|
פרשת דברים
פָּרָשַׁת דְבָרִים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. הפרשה מתחילה בתחילת הספר (א', א') ומסתיימת, לפי החלוקה לפרקים, בפרק ג', פסוק כ"ב. מפרשה זו ועד סוף ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ. דברים אלו נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מא' בשבט ועד למותו של משה בז' באדר. בתחילת הפרשה משה מתאר בפני עם ישראל כיצד התעכבו שנים רבות בין קבלת התורה לכניסה לארץ כנען. העם דרש לשלוח מרגלים שחזרו עם חוות דעת שלילית וכך העם לא רצה להיכנס לארץ, על חטא זה נענש אותו דור שרק לאחר שכל הגברים בו ימותו יוכל הדור הבא להיכנס לארץ. כעבור דור, עם ישראל מנסה להגיע אל הארץ דרך עמים שונים שמסרבים לתת לעבור דרכם. עוג וסיחון תוקפים ומפסידים וארצם, הצמודה לארץ ישראל, מוענקת לחלק מהשבטים בתמורה לשותפותם בכיבוש הארץ כחלוצים. את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה (ישעיהו, א') שבת זו נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את פרק א', פסוק י"ב, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה. תוכן הפרשה בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו: ”וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם.” בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה. שם הפרשה נלקח מהפסוק הראשון שלה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל...". חלוקת נושאים
הוראות לדייניםבתחילת הפרשה, מזכיר משה לבני ישראל את מינוי השופטים בפרשת יתרו:
על פי מוני המצוות, מחדשת הפרשה שתי מצוות לא תעשה המיועדות לדיינים בעם ישראל: "לא תכירו פנים במשפט", האוסרת על מינוי דיין שאינו בקיא בדיני התורה, ו"לא תגורו מפני איש", האוסרת על הדיינים להכריע במשפט מתוך פחד. רבי יצחק קארו מפרש מתוך הפרשה חמש אזהרות לעיוות הדין:
מבנה הפרשהבפרשת דברים יש 105 פסוקים, אשר מאגדים פרשיה פתוחה אחת ועוד 5 סתומות. הפרשה מכילה 3 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת ספר ולכן גם בתחילת פרק וסדר הפרשה מסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מסתיימת באמצע הפרק. תאריכי הקריאההשבת בה קוראים את פרשת דברים יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:
הפטרה
ההפטרה המקורית לפרשת דברים, הקשורה לנושא הפרשה, היא בספר ירמיהו, פרק ל', פסוקים ד'–כ"ב. ההפטרה היא נבואה נחמה של ירמיהו לעם ישראל, הפותחת באופן דומה לפתיחת הפרשה: "ואלה הדברים אשר דבר". הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.[2] אולם, מכיוון שהשבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, אין נוהגים להפטיר בהפטרת הפרשה. במקומה, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. במקורות המוקדמים מכונה שבת זו "שבת איכה",[3] והרמב"ם מציין שנוהגים להפטיר מפסוק כ"א ("איכה הייתה לזונה קריה נאמנה").[4] המנהג הנפוץ כיום (מנהגי אשכנז, הספרדים, מנהג התימנים השאמי, איטליה ורומניא) הוא להרחיב הפטרה זו, ולהפטיר את רוב הפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א' ("חזון ישעיהו") עד פסוק כ"ז. בהתאם לכך, מכונה כיום שבת זו "שבת חזון". אולם, למנהג התימנים הבלדי מפטירים הפטרת "חזון" בשבת הקודמת, ולכן מתחילים רק מ"איכה הייתה לזונה" וממשיכים עד פסוק ל"א. במנהג לוב וג'רבה מפטירים "משא גיא חזיון" (ספר ישעיהו, פרק כ"ב), ובעבר היו מנהגי הפטרה נוספים בשבת זו.[5] קישורים חיצונייםהטקסט:
פרשנות:
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
