בייסבול או כדור בסיס (באנגלית: Baseball) הוא משחק כדור וספורט קבוצתי שמשחקות בו שתי קבוצות. במשחק כדור קשה וקטן בגודל של אגרוף נזרק ונחבט על ידי שחקן שחובט בכדור בעזרת מחבט מיוחד לכך. הניקוד מושג על ידי ריצה ונגיעה בסימנים על האדמה הנקראים "בסיסים", ומכאן שמו של המשחק. כדור המשחק עצמו נקרא גם הוא בייסבול. כדור בסיס נקרא לעיתים "הארדבול" (כדור קשה), כדי להבדיל את המשחק הזה ממשחקים דומים לו, כמו הסופטבול ואחרים. מטרת המשחק היא להביא שחקן אל בסיס הבית מבלי שנפסל במהלך הריצה.
המשחק מתנהל בין שתי קבוצות המונות כל אחת תשעה שחקנים, ואשר מתחלפות ביניהן כקבוצת ההתקפה (החובטת) וקבוצת ההגנה (המגישה). המגיש (Pitcher) זורק כדור (שקוטרו כ-75 מ"מ) לתופס (Catcher) וביניהם עומד החובט (Batter), אשר מנסה לחבוט בכדור. בעקבות חבטה מוצלחת, החובט עוזב את המחבט ורץ על מנת לנסות להשלים (במהלך אחד או במספר מהלכים) מסלול ריבועי שלם בן ארבעה "בסיסים" (Bases), עד חזרה לבסיס הבית (Home plate) שממנו יצא. אם יצליח להשלים את המסלול, נרשמת לטובת קבוצת ההתקפה "ריצה" (Run). מטרת ההגנה לפסול חובטים או רצים, ובכך למנוע "ריצות". שחקן נפסל (Out) במגוון דרכים, הכוללות תפיסת כדור שנחבט באוויר, וכן מסירת כדור שנגע בקרקע לשחקן בסיס לפני שהרץ מגיע לאותו הבסיס. שחקן נחשב "בטוח" (Safe) כאשר הוא עומד על בסיס ראשון, שני או שלישי, אז לא ניתן לפסול אותו. חצי סיבוב נגמר כאשר ההגנה פוסלת שלושה שחקני התקפה, ואז הקבוצות מתחלפות. הקבוצה המנצחת היא זאת שרשמה לזכותה את מספר הריצות הרב ביותר בתום תשעה סיבובים (Innings), או עד שובר שוויון.
המגרש והשחקנים
מגרש כדור בסיס
מגרש כדור בסיס תָּחוּם בין שני קווים הניצבים אחד לשני. בנקודת המפגש בין הקווים ניצב בסיס הבית, שהוא עמדה עשויה מגומי. שלושה בסיסים נוספים (גם הם עשויים מגומי) משלימים יחד עם בסיס הבית מעוין מושלם שצלעו 90 רגל (כ-27 מטרים). הבסיס על הקו התוחם הימני נקרא בסיס ראשון (First base) ואילו זה שעל הקו התוחם השמאלי נקרא בסיס שלישי (Third base). הבסיס הנותר נקרא בסיס שני (Second base). לצד בסיס הבית ישנם שני מלבנים שעליהם עומדים החובטים - אחד לחובטים ביד ימין ואחד לחובטים ביד שמאל. מאחורי בסיס הבית ישנו מלבן שבו עומד התופס. במרכז המעוין אזור מוגבה עליו עומד המגיש. קשת מעגל, שמרכזה בעמדת המגיש והרדיוס שלה הוא 95 רגל (כ-29 מטר), מחלקת את המגרש ל"מגרש פנימי" (Infield) ול"מגרש חיצוני" (Outfield). אין קצה רשמי למגרש החיצוני, אך בדרך כלל הוא נגמר בפועל בגדר או בחומה שמרחקם לבסיס הבית משתנה ממגרש למגרש.
שחקני ההגנה מפוזרים במגרש, למעט המגיש והתופס שמקומם קבוע. בדרך כלל עומדים ארבעה שחקני הגנה בין המעוין לבין הקשת המפרידה בין שני חלקי המגרש, ושלושה עומדים במגרש החיצוני.
בתחילת כל חצי סיבוב, שחקן אחד של ההתקפה על המגרש והוא החובט. אם וכאשר מצליח החובט להתקדם לבסיס ראשון (או ממשיך לבסיסים נוספים), מחליפו חובט חדש וכך מתווספים שחקני התקפה למגרש. אם שחקן התקפה נפסל או מגיע לבסיס הבית, יורד מספר שחקני התקפה במגרש. כאשר חובט נפסל בלי שהגיע לבסיס הראשון, גם אז מחליפו חובט חדש. רשימה מסודרת של החובטים קבועה מראש על ידי המאמן ולא ניתנת לשינוי, אלא אם מתבצע חילוף שחקנים. שחקן שהוחלף לא יכול לחזור למשחק.
מהלך מתחיל עם הגשת המגיש, כאשר עליו להקפיד על הנקודות הבאות:
רגל אחת שלו אינה עוזבת את עמדת המגיש בזמן ההגשה.
הכדור נזרק חזק דיו כדי להקשות על החובט לחבוט בכדור בהצלחה.
התופס יוכל לתפוס את הכדור.
הכדור יעבור בתוך "התחום המכשיל" (Strike zone), שהוא מלבן דמיוני מעל בסיס הבית, שצלעו התחתונה היא גובה הברכיים של החובט והעליונה היא גובה תחתית החזה (נקודת האמצע בין הכתפיים לחגורה) של החובט. השופט עומד מאחורי התופס בזמן ההגשה בין היתר על מנת לבדוק האם הכדור עבר או לא בתוך התחום המכשיל.
להגשה שלוש תוצאות אפשריות:
החובט חובט בכדור.
החובט משלים תנועת חבטה (Swing) אך לא חובט בכדור. במצב זה, אם התופס תופס את הכדור נרשמת "הכשלה" אחת (Strike) נגד החובט. שלוש הכשלות והחובט נפסל (Out).
החובט נמנע מלנסות לחבוט או לא משלים תנועת חבטה. במצב זה, אם הכדור עובר בתוך התחום המכשיל, אז נרשמת הכשלה אחת נגד החובט. אם הכדור אינו עובר בתוך התחום המכשיל, אז לטובת החובט נרשם "כדור" (Ball). ארבעה "כדורים" לטובת החובט והוא יכול להתקדם חופשית לבסיס הראשון (ואם שחקן התקפה כבר נמצא בבסיס הראשון אז הוא רשאי להתקדם לבסיס השני וכן הלאה).
אחרי חבטה מוצלחת, רץ החובט נגד כיוון השעון בקו ישר לבסיס הראשון, בזמן ששחקני ההגנה מנסים לתפוס את הכדור הנחבט ושחקני התקפה אחרים יכולים (אך לא תמיד חייבים) לנסות להתקדם לבסיס חדש לפי סדרם המספרי. ואז ישנם מספר תרחישים אפשריים, וביניהם:
הכדור עף מחוץ למגרש (מעבר לגדר או חומה) בעודו בין שני קווי התחום. זהו "הום ראן" (Home run), שהוא התוצאה הטובה ביותר מבחינת החובט. במקרה זה, השחקן שחבט מקיף את כל הבסיסים עד בסיס הבית ויחד איתו כל אחד מהשחקנים שהיו על הבסיסים.
הכדור יוצא מגבולות המגרש לאחר שנגע בקרקע. התוצאה היא "דאבל אוטומטי" (Ground rule double) ובו כל השחקנים על הבסיסים והחובט מתקדמים שני בסיסים.
שחקן הגנה תופס את הכדור כשעודו באוויר (בין אם בתוך המגרש החוקי או מחוץ לו). במצב זה, החובט נפסל.
הכדור נוגע בקרקע בעודו בתוך התחום החוקי. בעקבות זאת, שחקני ההגנה ינסו לתפוס את הכדור מהר ככל האפשר ולפסול את החובט (או שחקן התקפה אחר) לפני שהוא יגיע לבסיס הבא. כאן, פסילה מתקבלת אם:
שחקן הגנה דורך על הבסיס הראשון כשהוא מחזיק את הכדור ביד לפני שהחובט מגיע בריצה לאותו הבסיס. במקרה זה, החובט נפסל.
שחקן הגנה דורך על הבסיס אליו רץ שחקן התקפה אשר מוכרח לפנות את בסיסו המקורי (למשל, שחקן העומד על הבסיס הראשון בעת חבטה חייב לפנותו כי החובט חייב לרוץ אליו). במקרה זה, אותו שחקן התקפה נפסל.
שחקן הגנה המחזיק בכדור נוגע בשחקן התקפה כשהוא רץ בין בסיסים.
בדרך כלל קיים שיתוף פעולה בין שחקני ההגנה על מנת להשיג הפסילה לאחר חבטה - למשל, שחקן הגנה אחד תופס את הכדור וזורק במהירות לשחקן ההגנה אחר, השומר על בסיס מתאים.
אם מצליח שחקן התקפה להגיע לבסיס חדש, עליו להחליט האם לנסות להמשיך ולרוץ לבסיס הבא באותו המהלך או להישאר באותו הבסיס, בו הוא בטוח, ולנסות להתקדם במהלך אחר. חבטה שהביאה את החובט בבטחה לבסיס הראשון נקראת "סינגל" (Single או Base hit), לבסיס השני - "דאבל" (Double) ולבסיס השלישי - "טריפל" (Triple).
קבוצה משיגה נקודה (Run) כאשר אחד החובטים שלה (שמזמן הגעתו לבסיס נקרא Runner) מצליח להקיף את כל הבסיסים ללא פסילה ולהגיע לבסיס האם. כששלושה שחקני התקפה נפסלים (מכל אחת הסיבות המתוארות לעיל), נגמר חצי סיבוב והקבוצות מתחלפות. המנצחת היא הקבוצה שהשיגה את מספר הריצות (Runs) הגבוה ביותר במהלך תשעה סיבובים.
משחק בייסבול לא נגמר בתיקו - אם יש שוויון בנקודות לאחר תשעה סיבובים, ימשיכו הקבוצות לסיבובים נוספים (Extra innings) עד אשר יישבר השוויון.
מושגים במשחק
הכשלה (Strike) - מושג המתאר הצלחה של המגיש. הגשה מכשילה באחת משלוש הצורות הבאות:
החובט מנסה לחבוט ומחטיא את הכדור. האלה צריכה לעבור מרחק מסוים על מנת שהניסיון יחשב כהכשלה. אם לא עברה מרחק זה, יחשב הדבר כאילו לא ניסה לחבוט.
המגיש הגיש היטב כדור לתחום המכשיל (Strike zone). לא משנה אם החובט ניסה או לא ניסה לחבוט בו.
כדור נחבט אל מחוץ לתחום המשחק (Foul ball).
שלוש הכשלות פוסלות את החובט, אולם כדור שנחבט מחוץ לתחום המשחק לא יכול להחשב ככדור מכשיל שלישי ולגרום לפסילת החובט.
הגשה לא מוצלחת (Ball) - כדור שמוגש מחוץ לתחום המכשיל, והחובט אינו מנסה לחבוט בו. אחרי ארבע הגשות כאלו החובט ניגש חופשי לתחנה הראשונה (נקרא Walk).
גישה חופשית (walk) - גישה חופשית של החובט לתחנה הראשונה לאחר ארבע הגשות לא מוצלחות (Balls) של המגיש, או פגיעה של הכדור שזרק המגיש בחובט.
אם כבר יש שחקן בבסיס הראשון הוא יתקדם לשני, אם יש שחקנים בשני הבסיסים הראשונים שניהם יתקדמו, ואם ישנם רצים בשלושת הבסיסים (Bases loaded) שלושתם יתקדמו והקבוצה החובטת תקבל נקודה (Walked run).
תחום המכשיל (Strike zone) - מעל בסיס הבית, מגובה הברכיים של החובט ועד גובה תחתית החזה (נקודת האמצע בין הכתפיים לחגורה).
פסילה (Out) - פסילה של החובט אם הכדור שלו נתפס באוויר, או אם נפסקו נגדו 3 הכשלות (סטרייקים), או שהוא לא הספיק להגיע לבסיס הראשון לפני שהמגן על הבסיס הראשון דרך עליו כשהכדור בידו.
פסילת אחד מקודמיו של החובט שהגיע כבר לאחד הבסיסים (ה-Runner) נעשית בעיקר על ידי נגיעה בו בכדור כשהוא אינו נמצא על בסיס או העברת הכדור אל הבסיס אליו הוא מנסה להתקדם באותו זמן.
כאשר המגיש זורק הכדור ופוגע בחובט (Hit by Pitch) החובט ניגש חופשי לתחנה הראשונה. זה בדומה ל-גישה חופשית.
התפקידים במשחק
בייב רות' - שחקן בייסבול במייג'ור ליג האמריקאי בין השנים 1914–1935. על פי סקרים רבים רות' מדורג כשחקן הבייסבול הטוב ביותר בהיסטוריה. מספר חבטות ההום ראן יחד עם אישיותו הכריזמטית האדירו את תדמיתו על רקע שנות העשרים הסוערות. ב-1999 אף נערך סקר של סוכנות Associated Press שבחר את הספורטאי הגדול ביותר במאה ה-20, שבו נבחר רות' במקום השני לאחר מייקל ג'ורדן.
בכל קבוצה משחקים תשעה שחקני שדה. התפקידים בשדה הם:
מגיש (Pitcher) - זורק את הכדור לחובט. זהו השחקן המרכזי במשחק, הוא עומד במקום מוגבה וזורק את הכדור (מגיש את הכדור) כך ששחקן ההתקפה מהקבוצה היריבה יחמיץ את הכדור או יכה אותו על שחקן מקבוצת ההגנה.
תופס (Catcher) - תופס את הכדור הנזרק על ידי המגיש ומגן על בסיס האם.
חובט נבחר (Designated hitter) - תפקיד זה היה קיים רק באמריקן ליג של ה-MLB,אך כיום הוא קיים בשתי הליגות. שחקן זה לא משחק בהגנה ותפקידו הוא לחבוט במקום המגיש (הסיבה היא שהמגישים מתאמנים בעיקר על הגשות ולא על חבטות, לכן הם בדרך כלל חלשים בתחום זה).
שופט (Umpire) - בכל משחק יש לפחות שופט אחד, העומד מאחורי התופס (Catcher) כדי לראות מקרוב האם הזריקות של המגיש הן מוצלחות (Strikes) או לא (Balls). בליגות המקצועניות יש גם שופט ליד כל בסיס, כדי לראות מקרוב את מהלכי המשחק, הדורשים הבחנה מקרוב. בסדרות הפלייאוף של ליגת ה-MLB, מוצבים גם שני שופטים בשדה הרחוק (Outfield) כדי לעמוד מקרוב על תפיסות הכדור של שחקני החוץ. במקרה של מחלוקת בין השופטים, יכריע השופט הראשי לאותו משחק, העומד מאחורי בסיס הבית. במקרים מסוימים ישנה אפשרות להשתמש בשידור חוזר בווידאו כדי להכריע במחלוקות.
סטטיסטיקה
בבייסבול הסטטיסטיקה מהווה חלק חשוב מאוד במשחק, על פיה נמדדים השחקנים והיא מפורטת מאוד, עד כדי כך שכל מהלך במשחק מחושב לסטטיסטיקה על ידי שופטי סטטיסטיקה מיוחדים. ישנה סטטיסטיקה למגישים (Pitching Stats), לחובטים (Hitting Stats) ולשחקני שדה (Fielding Stats).
מושגי בסיס בסטטיסטיקה
חובטים
חבטות (Hits) - מספר הפעמים שהחובט הצליח להגיע בבטחה לבסיס הראשון לפחות.
ממוצע חבטות (Batting Average) - מספר החבטות המוצלחות מתוך מספר הפעמים שהשחקן עלה לחבוט.
רצים שהובאו הביתה (Runs Batted In) - כמה רצים נכנסו הביתה (כלומר זיכו את הקבוצה בנקודה) כתוצאה מהחבטות של השחקן.
הום ראנס (Home Runs) - מספר הפעמים בהם חבט השחקן את הכדור מחוץ למגרש בתחום החוקי ורץ אוטומטית הביתה. יש גם אפשרות שחובט יצליח לבצע הום ראן מבלי להכות את הכדור מחוץ למגרש, אך זה נדיר מאוד. הום ראן שווה בין נקודה אחת ל-4 נקודות על פי מספר שחקני ההתקפה בבסיסים השונים. אם אין שחקנים בבסיסים רק החובט מבצע הקפה ומזכה את קבוצתו בנקודה. כל שחקן נוסף שהיה באחד הבסיסים, ירוץ לבסיס הבית ויזכה את הקבוצה בנקודה נוספת.
גראנד סלאם היא חבטת הום ראן בזמן שכל הבסיסים היו מאוישים בשחקני הקבוצה של החובט. הגראנד סלאם מעניק לקבוצה ארבע נקודות.
גנבה (Stolen base) - מצב בו רץ אשר הגיע לאחד הבסיסים אינו ממתין לחבטה של חברו לקבוצה, אלא "גונב" את הבסיס הבא בזמן שהמגיש זורק או מתכונן לזריקה.
מגישים
ניצחונות (Wins) - מספר המשחקים בהם המגיש נתן לקבוצתו את הניצחון (כלומר, כשהוא עזב את המשחק קבוצתו הייתה ביתרון שנשמר עד סוף המשחק). מגיש שמתחיל את המשחק יידרש להגיש מספר מינימלי של סיבובים כדי שהניצחון יירשם לזכותו. דרישה זו אינה קיימת לגבי מגיש מחליף.
שמירות (Saves) - מספר המשחקים בהם נכנס המגיש המחליף למשחק כאשר קבוצתו הובילה בשלושה רצים לכל היותר ולא איבדה את היתרון עד סוף המשחק, את השמירה מקבל רק המגיש המחליף שסיים את המשחק.
ממוצע רצים (Earned Run Average) - כמה נקודות למשחק (לתשעה סיבובים) מרשה המגיש לקבוצה היריבה.
שחקני שדה
הוצאות (Putouts) - מספר הפעמים בהם שחקן השדה פסל שחקנים מהקבוצה היריבה.
אסיסטים (Assists) - מספר הפעמים בהם נפסל שחקן יריב בעקבות מסירה של שחקן השדה. בבייסבול, בניגוד לכדורסל למשל, שחקן השדה יקבל אסיסט גם אם לא נפסל שחקן היריב בשל "טעות" של השחקן שאליו נמסר הכדור.
טעויות (Errors) - מקרים שבהם לדעת שופטי הסטטיסטיקה שחקן השדה היה צריך לפסול שחקן יריב אך לא הצליח. אם שחקן היריב שלא נפסל מצליח להשיג נקודה, זו לא תיזקף לחובת ממוצע הרצים (ERA) של מגיש הקבוצה היריבה.
אחוזי משחק שדה (Fielding Percentage) - אחוזי ההצלחה של השחקן בפסילת שחקני יריב (הוצאות ואסיסטים) מתוך האפשרויות שהיו לו (הוצאות, אסיסטים וטעויות).
ליגת הבייסבול המובילה בעולם היא המייג'ור ליג בייסבול או בראשי תיבות MLB, ומשחקות בה 29 קבוצות מארצות הברית ואחת מהעיר טורונטו שבקנדה. ה-MLB מחולק לשתי ליגות, אמריקן ליג ונשיונל ליג, אשר בכל אחת מהן שלושה בתים: מזרח, מרכז ומערב. בסדרת האליפות, הנקראת וורלד סיריס (World Series), מתמודדת אלופת הנשיונל ליג נגד אלופת האמריקן ליג בסדרת הטוב משבעה משחקים. בנוסף ל-MLB, פועלות בצפון אמריקה ליגות משנה רבות בהן מתחילים מרבית השחקנים את דרכם המקצוענית. מחוץ לארצות הברית, הליגה הבולטת היא זו של יפן. כמו כן, קיימת ליטל ליג בייסבול - הליגה לילדים הפועלת במספר מדינות בעולם.
בייסבול היה במשך שנים ענף אולימפי, אך בשנת 2005 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להוציא את הענף מהתוכנית של האולימפיאדה שנערכה בשנת 2012 בלונדון. החלטה זו נתקבלה בעיקר בשל העובדה שהשחקנים הטובים ביותר של כל המדינות משחקים ב-MLB – שמשחקיה נערכים, כמו האולימפיאדה, בחודשי הקיץ. סיבה נוספת היא שההקפדה על בדיקות לגילוי שימוש בסמים והענישה של מי שנתפסים ב-MLB אינה מחמירה כמו בספורט האולימפי. עם זאת באולימפיאדת טוקיו שב בייסבול, חד פעמית, לאולימפיאדה. הענף צפוי להיות חלק מהמשחקים האולימפיים בשנת 2028 בלוס אנג'לס.[1]
בשנת 2006 נערכה אליפות העולם הראשונה. 16 נבחרות שיחקו באליפות בארבעה בתים בשיטת ליגה של סיבוב אחד. שני בתים שוחקו בארצות הברית, אחד ביפן ואחד בפוארטו ריקו. שתי הראשונות מכל בית עלו לבתי רבע הגמר (ארבע קבוצות בכל בית) שנערכו גם הם בשיטת ליגה: האחד בארצות הברית והשני בפוארטו ריקו. לחצי הגמר עלו שתי הראשונות מכל בית. משחקי חצי הגמר והגמר נערכו באצטדיון 'PETCO Park' שבסן דייגו, קליפורניה. באופן מפתיע הזוכה הייתה יפן שהביסה בגמר את קובה. בחצי הגמר ניצחה יפן את קוריאה הדרומית שלא נוצחה עד לאותו משחק וכבר ניצחה את יפן פעמיים באליפות (בכל אחד מהסיבובים המוקדמים).
יפן כבר הייתה עם רגל אחת מחוץ לתחרות לאחר שהפסידה לארצות הברית ולקוריאה הדרומית בבית רבע הגמר, אך בשל הפסד מפתיע של ארצות הברית למקסיקו במשחק שבו הייתה חייבת לנצח עלתה יפן לחצי הגמר במקום האמריקאים.
