|
חבר העמים הבריטי
חבר העמים הבריטי (באנגלית: The Commonwealth of Nations; "חבר העמים")[1] הוא ארגון בינלאומי וולנטרי. בארגון חברות 56 מדינות עצמאיות, שכולן, למעט שתיים (מוזמביק ורואנדה), היו חלק מהאימפריה הבריטית. מאז שהפכה הודו לרפובליקה בינואר 1950, לא כל המדינות החברות בחבר העמים הבריטי מכירות במלך צ'ארלס השלישי כזה העומד בראשן. מדינות אלו הן בחלקן רפובליקות, וחלקן מונרכיות מקומיות. המדינות בחבר העמים הבריטי אשר רואות בצ'ארלס השלישי גם את מלכן, מכונות "ממלכות חבר העמים" (Commonwealth Realms). כל המדינות החברות, ללא קשר לשיטת המשטר ולזהותו של ראש המדינה, מכירות במלך צ'ארלס השלישי כראש חבר העמים. יום שני השני של חודש מרץ הוא יום חגו של הארגון. מטרות הארגון ופעילותומטרותיו של הארגון פורטו לראשונה במסגרת הצהרת סינגפור משנת 1971. על פי ההצהרה מטרות הארגון כארגון המיועד לקדם שלום עולמי ויחסי שלום בין המדינות החברות בו, היא לקדם דמוקרטיה ייצוגית וזכויות אדם ברחבי העולם, לקדם שוויון ולהתנגד לגזענות, להילחם כנגד העוני, הבורות והמחלות, ולקדם סחר חופשי. בהצהרת לוסקה משנת 1979 נוספה מטרה נוספת לארגון – להתנגד לאפליה על בסיס מגדרי. בשנת 1989 במסגרת הצהרת לאנגקאווי נקבע כי הארגון יקדם קיימות אקולוגית. מטרות הארגון האמורות הוצהרו מחדש והוגדרו מחדש בהצהרת הארארה משנת 1991. בהצהרת אסו רוק משנת 2003 הוצהר כי המטרה המרכזית של הארגון היא לקדם דמוקרטיה ופיתוח בקרב מדינות מתפתחות. ההצהרה מציינת את יתר מטרות הארגון: קידום דמוקרטיה, כלכלה, השכלה, שוויון מגדרי, ממשל יעיל, זכויות אדם, חקיקה לזכויות אדם, קידום מדינות קטנות, קידום הספורט, קיימות כלכלית ואקולוגית, וקידום בני נוער. ב-2011 הוצעה מגילת חבר העמים הבריטי, צ'ארטר חוקי המציג את ערכי חבר העמים, בו מחויבות 53 המדינות החברות בו לזכויות שוות, דמוקרטיה ועוד. המגילה נחתמה על ידי אליזבת השנייה ב-11 במרץ 2013. זכויות אזרחי חבר העמים הבריטיאזרחי חבר העמים הבריטי הם אזרחי כל אחת מהמדינות החברות בארגון. כל מדינה חברה רשאית לקבוע אילו זכויות היא מעניקה, אם בכלל, לאזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחיה. בבריטניהבבריטניה אזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחים בריטיים אינם נחשבים לזרים, והם נהנים כמעט מכל הזכויות האזרחיות מהן נהנים האזרחים הבריטיים: הזכות להצביע בכל הבחירות הנערכות במדינה (בחירות פרלמנטריות, בחירות מקומיות, בחירות ארציות) הזכות להיבחר לבית הנבחרים הבריטי, הזכות לשרת בתפקיד ציבורי (שופט, שר וכו') ועוד. ישנן זכויות מעטות, אולם חשובות ביותר, שאינן מוענקות לאזרחי חבר העמים הבריטי, ובהן הזכות לשהות בבריטניה באופן בלתי מוגבל ולעבוד. עם זאת, חוקי ההגירה הבריטיים מעניקים מספר יתרונות לאזרחי חבר העמים הבריטי על-פני מהגרים אחרים, והם נהנים מתנאים מקלים בכל הנוגע להגירה, שהייה בבריטניה, ועבודה. במדינות אחרותמדינות חברות רבות מעניקות לאזרחי חבר העמים הבריטי שאינם אזרחיהן זכויות דומות לאלו הניתנות להם בבריטניה. מספר מדינות אף מעניקות זכויות נוספות: הקלות במתן אשרת כניסה, אפשרות לקבל אזרחות בתנאים מקלים ובזמן קצר יותר, אפשרות לקבל מלגה (Commonwealth Scholarship) ועוד. מדינות החברות בארגון חלוקה של מדינות לפי יבשת (בסוגריים: שנת ההצטרפות):
חברות לשעבר בארגון
חברות פוטנציאליותמדינות מועמדותהצטרפות של כל חברה חדשה לארגון מותנת באישור כל החברות הקיימות.[13] ישראלבשנת 1950, במהלך פגישה עם קצין בריטי בשם בריאן רוברטסון, העלה דוד בן-גוריון ראש ממשלת ישראל את ההצעה להצטרפות ישראל לחבר העמים הבריטי. הדבר הפתיע את הנוכחים בשיחה מאחר שלא נרמז על הצעה כזו.[14] ב-2006 הציע המזכיר הכללי של חבר העמים הבריטי שישראל תצטרף לארגון.[13] דרום סודאןפוליטיקאים מדרום סודאן הביעו התעניינות בהצטרפות לחבר העמים הבריטי, אך גם רעיון זה לא יצא לפועל והמדינה לא הגישה בקשה להצטרף.[15] ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
Portal di Ensiklopedia Dunia
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |