אישה

אִשָּׁה היא אדם בוגר מהזוויג נקבה. לנקבה סימנים ביולוגיים המבדילים אותה מהזכר של המין האנושי. נקבה במין אדם מהלידה ועד גיל שלוש נקראת תינוקת, עד גיל ההתבגרות היא נקראת ילדה, בגיל ההתבגרות היא נקראת נערה. אישה צעירה נקראת גם עלמה או בחורה. האפיון הכללי שניתן בחברה לתכונות המזוהות עם נשים נקרא "נשיוּת".

במונחים ביולוגיים, איברי המין הנקביים משתתפים בתהליך הרבייה, בעוד מאפיינים מיניים משניים (השדיים) מעורבים בהזנת ילדים. השחלות, בנוסף לתפקידן הסדיר – לייצר הורמונים, מייצרות תאי רבייה נקביים המכונים ביציות, שכאשר הן מופרות על ידי תאי רבייה זכריים (תאי זרע), יוצרים פרטים גנטיים חדשים. הרחם הוא איבר המורכב מרקמה המגנה על העובר המתפתח ומזינה אותו, ומשריר, כדי להוציא את העובר במהלך הלידה. נעשה שימוש בנרתיק בהזדווגות ובלידה. תפקיד השדיים לייצר חלב, הפרשה נוזלית מזינה שמהווה את המאפיין המבחין ביותר של יונקים, יחד עם לידת תינוקות.

בתחילת ההתפתחות העוברית ברחם, עוברים משני המינים מוגדרים כחסרי מין. עובר בדרך כלל מתפתח לזכר אם הוא נחשף לכמות משמעותית של טסטוסטרון (לרוב בגלל כרומוזום Y שהעובר קיבל מהאב). אחרת, העובר בדרך כלל מתפתח לנקבה, לרוב כאשר הוא מקבל כרומוזום X מהאב, אך גם במקרים שהאב אינו תורם כרומוזום X או Y כלל. במהלך גיל ההתבגרות, אסטרוגן גורם להופעת מאפיינים מיניים בוגרים של אישה.

חוסר איזון ברמות ההורמונליות של האם וכימיקלים מסוימים (או סמים), עשויים לשנות את המאפיינים המיניים המשניים של העובר. רוב הנשים הן בעלות קריוטיפ 46,X, אך בסביבות אחת לאלף תהיה 47,XXX, ואחת ל-2,500 תהיה 45,X (ותלקה בתסמונת טרנר). זאת בניגוד לקריוטיפ הזכרי הטיפוסי – 46,XY. כך, הכרומוזומים X ו-Y ידועים בתור נקבה וזכר, בהתאמה.

החשבתו של אדם בתור נקבה לא תמיד קובעת את הגדרתו העצמית בנוגע למינו במשך חייו (ראו זהות מגדרית). לדוגמה, בני אדם אינטרסקסואלים, שהם בעלי תכונות גופניות או גנטיות מעורבות כביכול, עשויים לבסס את קביעת מינם על קריטריונים אחרים. בלידה, תינוקות עשויים להיות מסווגים למגדר מסוים על סמך איברי מינם. במקרים מסוימים, אף שלילד כרומוזומים XX, אם הוא נולד עם פין, הוא גדל בתור זכר. בנוסף, ישנן נשים טרנסג'נדריות וטרנסקסואליות, אשר נולדו כזכר, אך מגדירות עצמן נשים; ישנן הגדרות חברתיות, חוקתיות ואישיות שונות בנוגע לנושאים אלו.

אף על פי שמעט פחות נקבות נולדות מאשר זכרים (היחס הוא בערך 20:21), בגלל תוחלת חיים גבוהה יותר, ישנם רק 81 גברים בני 60 ומעלה על כל 100 נשים באותו גיל. תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר משל גברים בדרך כלל. זאת כתוצאה מגורמים רבים: גנטיקה (גנים רבים ומגוונים הנמצאים בכרומוזומי המין של נשים); נוכחות ההורמון הנקבי אסטרוגן, שמפחית את הסיכון למחלות לב אצל נשים לפני גיל המעבר; וההשפעה של רמות גבוהות של אנדרוגן אצל גברים. מתוך אוכלוסיית האנושות כולה, ישנם 101.3 גברים על כל 100 נשים (מתוך: האלמנך העולמי של 2001).

גופן של ילדות עובר שינויים הדרגתיים במהלך ההתבגרות המינית, במקביל, אך לא באופן זהה, לשינויים המתרחשים אצל בנים. ההתבגרות המינית היא תהליך של שינויים גופניים שבעזרתם גופו של ילד הופך לגוף של מבוגר, המסוגל לבצע רבייה מינית. התהליך מתחיל באותות הורמונליים מהמוח לשחלות. בתגובה לאותות אלו, איבר המין מפיק הורמונים המעוררים את הליבידו ואת הגדילה, התפקוד ושינוי הצורה של המוח, העצמות, השרירים, הדם, העור, השיער, השדיים ואיברי המין. גדילה פיזית – גובה ומשקל – מאיצה במחצית הראשונה של ההתבגרות ומסתיימת כאשר הילדה מתפתחת לגוף מבוגר. לפני גיל ההתבגרות, ההבדלים הפיזיים בין ילדים וילדות הם באיברי המין, הפין והנרתיק. תהליך ההתבגרות המינית מתרחש בדרך כלל בין גילאים 10 ל-16, אך גילאים אלו משתנים מילדה לילדה. אירוע עיקרי הנחשב למציין את התבגרותה המינית של נערה הוא הדימום הווסתי הראשון, שמופיע בממוצע בגילאים 12–13.

רוב הנערות חוות דימום וסתי ולאחר מכן מסוגלות להיכנס להיריון וללדת ילדים. אלו דורשים, באופן כללי, הפריה פנימית של ביציותיה של האישה עם תאי הזרע של גבר באמצעות יחסי מין, אך ישנה אפשרות של הפריה מלאכותית או השתלה כירורגית של עובר קיים. תחום המדע החוקר את מערכת הרבייה הנקבית ואיברי הרבייה נקרא גינקולוגיה.

בריאות נשים מתייחסת לתחומי בריאות הנוגעים באנטומיה של האישה. ישנן מחלות הפוגעות בעיקר בנשים, כמו זאבת. כמו כן, ישנן מחלות שמהן סובלות יותר נשים מגברים, לדוגמה, סרטן השד, ומחלות מסוימות שרק נשים חולות בהן. לדוגמה, סרטן צוואר הרחם או סרטן השחלה. נשים וגברים עשויים לחוות תסמינים שונים של מחלה דומה, וכמו כן להגיב באופן שונה לטיפול רפואי. תחום זה במחקר הרפואי שייך לרפואה המגדרית.

בריאותן של נשים נמצאת בטווח מודעות של אנשים וארגונים שונים, בהם ארגון הבריאות העולמי, אשר מציב את המגדר בתור גורם חברתי מכריע של הבריאות.^[1]

מוות בהיריון ובלידה מוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי בתור "מותה של אישה בזמן היריון או בתקופה של 42 יום לאחר סיום ההיריון, ללא קשר למשך או מקום ההיריון, מסיבות הקשורות להיריון או לטיפול בו, אך לא כתוצאה מתאונה או מסיבה מקרית". 99% ממקרי המוות בהיריון ובלידה מתרחשים במדינות מתפתחות. יותר מחצי מהם מתרחשים באפריקה שמדרום לסהרה, וכמעט שליש מהם מתרחשים בדרום אסיה. הסיבות העיקריות למוות מסוג זה הן דימום חמור (בעיקר דימום שלאחר הלידה), זיהומים (בדרך כלל לאחר הלידה), רעלת היריון, הפלה מסוכנת, וסיבוכים בלידה כתוצאה ממלריה ואיידס.^[2] רוב מדינות אירופה, אוסטרליה, יפן וסינגפור נחשבות בטוחות מאוד בנוגע ללידה, בעוד מדינות אפריקה שמדרום לסהרה נחשבות המסוכנות ביותר.^[3]

זכויות פוריות הן זכויות וחירויות חוקתיות העוסקות בפוריות ובבריאות. הפדרציה העולמית לגינקולוגיה ולמיילדות מציינת כי:

(...) זכויות האדם של הנשים כוללות את זכותן לשלוט ולהחליט באופן חופשי ואחראי על עניינים הקשורים למיניותן, ובפרט ענייני בריאות מינית ופוריות, חופש מכפייה, אפליה ואלימות. יחס שוויוני בין גברים לנשים בנושאים של יחסי מין ופוריות, לרַבות שמירה מלאה על שלמותו של אדם, דורש כבוד הדדי, הסכמה ואחריות משותפת על התנהגות מינית ועל תוצאותיה.^{[דרוש מקור]}

הפרות של זכויות פוריות כוללות היריון כפוי, עיקור כפוי והפלה כפויה.

עיקור כפוי היה נהוג במדינות מערביות רבות במחצית הראשונה של המאה ה-20. עיקור כפוי והפלה כפויה נהוגים גם היום במדינות כמו אוזבקיסטן וסין.^[4][5][6][7]

בהרבה מן התרבויות הפרהיסטוריות, לנשים היה תפקיד תרבותי מסוים. בחברות של ציידים-לקטים, נשים היו באופן כללי המלקטות צמחים למאכל, חיות קטנות ודגים, בעוד הגברים צדו את בשרן של חיות גדולות.

התפקידים המגדריים השתנו במידה רבה בהיסטוריה של העת האחרונה. במקור, החל מגיל קטן, השאיפות המקצועיות היו מוטות בכיוונים מסוימים, בהתאם למגדר.^[8] נהוג היה שנשים ממעמד הביניים יתעסקו בענייני משק הבית וגידול הילדים. נשים עניות יותר, בייחוד נשים ממעמד הפועלים, נטו יותר לחפש אפשרויות תעסוקה מחוץ לבית. רבות מהמשרות שנשים היו מסוגלות להשיג היו משרות הרבה פחות רווחיות מהמשרות שהיו זמינות לגברים.

שינויים בשוק העבודה לנשים גרמו לכך שאפשרויות התעסוקה שלהן התרחבו. נשים שלפני כן היו מורשות לעבוד רק עבודות "מלוכלכות", עם שעות עבודה ארוכות במפעלים, יכלו כעת להתקדם גם לעבודות "נקיות" יותר, מכובדות יותר, משרות משרדיות שדרשו יותר השכלה. חלקן של הנשים בכוח העבודה של ארצות הברית גדל מ-6% בשנת 1900 ל-23% בשנת 1923.

במהלך שנות ה-80 ניסו מוסדות להביא לשוויון הזדמנויות מגדרי במקום העבודה. עם זאת, הנשים בעלות המקצוע היו עדיין אחראיות על משק הבית ועל גידול הילדים, ציפייה חברתית שלא הופנתה כלפי גברים. עובדה זו מנעה את השוויון המגדרי, ולאישה למעשה היו "שתי משרות", ולכן האישה לא הייתה יכולה להשקיע את כל מרצה בקידום הקריירה. עד תחילת המאה ה-20, הקולג'ים לנשים בארצות הברית דרשו מנשות הסגל שלהם להישאר רווקות, בטענה שאישה לא יכולה לעבוד בשתי משרות מלאות בו-זמנית. על פי שיבינגר, "להיות מדענית ורעיה ואם זו מעמסה בחברה שמצפה מנשים יותר מגברים להעמיד את המשפחה לפני הקריירה" (עמוד 93).^[9]

תנועות שונות מגנות על שוויון הזדמנויות לשני המינים, ושוויון זכויות ללא הבדלי מגדר. באמצעות שינויים כלכליים ומאמציה של התנועה הפמיניסטית, בחברות רבות לנשים יש כעת גישה לקריירות מעבר לעקרת הבית המסורתית.

אף על פי שמספר גדול יותר של נשים רוכשות השכלה גבוהה, משכורותיהן לרוב נמוכות מאשר משכורותיהם של גברים. בשנת 2005 טענה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי בארצות הברית, נשים בגילאים 30 עד 44 בעלות תואר אקדמי מרוויחות 62% מהסכום שמרוויחים גברים בעלי הכשרה דומה. ^[10]

הצהרת האו"ם בנוגע לחיסול האלימות נגד נשים מגדירה "אלימות נגד נשים" כך:^[11]

כל פעולה של אלימות מבוססת-מגדר שתוצאותיה, או סביר שתוצאותיה תהיינה התעללות גופנית, מינית או פגיעה נפשית או סבל של נשים, לרבות איומים לבצע פעולה מסוג זה, כפייה או שלילה שרירותית של חירותן, בין אם הדבר מתרחש בציבור ובין אם בחיים הפרטיים.

— הצהרת האו"ם נגד אלימות נגד נשים, 2014

ההצהרה גם מגדירה שלושה סוגים של אלימות כלפי נשים: כזו שמתרחשת במשפחה, כזו שמתרחשת בתוך הקהילה, וכזו שמתבצעת או מתקבלת בסלחנות על ידי המדינה.

אלימות נגד נשים עודנה בעיה בהיקף עולמי, המונעת, בייחוד מחוץ למערב, על ידי הערכים של חברות פטריארכליות, מחסור בחקיקה מתאימה וחוסר אכיפה של חוקים קיימים. נורמות חברתיות הקיימות בחלקים רבים בעולם מעכבות את תהליך ההגנה על נשים מפני אלימות. לדוגמה, על פי סקרים של יוניסף, אחוז הנשים בגילאי 15–49 החושבות שבנסיבות מסוימות יש לבעליהן הצדקה להכותן, הוא 90% באפגניסטן ובירדן, 87% במאלי, 86% בגינאה ובמזרח טימור, 81% בלאוס ו-80% ברפובליקה המרכז-אפריקאית. סקר שנערך בשנת 2010 מצא כי אחוזי התמיכה בסקילה כעונש על בגידה מבין הנשאלים היה 82% במצרים ובפקיסטן, 70% בירדן, 56% בניגריה ו-42% באינדונזיה.

צורות ספציפיות של אלימות נגד נשים כוללות השחתת איבר המין הנשי, סחר בנשים, נישואים כפויים, אונס, הטרדה מינית, רצח על חילול כבוד המשפחה, ואלימות הקשורה בסכסוכי נדוניה. ממשלות יכולות להיות שותפות לאלימות כלפי נשים, לדוגמה על ידי מנהגים כגון סקילה (כעונש על בגידה).

מספר צורות של אלימות נגד נשים היו נפוצות במהלך ההיסטוריה, בעיקר ציד מכשפות^{[דרוש מקור]}, הקרבת אלמנות (כגון סאטי) וכריכת רגליים. האשמת נשים בכישוף היא מסורת ארוכת שנים, לדוגמה משפטי מכשפות בתחילת התקופה המודרנית (בין המאה ה-15 למאה ה-18) היו שכיחים באירופה ובמושבות האירופאיות שבצפון אמריקה. כיום, ישנם עוד אזורים בעולם (כמו חלקים מאפריקה שמדרום לסהרה, האזורים הכפריים של צפון הודו, ופפואה גינאה החדשה) שבהם אנשים מאמינים במכשפות, ונשים המואשמות בכישוף נחשפות לאלימות חמורה.^[12][13][14] ישנן מדינות בעלות חקיקה נגד העיסוק בכישוף. בערב הסעודית, כישוף נותר פשע עליו ניתן לדון אדם לעונש מוות, ובשנת 2011 המדינה ערפה את ראשה של אישה שהורשעה בכישוף.^[15][16]

ישנם גם מקרים שבהם סוגים מסוימים של אלימות נגד נשים הוגדרו כפשע רק במהלך העשורים האחרונים, כך שאינם אסורים בכל חלקי העולם ומדינות רבות ממשיכות להתיר פעולות אלו. זהו במיוחד המצב בנוגע לאונס בנישואים.^[17] בעולם המערבי, ישנה נטייה להגן על השוויון המגדרי במסגרת הנישואים, אך בחלקים רבים בעולם נשים עדיין מאבדות רבות מזכויותיהן כאשר הן מתחתנות^{[דרוש מקור]}.

אלימות נגד נשים גדלה באופן משמעותי בתקופות של מלחמה ובעימותים מזוינים, במהלך כיבוש או עימותים אתניים. דוגמאות עכשוויות לאלימות מינית במהלך מלחמה כוללות את האונס במהלך מלחמת השחרור של בנגלדש, האונס במלחמת בוסניה, האונס במהלך רצח העם ברואנדה, והאונס במהלך מלחמת קונגו השנייה. בקולומביה, העימות המזוין הביא גם כן להגברת מעשי האלימות המינית נגד נשים.^[18]

נשים בחלקים שונים של העולם מתלבשות באופן שונה, ובחירת לבושן מושפעת מהתרבות המקומית, מדוקטרינה דתית או מסורתית, מנורמות חברתיות, מחילופי אופנות ומגורמים נוספים.

גישה נפוצה בחברות שונות היא של צניעות הלבוש, במסגרתה מצופה מנשים להסתיר חלקים בגופן הנחשבים מושכים מינית בעבור גברים, חלקים אלה מוגדרים בצורה שונה בחברות שונות וכוללים את שדיהן, הטורסו והגפיים שלהן, או שיער ראשן ואפילו פניהן. ישנם מדינות בהן גישה זאת נאכפת בחוק, וחלה הגבלה על לבושן של נשים. חברה בולטת בקידום וכפיית הצניעות בימינו היא העולם האסלאמי. החג'אב, כיסוי הראש המוסלמי, שנוי במחלוקת במיוחד בעולם המערבי, ומקבל ביקורת הן מנקודת מבט פמיניסטית והן מנקודת מבט לאומנית. ישנן מדינות האוסרות על לבישת חג'אבים מסוימים, או מגבילות את לבישתם במקומות ציבוריים (דוגמה למדינה כזו היא צרפת). חוקים אלה שנויים גם הם במחלוקת.^[19]

שיעור הפריון הכולל – המספר הממוצע של ילדים הנולדים לאישה במשך חייה – משתנה באופן משמעותי בין אזורים שונים בעולם. בשנת 2013, שיעור הפריון הגבוה ביותר היה בניז'ר (7.03 ילדים לכל אישה) והנמוך ביותר היה בסינגפור (0.79 ילדים לאישה).^[21] שיעור הפריון של רוב מדינות אפריקה שמדרום לסהרה גבוה, דבר שיוצר בעיות עקב מחסור במשאבים ותורם לפיצוץ אוכלוסין, ואילו רוב מדינות המערב חוות כיום שיעור פוריות נמוך במיוחד, שעלול להוביל להזדקנות האוכלוסייה ולהצטמצמותה.

בעשורים האחרונים השתנה מבנה המשפחה בחלקים רבים בעולם. למשל במדינות המערב, צעירים החלו להעדיף את המגורים עם המשפחה הגרעינית בלבד, על פני מגורים משותפים יחד עם כל המשפחה המורחבת. תופעת הילודה מחוץ למסגרת הנישואין הפכה לשכיחה יותר, כלומר ילדים הנולדים לזוג שנישא בנישואי חוזה או הנולדים לנשים לא נשואות. בעוד לידות מחוץ לנישואין הן דבר נפוץ ומקובל במקומות מסוימים בעולם, במקומות אחרים הן מגונות בחריפות, ואמהות לא נשואות חוות נידוי, אלימות מצד בני משפחה ולעיתים אף רצח על חילול כבוד המשפחה.^[22][23] יחסי מין מחוץ לנישואים מוגדרים כפשע במדינות רבות (כגון ערב הסעודית, פקיסטן,^[24] אפגניסטן,^[25] איראן, כווית, האיים המלדיביים,^[26] מרוקו,^[27] עומאן,^[28] מאוריטניה,^[29] איחוד האמירויות הערביות,^[30][31] סודאן ותימן^[32]).

להלן מפורטים ההבדלים העיקריים בין האישה לגבר:

ההבדל הפיזיולוגי העיקרי בין האישה לאיש הוא המבנה הכרומוזומלי. מכך נגזרת התפתחות שונה. בלידה (ועוד קודם לה) באיברי המין: איברי המין והרבייה של האישה הם פות, נרתיק, רחם ושחלות, ואלה שונים מאיברי המין והרבייה של הגבר שהם פין ואשכים. מאוחר יותר, במהלך גיל ההתבגרות, מתחילים להופיע הבדלים נוספים:

• האגן של הנשים גדול במעט מהאגן של הגברים.
• הישבן של הנשים עגול יותר, ומכיל יותר רקמת שומן, מאשר אצל גברים.
• לנשים יש שדיים; שהם זוג איברים עשירים בבלוטות חלב.
• עור גוף פחות שעיר יחסית לגבר, בעיקר בפנים, בחזה ובבטן.
• משקל וגובה הגוף נמוכים יותר בממוצע מאלה של הגבר.
• השרירים של האישה חלשים יותר ב-30% בממוצע משל הגבר, ותצורתם דקה יותר.
• מיתרי הקול של האישה צרים יותר משל הגבר וכך מפיקים קול גבוה יותר.
• אחוז השומן אצל האישה גבוה יותר משל הגבר.

ההבדלים האנטומיים מופיעים כבר במהלך התפתחות העובר ברחם:

• אחד מגרעיני המדיאל פראופטיק שנמצא בהיפותלמוס ומכונה "הגרעין הדו-צורתי מינית" (Sexual Dimorphic Nucleus, SDN), קטן פי שניים עד שלושה אצל נשים מאשר אצל גברים, בשל העובדה שאין לתאי עצב של האישה קולטנים לטסטוסטרון, ההורמון הגברי.
• אלומות סיבי עצב "הצרור הקדמי" (Anterior commissure) וכפיס המוח (קורפוס קאלוסום), שמחברות ומקשרות בין שני חצאיו של המוח הגדול, גדולות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

• מבחינה הורמונלית, ההורמונים הנשיים העיקריים הם אסטרוגן ופרוגסטרון השונים מההורמון הגברי העיקרי שהוא הטסטוסטרון. הורמונים אלו אחראיים על רוב ההבדלים שבין גוף האישה לגוף הגבר ועל מחזוריות הווסת שלה. חוסר איזון בין שני ההורמונים הנשיים הללו עשוי לגרום למצבי רוח מתחלפים ולעצבנות, במיוחד בזמן שלפני הופעת הווסת.
• תהליכי המטבוליזם של האישה נמוכים יותר מאלו של הגבר, כנראה משום מסת השרירים הנמוכה יותר שלה.
• האישה נולדת עם בערך מיליון תאי מין נקביים שמכונים ביציות, מתוך הביציות רק כמה מאות מבשילות במהלך חייה, והיא לעולם לא מייצרת ביציות נוספות. הבשלת הביציות היא קבועה בדרך כלל – אחת בכל חודש החל מראשית גיל הפריון, בסביבות ראשית גיל העשרה.^[33] הביציות מפסיקות להבשיל בגיל 50 בערך. אצל הגבר לעומת זאת הזרעים, שהם תאי המין הזכריים, מיוצרים באופן קבוע ובכמויות גדולות החל מגיל ההתבגרות וזמינים למשך כל חייו. תפקיד תא הזרע הוא להפרות את הביצית, ועקב כך להתחיל בגוף האישה את היווצרותו של עובר, העובר גדל בגוף האישה במשך 9 חודשים עד שהוא נולד.
• תוחלת החיים של האישה גבוהה בדרך כלל משל הגבר. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של שנת 2000, תוחלת החיים לנשים עומדת על 84.5 שנים, כ-5.5% יותר מזו של הגברים, שעומדת על 81 שנים.
• בנוסף למחלות הקשורות לאיברי המין, מחלות אחרות שנחשבות לנשיות, ופוגעות בשכיחות גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים: הפרעות אכילה כמו אנורקסיה, פיברומיאלגיה, מיגרנה ואוסטאופורוזיס.

ערך מורחב – נשיות

הקטגוריות הדומיננטיות במגדר הן קטגוריות הגבריות והנשיות הנתפסות כהפוכות ומשלימות זו את זו, ומקושרות עם שני סוגי מאפיינים, בהתאמה. מאפיינים גבריים (כלומר, מאפיינים המיוחסים יותר לגברים מלנשים) כוללים החלטיות, כושר ניתוח טכני, דומיננטיות, תוקפנות, שאפתנות, כוחניות, ביטחון עצמי ותחרותיות. מאפיינים נשיים כוללים רגישות בין-אישית ויכולת אמפתית גבוהה, התבוננות הוליסטית על מערכת קשרים, עניין ברווחת הזולת, נכונות לסייע, נעימות, חמימות ועדינות. כמו כן כושר ניתוח ניואנסי, יכולות מילוליות, תקשורתיות, שפתיות, מוטוריות וקורדינאציות גבוהות. יכולת איפוק רגשית והתנהגותית. פרט לתכונות אישיות, מאפיינים מגדריים מתבטאים גם במראה החיצוני, בסגנון הלבוש, ועוד. קבוצות מאפיינים אלו הן היבטים של תפקידי מגדר.

מאפייני מגדר אינם נובעים בהכרח ישירות ובלעדית מהבדלים ביולוגיים בין שני המינים, אלא מבטאים את התפיסה התרבותית המתרגמת שוני ביולוגי לערכים הקובעים את המעמד החברתי של המינים בחברה. כך, התפיסה או הציפיות המגדריות מעצבות את תהליכי החיברות של נשים וגברים ומקבעת דפוסים היררכיים המקנים לרוב עליונות לגברים בחברה.

המאפיינים הביולוגיים הייחודיים של נשים מביאים לקיומם של שירותים הפונים לנשים בלבד: רפואת נשים, בתי יולדות וכדומה. גורמים חברתיים מביאים לשירותים נוספים הפונים לנשים (או בעיקר לנשים), כגון חנויות לבגדי נשים, תכשירי קוסמטיקה ושירותי קוסמטיקה ועוד. בתחומים שונים מתקיימת הפרדה מגדרית, המביאה למתן שירותים מיוחדים לנשים, במקביל לשירותים דומים לגברים. באמצעי התקשורת יש הפונים לנשים, כגון כתבי העת "לאשה" ו"את" ואתרי האינטרנט onlife ו"בננות".

• איש
• זוויג
• מגדר

• דזמונד מוריס, האישה העירומה – מחקר על גוף האישה, הוצאת מודן, 2007.
• נטלי אנג'ייר, האישה – גאוגרפיה אינטימית, הוצאת כנרת.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אישה
ערך מילוני בוויקימילון: בת אדם
ציטוטים בוויקיציטוט: אישה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אישה

• שריל סנדברג: מדוע יש מעט מדי נשים מנהיגות – הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
• Paula Johnson: His and hers … healthcare – הרצאה מאתר TED אודות הצורך להתייחס להבדלים הביולוגיים של נשים במסגרת שרותי הבריאות והרפואה
• נשים, דף שער בספרייה הלאומית