אַרְוָד (בפיניקית: 𐤀𐤓𐤅𐤃, ארוד;[1] משם לאכדיתAr-ua-di,[2] למצרית קדומהjrtw או jrṯw,[3] ליווניתΑραδος[4]), כיום אַרְוָאד (מפיניקית לערביתأرواد), היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון, על חורבות עיר נמל חשובה מהעת העתיקה בשם זה.[5] העיירה ממלאת את כל שטח האי, שאורכו הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארווד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.
נכון ל־2021 ארווד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים של שרידי העיר הפיניקית במקום, כמו מקדש לאל דגון.
מקור שם העיר הוא מהשם הפיניקי 𐤀𐤓𐤅𐤃 (ארוד), המופיע גם בתנ"ך.[4] משם התגלגל השם לאכדית בגרסאות שונות כ־Ar-ua-da,[2] כ־A-ru-a-di,[4] כ־Ar-ma-da[6] כ־A-ru-da,[7][8] וכ־A-ru-ad-da,[9] למצרית עתיקה כ־ỉrtw או ỉrṯw,[3] וליוונית כ־Άραδος (אַרַדוֹס).[4] בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה (אנ')" (Αντιόχεια της Πιερίας).
גלגולים מאוחרים יותר של השם הם לטורקית כארווד (Arvad), וכארפד (Arpad), ולערבית כארואד (أرواد).
המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון כבש את האזור, וקיבל מנחה מגבל, צידון וארוד; הוא הפליג על אוניות אנשי ארוד למרחק של "שלוש שעות כפולות" מהעיר ארוד האי לעיר צומור אשר בארץ אמורו.[13]
אשורנצירפל השני כתב שהוא עשה את דרכו למרגלות הר הלבנון והלך לים הגדול של ארץ אמורו, הטביל בו את נשקיו והקריב קרבן לאלים. הוא קיבל מנחות ממלכי חוף הים: צור, צידון, גבל, מחֿלתו,[א] מַאיזוּ, כַאיזוּ, אמורו, וארוד שבים, ופירט את המנחות עצמן.[15]
בימי אשורנצירפל השני שמלך במאה ה־9 לפנה"ס, הוטל על העיר מס, הוא מציין שהיא שוכנת בלב ים.[12]
בשנת 853 לפנה"ס השתתף מתן־בעל מלך ארווד בקרב קרקר עם כח של 200 רגלים במלחמה נגד שלמנאסר השלישי.
גם בתקופתו של סנחריב (704–680 לפנה"ס) העיר שילמה מס לאשור, תחת מלך העיר עבדי־לִיאְתִי.[18]
בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, מוזכרת העיר ומלכהּ מתן־בעל[ג] בין המלכים המתכנסים מארץ חֿתִי, עבר הנהר (אנ') וידננה, עליהם הטיל אסרחדון לשלוח חומרי בנייה ופסלים גדולים לארמונו בנינוה.[9] על פי הכתובות האשוריות היא הייתה מוגדרת כעיר פניקית, שמה ברשימות נכתב אַרֻאַדִ, אַרֻדַ ועוד.
במהלך מסעו הראשון של אשורבניפל (668–627 לפנה"ס) נגד מצרים, עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, וביניהם ויכין־לוּ מלך ארוד, והוא הכריחם ללוות עם כוחותיהם ואוניותיהם את חייליו בים וביבשה.[19] במסעו השלישי,[20] מיד לאחר שהביס את בעל מלך צור המורד, אשובניפל סיפר שיכין־לוּ מלך ארוד "היושב בלב הים" ומלכי תובל וקיליקיה "שלא נכנעו לאבותיו" לדבריו, נכנעו לעולו, והביאו לו את בנותיהם (בתיאור דומה לתיאור על בעל מלך צור).[21] לאחר מותו[22] או היעלמותו[23] של יכין־לו, בניו עזיבעל, אביבעל, אדוניבעל, שפטבעל, בדבעל, בעל־ישופו, בעלחנן, בעלמלך, אבימלך ואחימלך הגרים "בלב הים" באו אליו עם מתנות ונישקו את רגליו.[21] אשורבניפל הסתכל בתענוג על עזיבעל והמליך אותו על ארוד, ואת אחיו הלביש בבדים מעוטר בצבעים ובצמידי זהב והעמידם לפניו.[21]
בתקופת נבוכדנצר מלך בבל העיר מוזכרת כמעלת מס לבבל, שמה ברשימות ארמד.
מטבע כנעני מאַרְוָד, עליו כתוב מאי באלפבית הפיניקי, עם סמל אונייה. האוניות, כמו גם סמלים ימיים אחרים, על מטבעות העיר ושאר ערי פיניקיה ציינו את חשיבותו המיוחדת של הים בכלכלה הפיניקית.[24]
ההיסטוריון הרודוטוס מציין שאחד מראשי הצי של חשיארש היה מארדוס (היא אַרְוַד).[25] בשנת 333 לפנה"ס, לאחר קרב איסוס, הגיע אלכסנדר מוקדון לפיניקיה, ונפגש עם סטרטון, בנו של גרעשתרת (גראוסטרטוס ביוונית) מלך ארוד וסביבתה, בזמן שהמלך עצמו שרת בצי של אוטופרדטס (אנ') הפרסי בדומה לשאר מלכי פיניקיה וקפריסין; סטרטון הבטיח שארוד, מרת (אנ'), מריאמה (אנ'), סיגון[ד] וכל המקומות שבשליטתו ובשליטת אביו ייכנעו לאלכסנדר.[27] ואכן, בזמן המצור על צור, הצטרף גרעשתרת מלך ארוד לאלכסנדר.[28][29] בתקופה ההלניסטית, מוזכרת העיר בכתובים כעיר נמל משגשגת. סטראבו מציין בכתביו שהעיר הייתה בנויה על אי, מלא בבתי מגורים רבי קומות; הוא מספר שמקורות המים שלה היו בורות באי, או שנהגו להביא מים מהיבשה.[10] שטחה החקלאי של האי היה ביבשה מצומור ועד נהר ארנת, משם קבלה את אספקת הדגן, שמן ויין. עדויות אפיגרפיות מעידות על סוחרים אַרְוָדִים ביוון מהתקופה ההלניסטית.[30]
לארווד היו מספר ערי־בת כפופות לה על היבשה, ביניהן טרטוס ("אנטי־ארדוס", מול־ארוד ביוונית), קרן, מרת (אנ'), אנידרה, בלנאיה ופלטוס; ביניהן, קרן הייתה הנמל היבשתי של ארווד.[31][32]
במאה ה־13, העיר שמשה כראש גשר לצלבנים. זה היה המקום האחרון שהם החזיקו לפני תבוסתם הסופית במאבק עם המוסלמים על השליטה בארץ ישראל. האי נכבש בשנת 1302 על ידי הממלוכים.
העיר מוזכרת בספר יחזקאל כאשר יחזקאל נושא קינה על העיר צור ומספר כי ארוד הייתה בין הערים שקיימו קשרים עם צור: ”יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ” (יחזקאל, כ"ז, ח'); בני ארוד אף היו חלק מאנשי המשמר של צור: ”בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, וְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ, שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.” (יחזקאל, כ"ז, י"א)
לקריאה נוספת
"אַרְוָד", בתוך: אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, כרך א', עמ' 531–532
