שנת הכזשנת הכז היא אחת מארבעה-עשר סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. שנה מסוג הכז היא שנה המתחילה ביום חמישי (ה), היא כסדרה (כ) ועל כן בחשוון יש 29 ימים ובכסלו יש 30 ימים, וחג הפסח חל בשבת (ז). שנה מסוג הכז היא שנה פשוטה (לא שנה מעוברת) ואורכה 354 ימים שבהם 51 שבתות. שנת הכז נקבעת כאשר בשנה פשוטה המולד הממוצע של חודש תשרי חל בין יום שלישי 9 שעות ו-204 חלקים[1] ליום חמישי 9 שעות ו-204 חלקים[2](48 שעות). כתוצאה מפרק זמן ארוך זה, שנת הכז היא סוג השנה הנפוץ ביותר, והיא מתרחשת ב-18.05% מהשנים[3]. בין השנים ה'ת"ש-ה'תת"ן חלה קביעות זו בשנים: ה'תש"א, ה'תש"ד, ה'תש"ז, ה'תשי"ח, ה'תשכ"א, ה'תשכ"ד, ה'תשכ"ח, ה'תשל"א, ה'תשמ"ה, ה'תשמ"ח, ה'תשנ"א, ה'תשנ"ח, ה'תשע"ב, ה'תשע"ה, ה'תשע"ח, ה'תשפ"ט, ה'תשצ"ב, ה'תשצ"ו, ה'תשצ"ט, ה'תת"ב, ה'תתט"ז, ה'תתי"ט, ה'תתכ"ג, ה'תתכ"ו, ה'תתכ"ט, ה'תתמ"ג, ה'תתמ"ו, ה'תתמ"ט. לוח שנה
מועדים
קריאה בתורה והפטרותבשנת הכז יש הבדל בקריאות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, כי היום השמיני של פסח, הנחוג רק בחוץ לארץ, חל בשבת[4]. אי לכך, החל מכ"ב ניסן ועד סוף חודש אייר, יש הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ בפרשות הנקראות. הפער נסגר כאשר בארץ ישראל קוראים את פרשת בהר ופרשת בחוקותי בנפרד, בעוד שבחוץ לארץ מחברים אותן. כך שיוצא שזו השנה הפשוטה היחידה בה קוראים (בארץ ישראל) את פרשות בהר ובחוקתי בנפרד. בשנת הכז לא קוראים כלל את פרשת וילך, מכיוון שהיא נקראת לפני ראש השנה בשנה הקודמת ואחרי ראש השנה בשנה הבאה. בשנת הכז 51 שבתות כאשר בשלוש מתוכן לא קוראים פרשה בארץ ישראל: שבת יום הכיפורים, שבת חול המועד סוכות ושבת של היום הראשון של פסח. בחוץ לארץ לא קוראים פרשה גם בשבת שבה חל היום השמיני של פסח. על מנת להתאים את מספר הפרשות הנקראות בשבת (52, פרשת וילך לא נקראת ופרשת וזאת הברכה נקראת בשמיני עצרת שחל ביום חמישי) עם מספר השבתות שבהן קוראים פרשה (48, בארץ ישראל), מחוברות הפרשות ויקהל ופקודי, תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים ומטות מסעי[5]. בחוץ לארץ מחברים גם את הפרשות בהר ובחוקותי. פרשות בהן לא קוראים את ההפטרה הרגילה:
הערות שוליים
|