|
מילאנו
מילאנו (באיטלקית: ⓘⒾ; במילאנזית: Milán; בלטינית: Mediolanum) היא עיר ראשית בצפון איטליה ובירת מחוז לומברדיה. מבחינת גודל האוכלוסייה, מילאנו היא העיר השנייה באיטליה לאחר רומא. בשנת 2005 עמד מספר תושביה על 1.3 מיליון. באזור העירוני סביבה מתגוררים כ-4.5 מיליון איש, ובאזור המטרופוליטני המורחב – 7.5 מיליון איש (המטרופולין החמישית בגודלה באירופה, אחרי מוסקבה, לונדון, פריז וחבל הרוהר).[1] מילאנו היא מרכז תחבורתי חשוב; היא מהווה שער לצרפת, לשווייץ ולהרי האלפים. כמו כן, היא מהווה מרכז אופנה ותרבות חשוב באיטליה ובאירופה כולה. את העיר חוצים הנהרות, אולונה (אנ') (Olona) ולמברו (אנ') (Lambro), שזרימתם נסתרת, וערוץ נהר סווסו (אנ') (Seveso). מקור השםמקור שמה של העיר בלטינית: Mediolanum (באמצע המישור). במילאנזית, הניב האיטלקי המדובר באזור העיר (השגור בפי התושבים המבוגרים), נקראת העיר Milán, וזה שמה גם באנגלית. שמה הגרמני של העיר, Mailand, נזכר בכתבים היסטוריים רבים (גם כאלו שאינם גרמניים) כשמה הרשמי. כינויים של תושבי העיר הוא "מילאנזים". גאוגרפיה מילאנו משתרעת על פני אזור מישורי, שופע מים, במערב מחוז לומברדיה. בעיר עוברים הנהרות: אולונה, למברו וסווסו. את העיר חוצות גם תעלות מלאכותיות: נוויליו גרנדה (Naviglio Grande), נוויליו פווסה (Naviglio Pavese), נוויליו מרטזנה (Naviglio Martesana), וטאביה (Vettabbia) ונתיב המים רדפוסי (Redefossi) המוביל את מי נהר סווסו ונוויליו מרטזנה. מילאנו נמצאת 25 ק"מ מזרחה מנהר טיצ'ינו, 25 ק"מ מערבה מנהר אדה (Adda), 35 ק"מ צפונה מנהר פו ו-50 ק"מ דרומית מהעיר קומו ומהגבול עם שווייץ. מילאנו היא צומת של נתיבי תחבורה אזוריים, איטלקיים ובינלאומיים. ממנה ניתן להגיע לטורינו, לג'נובה, לפיאצ'נצה וממנה למרחבי אמיליה-רומאניה, לברשה (Brescia) ולמחוז ונטו, לברגמו והמישורים סביבה, לדרכים המובילות אל הרי האלפים דרך נפת ולטלינה (Valtellina), לקנטון טיצ'ינו השווייצרי וממנו למעברי האלפים: מעבר סן ברנרדינו, מעבר סנקט גוטהרד ומעבר סמפיונה (Passo del Sempione). ריכוז אסטרטגי של דרכי התעבורה וקיומו של שטח מישורי פורה השפיעו רבות על תולדות העיר ועל תפקידה החשוב של העיר באיטליה ובארצות שמצפון להרי האלפים. היסטוריהמהקמת העיר ועד ימי הביניים ההשערה היא שאת העיר ייסדו שבטים קלטיים כ-600 שנים לפני הספירה. כ-380 שנה לאחר מכן, בסביבות שנת 222 לפני הספירה, כבשו הרומאים את מילאנו, והם אלה שהעניקו לה את השם מדיולאנום (Mediolanum). במאה הרביעית לספירה, כשאמברוזיוס כיהן כהגמון של מילאנו ותאודוסיוס הראשון כיהן כקיסר, הייתה מילאנו, לזמן קצר, לבירת הקיסרות הרומית המערבית. בזמן זה הייתה מילאנו העיר השנייה בגודלה באירופה כולה, עם 300,000 תושבים, אוכלוסייה גדולה מאוד באותו זמן. כיום נחשב אמברוזיוס לקדוש פטרון העיר ומגינה. במהלך המאה ה-11 נחשבה מילאנו לעיר גדולה וחשובה בקיסרות הרומית, וזכתה, כמו מספר ערים אחרות באיטליה, במעין עצמאות מדינית ופוליטית מהאימפריה הרומית הקדושה. כשהתפרצה מגפת המוות השחור באירופה בשנת 1349, הייתה מילאנו אחת מהערים היחידות באירופה שאליהן לא הגיעה המגפה, אולם מאוחר יותר נפגעה אוכלוסיית העיר קשות מהתפרצויות המגפה ב-1402 (50,000 מקרי מוות), ב-1542 (80,000 מקרי מוות), ב-1576 (17,000 מקרי מוות) וב-1629, הידועה גם כ"שנת המגפה הגדולה של מילאנו" – 70,000 מקרי מוות. מאז המאה ה-11 הייתה מילאנו עיר חופשית תחת שלטון בית ויסקונטי. ב-1395 רכש ג'אן גָלֵאָצוֹ ויסקונטי תואר דוכס והפך לדוכס הראשון של דוכסות מילאנו. הרנסאנס בין 1395 ועד שלהי המאה ה-18 הייתה מילאנו לבירת דוכסות מילאנו ונשלטה על ידי דוכסים מבית ויסקונטי. בין 1447 ל-1450 התקיימה בה רפובליקה קצרת ימים שנקראה הרפובליקה האמברוזית. לאחר 1450 שלטו בעיר דוכסים מבית ספורצה. במשך תקופת הרנסאנס ופריחתה התרבותית של אירופה כולה ואיטליה בפרט, שלטו במילאנו משפחות הדוכסים ספורצה וויסקונטי, שעודדו את האמנות, הפיסול והתרבות בעיר ועודדו אמנים רבים להגיע אליה, ביניהם גם לאונרדו דה וינצ'י שהתגורר תקופה מסוימת במילאנו. אחרי ניסיון כושל לכבוש את שאר צפון איטליה במהלך המאה ה-15, נכבשה מילאנו בידי צרפת, ולאחר מכן על ידי אוסטריה (בית הבסבורג). בתחילת המאה ה-16 ניתנה השליטה במילאנו לאנשי בית הבסבורג שבספרד. במהלך המאה ה-18 חזרה שוב השליטה בעיר מספרד לאוסטריה, בגלל מותו של שליט ספרד מבית הבסבורג. מאוחר יותר, בזמן המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליוניות, ראו הצרפתים במילאנו חלק מרפובליקת קיסייפלין וסיפחו את מילאנו אל קיספליין, שבעתיד נעשתה לחלק מממלכת איטליה. לאחר תקופה זו הייתה מילאנו לחלק מממלכת לומברדיה-ונטה, תחת שלטון אוסטרי. לבסוף הייתה העיר לאחת ממרכזי הלאומיות והדרישה לחירות באיטליה, וריכזה את הטוענים למען איחוד איטליה ועצמאותה מהשלטון האוסטרי.  ב-1859, לאחר המלחמה השנייה בסדרת מלחמות העצמאות של איטליה, הסתיימו שנות השלטון האוסטרי במילאנו על ידי ממלכת סרדיניה. המאה ה-20בזמן מלחמת העולם השנייה הפציצו כוחות בעלות הברית את מילאנו בשיטתיות בשל היותה מרכז תעשייה חשוב באיטליה. ההפצצות נמשכו אפילו לאחר שהמפקד האיטלקי פייטרו באדוליו וצבאו נכנעו לבעלות הברית בשנת 1943, וזאת, בין השאר, בשל כך שכוחות צבא גרמניים רבים רוכזו אז באיטליה. עד שפסקה כליל הלחימה באיטליה, ב-25 באפריל 1945, נגרמו לעיר נזקים כבדים: שכונות שלמות, ביניהן אזורים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית, נחרבו. כשליש מבתי העיר נהרסו ויצירות אמנות רבות אבדו. לאחר המלחמה החל תהליך שיקום העיר, שחזרה בהדרגה והייתה למוקד תעשייתי-כספי חשוב באיטליה. כלכלהבעוד רומא היא הבירה הפוליטית של איטליה, מילאנו היא המרכז הכלכלי שלה. בעיר נמצאים כ-45% מהעסקים בלומברדיה ויותר מ-8% מהעסקים באיטליה כולה. בנוסף מילאנו היא בירת האופנה העולמית ומדי שנה שבוע האופנה האיטלקי שהוא החשוב ביותר בעולם מתרחש בה. העיר היא גם מרכז ייצור גדול, במיוחד בתחום תעשיית הרכב, לדוגמה, נוכחות גדולה בעיר של חברת אלפא רומיאו . העיר היא חלק ממשולש התעשייה החזק ביותר באיטליה ואחד החזקים באירופה ובעולם בכלל טורינו גנובה ומילאנו. ענפים חשובים נוספים בכלכלת העיר כוללים בין היתר ביוטכנולוגיה, הנדסה ובנקאות. בעיר נמצאת הבורסה האיטלקית לניירות ערך אחת הבורסות החשובות בעולם. תחבורהמילאנו היא אחד הצמתים התחבורתיים החשובים בדרום אירופה. 5 תחנות הרכבת שנמצאות בעיר, כולל התחנה המרכזית של מילאנו, הן מהעמוסות ביותר באיטליה. מאז סוף 2009 שני קווי רכבת מהירים מחברים את העיר עם טורינו, נאפולי, פירנצה ורומא. מערך התחבורה בעיר כולל רכבת תחתית וקווי חשמליות, אוטובוסים וטרוליבוסים. הרכבת התחתית של מילאנו כוללת 4 קווים והיא באורך כולל של כ-90 ק"מ. שלושה נמלי תעופה בינלאומיים משרתים את העיר. האחד הוא נמל התעופה מילאנו מלפנסה (Malpensa), והנמל השני בעומסו באיטליה. הוא נמצא במרחק של כ-45 קילומטרים ממרכז העיר ומקושר אליה ברכבת. השני הוא לינאטה (Linate), המשמש בעיקר לטיסות פנים וליעדים קצרי טווח. השלישי נמצא ליד העיר ברגמו ומשמש בעיקר את חברות התעופה הזולות הטסות למילאנו. תרבות ותיירותמילאנו, המשמשת כבירת חבל לומברדיה, היא מהידועות והחשובות שבערי אירופה. אף שפרסומה העיקרי של מילאנו הוא כעיר עסקים וכמרכז אופנה בינלאומי, קיימים בה גם מוקדי משיכה לתיירים. האטרקציה המרכזית של העיר היא הקתדרלה הגותית המפוארת (Duomo באיטלקית) – הקתדרלה הגדולה באיטליה ומהגדולות בעולם. סמוך לקתדרלה מצוי מרכז הקניות הוותיק ביותר בעולם – גלריית ויטוריו אמנואלה השני. בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה נמצא ציור הקיר של לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה של ישו, אותו הוא צייר בין השנים 1495–1498.[2]  בנוסף, נמצא במילאנו בית האופרה הידוע בעולם, "לה סקאלה" וכמו כן מצודת בית ספורצה (Castello Sforzesco). ברחבי העיר פזורים שרידים רבים מהתקופה הרומית ומתקופותיה האחרות של העיר. במילאנו מוזיאונים רבים, בהם הגלריה לאמנות מודרנית וגלריה בררה, ובה יצירות מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20. בסמוך לגלריה נמצא הגן הבוטני של מילאנו. כן שוכנת בה הספרייה האמברוזיאנית החשובה, הקיימת מאז 1609 ומכילה אוסף ספרים עתיקים. חובבי הספורט יוכלו לערוך סיור באצטדיון סן סירו, בו נמצא גם מוזיאון של הקבוצות מילאן ואינטר מילאנו. מדי שנה נערכת בעיר תערוכת האופנועים הבינלאומית (EICMA), בה מציגות היצרניות את החידושים השונים ואת דגמי השנה הבאה. תערוכה זו, הנערכת במרכז התערוכות הענק Fiera Milano Rho Pero, נחשבת לחשובה ביותר בתחום הדו-גלגלי העולמי. בעיר נערכה גם מספר רב של פעמים תערוכת הטריאנלה לאדריכלות ולעיצוב תעשייתי. לעיר שתי קבוצות כדורגל גדולות – AC מילאן ואינטר מילאנו המשחקות באצטדיון סן סירו, וקבוצת כדורסל אחת – אולימפיה מילאנו. יהדות מילאנו
 יהדות מילאנו, שקמה רשמית ב-1866, היא הקהילה היהודית הצעירה ביותר באיטליה. בית הכנסת ב-via della Guastalla, הפועל עד היום (בשבתות ובחגים) הוקם ב-1890. הקהילה מונה 7,000 נפש והיא השנייה בגודלה באיטליה, אחרי קהילת רומא בת 15,000. יהודי שתי הקהילות מהווים כ-70% מכלל יהודי איטליה – 35,000–45,000 איש. בין שתי מלחמות העולם התפתחה קהילת מילאנו באופן נמרץ. לפני החלת חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938 היו בעיר 12,000 יהודים. מאז נמלט ממנה חלק ניכר מהקהילה. 877 הושמדו בידי הגרמנים ולאחר המלחמה ירד מספר היהודים בעיר ל-5,000. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מילאנו מרכז מעבר ליהודים מאירופה לארץ ישראל, לארצות הברית ולקנדה. לאחר מכן קלטה פליטים רבים ממצרים, מסוריה, מלוב ומאיראן. מילאנו היא מרכז היהדות האורתודוקסית באיטליה. קיימים בה בית דין רבני ומערכת פיקוח על כשרות. בעיר כעשרה בתי כנסת ליוצאי אשכנז, לחסידות חב"ד וליוצאי ארצות המזרח כמו יהדות לוב ויהדות איראן. במילאנו הוקמה אחת הקונסוליות הראשונות של מדינת ישראל, שקיימה קשר הדוק עם הקהילה היהודית בעיר. כיום פועלות בעיר: לשכת תיירות ונספחת מסחרית (הקונסוליה נסגרה משיקולי תקציב). משנת 2005 מכהן כרב הקהילה אלפונסו ארביב. נוף העיר
ערים תאומות
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
