|
מעבורת   מעבורת היא כלי שיט רחב, שתכליתו לשאת בני אדם על חפציהם ממקום למקום על פני המים. מעבורת מאפשרת לעיתים גם מעבר פשוט של מכוניות ומשאיות, ויש אף מעבורות המובילות (אנ') רכבת שלמה על מטענה ונוסעיה. המעבורת מחליפה גשר לשם חיבורן של שתי נקודות ביבשה. מעבורות נפוצות בעולם כולו, הואיל ויש צורך במעבר בין מקומות המופרדים על ידי מים. בארץ עשירה בנהרות כמו ברזיל, ובארץ עשירה בפיורדים כנורווגיה, המעבורת היא כלי תחבורה מן המעלה הראשונה בחשיבותו. במדינות מפותחות ישנה נטייה לוותר על שירותי המעבורות ולהחליפם בגשר או במנהרה שמאפשרים קשר יציב, רצוף ומהיר יותר בין ארצות. דוגמאות בולטות לכך הן המנהרה שנחפרה בין צרפת ואנגליה מתחת לים, וגשר ארסונד שהוקם בין שוודיה לדנמרק. ההשקעה בשני פרויקטי ענק אלה הייתה גבוהה, ובאה כחלופה למעבורות שהתקיימו עד אז. שירותי מעבורות בולטיםאפריקה חברת Marine Service Company מטנזניה מפעילה שירות לנוסעים ומטענים באגמי ויקטוריה, טנגניקה ומלאווי. החברה אף מפעילה את אחת מן המעבורות הוותיקות באזור, MV Liemba אשר נבנתה בשנת 1913 בתקופת השלטון הקולוניאלי הגרמני במזרח אפריקה. אירופהאת נתיב המים העמוס ביותר בעולם, תעלת למאנש, חוצות מעבורות רבות המקשרות בין הממלכה המאוחדת לבין נמלים שונים ביבשת אירופה, רובן לנמלים צרפתיים: קאלה, דנקרק, דייפ, רוסקוף, שרבור, קן, סן-מלו, לה האבר. מעבורות מפליגות מן האי הבריטי אף לבלגיה, דנמרק, הולנד, נורווגיה, ספרד ואירלנד. חלק מן המעבורות נושאות בעיקר תיירים, אולם רובן נושאות בעיקר מטענים, חלק מן המעבורות מיועדות אך ורק למשאיות מטענים. בבריטניה מעבורות מכונות לעיתים בכינוי הכולל RORO.  נתיב המעבורות הפעיל ביותר (במספר ההפלגות) הוא בחלקו הצפוני של מצר ארסונד, בין הלסינגבורג, סקונה בשוודיה ואלסינור בדנמרק. טרם נפתח לתנועה גשר ארסונד ביולי 2000, מעבורות למכוניות ומעבורות למכוניות ורכבות, חצו את המצר עד שבע פעמים בכל שעה. בשנת 2013 התדלדלה תנועת המעבורות במצר, אולם עדיין קיימת מעבורת החוצה את המצר כל 15 דקות, מכל צד, בשעות היום.[1] אורך הנתיב הוא כ-2.2 מיל ימי (כ-4.1 ק"מ) והחצייה אורכת כ-22 דקות. בעשור השני למאה ה-21 כל המעבורות בנתיב זה בנויות כך שהן יכולות לשוט לכל כיוון באותה יעילות ואין צורך לסובבן בקטע החזרה בנתיב. משמעות הדבר שלמעבורות אלה אין חרטום, או ירכתיים במובן המקובל של המונח, כך גם צד ימין וצד שמאל של הספינה, המשתנים בהתאם לכיוון שאליו שטה המעבורת. אף שמרחק החצייה קצר, על רוב המעבורות במצר יש מסעדות, קפטריה וקיוסקים. נוסעים היושבים במסעדת המעבורת ואשר אינם עולים למעבורת במכוניתם, יכולים לעשות חציה כפולה, או משולשת של המצר, בעודם סועדים וזאת במחיר נסיעה בודדת. כרטיסי נסיעה לנוסעים במעבורת זו זולים ביחס לקווים ארוכים יותר.  מעבורות תיירים גדולות שטות בים הבלטי בין אולנד בפינלנד לשוודיה, אסטוניה, לטביה וסנקט פטרבורג ברוסיה, וכן בין איטליה לסרדיניה, קרואטיה, ספרד ויוון. במובנים רבים מעבורות אלה דומות לאוניות תענוגות, אולם הן יכולות לשאת גם מאות כלי רכב בסיפונים נפרדים. בנוסף לכך שהן משמשות ככלי תחבורה ליעדי תיירות פופולריים, הן מהוות יעד תיירות כשלעצמן, עם מסעדות רבות, מועדוני לילה, ברים, חנויות ומופעי בידור. בנוסף פועלים שירותי מעבורות מקומיים רבים בפינלנד, שוודיה, נורווגיה, אסטוניה ויוון. באזורים הדרום-מערביים והדרומיים של הים הבלטי קיימים מספר נתיבי מעבורות עם תנועה רבה של כלי רכב. כך קווי המעבורות בין טרלבורג בשוודיה לרוסטוק, טרלבורג לשווינואוישצ'ה, גדסר (דנמרק) לרוסטוק, גדיניה לקרלסקרונה, ויסטה בשוודיה לשווינואוישצ'ה, משמשים בעיקר להעברת כלי רכב מסחריים. בקווים הארוכים יותר, קיימים על המעבורת תאי שינה פשוטים. באיסטנבול פועלים קווי מעבורות המקשרים בין הצד האירופי של הבוספורוס לבין צידו ביבשת אסיה וכן קווים לאיי הנסיכים ולערי חוף סמוכות. אוטובוס הים באיסטנבול המפעיל מעבורות נוסעים מאיסטנבול, הסיע בשנת 2014 47 מיליון נוסעים, מספר נוסעי המעבורת הגדול בעולם.[2] צפון אמריקה המבנה הגאוגרפי של קנדה, עם קו חוף ארוך ומספר רב של אגמים גדולים, הופך את המעבורות לכלי תחבורה חיוני בפרובינציות שונות. חברת BC Ferries הקנדית מפעילה את שירות המעבורות השלישי בגודלו בעולם, המעביר נוסעים בין האי ונקובר והיבשה, בחוף המערבי של קנדה. החברה מפעילה גם שירות מעבורות לאיים נוספים. בשנת 2015, החברה הסיעה למעלה מ-8 מיליון כלי רכב ו-20 מיליון נוסעים.[3] אף על החוף המזרחי של קנדה קווי מעבורות רבים, חלקם מופעלים על ידי ממשלת קנדה. קווים אלה מגיעים בין היתר לניופאונדלנד. בימות הגדולות היו בעבר קווי מעבורות רבים, אולם היום קיימות חברות בודדות המפעילות שירותים אלה. בתוך חלק מערי קנדה קיימים שירותי מעבורות, כך בהליפקס, טורונטו וונקובר.  חברת Washington State Ferries מפעילה את שירות המעבורות הגדול ביותר בארצות הברית והשני בגודלו בעולם בנפח תעבורת כלי רכב. לחברה עשרה קווים במפרץ פיוג'יט ובמצר חואן דה פוקה, כולל קווים בין מדינת וושינגטון לאי ונקובר.[4] בשנת 2016 הסיעה החברה 10.5 מיליון כלי רכב ו-24.2 מיליון נוסעים.[5] מעבורת סטטן איילנד בניו יורק, המפליגה בין הרבעים של מנהטן וסטטן אילנד, היא קו המעבורות העמוס ביותר בארצות הברית במספר הנוסעים. להבדיל מרוב קווי המעבורות, הנסיעה בקו מעבורת זה היא חינם. בעיר ניו יורק גם שירותי מעבורות קטנים יותר לאורך נהר ההדסון ליעדים בניו ג'רזי וצפון מנהטן. בשנת 2015 הכריז ראש העיר ניו יורק על תוכנית להרחבת שירותי המעבורות בעיר, כדי לקשר בין חלקי עיר מבודדים יחסית. אף בעיר ניו אורלינס שירותי מעבורות רבים, לנוסעים ולכלי רכב, כולל קו מעבורת הפועל בעיר מאז 1827, אחד העתיקים בצפון אמריקה. מעבורות בישראלהחברות Poseidon Lines ו-Salamis Lines הפעילו שירות מעבורות סדיר בין חיפה ופיראוס דרך לימסול ורודוס בתדירות של פעמיים בשבוע. השירות הופסק בשנת 2001 עקב המצב הביטחוני. חברת מנו ספנות הפעילה קו מעבורת שבועי בין חיפה לאודסה עד לשנת 2003, שנתיים לאחר מכן ניסתה החברה לייסד קו סדיר בין חיפה ללימסול אך נסגר מיד עקב חוסר ביקוש ומחירים לא אטרקטיביים. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, התחיל לפעול קו מעבורת בין העיר איסקנדרון (שבדרום טורקיה) לחיפה במטרה לאפשר מעבר משאיות בין טורקיה לירדן ועיראק, אך עד מהרה הוחלפה המעבורת באניית גל-נוע. בשנת 2016 נפתח קו שייט תיירותי מחיפה לנמל בעכו. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
