|
הירח
הירח הוא הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ. הוא נקרא גם לְבָנָה או סהר בעברית, ולונה (Luna) במינוח המדעי (בלטינית), וזאת כדי להבדילו מירחים של גורמי שמיים אחרים. קוטרו 3,474 קילומטרים, מעט יותר מרבע קוטר כדור הארץ. הקרבה היחסית בגודל בין כדור הארץ לירחו היא נדירה. הגוף הנוסף היחיד במערכת השמש שיש לו ירח קרוב יחסית לגודלו שלו הוא כוכב הלכת הננסי פלוטו. על פי התאוריה המקובלת, הירח נוצר מהשברים שנשארו מהתנגשות בין כדור הארץ לגוף בגודל של כוכב הלכת מאדים, המכונה בשם תיאה, לפני כ-4.5 מיליארד שנים. הודות לקרבתו הרבה של הירח לכדור הארץ ניתן לצפות בו בקלות ללא טלסקופ או משקפת, ואף להבחין במכתשים הרבים הפזורים עליו. בירח קל מאוד להבחין במהלך הלילה, ולעיתים קרובות ניתן להבחין בו גם במהלך היום. הודות לקרבתו, הירח הוא גם גרם השמיים היחיד שבני אדם נשלחו אליו ושדרכה עליו רגל אנוש. ב-1959 שיגרה ברית המועצות שלוש חלליות לחקר הירח: לונה 1, לונה 2 ולונה 3. תוכנית אפולו האמריקנית הייתה התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו חלליות מאוישות לירח. הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח התבצעה במשימה אפולו 11 ביולי 1969, ועד 1972 בוצעו במסגרת התוכנית שש נחיתות מאוישות עליו, בהן היו 12 אסטרונאוטים בסך הכול. תוכנית ארטמיס היא תוכנית חלל מאוישת של ארצות הברית שמטרתה העיקרית היא הנחתת בני אדם על הירח ב־2025. הירח מופיע באגדות ובסיפורים שונים במגוון רב של תרבויות, ולוחות שנה שונים מבוססים על מחזור הירח, כגון לוח השנה העברי המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש, ולוח השנה המוסלמי המבוסס אך ורק על מחזור הירח. אטימולוגיההשם "ירח" משמש לציון האלוהות הכנענית ירח, ומלים מאטימולוגיה דומה משמשות בשפות שמיות אחרות לציון גרם השמיים ופולחנו[2]. בספרות התלמודית נמנעו מהשימוש במונח "ירח" (כמו גם "שמש"), המתייחס לאלוהות הכנענית והמקראית, והעדיפו את המונח הנייטרלי "לבנה"[3]. אפיפניוס, שנולד להורים יהודים באזור בית גוברין בתחילת המאה ה־4 לספירה, תיעד את שמות כוכבי מערכת השמש לפי הפרושים, וביניהם שני השמות המוכרים לירח: ἰέρεε (ieree, כלומר "ירח", אף שהמונח לא מוכר בהקשרים אסטרולוגיים בעברית בתר־מקראיית) ו־ἀλβανά (albana, כלומר "הלבנה"), וכן מציין שהירח נקרא בפיהם גם μήνη (המילה היוונית לירח)[4][5]. מסלול הירח והשפעתוהירח הוא גרם השמיים הקרוב ביותר לכדור הארץ, והמרחק הממוצע בין מרכזו למרכז הארץ הוא כ-384,403 קילומטר, שהם פי 30 מקוטרו של כדור הארץ, בקירוב, ומשתנה בין כ-363 אלף קילומטר (בפריגיאה – הנקודה הקרובה ביותר במסלול הירח לכדור הארץ), לבין כ-405 אלף קילומטר (באפוגיאה – הנקודה הרחוקה ביותר מהארץ במסלול הירח). המשיכה הכבידתית על-פני הירח היא כשישית מזו שעל פני כדור הארץ. הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ כל כ-27.3 יום (חודש סידרי). כדור הארץ מתקדם במסלולו סביב השמש במהלך החודש הסידרי, ולכן הירח אינו חוזר לאותו מופע לאחר ההקפה. משך הזמן בין מופעי ירח זהים, לדוגמה בין מולד ירח אחד למשנהו, הוא כ-29.5 יום (חודש סינודי). ההבדל בין החודשים נובע ממערכות הייחוס השונות – החודש הסידרי הוא זמן ההקפה במערכת בה כוכבי השבת נמצאים במנוחה, והחודש הסינודי הוא זמן ההקפה במערכת בה כדור הארץ נמצא בתנועה. מקובל להניח כי זמן ההקפה מתארך בהדרגה במשך הזמן (בשנייה אחת כל כ-500 שנה) בגלל התרחקות הדרגתית של הירח מכדור הארץ[6][7]. אם יחס ההקטנה של מערכת כדור הארץ-ירח היה עומד על 1:42,000,000, כי אז קוטר כדור הארץ היה כ-30 ס"מ (גודל של דגם תקני), וגודל הירח היה כגודלו של כדור בסיס (כ-7 ס"מ קוטר), והמרחק ביניהם היה כ-9 מטרים. ממרחק כזה לאיש העומד היכן שדגם כדור הארץ, הירח היה נראה כגודל מחק בקצה עיפרון[8].  גאות ושפל והתרחקות הירח תופעת הגאות והשפל בכדור הארץ נגרמת כתוצאה מכוח הגאות, שהוא תוצאה של ההפרשים של כוח הכבידה של הירח במקומות שונים על פני כדור הארץ. הגאות והשפל גורמים להגדלה הדרגתית של המרחק בין הירח לכדור הארץ. הם גורמים לאיבוד אנרגיה שמאטה את מהירות סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. מכיוון שהתנע הזוויתי הכולל במערכת כדור הארץ – ירח נשמר, המרחק בין הירח לארץ צריך לגדול[9]. כדי למדוד את קצב ההתרחקות של הירח מכדור הארץ, הציבו האסטרונאוטים של אפולו 11 על פני הירח בשנת 1969 מערכת מחזירי אור המיועדים להחזרת אור לייזר. במדידות שנערכו מאז נמצא שהירח מתרחק מכדור הארץ בקצב ממוצע של 3.8 ס"מ בשנה. מופעי הירחלירח מופעים שונים מכדור הארץ, במהלך החודש מופעי הירח המואר משתנים בצורה מעגלית בהתאם לשינויים במיקומם של כדור הארץ והירח מ-100% (ירח מלא) ל-0% (הירח אינו נראה כלל מכדור הארץ). לאמיתו של דבר החלק המואר של הירח אינו משתנה במהלך כל החודש (מלבד בזמן ליקויי ירח) והשינוי במהלך החודש הוא רק ביכולת של הצופה מכדור הארץ לראות את הירח. שינויים נוספים במופעי הירח המתרחשים במהלך החודש הם שעת הזריחה והשקיעה של הירח, ומיקומו של הירח בשמיים. מופעי הירח מושפעים לעיתים מימקומו של הצופה בכדור הארץ. עיתוי זריחת הירח ומיקום זריחתו כלפי הצופה  מבחינת הצופה, עיתוי זריחת הירח משתנה מדי יום בהתאם למיקומו של הירח ביחס לכדור הארץ. בנוסף לכך, הצופה הדקדקן יבחין כי הירח עולה במסלול שונה מדי יום בכיפת השמיים המקומית. עיתוי זריחת הירח ביחס לצופה בנקודה מסוימת, ניתן לניבוי כללי על פי מופעו של הירח. זאת מפני ש"מופע הירח", מעיד גם על מיקומו ביחס לכדור הארץ והשמש. מתחילת החודש הירחי עד אמצע החודש הירחי, קל להתייחס לזמן שקיעת השמש. מדי יום בזמן שקיעת השמש יראה הירח לצופה רחוק יותר מהשמש עד שבאמצע החודש הירח זורח כשהשמש שוקעת. מאמצע החודש עד סוף החודש הירחי קל להתייחס לזמן זריחת השמש. מאמצע החודש יראה הירח לצופה מדי יום קרוב יותר לשמש. משך הזמן משקיעת השמש עד זמן שקיעת הירח או מזריחת הירח עד זריחת השמש מכונה "שירות הירח"[דרוש מקור]. לדוגמה – ירח מלא, זורח עם שקיעת השמש ושוקע עם זריחתה (בכל עונות השנה). ירח ברבע הראשון (חצי ירח), יזרח בחצות היום, וישקע בחצות הליל (בכל עונות השנה). מסלול הירח בכיפת השמיים המקומית ומיקום זריחתו ושקיעתו, משתנים גם הם, בהתאם לעונות השונות ובהתאם למופע הירח. הואיל וחילופי העונות, גורמים לשינוי מיקומו של הצופה ביחס לירח, גם אלו מובאים בחשבון. דוגמאות – ירח מלא בעונת הקיץ, זורח בדרום-מזרח ושוקע בדרום-מערב. ירח מלא בעונת החורף, זורח בצפון-מזרח ושוקע בצפון-מערב[10]. ירח על
תופעת ירח הפריגיאה, או בכינויה "סופר ירח", היא תופעה בה גודלו הזוויתי של הירח המלא גדול מהממוצע בגלל הגעתו של הירח לפריגיאה, בסמיכות לזמן היותו במילוא. במצב זה גודלו הזוויתי של הירח המלא עשוי להיות גדול ב-14% יותר מגודלו באפוגיאה ובהירותו גבוהה בכ-20%. בגלל חוסר בעצם ייחוס בסביבת הירח לא ניתן להבחין בשינוי גודל הירח בעין בלתי מצוידת, אלא רק באמצעות תצלומים או מכשירי מדידה. עם זאת ניתן להרגיש בשינוי בהירותו. המרחק לירח הפריגיאה משתנה משנה לשנה. לאחר ירח הפריגיאה של 2008 הלך וגדל מרחקה עד שנת 2013, אז המרחק יקטן לקראת ירח הפריגיאה של 2016. השפעות ביולוגיותהעובדה כי לכדור הארץ יש ירח אחד וגדול, תורמת ליציבות תנאי האקלים. קיומו של ירח יחיד, בניגוד למרבית כוכבי הלכת האחרים שלהם מספר ירחים, מונע התנהגות כאוטית שאופיינית לבעיה תלת או רב-גופית בפיזיקה. גודלו של הירח תורם ליציבות יחסית של נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ביחס למישור המלקה, ובכך מקבע את עונות השנה ומונע שינויים גדולים בנטיית ציר הארץ, שיביאו למזג אוויר קיצוני והרסני[11]. אקלים יציב מקל על הישרדות אורגניזמים חיים. ישנם סרטנים היכולים לחוש את כבידת הירח ולהשתמש בה כסימן מקדים לגאות[12]. ישנם בעלי חיים רבים, שהם פעילי לילה. החושך עוזר להם להסתתר מטרפם או מטורפם. ככול שהלילה חשוך יותר, כך קל להם יותר לשרוד. החזרת אור השמש בידי הירח משנה את עוצמת האור הן במהלך הלילה והן בין לילה ולילה, והדבר מצריך בעלי חיים פעילי לילה להסתגל למגוון תנאי תאורה. בהשוואה לזמן הופעתו של ירח מלא, במולד הירח האור קלוש ביותר. בנוסף, מספר השעות בהן מאיר הירח אינו קבוע, עקב שעות הזריחה והשקיעה המשתנות לאורך החודש הירחי. פני הירח
צדדי הירחבשל השפעת כוח הכבידה של כדור הארץ, נע הירח כך שהוא מפנה תמיד את אותו צד, שמכונה "הצד הקרוב", כלפי כדור הארץ. הצד הנגדי ל"צד הקרוב", שמכונה "הצד הרחוק" או "הצד הנסתר", נסתר מעינינו באופן קבוע. הצד הרחוק של הירח צולם לראשונה על ידי הגשושית הסובייטית לונה 3 ב-1959, והוא מתאפיין במיעוט "ימות" בהשוואה לצד הקרוב. העובדה שהירח מפנה צד אחד קבוע אל כדור הארץ מוסברת על ידי נעילת גאות – סיבוב הירח סביב צירו בתקופות קדומות הואט כתוצאה מהשפעות חיכוך הנגרם מכוחות גאות מצד כדור הארץ, ומאז מהירות הסיבוב הצירי שלו משתווה למהירות הקפתו את כדור הארץ. שינויים קטנים הנגרמים מהאקסצנטריות של מסלול הירח, הנקראים ליברציות, מאפשרים צפייה בכ-59% מפני הירח מכדור הארץ לאורך זמן, אף שבכל רגע נתון ניתן לצפות רק בכ-50% מפניו. בכל רגע נתון (חוץ מזמן ליקוי ירח) לירח יש צד מואר שאור השמש מגיע אליו וצד חשוך. בשל תנועת הירח סביב כדור הארץ, שטחים אלה משתנים בכל רגע, וחוזרים לנקודת ההתחלה בכל מחזור של סיבוב הירח סביב כדור הארץ (שאורך כ-29 ימים וחצי). כיוון שמכדור הארץ רואים כל הזמן את אותו "צד גלוי" של הירח, וצד זה מואר על ידי השמש באחוזים שונים בכל יום, אנו רואים בכל יום מופע אחר של הירח. אין לבלבל בין "הצד החשוך" של הירח, שהוא הצד שאינו מואר על ידי השמש ברגע נתון, לבין "הצד הרחוק" של הירח, שבו לא ניתן לצפות מכדור הארץ כלל. להמחשה, בראש חודש עברי בעת "מולד ירח", ניתן לראות כי הצד הקרוב של הירח הוא ברובו חשוך למעט הסהר המואר שבו, המצביע מערבה. באותה עת ממש, צדו הרחוק של הירח מואר כמעט בכל שטחו. 
ימות
המישורים הכהים שבהם ניתן להבחין על פני הירח אף בעין בלתי מזוינת נקראים ימות (בלטינית: Maria ברבים ו-Mare ביחיד), וזאת מפני שהתוכנים הקדמונים האמינו שמישורים אלו מכוסים מים. כמעט כל הימות הן למעשה מישורים גדולים של לבה בזלתית שנוצרה בהתפרצויות געשיות עתיקות יומין. הלבה שהתפרצה זרמה לאגני פגיעה, שהם אזורים נמוכים שנוצרו בעקבות התנגשויות של מטאורים ושביטים. (יוצא דופן הוא אוקיינוס הסערות, Oceanus Procellarum, שאינו מוכל באגן פגיעה מוגדר). כמעט כל הימות נמצאות בצדו הקרוב של הירח ומכסות 31% משטחו, כאשר הימות הפזורות בצדו הרחוק של הירח מכסות 2% בלבד משטחו. ההסבר הסביר ביותר לשוני זה קשור בריכוז גבוה של גופים מייצרי חום בצד הקרוב של הירח, כפי שהודגם במפות גאוכימיות שהושגו מספקטרומטר של קרני גמא של משימת לונר פרוספקטור. רמותאזורים בהירים על פני הירח נקראים Terrae (המילה הלטינית ליבשת), או רמות, מאחר שהם גבוהים יותר ממרבית הימות. כמה רכסי הרים בולטים בצדו הקרוב של הירח שוכנים בסמוך לאגני פגיעה ענקיים. בניגוד לכדור הארץ, לא ידועים הרים גדולים בירח שנוצרו כתולדה של אירועים טקטונים. מצילומים של הגשושית קלמנטיין (Clementine), נראה כי ארבעה אזורים הררים על שפתו של מכתש פירי (Peary), שרוחבו 73 קילומטר בקוטבו הצפוני של הירח, נשארו מוארים במשך יממה ירחית שלמה. פסגות אלו זוכות להארה תמידית בשל הנטייה הקטנה של ציר סיבוב הירח ביחס למישור המילקה. בקוטבו הדרומי של הירח לא נמצאו אזורים דומים שזוכים להארה תמידית, על אף ששפתו של מכתש שקלטון (Shackleton) מוארת במשך כ-80% מהיממה הירחית. תוצאה נוספת של השיפוע הקטן של צירו של הירח, היא שתחתיתם של מכתשים רבים בקוטב הירחי מוצלים באופן קבוע. מכתשים על פני השטח של הירח ניתן להבחין בבירור במכתשי פגיעה. מכתשים אלו נוצרו כאשר אסטרואידים ושביטים התנגשו בפני השטח של הירח. בסך הכול קיימים על פני הירח למעלה מחצי מיליון מכתשים בקוטר של יותר מקילומטר. מאחר שמכתשי פגיעה נצברים בקצב כמעט קבוע, מספר המכתשים לכל יחידת שטח יכול לשמש כדי לאמוד את גיל פני השטח. היעדר אטמוספירה ופגעי מזג אוויר, והתהליכים הגאולוגיים מבטיחים שרבים ממכתשים אלו השתמרו טוב יחסית בהשוואה לאלו שבכדור הארץ. המכתש הגדול ביותר בירח, שהוא גם המכתש הגדול ביותר הידוע במערכת השמש, הוא אגן איטקן של קוטב הדרום (South Pole-Aitken Basin). אגן זה נמצא בצדו הרחוק של הירח, בין הקוטב הדרומי לקו המשווה, קוטרו כ-2,240 קילומטר ועומקו כ-13 קילומטר. אגני פגיעה בולטים בצדו הקרוב של הירח הם: ים הגשמים (Imbrium), ים השלווה (Tranquillitatis), ים המשברים (Crisium) וים הנקטר (Nectaris). רגוליתעל פני השטח בירח ישנה שכבה של רגולית אשר נוצרה בתהליכי פגיעה. שכבת הרגולית בשטחים של פגיעות עתיקות היא בדרך כלל עבה יותר מזו שנמצאת בשטחים עם פגיעות צעירות יותר. עובי שכבת הרגולית המוערך בימות הוא 3–5 מטר, וברמות כ-10–20 מטר. מתחת לשכבת הרגולית שעברה שחיקה רבה, נמצאת שכבה של "מגה-רגולית". שכבה זו עבה בהרבה, והיא כוללת סלעי אדמה סדוקים[13]. הימצאות מיםהפגזתו הממושכת של הירח בשביטים ומטאורואידים תרמה כנראה כמויות קטנות של מים לפני הירח. אם אכן כך, אור השמש גרם לפירוקם של רוב מים אלו ליסודות המרכיבים אותם – חמצן ומימן, ששניהם דלפו ברובם לחלל במשך הזמן, בשל הגרביטציה הנמוכה של הירח. עם זה, בשל הנטייה הקלה של ציר הסיבוב הירחי ביחס למישור המילקה – רק כ-1.5 מעלות – מספר מכתשים עמוקים סמוך לקטבים לא נחשפו מעולם לאור השמש, ולפיכך הם מצויים בחשכה תמידית (כגון מכתש שקלטון). מולקולות מים שנמצאות במכתשים אלו יכולות להיות יציבות לפרקי זמן ארוכים. גשושית קלמנטיין ביצעה מיפוי של מכתשים חשוכים כאלו בקוטב הדרומי, וסימולציות מחשב מצביעות על כך שייתכן שיש בירח עד כ-14,000 קילומטרים רבועים החשוכים באופן תמידי. תוצאות מניסוי רדאר במשימה של גשושית זו, מלמדות על כיסים קטנים של מים במצב קרח קרוב לפני הקרקע, ומידע מספקטרומטר נייטרונים של משימת לונר פרוספקטור מצביע על ריכוזים גבוהים של מימן הנמצאים בשכבה העליונה של הרגולית קרוב לקטבים. הכמות הכוללת של מים במצב קרח הקיימת בירח, מוערכת בכקילומטר מעוקב אחד. מים במצב קרח ניתן יהיה לכרות ולהפריד למרכיביהם, למימן ולחמצן, באמצעות תחנות גרעיניות או תחנות חשמליות שיצוידו בלוחות של קולטי שמש. נוכחות של כמות בת שימוש של מים על הירח היא גורם חשוב בניסיון להקים יישוב על פני הירח שיהיה בר-קיימא מבחינת עלויות, וזאת מאחר שהעברת מים מכדור הארץ יקרה. עם זאת, תצפיות עדכניות שנעשו על ידי הרדאר הפלנטרי ארסיבו (Arecibo) מצביעות על כך שמידע הרדאר מהקטבים שהתקבל מקלמנטיין ייתכן שהושפע מסלעים שיצאו ממכתשים צעירים, ולא מנוכחות של מים. בנובמבר 2009, בעקבות הממצאים שסיפק לוויין המחקר LCROSS, יצאה נאס"א בהודעה רשמית שלפיה נמצאו מאגרי מים גדולים באזור הקוטב הדרומי של הירח[14] ביוני 2020, נאס"א הודיעה כי חברת אסטרובוטיקס מהעיר פיטסבורג תקבל כמעט 200 מיליון דולר לבניית רכב רובוטי שייקרא "VIPER" ויסייע בחיפוש ובאיתור מאגרי מים על פני הירח[15]. ביולי 2024 פורסם כי בסלע אשר נאסף על ידי החללית הסינית צ'אנג-אה 5 נמצא מינרל המכיל מים[16]. מאפיינים פיזיים מבנה פנימי
הירח מורכב ממספר שכבות נפרדות: קרום, מעטפת וליבה. הסברה היא שמבנה זה נוצר בעקבות תהליך של שקיעת מינרלים באוקיינוס המאגמה זמן קצר לאחר יצירתו של הירח לפני 4.54 מיליארד שנה. האנרגיה שנדרשה להתכה של החלק החיצוני של הירח מיוחסת לרוב לאירוע של פגיעת ענק (השערת ההתנגשות הענקית) שלפי המשוער היה אחראי ליצירת מערכת הארץ-ירח. התגבשותו של אוקיינוס המאגמה הזה גרם למעטפת מאפי ולקרום עשיר בפלגיוקלז. מיפוי גאוכימי רומז כי הקרום הוא בעל הרכב אנורתוציטי בעיקרו, ועובדה זו תואמת את היפותזת אוקיינוס המאגמה. מבחינת יסודות, הקרום מורכב בעיקר מחמצן, סיליקון, מגנזיום, ברזל, סידן ואלומיניום. על סמך שיטות גאופיזיות, נאמד עוביו של הקרום בכ-50 קילומטר (להשוואה, עוביו הממוצע של קרום כדור הארץ נמדד בכ-30 ק"מ). היתוך חלקי במעטפת של הירח גרם להתפרצויות של בזלת הימות על פני הירח. ניתוח הרכב הבזלת מצביע על כך שהמעטפת מורכבת בעיקר מהמינרלים אוליבין, אורתופירוקסן וקלינופירוקסן, ושהמעטפת עשירה יותר בברזל מאשר זו של כדור הארץ. חלק מהבזלת בירח מכילה שפע גדול של טיטניום (שמופיע במינרל אילמניט), דבר המצביע על הטרוגניות רבה בהרכב המעטפת. נמצא כי רעידות אדמה בירח מתרחשות עמוק במעטפת, כ-1,000 קילומטר מתחת לפני השטח. זה מתרחש במחזוריות חודשית וקשור ללחצי הגאות והשפל הנגרמים מהמסלול האקסצנטרי של הירח. צפיפותו הממוצעת של הירח היא 3,346.4 ק"ג/מטר מעוקב, עובדה ההופכת אותו לירח השני בצפיפותו במערכת השמש לאחר איו. אף על פי כן, קיימות ראיות לכך שליבת הירח קטנה והרדיוס שלה הוא כ-350 קילומטר או פחות מכך, כ-20% מגודלו של הירח, וזאת בשונה מרוב הגופים הארציים האחרים שבהם הליבה מגיעה לכ-50% מגודל הגוף. הרכבה של ליבת הירח אינו ידוע היטב, אולם מקובל לשער שהיא מורכבת מברזל מתכתי יחד עם כמויות קטנות של גופרית וניקל. ניתוח תנועת הסיבוב של הירח מרמז על כך שהליבה, לפחות בחלקה, מותכת[17]. טופוגרפיה הטופוגרפיה של הירח נמדדה באמצעות אלטימטריית לייזר וניתוח תמונות תלת-ממדיות, כשהמידע העדכני ביותר מקורו ממשימת קלמנטיין. האתר הבולט ביותר מבחינה טופוגרפית בירח הוא אגן איטקן הגדול של קוטב הדרום, שבו נמצאים המקומות הנמוכים ביותר על פני הלבנה. המקומות הגבוהים ביותר בפני הירח שוכנים צפון-מזרחה מהאגן. גם באגני פגיעה גדולים אחרים, כדוגמת ים הגשמים, ים השלווה, ים המשברים, ים סמית והים המזרחי, ישנם אזורים נמוכים ושפת המכתשים גבוהה. הגבהים בצד הרחוק של הירח גבוהים בממוצע בכ-1.9 קילומטר מאלו שבצד הקרוב. לפחות 200 בורות זוהו על הירח. הגשושית LRO גילתה פיר באזור ים השלווה המוביל למנהרה בעומק של 150 מטרים מתחת לפני הקרקע. ייתכן שהיא מנהרת לבה ועומקה מעלה את ההשערה שאולי יש בה מים קפואים. רוחב המערה 45 מטרים ואורכה עד 80 מטרים. ייתכן שהיא תוכל להגן על אסטרונאוטים מטמפרטורות קיצוניות, מפגעי קרינה וממטאוריטים[18][19]. אטמוספירת הירח
אף שמקובל לחשוב שהירח נטול אטמוספירה אין הדבר מדויק[20]. לירח אטמוספירה דלילה ביותר שמורכבת בעיקר ממימן, מהליום, מניאון ומארגון, וכן מכמויות קטנות יותר של חומרים אחרים כמו פחמן דו-חמצני, ראדון, מתאן, אמוניה, עקבות של חמצן וכמות מזערית של אדי מים[21]. המקור לגזי האטמוספירה אינו ברור לגמרי, אך משוער כי הם נובעים ממספר מקורות: רוח השמש, קרינת השמש, מרבצי סלעים רדיואקטיביים, מיקרו-מטאוריטים וגזי פליטה של חלליות אפולו. אטמוספירת הירח נמצאת על קו הגבול המאפשר את בלימת הידלדלותה בהשפעת רוח השמש וכוחות הכבידה שמפעיל עליה כדור הארץ. קשה לקבוע בוודאות מה מצבה העכשווי של האטמספירה: האם היא הולכת ומידלדלת, או לחלופין האם שכבת האטמוספירה מכילה את המסה הקריטית הדרושה כדי להחזיק באטמוספירה לעשרות אלפי שנים. ראיות גאולוגיות, כגון היעדר מיקרו-מכתשים, בשל התפרקותם של מטאוריטים קטנים בחדירתם לאטמוספירה, מצביעות על כך שהירח היה בעבר הרחוק בעל אטמוספירה משמעותית. הבדל הטמפרטורות העצום בירח בין היום (100 מעלות צלזיוס) ללילה (170- מעלות צלזיוס), יוצר סחף של אטמוספירה לכיוון הצד הקר. זאת מכיוון שהגזים שבו קופאים ושוקעים על הקרקע ובכך יוצרים מפל לחצים קל אשר מושך אליו את הגזים של האזור החם.  שדה מגנטילירח שדה מגנטי חיצוני של פחות מ-0.2 ננו-טסלה[22], או פחות מאחד חלקי מאה אלף מהשדה המגנטי של כדור הארץ. לירח אין כיום שדה מגנטי דו-קוטבי גלובלי, ומגנטיות הקרום נרכשה ככל הנראה בתחילת ההיסטוריה של הירח. לפני כ-4 מיליארד שנים, עוצמת השדה המגנטי שלו הייתה קרובה לזו של כדור הארץ כיום[22]. שדה הדינמו הקדום הזה התפוגג כנראה לפני כמיליארד שנים, לאחר שליבת הירח התגבשה לחלוטין[23]. קיימת תיאוריה שחלק מהמגנטיות השיורית נובעת משדות מגנטיים זמניים, שנוצרו במהלך פגיעות גדולות בירח. התיאוריה נסמכת על כך שהאזורים בעלי מגנטיות הקרום משמעותיות ביותר נמצאים בקצוות מנוגדים של אגני הפגיעה הענקיים[24]. היווצרות הירחההתנגשות הענקית
השערת המכה הגדולה, שהעלתה האסטרופיזיקאית האמריקנית רובין קאנופ (אנ'), היא המקובלת ביותר בתחילת המאה ה-21[25]. על פיה, הירח נוצר לפני מיליארדי שנים כאשר מערכת השמש הייתה בתקופת היווצרותה, ועצם שנקרא תיאה בגודלו של מאדים התנגש בכדור הארץ המתהווה. שברים מן הפגיעה נזרקו לחלל, התמזגו, ויצרו את הירח. אם אכן כך התרחש הדבר, ומכיוון שפני כדור הארץ מכילים בעיקר מתכות קלות יותר כמו מגנזיום ואלומיניום, הירח עשוי להכיל פחות ברזל מאשר כדור הארץ. לפי אותו מודל, חלק מהשברים לא התמזגו בירח המתהווה, אלא שבו והתנגשו עם כדור הארץ. השערות אחרותהשערות נפוצות אחרות, שהיו מקובלות עד לשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20[26]:
חקר הירח
 ב-1959 שיגרה ברית המועצות כמה גשושיות בלתי מאוישות לחקר הירח.
 נחיתת האדם הראשון על הירח בוצעה ב-21 ביולי 1969 בשיא המירוץ לחלל שהושפע מהמלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. האדם הראשון שדרך על אדמת הירח היה האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, מפקד האפולו 11. כאשר צעד על אדמת הירח אמר: "That's one small step for a man, one giant leap for mankind." "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", (בתרגום מילולי: "קפיצה ענקית לאנושות"), משפט שהפך למפורסם ביותר. הנחיתה התבצעה במסגרת תוכנית אפולו, שבמהלכה בוצעו שש נחיתות על הירח בין השנים 1969–1972. הפעם האחרונה בה הילך אדם על הירח הייתה בדצמבר 1972 במשימת אפולו 17, כאשר האסטרונאוט יוג'ין סרנן הלך על הירח. זמן הטיסה אל הירח במסגרת תוכנית אפולו היה כ-65 שעות[29]. ב-25 בינואר 1994 שוגר מכדור הארץ לוויין אמריקני בשם קלמנטין, שסבב את הירח במשך 74 ימים. תצלומי הלוויין גילו משטחי קרח בקטבים של הירח, דבר העשוי לסייע לכל תוכנית התיישבות עתידית. עוד התגלה בצד הנסתר של הירח מכתש בעומק 13 קילומטר, ובקוטר של 2,500 קילומטר, שחוקרים משערים שנוצר לפני מיליארדי שנים בהתנגשות בין הירח לגוף ענק. החל מ-15 באוקטובר 2004 החללית סמארט-1 של סוכנות החלל האירופית מקיפה את הירח, ומבצעת תצפיות לצורכי מיפוי, חיפוש קרח, ואנליזה כימית של פני הירח. בינואר 2019 הצליחה סין להנחית לראשונה חללית בצד הרחוק של הירח, הנסתר מכדור הארץ[30]. ב-22 בפברואר 2019 שוגרה בהצלחה החללית הישראלית הראשונה לירח 'בראשית', וב-11 באפריל ניסתה ללא הצלחה לנחות על הירח. החללית תוכננה ונבנתה בידי עמותת SpaceIL בשיתוף התעשייה האווירית[31], וכן שיגורה של החללית ההודית הראשונה לירח, צ'אנדריאן 2[32]. השפעת האדם על הירח מתועדת[33]. הירח בתרבות האנושית  בתרבות האנושית הכלליתהירח מופיע בסיפורים ובאגדות שונים במגוון רב של תרבויות. בתרבויות פגניות הירח היווה כוח אלילי, ונערכו לכבודו טקסים רבים ומגוונים. הוא גם היה האל הפטרון של ערים מסוימות. במיתולוגיה השומרית למשל העיר אור נחשבה כקדושה לננה, אל הירח. לוחות שנה רבים מתבססים על שילוב של מחזור הירח ותנועת הארץ סביב השמש, בהם לוח השנה העברי, לוח השנה הסיני, לוח השנה ההינדי ולוח השנה הבודהיסטי. לעומתם לוח השנה המוסלמי מתבסס על מחזור הירח בלבד. הירח העניק ליום שני את שמו בשפות רבות (Monday באנגלית ו-Montag בגרמנית, מהמילה Moon או Mon בשפות הגרמאניות; Lundi בצרפתית, Lunes בספרדית ו-Lunedi באיטלקית, מהמילה Luna בשפות הרומאניות), כיוון שבאסטרולוגיה יום שני נמצא בשליטת הירח[34]. באסלאםעל הנביא מוחמד מייסד האסלאם, מסופר במקורות המוסלמיים כי ביצע את נס חציית הירח. הנס אירע במכה לפני ההג'רה, בשנת 617 לספירה, כאשר בני שבט קורייש ביקשו ממוחמד סימן המציין את אמיתות נבואתו. הנביא התפלל והירח נחצה לשני חלקים מעל ג'בל א-נור. חציו הופיע מעל הר 'אבו קובייס' וחציו מעל הר 'קאייקאן', מההרים הסובבים את מכה[35]. ביהדותבתרבות היהודית הירח תופס תפקיד חשוב. ספירת ימי החודש של הלוח העברי נעשית על פי מחזור הירח. החודש מתחיל ב-א' – מולד הירח, ט"ו בחודש – ירח מלא, ומסתיים ב-כ"ט או ב-ל' (תלוי בחודש) – ירח אפל. חלק מהחגים (סוכות, פסח ופורים, ט"ו בשבט וט"ו באב) מכוונים לאמצע החודש הירחי, שבו הירח נראה במילואו. ישנה ברכה מיוחדת (ברכת הלבנה) שנהוג במסורת היהודית לומר כנגד הירח בסביבות רבע ראשון ועד אמצע כל חודש ירחי. על-פי התנ"ך, הירח נברא ביום הרביעי לבריאת העולם[36]. על פי אגדת חז"ל, בתחילה נבראה הלבנה בגודל זהה לגודלה (או אורה) של השמש, ואחר כך, הוקטנה לגודלה העכשווי[37]. עם נחיתת האדם הראשון על הירח, בשנת 1969, נכתבו על ידי הרב מנחם כשר כללים כיצד על יהודים לקיים את מצוות הדת על הירח[38]. בהלכה
הפסוק "לא תעשון אִתי" פורש על ידי חז"ל כמקור לאיסור ליצור תבליט של ירח. ישנה מחלוקת האם גם ציור או תחריט של ירח בכלל האיסור, או רק תבליט. ירח בתרבות הישראליתירח הוא שמו של שיר ואלבום של שלמה ארצי משנת 1992. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
