he פרשת בראשית

פסוקים	בראשית, א', א' – ו', ח'
מספר פסוקים	146
מספר תיבות	1,931
תוכן	בריאת העולם, עץ הדעת, קין והבל, הולדת נח
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
פרייה ורבייה
	הפטרה
ספרדים, חב"ד וקהילת פרנקפורט	ישעיהו, מ"ב, ה'–כ"א
אשכנזים	ישעיהו, מ"ב, ה' – מ"ג, י'
תימנים	ישעיהו, מ"ב, א'–ט"ז
איטלקים	ישעיהו, מ"ב, א'–כ"א

פרשת בְּרֵאשִׁית היא פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. היא מתחילה בתחילת הספר^[1] ומסתיימת, לפי החלוקה לפרקים, בפרק ו', פסוק ח'.

בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם, ואחריה קורות בני האדם עד המבול, שבו מחה אלוהים את בריאתו מעל פני האדמה. פרשת בראשית והפרשה שאחריה, פרשת נח, הן שתי הפרשות היחידות בתורה, העוסקות בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת תיאורי חיי שלושת האבות שמהם יצא עם ישראל.

את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי חג שמחת תורה. העלייה הראשונה בפרשה נקראת גם בשמחת תורה, מייד עם השלמת סבב הקריאה בתורה. העולה לקריאה זו בשמחת תורה מכונה "חתן בראשית".

תוכן הפרשה

בריאת העולם

ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

ספר בראשית נפתח בתיאור מפורט של בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים:

בתחילת היום הראשון, הייתה הארץ ריקה ושוממה, תוהו ובוהו, וחושך שרר על פני תהום, ורוח אלוקים ריחפה על פני המים. אלוהים ברא את האור, והבדיל בינו לבין החושך.
ביום השני נוצר הרקיע, המבדיל בין המים העליונים למים שעל הארץ.
ביום השלישי ריכז אלוהים בתוך הימים את המים שהציפו את הארץ, והיבשה התגלתה. באותו יום הוא ברא גם את הצמחים.
ביום הרביעי תלה אלוהים את השמש, את הירח ואת הכוכבים ברקיע, וקבע שהשמש תאיר ביום והירח בלילה. על פי חלק מהמפרשים, המאורות נבראו כבר ביום הראשון, אלא שנראו בשמים רק החל מיום זה (רמב"ן בראשית א', יד'-טו'. בבלי חגיגה יב' א'. רש"י בראשית א', יד'. אור החיים בראשית א', יד').
ביום החמישי ברא אלהים את יצורי המים ועופות השמים, וברך אותם שיתרבו ויתמלאו את העולם.
ביום השישי ברא אלהים היצורים החיים ביבשה. בסוף מעשה הבריאה ברא אלוהים את האדם.
היום השביעי: בסוף היום השישי נסתיימה מלאכת הבריאה, והגיע היום השביעי שבו שבת אלוהים מכל המלאכה. הוא ברך את היום הזה וקבע שיהיה יום קדוש.

לאחר תיאור ששת ימי הבריאה, שב המקרא ומתמקד בבריאת האדם. בסיפור זה מתואר גן עדן וסביבתו, נהרותיו וצמחיו, כמקום שניתן לאדם "לעבדה ולשמרה". מסופר שה' הניח את האדם בגן עדן וציווה אותו לאכול מכל פירות הגן חוץ מפרי עץ הדעת. לאחר מכן ה' החליט ש"לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו", יצר את החיות מן האדמה והביא אותן לפני האדם לקרוא להן בשמות. האדם קרא לכל החיות בשמות, אך לא מצא לעצמו עזר כנגדו. לבסוף ה' הפיל תרדמה על האדם, לקח ממנו צלע אחת מגופו וממנה יצר את נקבת האדם.

חטא עץ הדעת

כהמשך ישיר לסיפור בריאת האישה, מסופר כיצד שכנע הנחש הקדמוני את חווה כי אלוהים אסר על אכילת פרי עץ הדעת כדי למנוע מהאדם דעת, ולא מכיוון שרצה להגן עליו. חווה החליטה לאכול מהפרי ולהביא ממנו לאדם, שאכל ממנו גם כן. בעקבות אכילת הפרי, אדם וחווה נעשו לפתע מודעים להיותם ערומים ומיהרו להתכסות. כעונש אלוהים קילל את הנחש בקיצוץ רגליו וזחילה על גרונו, את חווה בכאב הלידה ותלותה בבעלה, ואת אדם בעבודת האדמה כדי להצמיח מזון. לבסוף, אדם וחווה גורשו לנצח מגן העדן.

קין והבל

ערכים מורחבים – קין והבל, אות קין

אדם וחוה הולידו שני בנים, קין והבל. הבל היה רועה צאן וקין היה עובד אדמה. שני האחים הביאו מנחה לאלוהים, קין מפירות האדמה והבל מבכורות צאנו, אך אלוהים שעה למנחתו של הבל בלבד. בעקבות זאת, קין רצח את אחיו ונענש בגלות נצחית. להגנתו, אלוהים העניק לו "אות" שטיבו אינו מפורש, כדי שלא ייפגע על ידי אויבים שינצלו את חולשתו. לאחר מכן מסופר על השושלת שיצאה מקין, עד למך ובניו.

הולדת שת

לאחר מותו של הבל, לאדם ולחווה נולד בן שלישי בשם שת, ממנו נולדה השושלת שהביאה אל נח.

עשרת הדורות

תולדות עשרת הדורות שמאדם עד נח. הפרשה מסתיימת בתיאור השחיתות המוסרית שעלתה בעולם, ועל התקווה שהביאה הולדתו של נח, שכן נח "מצא חן בעיני ה'".

מעשה בני האלוהים

ערך מורחב – מעשה בני האלוהים

בסוף הפרשה מתואר חטא בני האלוהים שהוביל להחלטת ה' להחריב את העולם. קיימות שתי גישות עיקריות מהי זהותם של בני האלוהים ומה היה חטאם: רבים מפרשים שבני האלוהים הם בני הדיינים ובעלי הכח שניצלו את מעמדם כדי לחמוס ולגזול נשים יפות מתחת בעליהן כדי לשאתן לנשים. גישה נוספת מבארת שבני האלוהים הם מלאכים או כוחות רוחניים אחרים שהתגשמו ונשאו בנות אדם ומהם נולדו הנפילים שהיו בעלי כוחות על-אנושיים, מה שהביא רבים לסגוד להם ולהאלילם.

מצוות בפרשה^[2]

בפרשה ישנה מצווה אחת:


המצוות	מקור	המצווה נוהגת בזמן הזה	המחויבים
מצוות פריה ורבייה	וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ^[3].	כן	גברים

תאריכי הקריאה

את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי סוכות ושמחת תורה. שבת זו יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:

שנת השא ושנת הכז, שנת השג ושנת החא – כ"ד בתשרי
שנת גכה ושנת גכז – כ"ו בתשרי
שנת בשה ושנת בחג, שנת בשז ושנת בחה – כ"ז בתשרי
שנת זשג ושנת זחא, שנת זשה ושנת זחג – כ"ט בתשרי

הפטרה

מפטירים בספר ישעיהו, פרק מ"ב, ראשון של שירי עבד ה' המצויים בספר זה. התימנים והאיטלקים מתחילים בפסוק א', והספרדים והאשכנזים מתחילים בפסוק ה'. התימנים מסיימים בפסוק ט"ז, הספרדים והאיטלקים וכן קהילות פרנקפורט דמיין ופוזנא בפסוק כ"א, והאשכנזים (חוץ מהנ"ל) בפרק מ"ג, פסוק י'. ההפטרה עוסקת בהנהגתו של ה' ופותחת בבריאת העולם והיצורים החיים בו:

כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

— ספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוקים ה'–ז'

בנוסח רומניא הפטירו ספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק ט"ז – עד פרק ס"ו, פסוק י"א.

בשנים שבהן היום הראשון של ראש השנה חל בשבת (כ-28.6% מהשנים), נוהגים לקרוא עם פרשת בראשית את הפטרת "מחר חודש", מכיוון שראש חודש חשוון יוצא ביום ראשון ושני, למחרת שבת פרשת בראשית.