הפרשה עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של אלוהים למשה על בניית המשכן.
הפרשה נפתחת בציווי של ה' למשה לאסוף מבני ישראלתרומות לבניין המשכן. התורה מצווה על איסוף חומרים רבים, בהם: זהב, כסף ונחושת, עצי שיטים, עורות, צמר צבוע בצבעים שונים בהם תכלת, ארגמן, ותולעת שני, אבני שהם, אבני מילואים, בשמים ושמן. התורה מדגישה כי התרומה תינתן ברצון חופשי של התורמים: "מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי"[1].
לאחר הפתיחה, מופיע פיסקה קצרה אשר מכיל את תמצית הציווי על הקמת המשכן, וכן את תכליתו: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם; כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּֽעֲשֽׂוּ׃"[2].
לאחר מכן מתחילה התורה לצוות בפירוט רב על הקמת המשכן. בתחילה מופיעים כלי המשכן, לאחר מכן המשכן עצמו, על קרשיו, יריעותיו והפרוכת, ולסיום מזבח העולה וקלעי החצר. ביחס לכל אחד מן הכלים מפורטים החומרים מהם יש לבנות את הכלי, מידות הכלי, וכן אופן הבניה. הכלים וחלקי המשכן מופיעים בפרשה בסדר זה:
הפרוכת והמסך. הציווי על הפרוכת והמסך משולב בתוך פסוקים הקמת המשכן: הקמת המשכן על קרשיו ויריעותיו, לאחר מכן עשיית הפרוכת, ואז הכנסת ארון העדות לקדש הקודשים, נתינת הכפורת על הארון, הנחת השלחן, המנורה, ועשיית המסך לפתח האהל.[3]
