|
שיר השירים
מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים (בראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שבחלק הכתובים בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל התפרשו שירים אלה באופן אלגורי, על פי האלגוריה בנביאי הכתב[1], כמשל ליחסי עם ישראל ואלוהיו. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית בפרט והאמנות העברית בכלל כמו גם על הספרות העולמית בפרט והאמנות העולמית בכלל. מבנה הספרשיר השירים הוא ספר קצר ובו שבעה-עשר שירים וכמה פסוקים העומדים בפני עצמם (למשל, שני הפסוקים האחרונים). עם זאת, השירים כתובים כולם כמקשה אחת ואינם מובחנים בטקסט. מכאן, יש המפרשים את שם הספר כ"שיר המורכב משירים". אף-על-פי-כן, אפשר להבחין בין השירים על-פי הנושא או העלילה המיוחדת לכל אחד מהם, או לפי זהות הדובר והנמען. בכמה מקומות החלוקה אינה חופפת לחלוטין את תוכן השירים, כדוגמת השיר העשירי, המפוצל בין פרקים ה'-ו'. מחבר שיר השיריםהמסורת רואה במגילה יצירה שחיבר שלמה המלך[2], ואשר עוסקת ביחסים בין ה' לעם ישראל, אף שהשם המפורש אינו מוזכר בה. בביקורת המקרא מקבלים את הטענה שהספר מבקש לייחס עצמו לשלמה, בין היתר בהתבסס על פסוקים מפורשים ותיאורים מרומזים, כדוגמת ”שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה” (שיר השירים, א', א') ו-”וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף” (מלכים א', ה', י"ב). כמו כן, שלמה תואם את המתואר במגילה זו בעושרו הרב: גם במגילה מתוארים תכשיטים רבים, כסף וזהב, בית עשוי מארזים ומברושים ועוד. עם זאת, חוקרי המקרא נחרצים בקביעתם שלא ייתכן שהספר אכן נכתב על-ידי שלמה, ויש אף כאלה הגורסים כי הפסוק "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף" (ספר שיר השירים, פרק ח', פסוק י"א), מהווה ביקורת מרומזת כנגד שלמה המלך. על-פי פירוש זה, הצירוף "בעל המון" איננו שם של מקום, אלא משחק מילים המתאר את שלמה כמי שהרבה לו נשים. הפסוק מבקש לבוז לשלמה, שמרוב שהרבה לו נשים - נדרש לנוטרים שישגיחו על נשיו, ואף יקיימו עימן יחסי מין. זאת, על בסיס העובדה שהמונח "נוטרים" איננו מבטא רק "שומרים", אלא גם אלה שמעבדים את הכרם (כמו בשיר השירים א', פרק ו', "כרמי שלי לא נטרתי").[3] בהמשך השיר, אומר הדובר "כרמי שלי לפני", ומבקש להציג את עצמו כמי שמסתפק באישה אחת - ומסתייג מריבוי הנשים של שלמה. שיר נוסף, המופיע בפרק ג' פסוקים ז-י, מלגלג מחבר השיר על שלמה שבתקופת מלכותו שרר השלום, לעומת אביו שהיה גיבור חיל: "ז הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. ח כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. י עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. יא צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ." (שיר השירים, פרק ג', פסוקים ז-י) השיר מתאר במקום את שלמה את יחידת האבטחה, ומי שחרבו על ירכו אינו שלמה - אלא שומריו. מיטתו מרהיבה יתר על המידה ואין בה אינטימיות, והוא מוקנט על-בסיס הדומיננטיות של אימו.[3] המסורת[4] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכתם של שלושה ספרים שנכתבו על ידי שלמה: שיר השירים, משלי וקהלת. בספר משלי (פרק כ"ה) נכתב במפורש שהוא נערך על ידי חזקיה וסיעתו: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה". כאמור, גם רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאות שנים לאחר תקופת שלמה. כראיה להיות הספר מאוחר הם מסתמכים – בין השאר – על כך שבשירים אחדים מדובר על שלמה בגוף שלישי, ובחלקם נמתחת עליו ביקורת והוא אף מושם ללעג. דעת רבי יונתן המובאת בשיר השירים רבה[5] היא לייחס את כתיבת שלש המגילות לתקופות שונות בחייו של שלמה:
חז"ל, וכן כל פרשני המקרא המסורתיים, עמדו על כך ששיר השירים מחולק לקטעים, ומדבר בגופים שונים ובעל רבדים של משמעות. הגדיל לעשות הנצי"ב בפירושו, וכתב במפורש ששלמה המלך ערך את שיר השירים גם משירים שעברו במסורת, בדומה לספר תהילים. החוקרים המודרניים סבורים כי אין מדובר ביצירה אחת אחידה, אלא באנתולוגיה של שירי אהבה קצרים שאין קשר ביניהם. אמנם יש בין שירי הספר אחידות סגנונית ורעיונית רבה, אך עם שירים אלו נמנים שירי אהבה של נוף כפרי, שירי רועים, שירי כורמים, שירי אהבה של נוף עירוני ושירי חתונה. יש במגילה שירי אביב ופריחה, שירים שהם מונולוג של בחור או בחורה, שירים שיש בהם דיאלוג בין בחור לבחורה ושירים המכילים דיאלוג בין נערה לאחיה (אח מפורש כמאהב גם כן). לדברי החוקרים, מגוון כזה של שירים חובר על ידי יוצרים שונים, והושר בזמנים שונים ובנסיבות שונות. מן ההיבט הלשוני, מציינים החוקרים את הימצאותם של קווי לשון האופייניים לעברית של ימי בית שני במגילה. עם זאת, ביטויים ייחודיים מהמגילה שלא נמצאו ברוב ספרי המקרא מבית ראשון, נמצאו בחרסי שומרון, אשר מתוארכים לאמצע בית ראשון. עקב כך יש הסוברים כי המגילה כתובה במשלב לשוני עממי מדובר של בית ראשון, לעומת המשלב הספרותי הגבוה של בית ראשון, שבו כתובים רוב ספרי המקרא. אך החוקרים המאחרים מצביעים על המילה השאולה מפרסית "פרדס" כראיה לאיחורה של המגילה, שכן הפרסים השתלטו והשפיעו על ארץ ישראל רק במחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס, כ-450 שנה לאחר זמנו של שלמה. המקדימים את זמן חיבורה של המגילה סבורים שאין בכך כדי להפריך את טענתם, שכן המילה הפרסית, הייתה עשויה להתגלגל לאזור בדרכי המסחר, גם בהיעדר מגע ישיר עם הפרסים. ביוונית עתיקה, משמעות המילה "פוריון" (Phoreion) היא מיטה המשמשת לנשיאת אנשים. חוקרים רבים סבורים שהמילה אפיריון המופיעה בשיר השירים ("אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן", שיר השירים, ג', ט') מקורה במילה היוונית. דעה זו מאחרת את זמן כתיבת המקטע הסיפורי בפסוק זה לתקופה ההלניסטית. ישנם חוקרים הדוחים השערה זו, המעוררת קשיים. טור-סיני מעלה את ההשערה שמקור המילה אפריון הוא ממילה באכדית שמשמעותה סכת קני סוף[6]. הכללת שיר השירים בתנ"ךהחכמים הפרושים החליטו כי הספרים המצויים בימינו בתנ"ך נכתבו ברוח הקודש, ועל כן הם מכונים "כתבי הקודש". עם זאת, על פי המשנה והתלמוד, על ספר קהלת נחלקו חכמי הפרושים האם נכתב ברוח הקודש או נאמר מחכמתו הטבעית של הכותב אותו[7], ולבסוף פסקו כי נכתב ברוח הקודש. המשנה מציינת כי גם על שיר השירים התנהל ויכוח זה, דבר שנגע באופן מעשי בשאלה האם חלה עליו טומאת כתבי הקודש. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן[8]. לבסוף נפסק כי המגילה נכתבה ברוח הקודש. אולם, רבי עקיבא טען שמעולם לא הייתה שנויה במחלוקת ואמר עליה: ”חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים. שאין כל העולם כולו כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים” (משנה, מסכת ידיים ג' ה). אמירה זו יוצאת כנגד הדעות שהעדיפו לא להכליל את המגילה בין ספרי הקודש. ייתכן כי דבריו של רבי עקיבא הם הד למסורת שהתקיימה כבר בין הנביאים בימי בית המקדש הראשון, אשר ראו בשירים הללו אלגוריה. מסורת פרשנית זו חוזרת על עצמה במקומות רבים כבר במקרא עצמו במספר אופנים, על ידי המשל החוזר רבות הממשיל את ישראל והאל לאיש ואשה נשואים, דבר החוזר על עצמו בישעיהו, ירמיהו, יחזקאל והושע. בנוסף ישנו שימוש שעושים נביאים כמו הושע וישעיהו בפסוקים מתוך שיר השירים. לפיכך, אפשר לפרש כי כשכותב ישעיהו ”כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן” (ישעיהו, ה', א'), הוא רומז לדברי המשורר ”כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן” (שיר השירים, ח', י"א), תוך כדי משחק בשמו השני של שלמה – ידידיה. באותו אופן, כשכותב הושע ”וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא” (הושע, ב', ט') יש בכך משום רמיזה לכתוב בשיר השירים: ”עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו” (שיר השירים, ג', א').[דרוש מקור] מועד קריאת המגילה במסורת היהודיתבקהילות אשכנז נקראת מגילת שיר השירים בבתי הכנסת בשבת החלה במהלך שבעת ימי הפסח, בהתאם למנהג הכללי במסורת האשכנזית לקרוא בכל אחת משלוש הרגלים מגילה המתאימה לאווירת החג. חג הפסח הוא החג שבו החל הקשר בין ה' לעם ישראל ביציאת מצרים, כמו הקשר של הדוד והרעיה אליו הומשל קשר זה. מאותו טעם נהוג בקהילות אחרות לקרוא את מגילת שיר השירים בשביעי של פסח, או בתום ליל הסדר או בתפילת ערבית של השבתות של ספירת העומר. כמו כן, בחלק מקהילות ישראל (בעיקר בקהילות בני עדות המזרח, וספרדים) נהוג לקרוא מגילה זו בכל יום שישי, קודם קבלת שבת, זאת בשל תפיסת חכמי הקבלה כי יום השבת בכללו, וליל שבת בפרט, הוא זמן של קירוב וייחוד מיוחדים בין ישראל לקב"ה[9]. במקרים בהם אדם אינו מספיק לומר את כל שיר השירים מסיבות שונות חובר גם נוסח מקוצר המוצג להלן:
הקבלה לשירה המסופוטמיתעם חשיפת ממצאים מהמיתולוגיה המסופוטמית ומיתולוגיות נוספות, התגלו שירי אהבה קדומים בין אלים שונים הכתובים על לוחות טין, שנמצאה זהות לשונית וסגנונית בינם לבין שיר השירים. אחת השירות הבולטות בדמיונן לשיר השירים היא שירת החיזור בין דומוזי לאיננה[10], שעל פי השערת החוקרים הושרה בעת נישואי הקודש שבין כוהניהם[11]. יש העומדים על ההבדלים בין שיר השירים לשירים אלו, שבעוד שהם מייחסים יצרים אנושיים לאלים, ובאופן בוטה, שיר השירים מייחס את המשיכה בין המינים לבני אדם, ומשליך את הדברים באופן אלגורי לקשר שבין האלוהים לעם ישראל עימו כרת ברית נאמנות במעמד הר סיני, אשר היא כברית נישואים בין דוד לרעיה[12]. הקבלה לשירי אהבה במצרים העתיקהשירי האהבה במקרא ובמצרים העתיקה חולקים מוטיבים ספציפיים משותפים, הייחודיים לשתי התרבויות בלבד, ומעידים על השפעה שייתכן שהייתה ביניהם. דוגמה למוטיבים כאלה היא השימוש בצמח דודא רפואי בשירת האהבה של שתי התרבויות. לעומת זאת, צמח הדודאים לא מופיע בשירה המסופוטמית. הצמח נפוץ גם בשירה המצרית וגם באמנות המצרית. הוא מופיע בסצנה בה המלך תותענח'אמון יושב על כס המלכות ומחזיק בידו את פרי הדודאים כשלצידו יושבת רעייתו. פרי הדודאים מוזכר בתנ"ך לראשונה בהקשר לסיפורי יעקב ונשותיו (בראשית, ל', י"ד–י"ח). בשיר השירים הוא מופיע כאשר הנערה מזמינה את אהובה לצאת עמה אל השדה, שם "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" (שיר השירים, ז', י"ד). מוטיב נוסף הוא הדימוי של האהובה בשיר השירים לסוסה אצילה ברכבי פרעה: "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי", דימוי שמופיע גם בשירת האהבה המצרית[13]. תרומת שיר השירים לשפה ולתרבות העברית
מגילת שיר השירים תרמה מילים ומטבעות לשון רבים לשפה העברית:
פסוקים וחלקי פסוקים רבים הולחנו, לדוגמה:
בשנת 1940 כתב המלחין מרק לברי אורטוריה בשם "שיר השירים". קובץ סיפורי האהבים של ש"י עגנון - על כפות המנעול נקרא על שם ביטוי משיר השירים. בספר הכנסת כלה משתמש עגנון באופן הומוריסטי בביטוי "משכני אחריך, נרוצה" (א', ד'). גיבור הסיפור, ר' יודיל חסיד, נודד בין העיירות בעגלה הרתומה לשני סוסים זקנים, המכונים באירוניה: משכני ו-נרוצה. נתן אלתרמן בשירו פגישה לאין קץ יצר מספר הקבלות לשיר השירים. "שיר מספר שמונה"[14] ששר אריק איינשטיין בהברה תימנית (מילים: יענקל'ה רוטבליט) מכיל מגוון ביטויי אהבה מהספר. גם השיר "הנך יפה"[15] של עידן רייכל מושפע סגנונית משיר השירים, ומשובץ ביטויים ממנו. כמו כן, בשירו "מדרש יונתי"[16] משלב מאיר אריאל ביטויים משיר השירים, כגון "יונתי בחגווי הסלע" והמשפטים "הראיני את מראייך... השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה." מאיר אריאל גם הלחין קטע שלם משיר השירים בשם "שיר גנוב[17]": "שובי, שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך....דובב שפתי ישנים "(פרק ז' פס' א' - י'). בשירו "אבא"[18] אביתר בנאי משלב גם הוא פסוקים משיר השירים. השיר "עת דודים"[19] המוכר ביותר בביצועו של זוהר ארגוב משלב פסוקים רבים מתוך שיר השירים. במהלך הקריירה הבינלאומית שלה ביצעה עפרה חזה את "עזה כמוות אהבה"[20], ללחן שכתב לה אמרגנה בצלאל אלוני, בגרסת א-קפלה, תחת השם "Love Song". שירים ידועים נוספים שמשובצים בהם ביטויים ומשפטים משיר השירים: "אילת אהבים" בביצוע יהורם גאון, "שלום לבן-דודי" בביצוע ג'ו עמר, "הדודאים" בביצוע להקת סקסטה (להקה), "שחורה ונאוה" בביצוע שימי תבורי, "אדם ונחש" של אתניקס ו"ערב של שושנים" בביצוע הדודאים. גיבורת ספרו של דויד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה" מספרת כי נתנה לבנה את השם "עופר" בהשראת הפסוק "דומה דודי לעופר האיילים" בשיר השירים. הזמר שולי רנד משלב את מוטיבים רבים מהמגילה בתקליט נקודה טובה: בשיר מוחין דקטנות - "משכני, אחריך וארוץ". בשיר מתוך שינה - "שמאלך תחת לראשי וימינך תחבקני"[21]. בשיר סגולה - "הרבה מלכים לטשו בה עין"[22] האלבום "שרים שיר השירים" שיצא ב-2014 מורכב משמונת פרקיו של הספר, אשר כל אחד מהם הולחן ובוצע על ידי אמן אחר כשיר בפני עצמו. בין האמנים שהשתתפו בפרויקט נמצאים שולי רנד, עמיר בניון, דוד ד'אור, אמיר דדון וארז לב ארי. גם שם טוב לוי יצר עיבוד מוזיקלי לטקסט במסגרת מופע שהעלה בפסטיבל העוד 2022. שמות היישובים אבי הנחל, חבצלת השרון ושושנת העמקים מקורם בשיר השירים (ב', א'). הרחוב הראשי ביישוב אלקנה נקרא שיר השירים, והרחובות המשניים ביישוב נקראים בשמות הלקוחים מצירופי מילים שנמצאים במגילה. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
טקסטים:
קישורים נוספים:
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
