הפרשה מפרטת מצוות ודינים רבים, בעיקר כאלו הקשורים לתחום המשפטי, אך גם מצוות רבות שבין אדם למקום. מצוות אלו הן המשך לעשרת הדיברות והמצוות שנזכרו בסוף הפרשה הקודמת, פרשת יתרו, שכולן יחד מהוות את ספר הברית שעליו נכרתת הברית בין בני ישראל לה'. בסוף הפרשה מסופר על מעמד כריתת הברית, ועל עליית משה להר סיני לקבלת התורה.
יש שנהגו לחלק את משפטים לשתי פרשיות – "משפטים" ו"ואם כסף תלוה". כך מובא בכמה וכמה ראשונים,[1] וכן נהגו יהודי תוניסיה עד התקופה המאוחרת.[2] מכיוון שהפרשה הראשונה מסתיימת בדבר רע – "והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים", נהגו לפחות בחלק מהקהילות שהפרידו בין פרשיות אלו להמשיך בשבוע הראשון עוד שלשה פסוקים ולסיים "ושמעתי כי חנון אני".[2][3] אפילו בקהילות אלה, נהגו ברוב השנים לחבר את פרשיות אלו, ורק בשנים מצורת השג והחא נהגו להפריד פרשיות אלו במקום להפריד מטות ומסעי.
קובץ מצוות – המשך מעמד הר סיני
בהמשך למעמד הר סיני, לאחר שבני ישראל בקשו ממשה לתווך בין ה' לבינם מכיוון שאינם מסוגלים לעמוד בהתגלות ישירה של ה', משה ניגש אל הר סיני בעודו לוטה בערפל. בהר סיני מצווה אותו ה' רשימה ארוכה של מצוות ודינים עבור בני ישראל, מעבר לעשרת הדיברות ששמעו כל בני ישראל ישירות מה'.[4] רובן הגדול של המצוות הללו מופיעות בפרשת משפטים.
רוב המצוות שבפרשת משפטים עוסקות במשפט עברי, בדינים ובהלכות הנוגעים ליחסים משפטיים בין אדם לחברו, אבל גם במצוות בין אדם למקום, בין היתר בנוגע לאיסורי עבודה זרה וכישוף, ומצוות המועדים. הפרשה מכילה מספר רב קובצי הלכות קצרים. ניתן לחלק את חלק המצוות בפרשה באופן הבא[5]:
פתיחה – ממנה למדו חז"ל את המצווה להתדיין רק בבתי דין של תורה[6]
חתימה ואזהרה כללית על המצוות לקראת הכניסה לארץ ישראל – הבטחת סיוע אלוהי בכיבוש הארץ, אזהרה שלא ילכו אחרי עבודת האלילים של עמי הארץ, הבטחת ברכה, איסור כריתת ברית עם ישבי הארץ
כריתת הברית
טקס כריתת הברית על המצוות והדינים שבפרשה, איור של ג'ון סטיפל דייוויס
לאחר שמשה יורד מן ההר ומוסר לעם את דברי ה', בני ישראל מביעים את הסכמתם לקבלת המצוות, ומשה כותב את דברי ה' ב'ספר הברית'. למחרת בבוקר נערך טקס של כריתת ברית בין ה' ועם ישראל. משה בונה מזבח למרגלות הר סיני ושולח את "נערי בני ישראל" להקריב קרבנות – עולותושלמים. בנוסף לכך הוא מקים גם שתים עשרה מצבות – כנגד שנים עשר שבטי ישראל. משה לוקח את דם שחיטת הקרבנות, את חציו הוא שם באגנות, ואת חציו הוא זורק על המזבח.
במהלך הטקס משה קורא את 'ספר הברית' באוזני העם. לאחר קריאת ספר הברית, משה זורק את הדם על העם ואומר להם: "הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה". לאחר מכן, משה, אהרון, נדב, אביהו ושבעים מזקני ישראל עולים להר. שם הם רואים התגלות של ה' אשר מתוארת כך: "וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר"(שמות כד, י).
ישנן מספר מחלוקות בין הפרשנים לגבי מעמד כריתת הברית:
ישנה מחלוקת בין המפרשים מתי התרחש מעמד כריתת הברית. לפי שיטת רש"י אין מוקדם ומאוחר בתורה, והמעמד אירע לפני מתן תורה בימים ד'–ה' בסיון. ואילו לפי שיטת הרמב"ן הברית נכרתה לאחר מתן תורה, ביום ז' בסיון.
הפרשנים נחלקו מה כלל ספר הברית, יש האומרים שהוא כלל את חומש בראשית וחצי מחומש שמות[7] יש האומרים שהוא כלל את פרשת משפטים[8] ויש האומרים שמדובר על פרשות בהר ובחוקותי.[9]
ישנה מחלוקת האם משה זרק את הדם על בני ישראל (דעת מקרא, שמות ב', עמ' צט), או שמשה זרק את הדם על המזבח לכפר על ישראל (אונקלוס).
במנהגים שחלקו את פרשת משפטים לשתי פרשיות (ראו לעיל), נראה שהיו חילוקי מנהגים לגבי ההפטרה של "ואם כסף תלוה". בספר השלחן (לרבינו חייא בן שלמה מברצלונה, תלמיד הרשב"א)[21] כתב שנהגו בקהילתו להפטיר בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ל' "הנה ימים באים נאם יי וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה" עד פסוק ל"ט "ולא יהרס עוד לעולם", ומדלג וקורא פרק ל"ג, פסוק י' "כה אמר יי עוד ישמע במקום הזה" עד "יי צדקנו" פסוק ט"ז. בכל מקרה, כתב שברוב השנים כשמחברים פרשיות "משפטים" ו"ואם כסף תלוה", מפטירים בשל משפטים.[22] בנוסף, בשנה שסימנה השג, שבת פרשת "אם כסף" תחול בראש חודש, ואם כן, ההפטרה המיוחדת הייתה נקראת רק בשנים שסימנן החא.
^כך על פי סדר הכתובים. אמנם יש מפרשני המקרא המייחסים את הדינים שבפרשה למשפטים שנאמרו במי מרה, וכמו כן יש הגורסים שמדובר באסופת חוקים שונים שנקבצו לכאן, ואשר נאמרו במקומות שונים.
^על פי ר' עמוס חכם, דעת מקרא לספר שמות, חלק ב, עמ' א
^"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות" (רמב"ם, משנה תורה, ספר משפטים, הלכות סנהדרין פרק כו, הלכה א.).
