אליקנטה

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אליקנטה
Alicante, Alacant

סמל אליקנטה דגל אליקנטה
בניין העירייה של העיר
מדינה	ספרד ספרד
קהילה אוטונומית	ולנסיה ולנסיה
ראש העיר	סוניה קסטדו
שפה רשמית	קטלאנית, ספרדית
תאריך ייסוד	324 לפנה"ס
שטח	201 קמ"ר
גובה	3 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	349,282 (2023)
‑ במטרופולין	757,443 (2008)
‑ צפיפות	1,648 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	38°20′43″N 0°28′59″W / 38.345277777778°N 0.48305555555556°W / 38.345277777778; -0.48305555555556
אזור זמן	UTC +1
http://www.alicante.es/ingles/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת ספרד מוגדלת)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה אליקנטה (למפת ספרד רגילה)   מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה אליקנטה (למפת קהילת ולנסיה רגילה)   ולנסיה קאסטיון אלש טורבייחה גנדיה אראגון קטלוניה הים התיכון מורסיה קסטיליה לה מנצ'ה אליקנטה (למפת קהילת ולנסיה מוגדלת)   ולנסיה קאסטיון אלש טורבייחה גנדיה אראגון קטלוניה הים התיכון מורסיה קסטיליה לה מנצ'ה אליקנטה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אליקנטה (בספרדית: Alicante; בוולנסית: Alacant) היא עיר בספרד, בירת מחוז אליקנטה בדרום ולנסיה. בעיר נמל היסטורי לחוף הים התיכון. אוכלוסיית העיר על פי הערכה מונה 331,750 נפש, נכון לשנת 2008 ואילו אוכלוסיית האזור העירוני כולו מונה 452,462 נפש והיא העיר השנייה בגודלה בוולנסיה. אוכלוסיית המטרופולין (הכולל ערי פרברים) מונה 757,443 נפש נכון לשנת 2008. זהו האזור המטרופוליני השמיני בגודלו בספרד.

אזור העיר אליקנטה מיושב זה למעלה מ-7,000 שנה. תחילתו בנדידה של שבטי ציידים-לקטים ממרכז אירופה דרומה בין השנים 5000–3000 לפנה"ס. היישובים הקדומים ביותר נאחזו במורדות הר בנקנטיל החולש על העיר. ב-1000 הראשון לפנה"ס החלו סוחרים יוונים ופיניקים לפקוד את חופה המזרחי של ספרד, תוך שהם בונים נמלי מסחר קטנים ומביאים לשבטים האיבריים את תרבות הכתב, לשימוש בברזל ולאובניים. במאה השישית לפנה"ס החלו צבאות רומא וקרתגו לפלוש ולנהל מאבקי שליטה בחצי האי האיברי. במסגרת ניסיונות אלה יסד המצביא הקרתגי חמלקרת ברקה את מבצר אקרא לאוקא (ביוונית: Aκρα Λευκa, מילולית "הר לבן", או "נקודה לבנה") במקום שבו יושבת היום העיר אליקנטה. אף שקרתגו כבשה את רוב השטחים בסביבות אליקנטה, בסופו של דבר היה רוב חצי האי האיברי בשליטה רומית במשך יותר מ-700 שנה. במאה ה-5, בעת שקיעת האימפריה הרומית, הייתה העיר אשר כונתה אז בשם הלטיני "לוקנטום" (Lucentum), בשליטה גותית. במאה ה-8 העיר נכבשה בכיבוש הערבי, כמעט ללא התנגדות. המורים הם שהעניקו לעיר את שמה הנוכחי שפירושו בערבית "עיר האורות". המורים שלטו בדרום ובמזרח ספרד עד למאה ה-11. בשנת 1246 נכבשה העיר בידי אלפונסו ה-10 מלך קסטיליה, אולם בשנת 1298 עברה לידי ממלכת ולנסיה בשליטת המלך חיימה השני מאראגון. היישוב קנה לו מעמד של כפר מלכותי בעל יצוג בפרלמנט הוולנסי.

אליקנטה הייתה במוקד קרבות שליטה בין ממלכת קסטיליה לממלכת אראגון ועם שוך הקרבות הייתה לנמל מסחר חשוב באגן המערבי של הים התיכון, ממנו יצאו אורז, יין, שמן זית, תפוזים וצמר. אולם בין השנים 1609 ו-1614 גירש פליפה השלישי, מלך ספרד אלפי מורים שהתנצרו לאחר כיבושה של ספרד מידי הערבים ואשר נותרו בוולנסיה, לאחר שאלה הזדהו עם שודדי ים ברברים שנהגו להתקיף את ערי החוף ולחבל במסחר. צעד זה פגע באופן משמעותי בכלכלת החבל, כאשר אלפי בעלי מקצועות מיומנים וחקלאים עזבו את החבל ובעלי האחוזות רבים ירדו מנכסיהם. מעמדה הכלכלי של אליקנטה המשיך להתדרדר בתחילת המאה ה-18, כאשר מלחמת הירושה הספרדית הותירה את העיר במיתון מתמשך. לאורך המאה ה-18 וה-19 עיקר הכנסות העיר התבססו על תעשיית הנעליים והחקלאות, בעיקר תפוזים ושקדים, וכן תעשיית הדיג. בסוף המאה ה-19 הייתה התאוששות מהירה של כלכלת העיר עם התגברות המסחר הבינלאומי ופיתוח הנמל העירוני לצורך עידוד היצוא.

בתחילת המאה ה-20 הייתה אליקנטה בירת נפה קטנה אשר נהנתה מהיותה של ספרד מדינה נייטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה, דבר שיצר הזדמנויות כלכליות חדשות לתעשייה ולחקלאות במקום. בשנות ה-20 גויסו רבים מבני אליקנטה לשורות הצבא הספרדי במלחמת הריף, באזור החסות הספרדי שבצפון מרוקו. בסוף שנות ה-20 זכו מועמדים רפובליקאים בשליטה במועצת העיר ובנפה כולה והכרזתה של הרפובליקה הספרדית השנייה, ב-14 באפריל 1931, התקבלה בהתלהבות על ידי תושבי אליקנטה. מלחמת האזרחים בספרד פרצה ב-17 ביולי 1936. אליקנטה הייתה העיר האחרונה שנותרה נאמנה לממשלת הרפובליקה ואשר נכבשה על כוחותיו של הגנרל פרנקו ב-1 באפריל 1939 ומנמלה נמלטו מן הארץ אחרוני ראשי הממשל הרפובליקני. אף שהקרבות באליקנטה לא זכו לפרסום של הפצצת גרניקה על ידי חיל האוויר הגרמני, העיר ספגה במהלך שלוש שנות המלחמה הפצצות אוויריות כבדות וזכורה במיוחד הפצצת חיל האוויר המלכותי האיטלקי ב-25 במאי 1938, שבה נהרגו למעלה מ-300 אזרחים.

עשרים שנות שלטונו הראשונות של פרנקו היו שנים קשות לעיר, כמו גם למדינה כולה. אולם בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 החלה העיר להפוך למוקד תיירות. בנייני דירות גדולים החלו להיבנות בפרברי העיר לטובת תיירים ותושבים אשר נמשכו לאקלימה הממוזג של העיר. עליית התיירות לעיר הביאה גם לפתיחת בתי עסק חדשים רבים ובהם מסעדות וברים. שדה התעופה הישן ברבסה נסגר ושדה תעופה חדש נפתח באל אלטט, והפך עד מהירה מוקד לטיסות שכר ממדינות צפון אירופה.

עם מותו של פרנקו בשנת 1975 הצליח המלך חואן קרלוס הראשון לאפשר מעבר מוצלח של ספרד לשיטת שלטון דמוקרטית, במסגרתו קיבלו בני תרבויות ואזורים שונים בספרד יותר אוטונומיה בניהול חייהן.

לקראת סוף המאה ה-20 החלה התאוששות בפעילות הנמל המקומי לאחר שבשנות ה-80 עבר חלק ניכר מתנועת האוניות לנמל ולנסיה. היום מהווה נמל אליקנטה אחד הנמלים המרכזיים בספרד לעגינת ספינות תענוגות. בשנת 2007 עגנו בנמל 72 ספינות תענוגות והביאו לעיר כ-80,000 נופשים וכ-30,000 אנשי צוות. פיתוח הנמל המקומי כנמל תיירות התקבל בברכה על ידי תושבי העיר אולם ניסיונות לפיתוח תעשייתי של הנמל גרמו לחילוקי דעות בקרב תושבי העיר.

אליקנטה היא אחת הערים בעלות שיעור הצמיחה המהיר ביותר בספרד. התעשייה המקומית מבוססת על תיירות לחופי קוסטה בלנקה ועל דיירי דירות נופש, מגמה שהחלה עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20 והתגברה בסוף שנות ה-90. תעשיית השירותים והמינהל הציבורי גם כן מהוות מקור הכנסה משמעותי בכלכלת העיר. הבנייה המהירה עוררה שאלות רבות בתחום שמירת הסביבה, זאת היות שממשלת הנפה האוטונומית ומועצת העיר נמצאות תחת פיקוח של האיחוד האירופי. הפיתוח האורבני המהיר הוא מוקד לדיונים בין מדינאים ותושבים כאחד והתוכניות של רשות הנמל לפתח את הנמל התעשייתי בעיר היו לאחד הנושאים הבולטים בדיונים אלה.

בעיר נמצא מטה המשרד להרמוניזציה בשוק הפנימי שהוא זרוע של האיחוד האירופי ולכן התיישב בעיר מספר גדול של עובדי ציבור המועסקים על ידי האיחוד האירופי. סמוך לעיר שוכנת אף אוניברסיטת אליקנטה שבה למעלה מ-30,000 סטודנטים.

מאז שנת 2005 פועל בעיר אחד מאולפני הסרטים הגדולים באירופה: Ciudad de la Luz.

על פי פרסומים רשמיים בשנת 2008 ישבו בעיר 331,750 תושבים ובאזור המטרופוליני ישבנו 757,443 תושבים. כ-15% מתושבי העיר אינם אזרחי ספרד, עיקר אוכלוסיית הזרים היא מארגנטינה, אקוודור וקולומביה, אשר הגרו לעיר ב-10 השנים האחרונות. קיימות בעיר אף קהילות מהגרים מרומניה, רוסיה, אוקראינה ומרוקו, רבים מהם ללא אשרת שהיה ולכן אינם נמנים במפקדי האוכלוסין בעיר. כמו כן, בעיר ובסביבותיה קיימת אוכלוסייה גדולה של גמלאים ממדינות צפון אירופה, הממשיכים להחזיק באזרחותם המקורית ואף הם אינם נמנים באופן רשמי על תושבי העיר. בין קבוצות האוכלוסין הגדולות שאינן דוברות ספרדית והיושבות באליקנטה נמנים אזרחים בריטים. לכן, אחוז התושבים הזרים בעיר כנראה גבוה יותר מן הנתונים הרשמיים.

שדה התעופה של אליקנטה הוא שדה התעופה העמוס ביותר בוולנסיה ואחד העמוסים בספרד. עבודות לפיתוח ולהרחבת השדה מתבצעות כמעט ללא הפסק. טיסות סדירות מקשרות בין אליקנטה למדריד ולברצלונה וכן לערים רבות במערב אירופה. מן העיר יוצאות טיסות ישירות אף לאלג'יריה, רוסיה ולקולומביה.

מתחנת הרכבת של אליקנטה יוצאות רכבות לעריה המרכזיות של ספרד. בתוך העיר קיימת מערכת רכבת קלה המקשרת בין מרכז העיר לפרברים לאורך חוף קוסטה בלנקה. מערכת הרכבת הקלה נמצאת אף היא בשלבי הרחבה.

מנמל העיר קיים שירות מעבורות סדיר לאיים הבלאריים ולאלג'יריה.

• צרפת ניס, צרפת
• איטליה קרלופורטה, איטליה
• ישראל הרצליה, ישראל
• ניקרגואה לאון, ניקרגואה
• קובה מטנזס, קובה
• אלג'יריה אוראן, אלג'יריה
• לטביה ריגה, לטביה
• יפן טויואוקה, יפן
• הרפובליקה העממית של סין ונז'ו, הרפובליקה העממית של סין

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: אליקנטה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אליקנטה

• אתר האינטרנט הרשמי של אליקנטה

• אליקנטה, ברשת החברתית פייסבוק
• אליקנטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אליקנטה, ברשת החברתית אינסטגרם
• אליקנטה, ברשת החברתית LinkedIn
• אליקנטה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אליקנטה, באתר פינטרסט

ערים ומושבות פיניקיות
כנען	ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ') פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה	אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי	כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון	רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים	תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה	צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן	אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה	אלליה (אנ')
מצר מלקרת	אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה	תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה	אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים	איבשם (אנ') • מגן
עוד	מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת

הערים הגדולות של ספרד אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2021[אוכלוסין 1]
^ SPAIN: Autonomous Communities and Major Cities
	דירוג	שם	קהילה אוטונומית	אוכלוסייה	דירוג	שם	קהילה אוטונומית	אוכלוסייה
מדריד ברצלונה
	1	מדריד	מדריד	3,277,451	11	אליקנטה	ולנסיה	338,768	ולנסיה סביליה
	2	ברצלונה	קטלוניה	1,627,559	12	קורדובה	אנדלוסיה	322,327
	3	ולנסיה	ולנסיה	788,842	13	ואיאדוליד	קסטיליה ולאון	297,370
	4	סביליה	אנדלוסיה	684,340	14	ויגו	גליסיה	294,650
	5	סרגוסה	אראגון	681,430	15	חיחון	אסטוריאס	269,311
	6	מאלגה	אנדלוסיה	578,063	16	ל'אוספיטלט דה ליוברגט	קטלוניה	265,003
	7	מורסיה	מורסיה	459,778	17	ויטוריה	חבל הבסקים	252,953
	8	פלמה דה מיורקה	האיים הבלאריים	424,837	18	לה קורוניה	גליסיה	245,541
	9	לאס פאלמאס	האיים הקנריים	380,667	19	אלש	ולנסיה	235,566
	10	בילבאו	חבל הבסקים	345,749	20	גרנדה	אנדלוסיה	233,680