|
נחליאלי לבן
נַחֲלִיאֵלִי לָבָן (שם מדעי: Motacilla alba) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. מין זה נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה ובחלקים מצפון אמריקה, והוא ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים ונחלים (ומכאן שמו בעברית). הנחליאלי מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. הנחליאלי הוא ציפור קטנה. צבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו כ-20 סנטימטר, אורך זנבו כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ומוטת כנפיו 26 עד 30 סנטימטר. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. בממוצע, הנחליאלי הזכר גדול במקצת מהנקבה. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית. שירת הזכר פשוטה יחסית, וכוללת רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. הנחליאלי הוא ציפור ידידותית מאוד, והוא נפוץ במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה: הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי (רו'), וכן הוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו. הנחליאלי הלבן סווג לראשונה טקסונומית על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של ספרו "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע") תחת השם Motacilla alba. השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בשפה הלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן". מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי הוא זנב-נוע בדומה לשמותיו בשפות רבות ולכינויו העברי זנבנוע. השם העברי "נחליאלי" נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע", והוא ניתן לו על שום שהוא חי במקומות לחים כנחלים, שם נוהגים פרטי הנחליאלי לסמן לעצמם טריטוריה ולאתר מזון על גדת הנחל. הנחליאלי מגן על נחלתו בקנאות ואף תוקף את בבואתו בשלוליות ובחפצי מתכת. אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הנחליאלי איננו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר נפגע גם משימוש נרחב בחומרי הדברה רעילים בחקלאות, אך נכון לראשית המאה ה-21 הצטמצמה השפעתו של גורם זה. אטימולוגיה ושמותהשם נחליאלי נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע".[3] שמו של הנחליאלי ניתן לו כיוון שהוא חי במקומות לחים, לרבות נחלים. לנחליאלי כינוי עברי נוסף, זנבנוע,[4] שייתכן ונוצר על ידי מנדלי מוכר ספרים[5] או אברהם שלונסקי,[6] ודומה במשמעותו לשמותיו בשפות אחרות, כגון אנגלית (White Wagtail). לתת-המין Motacilla alba yarrellii יש שני שמות נוספים באנגלית, Pied Wagtail ו-Water Wagtail.[7] בערבית נקראת הציפור בשם ذُعَرَة بَيْضَاء (בתעתוק מדויק: דֻ'עַרַה בַּיְצָ'אא). החלק הראשון בשם הציפור שאול, ככל הנראה, מהפועל הערבי ذَعِرَ (בתעתוק מדויק: דַ'עִרַ), שמשמעותו '"לפחוד".[8] שמו המדעי של הנחליאלי הלבן הוא Motacilla alba (בתעתיק מדויק: מוׁטַצִילָּה אָלְבַּה). השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן".[5] מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי גם הוא זנב-נוע.[9] לנחליאלי ישנם אף כמה כינויים ישנים באנגלית, כגון “Polly dishwasher” ו-“Peggy dishwasher” עקב קרבתם למים.[10] בלטבית, הנחליאלי נקרא Cielava (תעתיק: צִיֶלָאבָֿה).[11] המקור מזרח-בלטי, במילה keilas (זה שנוהג לנוע) הנגזרת מהשורש ההודו-אירופי לתזוזה, kei-. המילה הלטבית לנחליאלי נגזרה מהמילה ciels וסיומת -ava.[12] דומה לה מאוד היא המילה הלטגלית לנחליאלי, cīlova (תעתיק: צִילוֹבָֿה).[13] המילים בשפות ליטאית (kielė, תעתיק: קִיֶלֵה) ופרוסית עתיקה (אנ') (Kylo, תעתיק: קִילוֹ) נגזרו מאותו המקור.[14] טקסונומיה.jpg)  ב-1758, סווג לראשונה טקסונומית הנחליאלי הלבן על ידי קארולוס לינאוס במהדורה העשירית של ספרו, "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע"), תחת השם Motacilla alba.[15] מין זה הוא מין הטיפוס של הסוג נחליאלי.[16] קית' ואח' (1992) קשרו בין מיני הנחליאלי השונים, על בסיס הבדלים מורפולוגיים בנוצותיהם, וחילקו אותם לשלושה על-מינים עיקריים: הראשון כולל את המינים הצהבהבים flava, citreola, capensis, ו-flaviventris, השני את המינים clara ו-cinerea, והאחרון מאגד את alba, lugens, aguimp, madaraspatensis, ו-grandis.[17] לפי גארי (2002), ארבעה מינים (flava, citreola, alba, ו-lugens[א]) היו פוליפילטיים, כפי שהוכרו בתחילת שנות האלפיים. המינים הקרובים אל הנחליאלי הלבן ביותר הם נחליאלים שחורים ולבנים גם כן, נחליאלי יפני (Motacilla grandis), ו-נחליאלי לבן גבה (Motacilla madaraspatensis)[18], נחליאלי המקונג (Motacilla samveasnae) ונחליאלי עקוד (Motacilla aguimp) אשר בסבירות גבוהה הוא מין אח[ב] לנחליאלי הלבן.[19] מחקר פילוגנטי אחר שהשתמש בדנ"א מיטוכונדרי, מציע כי קיימת זרימת גנים ניכרת בין האוכלוסיות והקרבה שנוצרה הופכת את הנחליאלי הלבן למין יחיד.[20] עם זאת, הקשרים המיטוכונדריים בין המינים אינם תואמים לטקסונומיה ולקשרים הגרעיניים. לפיכך, ייתכן שה-DNA המיטוכונדרי (mtDNA) משקף בצורה גרועה את הקשרים האמיתיים בין המינים.[21] הנחליאלי היפני נחשב בעבר לחלק מהמין נחליאלי לבן, אך הוא פוצל ממנו בשל הבדלים פיזיולוגיים, קוליים וגנטיים. המינים האירואסייתיים מראים שונות בדו-צורתיות זוויגית, גודל, ניצוי עונתי והבדלים הקשורים לגיל, בעוד המינים האפריקאיים אינם. זה מצביע על פוטנציאל גדול יותר לברירה מינית אצל המינים האירואסייתיים. אף על פי כן, ניסויים בשטח נחוצים כדי לאשר את תפקידן של הנוצות בהעדפת בן הזוג.[19] תת-מיניםלנחליאלי הלבן תשעה תת-מינים המוכרים, נכון ל-2022, על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי (ה-IUO, לשעבר ה-IOC):[22]
מאפיינים פיזיים.jpg) _at_Kolkata_I_IMG_3546.jpg)
הנחליאלי הוא קטן ממדים, וצבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו הוא כ-20 סנטימטר, אורך זנבו הוא כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ואורך מוטת כנפיו נע בין 26 ל-30 סנטימטר. הוא בעל מראה ייחודי, ארוך-זנב וקצר-כנף. הוא עף בגלים ומשמיע קול ציוץ טיפוסי. אורך אברת היד הפנימית נע בין 53 ל-58.5 מילימטר, וממנה האברות מתארכות עד אברת היד השלישית מהקיצון, שאורכה נע בין 69.5 ל-78 מילימטר. אורך אברת היד השנייה מהקיצון נע בין 67 ל-77.5 מילימטר ואורך אברת היד הקיצונית נע בין 6 ל-11 מילימטר. נוסף על כך, לציפור ישנן תשע אברות אמה רחבות ועגולות: אורך אברת האמה הקיצונית נע בין 51 ל-57.5 מילימטר, אורך אמת האמה יד הפנימית נע בין 34.5 ל-40.5 מילימטר, והארוכה באברות האמה היא אברת האמה השלישית מהפנים, שאורכה נע בין 63.5 ל-70.5 מילימטר. לנחליאלי יש גם 12 אברות זנב ארוכות היוצרות מניפה עגולה עד ממוזלגת קלות.[23] תת-המינים השונים נבדלים במראם. בענות הרבייה, תת-המין הטיפוסי M. a. alba הוא בעל ראש בצבעי שחור לבן. הוא קרוי בשמו משום שעורפו, כיפתו, סנטרו וגרונו שחורים, ואילו שאר ראשו לבן. על חזהו כתם שחור גדול דמוי סינר, הממשיך את גרונו השחור. עינו כהה ואילו מקורו שחור. גבו ושכמותיו בצבע אפור כאפר. כנפיו אפורות וצבען בהיר יותר, בהשוואה לשאר חלקי גופו. הסוככות שחורות ושוליהן לבנים. דבר זה יוצר שני פסים דהויים במרכז הכנף. בטנו ותת-השת לבנים וזנבו שחור. ירכיו אפרפרות בהירות ופיסת הרגל שחורה. אצל הנקבה, הראש יותר לבן, וישנו מעבר הדרגתי משחור לאפור בעורף. בהשוואה לזכר בעת השרת הנוצות ובחורף, הראש לבן הרבה יותר והגרון הופך לבן לגמרי. הפרט הצעיר הוא בעל ניצוי דהוי יותר.[24] בעונת הרבייה, לתת-המין M. a. leucopsis ראש לבן יותר מאשר שאר תת-המינים. זאת, בעוד חלקים נרחבים מגרונו ומכיפתו לבנים אף הם. גבו שחור החל מאמצע הכיפה ועד השת, והגוף אפרפר יותר אצל הנקבה. הסוככות הגדולות והאמצעיות לבנות, והן יוצרות כתם לבן גדול על הכנפיים. כתם החזה השחור בצורת מגן, והוא לא מחובר לגב השחור, ושאר הגחון לבן. לאחר לעונת הרבייה, כתם החזה הופך קטן יותר. דומה לו בצורתו בעת עונת הרבייה הוא תת-המין baicalensis, מלבד ששכמותיו אפורות, וכתם החזה ארוך יותר. בעונת הרבייה, לתת-המין personata ראש שחור מאוד עם כמה כתמים לבנים על המצח, הגבות, ומתחת למקור. טבעת העין שלו לבנה, כתם החזה מחובר לראש השחור, גבו שחור, ושכמותיו וכנפיו אפורות. דומה לו הוא תת-המין alboides, לו שכמות שחורות. לתת-המינים ocularis ו-lugens גבת עין שחורה, ושכמותיהם אפורות, למעט זכר lugens לו שכמות שחורות וסוככות יד לבנות. לשני תת-המינים חזה מוכתם בשחור, אבל ל-lugens יש סנטר לבן, ואילו אצל ocularis הסנטר שחור.[25] תת-המין yarrellii שחרחר יותר מזה הטיפוסי, וכתם החזה שלו מחובר אל הגב השחור.[26] הנחליאלי הלבן דומה מאוד למינים נחליאלי זנבתן (Motacilla cinerea) ונחליאלי צהוב (Motacilla flava), איתם הוא חולק את בתי הגידול ברוב תפוצתו. עם זאת, הוא נבדל מהם בצבע כסותו, שאינו מכיל צהוב.[26] הקריאה האופיינית, המושמעת במנוחה ובתעופה, מורכבת משתי הברות, הנשמעת כ-"צי וויט" או "טי-פיט".[24] היא מופיע גם כקריאה תלת-הברתית הנשמעת דומה ל-"צי-צ-ליט". שיר הנחליאלי הזכר פשוט יחסית וכולל רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. כאשר הוא מאוים, הנחליאלי עלול להשמיע קריאת אזהרה, שהיא סדרה מהירה של הברות.[27] מאפיינים התנהגותייםהתנהגות.jpg)   הנחליאלי הלבן חברותי מאוד, ונכנס לערים לעיתים תכופות. תוחלת החיים המקסימלית שלו עומדת על 12 שנים ושלושה חודשים.[28] ניתן למצוא אותו בלהקות על כרי דשא, על אנטנות ועל גגות בתים, בייחוד במהלך עונת הנדידה. אף על פי כן, בסיום החורף, עם תום עונת הנדידה, מתפצלות חלק מלהקות הנחליאלי הלבן. בקבוצות כאלה כל אחד מהפרטים עובר לשכון בטריטוריה משלו, בת כמה דונמים, עם בן או בת זוג,[29] שם תרים שניהם אחר מזונם. הטריטוריה משמשת לאיתור מזון גרידא: לקראת השקיעה יתכנסו פרטי הנחליאלי מהטריטוריות השונות לשינה במקום לינה משותף,[24] שם הם שוהים בצפיפות יחסית, מסרקים את נוצותיהם ומחפשים מזון.[5] דוחל והנחליאלי הן שתי הציפורים היחידות השוכנות בטריטוריה מסוימת במהלך החורף עם בן זוג בישראל. הנחליאלי הלבן עשוי לשוב לטריטוריה שאליה פלש, למשך שנים מספר לכל היותר. הוא נוטה להגן על הטריטוריה שלו בקנאות מול פרטים אחרים, באמצעות נענוע גופו, השמעת קול מאיים ולעיתים אף בתקיפה. עם זאת, לא כל להקות הנחליאלי הלבן מתפצלות בתום עונת הנדידה, וחלקן אף נשארות מאוחדות כדי לחפש מזון במשכנות האדם.[30] כאשר נחליאלי זכר פולש לטריטוריה, יתקוף אותו הזכר השוהה בטריטוריה, וכאשר פולשת נקבה, תתקוף אותה הנקבה בת הזוג. התנהגות טריטוריאלית זו לעיתים גורמת לנחליאלים לתקוף את השתקפותם בשלוליות ועל גבי חפצי מתכת.[5] הנחליאלי מניע את זנבו תדיר ומזיז את ראשו מעלה ומטה תוך כדי הליכה. לעיתים הוא מתפרץ בריצה ורודף אחרי חרקים, עוצר בפתאומיות, ואז מניע את זנבו בתנועות ארוכות ומהירות. מעופו גלי מאוד, ובכל גל משמיע הנחליאלי קריאה טיפוסית, בת הברה אחת.[5] במעופו הגלי הוא מחליף בין טפיחות כנף קצרות ומהירות בטיפוס מעלה ואז קיפול הכנפיים בצלילה.[24] אוכלוסייה מטובעת נחקרה באוניברסיטת תל אביב מאז חורף 1966 ועד 1971. תצפיות על האוכלוסייה המטובעת הראו כי ציפורי האוכלוסייה חוזרות בכל שנה לטריטוריות בהן הן חיו בשנות שפע. מתוך 27 הפרטים שהיו בעלי טריטוריה עד לנדידתם האביב, 11 חזרו לאותה הטריטוריה בסתיו הבא. ציפורים המגיעות בסתיו מנסות להקים טריטוריות, ולדחוק זו את זו מאתרים מתאימים. לאחר כמה שינויים ראשוניים של בעלות טריטוריאלית, המנצח בסופו של דבר עשוי לשמור על הטריטוריה שלו לשארית העונה. לפיכך, דפוס הטריטוריות נשאר יציב יחסית לאחר אמצע נובמבר. הגבולות בין השטחים הסמוכים היו מוגדרים בבירור.[29] ניתן היה לראות לחימה ומצגי איום לאורך אותם גבולות לאורך תקופות ארוכות. ציפורים נלחמות באוויר, ושתי הציפורים מנסות לאחוז זו בזו עם המקורים והרגליים. תצוגת האיום מורכבת מהטיית ראש, המתרחשת, בדרך כלל, כאשר ציפורים צועדות בהליכה מתוחה במקביל זו לזו, משני צידי הגבול. מעת לעת הם יקטעו את מצג האיום בקפיצה לגובה של כחצי מטר. ההגנה הטריטוריאלית מלווה ב"קריאה טריטוריאלית", ציוץ גס חסרת הברות המושמעת לעיתים קרובות בתגובה להופעתם של ציפורים זרות.[29] טריטוריות קטנות יותר נמצאו בגן החיות המחקרי של אוניברסיטת תל אביב וסביב רפתות במשקים. שטחים קטנים במיוחד, בקוטר של פחות מ-10 מטרים, נמצאו במזבלה שבה היה אוכל בשפע. לא ניתן היה לשתי ציפורים להקים טריטוריות בכלוב של 3X4 מטרים, אם כי בכלובים כאלה הוחזקו בכ-20 הזדמנויות. אם הוכנסו לכלובים אלה שתי ציפורים או יותר, נוצרה היררכיה, אחת מהן שולטת בשאר. במקביל, הזכר הדומיננטי הראה "הצגת איום גבול" לציפורי בר מחוץ לכלוב. בכלובים גדולים (7X11 מ') הצליחו יותר מנחליאלי אחד מקבוצה להקים טריטוריה; במקרה אחד נוצרו עד ארבע טריטוריות. תצפיות בשבי מצביעות על כך שיש גודל מינימלי לשטחים.[29] לפי מחקר שנערך באנגליה בין 1973 ל-1974, שביקש לבחון את התנהגותו של הנחליאלי הלבן בעונת החורף ואת דרכיו להשגת מזון, נמצא כי רבות מהטריטוריה היו בעלות קוטר של למעלה מ-100 מ'. המחקר, שנערך ביישוב פורט מידוו (אנ'), הנמצא בסמוך לאוניברסיטת אוקספורד.[31] עוד נמצא במחקר כי בתקופת הסתיו הנחליאלי נוהג להתמקם בקרב נחלים; ובחפשו אוכל הוא לא יתרחק למעלה מ-50 מטר מהנחל או מכל מקור מים אחר. הנחליאלים התפרשו בטריטוריות בגודל של שלושה קילומטרים רבועים לכל היותר, ולגבול בין הטריטוריה של כל אחד מהפרטים ניתן היה לשים לב בבירור.[32] כל פרט החזיק בטריטוריה, שאורכה היה כ-125 מטרים לאורך גדת הנהר. טריטוריות של זוגות היו, בדרך כלל, בגודל הטריטוריות של פרט בודד, וגודל הטריטוריות לא השתנה כאשר אחד הפרטים השיג בן או בת זוג. במהלך חודשי הסתיו, נהגו הפרטים להישאר בטריטוריות שלהם במהלך כל היום, כך שניתן היה לעקוב אחריהם למשך זמן רב בלי שהם יאבדו לצופה. עם זאת, לעיתים נדירות עזבו הפרטים את הטריטוריות כדי לתור אחרי אוכל במזבלות. בממוצע, הפרטים נשארו כ-90% משעות הערנות שלהם בתחומי הטריטוריות. בקצוות הטריטוריה שלהם, אם הם מצאו פרטים מתחרים, הם נהגו לאיים עליהם באמצעות מחווה גופנית, ואז נפרדו - כל ציפור לדרכה.[33] בהמשך המחקר, נמצא כי אחרי תחילת החורף החלו פרטי הנחליאלי המצוי להתמקם בסביבותיהם של שלוליות חורף. תחילה, נוהגים הפרטים להתכנס בתחום מצומצם, תוך שמירת מרחק של מטרים בודדים אחד מהשני. עם זאת, ככל שיורדים גשמים מרובים יותר וכמות האוכל שהם צורכים גדלה, כך יתרחב המרחק שהם שומרים אחד מהשני, לכעשרה עד שלושים מטרים. עם התייבשות השלוליות שבה, והם מתחילים להיאבק זה מול זה על טריטוריה.[34] תזונה הנחליאלי הלבן הוא אינסקטיבור במובן הרחב, וניזון ממגוון של חסרי חוליות קטנים. בין סוגי תזונתו הנפוצה של הנחליאלי נמנים חרקים,[35] לרבות זבובים וחיפושיות. הנחליאלי משתמש בשלוש שיטות לשם איתור מזונו: הראשונה היא באמצעות דידוי על פני הקרקע, שם הוא מלקט מזון מזדמן, לרבות חרקים. השנייה מעוף על פני המים או האדמה ותפיסת חרקים הנמצאים בתוכו באמצעות המקור שלו. כיוון שמזונו העיקרי קטן, לנחליאלי מתאפשר לתפוס אותו מהמים ולאוכלו בבליעה אחת. השלישית היא מציאת חרקים במטמנות.[24] בחודשים אוקטובר ונובמבר נצפו במטמנות שבישראל להקות נחליאלי רבות התרות אחר חרקים מזדמנים במטמנות אשפה. בעונת החורף, לעומת זאת, הנחליאלי מתקשה באיתור אוכל, עקב ריבוי הגשמים, ולכן עוברים פרטי הנחליאלי לאכול כל מזון אחר שישביע אותם, דוגמת זרעים ופירורי לחם. בשל הקושי בהשגת מזון, בעונה זו אף נצפו פרטים של הציפור רבים על פירורים שנמצאו על הקרקע. יתר על כן, רק עם בוא האביב שב הנחליאלי לתפוס חרקים בדרך שבה הוא נוהג לעשות.[36] על פי המחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד ב-1974, נצפו פרטי הנחליאלי מלקטים חתיכות אוכל קטנות על גדת הנהר או בשטח הבוצי בסמיכות אליו. במקומות שבהם ירד הגובה של גדת הנהר במידה ניכרת, לא התאפשר לפרטי הנחליאלי שנצפו לבצע פעולות אלה. עוד נמצא במחקר כי הפרטים הטריטוריאליים נהגו לפסוע על גדת הנחל בצידה האחד, ומשסיימו עברו לגדה השנייה של הנחל.[33] רבייה   עונת הקינון של הנחליאלי הלבן מתחילה מסוף מרץ ונגמרת בראשית יולי, אם כי התאריכים משתנים בהתאם לקו הרוחב. לעיתים, באזורים בעלי מזג אוויר נוח, הנחליאלי ישלים שניים[5] או אף שלושה מחזורי קינון. זאת, בניגוד לאזורים צפוניים יותר, שבהם ייערך לרוב מחזור קינון אחד בעונה. מקומות דגירתו של הנחליאלי מגוונים הם: הוא יכול לקנן על פני הקרקע או בתיבות קינון, אם כי מקום הדגירה הנפוץ הוא בנקיקים. הזכר פותח את עונת הקינון על ידי בחירת טריטוריה וסימונה על ידי שירה ממקומות גבוהים וחשופים כגון גגות וענפים, ואז מוצא נקבה. מספר זכרים יכולים להילחם על אותה הנקבה, שבוחרת את הזכר. לאחר מספר ימים של חיים משותפים הם מזדווגים ומקימים את קינם.[24] הנחליאלי בונה את קינו בחללים רבים ומגוונים: לרוב על גדות וגבעות סלעיות, במבנים מעשי ידי אדם, בסדקים ועל קורות, ולעיתים רחוקות יותר גם על גשרים. במקרים נדירים במיוחד, הנחליאלי יקים את קינו בערמות עץ, מעזבות ומזבלות ואף בקן של מין אחר. קיני הציפורים נבנים, לרוב, מסיבים צמחיים כעשבים וקש, זרדים ושורשים, וטחב, ומרופדים בחומרים רכים כנוצות וצמר. שני בני הזוג בונים את הקן, אם כי לרוב הנקבה מבצעת תפקיד רב יותר בבנייה. על פי מחקר שנערך סמוך לאגם קאורוסלקה (אנ') שבפינלנד בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, הנקבה הייתה מעורבת יותר מהזכר בנושא בחירת המיקום לבניית הקן ולבנייתו. רק בארבעה מקרים מתוך עשרים ושבעה שנבחנו, הזכר היה מעורב באופן פעיל בבניית הקן. ברוב הקינים הזכר סייע בבנייתם רק עם תחילת הדגירה, ואילו את שאר העבודה השלימה הנקבה.[37] גודל התטולה הממוצע של נקבת הנחליאלי מונה כחמש או שש ביצים, בצבע לבן-אפור, ועליהם פסים וכתמים קטנים בצבעים חום או שחור. גודלן הממוצע הוא 21×15 מילימטרים.[38] משך הדגירה על הביצה, החל מהטלתה ועד לבקיעת הגוזלים, כמעט שבועיים, והיא מבוצעת בעיקר על ידי הנקבה. הגוזלים בוקעים עיוורים ובעלי פרווה דלילה, והנקבה דוגרת ושומרת עליהם בחמשת הימים הראשונים. הגוזלים מואכלים על ידי שני הוריהם, ופורחים מהקן לאחר שבועיים. אפילו אם עדיין נשארים גוזלים בקן, הנקבה עדיין יכולה לפתוח במחזור קינון נוסף באותו המקום.[24] בתעופה הראשונה, הזנב של הפרחונים עדיין קצר מהרגיל, ויצמח לאחר זמן קצר לאורכו הרגיל.[26] במקרים רבים, הזוגות ישובו לקנן באותו המקום בחלוף שנה.[5] עוד על פי המחקר הפיני, חלק מהנחליאלים שהגיעו לקנן באגמים במדינה פעלו למצוא בני זוג במטרה לקנן, ואילו חלק אחר - לא. מבין הזוגות שהתחילו לקנן יחדיו, חלק מהם עשו זאת עוד כשהאגם היה עדיין קפוא.[39] אף על פי שידוע שהוא מין פונדקאי של הקוקייה האירופית, הנחליאלי הלבן נוטש בדרך כלל את הקן שלו אם הוא עבר טפילות. משערים שהדבר קורה כיוון שהנחליאלי קטן מכדי לדחוף את הביצה הפולשת אל מחוץ לקן, ומקורו חלש מכדי להרוס את הביצה על ידי ניקובה.[40] בית גידול ותפוצה הנחליאלי הלבן מצוי במגוון בתי גידול, בין אם יבשים או לחים, אם כי באזורים לחים הוא נפוץ יותר.[26] בית הגידול האופייני צריך להיות פתוח עם גישה קלה לקרקע, ולחללים וחרכים בהם הנחליאלי מקנן; על כן הוא מצוי בשדות פתוחים ולחים, גנים עירוניים, דרכים, מעזבות וכו'. בטבע, הנחליאלי מצוי במיוחד בבתרונות ואזורים שעברו בליה ממקור מימי. טווח הקינון של הנחליאלי הלבן נרחב ונמצא באקלימים קרים וממוזגים באירואסיה ואף באזורים סובטרופיים, מגרינלנד במערב ועד חלקים מאלסקה במזרח, ממרוקו בדרום ועד נובאיה זמליה ברוסיה בצפון, החל מגובה פני הים ועד למעלה מ-5,000 מטרים מעל פני הים בהימלאיה. בעת החריפה האוכלוסיות הנודדות באזורים הקוטביים נודדות למקומות חמים יותר בעלי אקלים ים תיכוני וטרופי. באפריקה, תחום החריפה מגיע עד לקו המשווה במזרח היבשת. באסיה, תחום החריפה עובר דרך חצי האי ערב וכל דרום אסיה, ועד לבורניאו והפיליפינים. באזורים בעלי אקלים חמים יותר, האוכלוסיות לא נוהגות לנדוד.[24][5] בבריטניה, הנחליאלי יציב באיים הבריטיים, למעט אזורים גבוהים בסקוטלנד, בהם הוא מקייץ.[41] התיעוד האמין הראשון של הנחליאלי הלבן באמריקה הצפונית הוא מ-10 ביולי 1953, כאשר פרנסיס פיי אסף חמישה פרטים באי סנט לורנס שבים ברינג, אם כי יש טענה כי הוא נצפה לראשונה כבר ב-14 במאי 1881, אז תועד באי אטו שבאלסקה.[38] בישראל החוקר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, שסייר בארץ ישראל באמצע המאה ה-19, ציין ברשומותיו כי צפה בנחליאלי הלבן מקנן בארץ. עם זאת, לא נמצאה כל עדות לקיומו של מין זה כדוגר עד 1951, אז נצפו שני קינים של הנחליאלי הלבן: אחד סמוך לראש הנקרה, והשני בקיבוץ חולתה.[5] בישראל הנחליאלי הלבן נפוץ מאוד בכל רחבי הארץ כציפור חולפת. גם כציפור חורפת ניתן למצוא את הנחליאלי במרבית חלקי הארץ, לבד מאזורי המדבר, אך בנגב ובמדבר יהודה הוא מצוי בתחומי יישובים ובנאות המדבר. כמקייץ ודוגר, הנחליאלי נדיר בעמק החולה, בבקעת כינרות ובגליל המערבי. אזור המחיה המועדף עליו הוא נופים פתוחים, שדות, ביצות ושטחים חקלאיים - בעיקר במישורים ובעמקים. בעיר הנחליאלי בוחר בחצרות בתים וגינות עירוניות. נדידה נדידת הסתיו של הנחליאלי הלבן מתחילה בספטמבר עד סוף נובמבר. ישנה גם נדידת אביב בין פברואר למאי, אך היא בהיקף מצומצם מנדידת הסתיו, וגודלן של הלהקות הנודדות קטן יותר. האוכלוסייה החורפת מגיעה בדרך כלל בגל אחד בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר. החל מחודש פברואר עד לשבוע הראשון של אפריל האוכלוסייה החורפת מתחילה להתדלדל. האוכלוסייה הנשארת לקיץ לדגור מונה עשרות זוגות בלבד. הנדידה של הנחליאלי הלבן משתנה בין תת-המינים שלו: תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים צפוניים יותר ינדדו דרומה במשך זמן ממושך יותר ולאורך דרך ארוכה, ואילו תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים דרומיים יותר ינדדו אך מעט.[31] שימורעל אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הוא אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר, הנחליאלי נפגע גם משימוש נרחב בחומרים רעילים בחקלאות, אם כי בתחילת המאה ה-21 השפעת גורם זה הצטמצמה.[5] הערכת טווח התפוצה (37,800,000 קמ"ר, תחום הקינון, 101,000,000 קמ"ר תחום תפוצה כולל) גדולה, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה מוערך גם כן במספרים גדולים מאוד (135,000,000-221,000,000 פרטים), ולכן המין לא עומד בקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה העולמית יציבה, ולכן היא אינה בירידה תלולה דיה בכדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הנחליאלי הלבן מסווג כמין ללא חשש. גודל האוכלוסייה המקננת באירופה הוערך בשנת 2013 בכ-16.9-27.6 מיליון זוגות. הנחליאלי הלבן מוגן על ידי אמנת ברן (אנ'), ככל בני משפחתו.[42][43] בבריטניה, הנחליאלי מוגדר כמין ברשימה הירוקה, כלומר במצב שימור ללא חשש, עם אוכלוסייה מקננת של 470,000 זוגות.[ג][41] נוסף על כך, הנחליאלי מוגן על ידי חוק חיות הבר והכפר (1981), וציד, החזקה ללא אישור, הפרעה לקינון, סחר, הרס קינים וביצים או איסופם אינם חוקיים ויש עליהם עונש מאסר.[45][41] בישראלהנחליאלי הלבן מקנן נדיר בגליל ובגולן, חורף וחולף שכיח בכל חלקי הארץ. מעריכים כי 15–25 זוגות דוגרים בישראל בשנה, רובם באצבע הגליל, בגולן, בצפון הכנרת ובגליל המערבי. בישראל, האוכלוסייה המקננת של הנחליאלי הלבן מצויות במצב השימור פגיע בשל גודלה המזערי, המוערך בפחות מ־50 פרטים בוגרים, יחד עם היותה אוכלוסייה שולית בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. בעבר (2002) הוגדר הנחליאלי הלבן כמין במצב שימור קרוב לסיכון. ההחמרה במעמד המין נובעת מירידה בגודל האוכלוסייה ובתחום תפוצת הקינון, וגם הבדלים בשיטות ההערכה. הגורמים המאיימים על הישרדותו בארץ הם שינוי, הרס וזיהום מקומות המחיה הלחים, וייתכן שגם שימוש נרחב בקוטלי חרקים. נכון לעשור השני של המאה ה-21, לא בוצעו פעולות שימור בישראל הממוקדות במין זה.[46] עם זאת, הוא מוגן מתוקף החוק להגנת חיית הבר (1955).[47] אבולוציה של הנחליאלי הלבןהסוג נחליאלי התפתח לפני כארבעה מיליון שנים, ככל הנראה במזרח אירואסיה.[18] המינים האפריקאיים והאירואסייתיים התפצלו לפני כ-3 מיליון שנים.[19] הקלייד המכיל את הנחליאלי הלבן והנחליאלי לבן-הגבה התפצל לפני מיליון ו-700 אלף שנים מהקלייד המכיל את הנחליאלי הצהוב והנחליאלי הזנבתן.[18] הנחליאלי הלבן התפצל מקרובו, נחליאלי עקוד, לפני פחות מ-500 אלף שנים.[19] לי וחב'. (2015) הראו כי תת-המינים מתחלקים לארבעה קליידים: צפון אירואסיה (קלייד N), דרום-מערב אסיה והאיים הבריטיים (קלייד SW), מרכז ומזרח אסיה (קלייד SE) ומרוקו (קלייד M), אשר התפצלו במהלך הפלייסטוקן. המאובנים העתיקים ביותר שהתגלו של הסוג נחליאלי קשורים לאזור הים-תיכוני (הונגריה בתקופת המיוקן המאוחר ובולגריה בשלהי הפליוקן). הפיצול בין הקליידים N ו-SE+SW התרחש לפני כ-400 אלף שנה, ככל הנראה באיראן של ימינו, והפיצול בין SW ו-SE התרחש לפני 220 אלף שנה. נחליאלים לבנים מקלייד N התיישבו במזרח האזור הפלארקטי לפני כ-220 אלף שנה.[48] לאחר תום עידן הקרח, אוכלוסיית הנחליאלי הלבן גדלה והתפשטה, והחלו הכלאות אינטרוגרסיביות[ד] מאוחרות יחסית בקצה תחום התפוצה.[19] ההתפשטות של קלייד N, לאחר הצטמצמות האוכלוסייה בעידן הקרח, התרחשה לפני 28 אלף שנה. תפוצת הקלייד SE התרחבה לפני כ-134 אלף שנה, לפני עידן הקרח האחרון, והתפשטות תפוצת הקלייד SW הייתה המאוחרת מביניהם, והתרחשה לפני כ-19 אלף שנים, לאחר שחי באיראן במהלך עידן הקרח האחרון.[48] עץ פילוגנטי של הסוג נחליאלי, לפי האריס ואחרים (2018), כולל מינים המוכרים על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי:[19]
מאובניםידועים מספר מאובנים של נחליאלי לבן מתקופת הרביעון:[49]
הנחליאלי הלבן והאדםהנחליאלי חי לעיתים קרובות בקרבת האדם. לא נדיר לראות אותו מנקר פירורים מדלתות או הולך על גגות בחיפוש אחר חרקים, או מתאסף בקבוצות בלילות החורף הקרים על יד בתי מגורים בכדי להתחמם.[26] כרוב אוכלי החרקים, הנחליאלי ניזון מחרקים מזיקים ובכך מועיל למטעים ולחקלאות.[54] במספר ערים, בהן דבלין, להקות גדולות מתאספות בחורף כדי ללון. הנחליאלים ניצודים לעיתים כספורט ולעיתים קרובות לאחר מכן מוכנסים לאוספים. הם גם נשמרים כחיות מחמד ונאכלים כמזון.[1] הנחליאלי הלבן נבחר לציפור השנה של רוסיה על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי (רו') בשנת 2011.[55] הנחליאלי הלבן בתרבות
הנחליאלי הלבן ידוע בישראל כמבשר על בוא הסתיו והחורף,[58][5] ותפקיד הנחליאלי כמבשר החורף מוזכר במספר שירים ישראליים. כך, לדוגמה, בשיר "נחליאלי" מאת סמדר שיר ומשה דץ הוא מוזכר כסימן לתחילת הגשמים.[59] שיר נוסף, בו נזכר הנחליאלי כמבשר הסתיו, הוא "נחליאלי", שנכתב על ידי אהוד מנור והולחן על ידי מתי כספי.[60] משמאל מובא השיר "נחליאלי קטן". לא ידוע מקור השיר, אם כי ייתכן והוא מבוסס על העפרוני (Lerchengesang),[61] שמחבר המילים שלו לא ידוע, והוא שיר למקהלה מעורבת אופוס 48 מס' 4 מאת פליקס מנדלסון.[62] הנחליאלי הלבן הוא הציפור הלאומית בלטביה;[63] בוועידה ה-12 של המועצה הבינלאומית לשימור הציפורים[ה] שנערכה בטוקיו שביפן ב-1960, נקראו מדינות העולם לבחור ציפור לאומית משלהן, לשם חיזוק ערכי הגנה על הטבע וההגנה על הציפורים במדינותיהם. לקריאה זו נענו בעיקר מדינות מאירופה. לטביה, שהייתה אז עדיין רפובליקה סובייטית, בחרה בנחליאלי הלבן כציפור הלאומית שלה ב-1965. לאחר שלטביה הכריזה על עצמאותה מברית המועצות ב-1991, הפך הנחליאלי לציפור הלאומית של לטביה החופשית. בין הנימוקים לבחירתו כציפור הלאומית הלטבית נמנו עובדת היותו מוזכר בלמעלה מ-230 שירי עם לטביים.[65] דוגמה לשיר לטבי על הנחליאלי הוא "Cielaviņa (לט')" שנכתב על ידי לאונס בריידיס (לט') והולחן על ידי ריימונד פאולס, וזכה במקום הראשון ב-Mikrofona aptauja (אנ') בשנת 1982.[66] בשל היותו ציפור לאומית, הוא מופיע על סמלה של החברה הלטבית לאורניתולוגיה.[67] העוגה הלטבית Cielaviņa קרויה על שם הנחליאלי; שמה הוא המילה בלטבית לנחליאלי עם סיומת הקטנה.[68] עוגת שוקולד ואגוזים זו נאפית על ידי חברת "Staburadze" מאז 1984, אז נקראה החברה "17. jūnijs" (תרגום מילולי: 17 ביוני). שם העוגה רשום כסימן מסחרי של חברה זו.[69][70] בשנת 1964 יצא לאקרנים הסרט הסובייטי "צבא הנחליאלי (אנ')".[71] הנחליאלי הלבן נמצא במרכז מיתוס הבריאה של האיינו: תחילה הייתה תערבות של בוץ ומים ללא חיים. ואז האל הבורא, שחי בגן העדן שבשמיים, שלח נחליאלי כדי ליצור את היבשה. הציפור הקטנה פרפרה על פני המים, התיזה מים הצידה, ויצר מספר חלקי אדמה, הם האיים עליהם בני האיינו חיו.[72] במיתולוגיה של האיינו, הנחליאלי תפקד כמקביל של ארוס, וידוע גם בכינוי "ציפור התשוקה". הוא נודע גם כמביא מזל טוב.[73] באירלנד, הנחליאלי נודע כסימן למזל רע בשל תנועות הזנב התכופות שלו, ונחשב למשרת השטן, כאשר הוא הואשם כנושא את דם השטן על זנבו. האירים האמינו כי כדי ללכוד את הנחליאלי יש לשפוך מלח על זנבו.[74] הנחליאלי נזכר בפתגם הפולני ”Każda pliszka swój ogonek chwali”, מילולית: "כל נחליאלי משבח את זנבו", שמשמעותו היא כי אנשים נוטים להתפאר ולקחת קרדיט לעצמם, לעיתים קרובות ללא בסיס.[75] גלריהלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שולייםביאורים והסברים
מקורות
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
_wagtail_(Motacilla_alba_yarrellii).JPG)
_at_Hodal-_I_IMG_9164.jpg)
_at_Kolkata_I1_IMG_5597.jpg)
_near_Hodal_I_IMG_9645.jpg)
_at_Kolkata_I_IMG_9947.jpg)
_at_Kolkata_I_IMG_7984.jpg)
