שנת זחא

שנת זחא היא אחת מארבעה עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג זחא היא שנה המתחילה בשבת (ז), היא חסרה (ח) ועל כן יש 29 ימים גם בחשוון וגם בכסלו, וחג הפסח חל ביום ראשון (א). שנה מסוג זחא היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 353 ימים שבהם 51 שבתות.

שנת זחא היא מהשנים הנדירות בלוח העברי^[1] והיא מתרחשת בערך ב-4.33% מהשנים^[2]. היא חלה כאשר מולד הלבנה הממוצע של חודש תשרי של שנה פשוטה חל בין יום חמישי 18 שעות (12:00 בשעון המקומי בירושלים, 11:39 בשעון חורף ישראל) ליום שישי 0 שעות ו-408 חלקים (חמישי בערב 18:22:40 בשעון המקומי בירושלים, 18:01:43 בשעון חורף ישראל) או עד יום שישי 9 שעות ו-204 חלקים (3:11:20 בשעון המקומי בירושלים, 2:50:23 בשעון חורף ישראל) כשהשנה שאחריה מעוברת^[3]. בין השנים ה'ת"ש–ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תש"י, ה'תשל"ז, ה'תשס"א, ה'תשפ"א, ה'תת"ח, ה'תתל"ה.

• בשנה מסוג זחא חל ראש חודש בשבת פעמיים, בנוסף לראש השנה שחל בשבת ולא נחשב כראש חודש. ראש חודש אדר חל בימים שישי ושבת וראש חודש אב חל בשבת. עם זאת, ברוב הקהילות לא מפטרים את ההפטרה המיוחדת של שבת ראש חודש כלל בשנה זו; בראש חודש אדר, מפטירים בשל שקלים בכל הקהילות, ובראש חודש אב, רוב הקהילות נוהגות להפטיר "שמעו" (של תלת דפורענותא).
• קידוש והבדלה בסדר "יקנה"ז" בלילה השני של ראש השנה ובליל הסדר. בחו"ל, עושים יקנה"ז גם בליל יום טוב שני של סוכות, ליל שמחת תורה, וליל אחרון של פסח, סך הכל חמש פעמים במשך השנה.
• אין שבת חול המועד כלל, לא בסוכות ולא בפסח.
• צום גדליה חל ביום שני, עשרה בטבת חל ביום שישי, תענית אסתר חלה ביום חמישי, תענית בכורות מוקדמת ליום חמישי, ושבעה עשר בתמוז ותשעה באב חלים שניהם ביום ראשון.
• חנוכה חל בימים שישי עד שישי, הדלקת נר ראשון ביום חמישי בערב.
• ט"ו בשבט חל ביום חמישי.
• פורים חל ביום שישי ובירושלים יש פורים משולש.
• ערב פסח חל ביום השבת, ולכן חלים בה דיני ערב פסח שחל בשבת.
• יום הזיכרון לשואה ולגבורה מוקדם ליום חמישי כ"ו ניסן
• ה' באייר חל ביום השבת, ולכן יום העצמאות מוקדם ליום חמישי ג' באייר ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מוקדם ליום רביעי ב' באייר.

• תענית שני בתרא חל בפסח שני, ונחלקו המנהגים אם לומר סליחות ולצום.^[4]
• ל"ג בעומר חל ביום שישי והמדורות מתקיימות ביום חמישי בלילה.
• שבועות חל ביום שני.

בשנת זחא 51 שבתות, ובשלוש מתוכן לא קוראים פרשה: שבת ראש השנה, שבת ראשון של סוכות ושבת של שביעי של פסח (ובחו"ל גם בשבת שמיני עצרת לא קוראים פרשה, אבל קוראים פרשת וזאת הברכה למחרת, בשמחת תורה). בשנת זחא לא קוראים כלל את פרשת וילך, מכיוון שהיא נקראת לפני ראש השנה בשנה הקודמת ואחרי ראש השנה בשנה הבאה.

על מנת להתאים את מספר הפרשות הנקראות בשבת (53, פרשת וילך לא נקראת) עם מספר השבתות שבהן קוראים פרשה (48), מחוברות הפרשות ויקהל ופקודי, תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים, בהר ובחוקותי ומטות ומסעי.

פרשות בהן לא קוראים את ההפטרה הרגילה:

• פרשת בראשית – קוראים את הפטרת מחר חודש
• פרשת וישב – השבת בתוך חנוכה קוראים את הפטרת חנוכה "רני ושמחי"
• פרשת משפטים – שבת ראש חודש אדר קוראים את הפטרת פרשת שקלים
• פרשת תרומה – קוראים הפטרה של שבת זכור
• פרשת תצוה – בירושלים קוראים את הפטרת פורים, בשאר המקומות קוראים את ההפטרה הרגילה. בשאר המקומות, זו הפעם היחידה שקוראים הפטרת תצוה בשנה פשוטה.
• פרשת כי תשא – קוראים את הפטרת פרשת פרה.
• פרשת ויקהל – פקודי – קוראים את הפטרת פרשת החודש.
• פרשת צו – בקהילות שנהוג לקרוא הפטרת שבת הגדול בערב פסח קוראים את הפטרת שבת הגדול
• פרשת מטות – מסעי – נחלקו הראשונים והקהילות אם הפטרת "שמעו" (ההפטרה השנייה של תלת דפורענותא) דוחה גם את הפטרת ראש חודש; בפראג הפטירו שמעו,^[5] וכן נוהגים היום ברוב הקהילות, ואילו בפוזנא הפטירו הפטרת שבת ר"ח.^[6]
• פרשת ראה – יש נוהגים לקרוא את הפטרת מחר חודש.

באופן די נדיר, שבת חנוכה היא פרשת וישב, ולכן בפרשת מקץ קוראים את הפטרת מקץ, דבר המתרחש רק ב-10% מהשנים.