (אף על פי שתקנון הקונפדרציה שקדם לה קבע שהאיחוד הוא נצחי). לאחר מלחמת האזרחים בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין – טקסס נגד וייט קבע כי אין למדינה זכות חד-צדדית לפרוש מהאיחוד.
בשנת 1973 הועלתה הצעה לחשב מחדש את החלוקה המנהלית של מדינות ארצות הברית, לרבות שינוי הגבולות שלהן ואף צמצום מספרן הכולל ל-38 מדינות. ההצעה הועלתה על ידי ג'ורג' עצל פירסי, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטת המדינה של קליפורניה (אנ'). הוא סבר שהגבולות מיושנים מדי, מבוססים על ההתרחבות למערב ארצות הברית מהמאה ה-19, ולא מתחשבים בפריסת האוכלוסייה, ולכן צריך להזיז את הגבולות כך שריכוז האוכלוסיות יהיו במרכזי המדינות החדשות (להן גם הציע שמות חדשים). התוכנית שלו קנתה תומכים רבים, מכלכלנים, גאוגרפים, ועד לפוליטיקאים. אבל תוכניתו לא התקבלה לבסוף בידי הממשל הפדרלי בוושינגטון כנראה מפני העלויות הגבוהות של סידור מחדש כל תחומי הפנים שיושפעו מכך, כגון: מחוזות בחירה, מיסוי, מיפוי ועוד.[2]
טבלת מדינות ארצות הברית
נכון למפקד האוכלוסין שנערך ב-2020 בארצות הברית מתגוררים 331,449,281 תושבים.[3]
להלן טבלת מדינות ארצות הברית, בירותיהן, שטחיהן, אוכלוסייתן וצפיפות האוכלוסין בהן (לנתוני אוכלוסייה מעודכנים היכנסו לערכי המדינות עצמן):
לכל אחת ואחת ממדינות ארצות הברית יש מספר סמלים – ציפור המדינה, אבן חן או סלע המסמל את המדינה, פרח המסמל את המדינה, צבע המשויך למדינה, מאכל המשויך למדינה וכו'.
^קיים חוק פדרלי שמחייב את כל מדינות ארצות הברית להעניק שכר מינימום של כ-$7.25 לשעה, אך יש משרות עבודה עליהן לא חל החוק ואליהן מתייחסת עמודה זאת.
^עמודה זאת מתייחסת לנתונים לפי מדד הפיתוח האנושי האמריקאי, מדד ששונה מהמדד הרגיל בכך שהוא נע בין 0 ל-10 ומשתמש בנתונים ממשלתיים שיותר מתאימים לציבור האמריקאי. עם זאת, הבסיס למדד הוא אותו הבסיס של תוחלת חיים, גישה להשכלה, ורמת חיים סטנדרטית.
^ייתכנו מקרים בהם קהילת דת מסוימת קטנה כל-כך עד שהיא תיחשב כ-0% ותיספר כחלק משיעור בני הדתות האחרות.
^תושבים שאינם משתייכים לדתות הממוסדות. למשל: אתאיסטים, אגנוסטים או חסרי העדפה דתית מסוימת.