he שלמה להט

שלמה להט
לידה	9 בנובמבר 1927; י"ד בחשוון ה'תרפ"ח; ברלין, רפובליקת ויימאר
פטירה	1 באוקטובר 2014 (בגיל 86); ז' בתשרי ה'תשע"ה; תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
תאריך עלייה	נובמבר 1933
מדינה	ישראל
כינוי	צ'יץ'
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
בן או בת זוג	זיוה להט
צאצאים	דן להט
השתייכות	ההגנה; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1944–1973 (כ־29 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד חטיבה 7; מפקד עוצבת סיני; ראש אגף כוח אדם;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה
תפקידים אזרחיים
	1974–1993; (כ־19 שנים)
	→ יהושע רבינוביץ רוני מילוא ←

ערך זה עוסק בראש עיריית תל אביב-יפו ואלוף בצה"ל. אם התכוונתם לסגן מפקד חיל האוויר ומנכ"ל אל-על, ראו שלמה להט (לנדאו).

המונח "צ'יץ'" מפנה לכאן. לערך העוסק בזמר, ראו צ'יץ' וצ'ונג.

שלמה להט (9 בנובמבר 1927, ברלין – 1 באוקטובר 2014, תל אביב), הידוע בכינוי צִ'יץ', היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כראש העירייה השמיני של תל אביב-יפו במשך כ-20 שנה, בשנים 1974–1993, ונחשב לאחד הדומיננטיים והפעלתנים שבראשי העירייה, בתל אביב בפרט ובישראל בכלל.

קודם לכן שימש בתפקידים פיקודיים רבים בארגון "ההגנה" ובצה"ל, ופרש בדרגת אלוף לאחר שכיהן כמפקד הכוחות המשוריינים בסיני וכראש אכ"א.

עסק ביזמות עסקית, תרם חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית, שהבולטת שבהן היא עידוד פעילות תמיכה בתהליך השלום.

ביוגרפיה

להט נולד בשם שלום לינדנֶר (Salo Lindner) ב-1927 בברלין בירת גרמניה במשפחה יהודית אמידה, בנם של רוזה (רחל)^[1] ומקס לינדנר, בעליו של מפעל טקסטיל. בנובמבר 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל עם הוריו והתיישב עמם במושבה רחובות. שם התגוררו בדירה קטנה, אמו עבדה בניקיון בתים ואביו היה נהג משאית.^[2] למד בתיכון דה שליט ברחובות, ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה בתל אביב.^[3] הכינוי "צ'יץ'" דבק בו כילד בן שמונה במושבה, בעקבות משחק משיכת חבל שבו צעק בגרמנית "ציהן, ציהן!" (ziehen, "משוך!"), לאוזני חבריו, שלא הבינו.^[4]

קריירה צבאית

להט היה פעיל ב"שומר הצעיר" ובגדנ"ע. ב-1944 הצטרף לשורות "ההגנה", ומ-1946 שירת במנגנון הקבע שלו. במהלך מלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, כמפקד מחלקה ולאחר מכן כסגן מפקד פלוגה ב', שהגנה על משלט עיבדיס מול הצבא המצרי. בקרב זה החליף צ'יץ' את דב אלדובי, מפקד הפלוגה שנפצע. ב-26 בפברואר 1948 פיקד על כוח שנשלח לפוצץ את בית אבו ג'אבן, פעולה בה נהרגו 15 ערבים. בליל 15–16 במאי פיקד על פינוי המושבה הרטוב, על כל תושביה, לכפר אוריה. כמפקד פלוגה השתתף גם בקרב על כיבוש משלטי חוליקאת במבצע יואב. בספרו של אבא קובנר "פנים אל פנים" תואר להט בדמותו של צביק.^[5]^[6]

לאחר קום המדינה המשיך בשירותו הצבאי, ובמסגרתו למד בבית הספר למפקדי גדודים בצה"ל תחת פיקודו של יצחק רבין, ומשם עלה בשרשרת הפיקוד ומילא תפקידים בכירים בצה"ל ובהם "מפקד הר הצופים" (1953), מפקד גדוד 52 בחטיבת גבעתי ומדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בהמשך שימש סגן מפקד חטיבת גולני ופיקד על כוח במבצע חרגול, פשיטה כנגד הכפר הסורי תאופיק. בשנים 1962-1965 שימש מפקד חטיבה 14, ובשנים 1965-1966 היה מפקד חטיבה 7 בשריון.^[7] בהמשך שימש סגן מפקד גייסות השריון וראש מטה פיקוד המרכז. במהלך שירותו הצבאי למד במשך שלוש שנים משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם הפסיק לימודים אלה לטובת לימודים במכללה לפיקוד ולמטה (אנ') של צבא ארצות הברית בפורט לוונוורת' שבקנזס, ארצות הברית, שאותם סיים בהצלחה.

ב-1967, עם תום מלחמת ששת הימים וכיבוש ירושלים, מונה למושל ירושלים.^[8] ביוזמה משותפת שלו ושל סגנו, סגן-אלוף שמואל אלבק, עם ראש עיריית ירושלים טדי קולק, נהרסה שכונת המוגרבים הצמודה לכותל המערבי והוכשרה לרחבת התפילה הגדולה המוכרת כיום.

באפריל 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, מונה למפקד אוגדת סיני (אוגדה 252). למרות ההפגזה היומיומית של כוחות ארטילריה מצריים, בחר צ'יץ', כמפקד האוגדה, להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה רבה מדי, על מנת שלא להרחיב את מעגל העימות.^[9] באוגוסט 1969 הועלה לדרגת אלוף.^[10] ביולי^[11] 1970 מונה לראש אכ"א (אגף כוח האדם) במטה הכללי, תפקיד שמילא עד ספטמבר 1972.

ראש עיריית תל אביב-יפו

תחילת היכרותו של להט עם העיר תל אביב הייתה בנעוריו, עת למד בגימנסיה הרצליה שבעיר. עם פרישתו מצה"ל בראשית שנת 1973 הצטרף למפלגה הליברלית, שבאותה שנה הקימה עם מפלגות נוספות את הליכוד. בחודש דצמבר של אותה השנה התמודד מטעם מפלגת הליכוד על ראשות העיר תל אביב-יפו, ובפברואר 1974 נבחר לראשות העיר, תפקיד שאותו מילא עד נובמבר 1993, כשבשלוש הקדנציות הנוספות שלו (ב-1978, ב-1983 וב-1988) נבחר בבחירות ישירות. בבחירות האחרונות שבהן רץ, ב-1989, זכה ב-55% מהקולות לעומת 19% של יריבו נתן וולוך. רשימת הליכוד במועצה השיגה 12 מושבים מול 8 מושבים שהשיגה רשימת המערך.^[12]

בתקופת כהונתו כראש העיר תל אביב פעל להט להפיכתה למרכז תרבותי ותיירותי תוסס. ב-1974 פתח את העיר לתרבות בערבי שבת ושבת, אפשר לפתוח שני בתי קולנוע ("אלנבי" ו"צפון")^[13].בנוסף, יזם את טיילת תל אביב יפו לאורך רצועת חוף תל אביב-יפו^[14], פתח מרכזי תרבות כמו המשכן לאמנויות הבמה, מרכז סוזן דלל, סינמטק ויזם את רעיון ה"פארקונצרט". להט טיפל בפרויקט שיקום השכונות, שיפוץ התשתיות ושיפר את מערכות החינוך. בנוסף, הקים את כיכר אתרים ב-1975, הגביהה את כיכר דיזנגוף ב-1978 והציב את הפסל "אש ומים" בראשה. ב-1980 סגר את גן החיות של תל אביב ושילב אותו עם הספארי ברמת גן.

להט גם פעל רבות עבור האוכלוסיות המוחלשות בתל אביב-יפו. הוא הקים את קרן תל אביב לפיתוח, שגייסה מאות מיליוני דולרים מתורמים לעזרה לשכונות מצוקה. כמו כן, יזם את הקמת המתנ"סים בכל רחבי העיר, בדגש על שכונות מצוקה, והוביל את פרויקט שיקום השכונות בעיר, שמטרתו הייתה שיפוץ שכונות המצוקה. בנוסף, בפרויקט זה הוקדשה תשומת לב מיוחדת לסיוע לקשישים ולמשפחות נתמכות סעד, וכן שיפור מערכות החינוך בשכונות אלו.

ב-1991, בזמן מלחמת המפרץ, בעת שחלק גדול מתושבי תל אביב נמלט מהעיר בשל פחד מפגיעת טילים, הצהיר להט: "מי שעורק מתל אביב – עורק גם מהמולדת",^[15] ודבריו עוררו ויכוח ציבורי.

פעילותו הציבורית

מאז תקופת כהונתו כראש עיריית תל אביב-יפו, עוסק שלמה להט בפעילות ציבורית ענפה. הוא היה חבר בעמותות רבות ושותף למיזמים מגוונים. לדוגמה, ב-1985 הקים את מפלגת המרכז הליברלי יחד עם יוסף לפיד, אך פרש מהנהגתה ב-1986^[16]^[17]. באותה שנה, שימש כיו"ר מבצע "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן, וב-1987 היה בין מקימי תיאטרון יידישפיל. ב-1988 היה בין מקימי רשות נחל הירקון ושימש כיו"ר שלה. ב-1995 הקים את קרן יד ושם לגיוס תרומות עבור המוסד. בנוסף, היה חבר הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית.

לאורך השנים הביע עמדות יוניות. בשנות השמונים קרא החזרת הגולן תמורת הסכם שלום עם סוריה^[18], ותמך בקיום משא ומתן עם אש"ף, בעת שזה היה עבירה על החוק. הוא תמך ביוזמת ז'נבה ובתוכנית ההתנתקות^[19]. בנוסף הוא היה חבר המועצה הציבורית של ארגון יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם. להט היה המארגן של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בה נרצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל^[20].

בשנת המאה לייסוד תל אביב, 2009, נבחר להשיא את אחת משתים עשרה המשׂואות בהר הרצל ביום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל, לציון תרומתו לבניין העיר תל אביב.

חיים אישיים

להט התגורר בצפון תל אביב. היה נשוי עד מותו לזיוה לבית פריצקר, ספרנית שניהלה במשך שנים את הספרייה למדעי החברה ולניהול באוניברסיטת תל אביב. בנם דן להט הוא עורך דין שנבחר לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב יפו מטעם מפלגת הירוקים בבחירות של 2008. בן נוסף הוא אבנר להט. להט היה קרוב משפחתו של יצחק רפאל, ממנהיגי המפד"ל, חבר הכנסת ושר הדתות.^[21]

כחמש שנים לפני מותו חלה במחלת אלצהיימר,^[20] אך הוסיף לבקר באירועי תרבות עד סמוך למותו. הוא נפטר, לאחר שאושפז עקב זיהום חמור, ב-1 באוקטובר 2014, בגיל 87. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בעירו.