|
עמנואל סקל
עמנואל סקל (נולד ב-10 באוגוסט 1940) הוא אלוף בצה"ל בדימוס, כיהן כמפקד מפקדת חילות השדה, קיבל את עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים. ביוגרפיהנולד באוגוסט 1940 במושב בית יוסף שבעמק בית שאן. בהיותו בן חמש וחצי עברה משפחתו לחולון, שם גדל ולמד בבית ספר עממי ותיכון. ב-1958 התגייס לשירות סדיר בחטיבת גולני בגדוד 12 והיה חניך מצטיין בקורס מכ"ים.[1] כטבילת אש לחם כמ"כ במבצע חרגול (תאופיק) כנגד הסורים ברמה בינואר 1960.[2] בהמשך שירת כמ"מ בקורס מכי"ים של גולני והשתחרר ב-1961 בדרגת סגן. בשנים 1961–1967 למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. קיבל תואר BSC ב-1964 ובהמשך, ערב מלחמת ששת הימים, תואר MSC בהצטיינות על עבודתו: "הגאולוגיה של רכס מנוחה".[3] פרסם מספר מחקרים גאולוגיים במסגרת המכון הגאולוגי שם עבד. במלחמת ששת הימים לחם כקצין מילואים - מ"מ תול"ר - בפלוגות הסיור של חטיבה 4 בחזית הירדנית.[4] ביולי 1968 קיבל, לבקשתו, חל"ת לשנתיים מהמכון הגאולוגי, חזר לשירות קבע בצבא בדרגת סרן ועשה הסבה לשריון.[5] לחם כמ"פ טנקים בגדוד 77 במלחמת ההתשה בתעלה ובבקעה. בתום החל"ת השתחרר וחזר לתקופה קצרה למכון הגיאופיזי, אך שב ולבש מדים. הוא פיקד על פלס"ר 14 והיה סגן מפקד גדוד 9. לאחר מכן, מונה למפקד גדוד 52 בחטיבה 14 במאי 1972, תפקיד בו כיהן בזמן מלחמת יום הכיפורים.[3] בפרוץ מלחמת יום הכפורים היה גדוד 52 שבפיקודו מופקד על הגזרה הדרומית של התעלה ובשעת נעילה, תוך כדי לחימה, עבר הגדוד ת"פ חטיבה 401. הגדוד נהל קרבות בלימה קשים ומרובי אבידות כנגד ארמייה 3 של הצבא המצרי ופלוגה ג' שלו בלמה ב-6 באוקטובר מאמץ נחיתה מצרי בחוף האגם המר. בין ה-7 ל-9 באוקטובר נהל הגדוד קרבות מופת של לחימת שריון בשריון, וב-9 לחודש השמיד גדוד טנקים מצרי תוך 20 דקות. ב-12 באוקטובר נהל קרב אישי נועז, תוך שהוא מבקיע לבדו אל תוך מערך מצרי בסיוע לגדוד 195. על תפקודו במלחמת יום הכפורים עוטר בעיטור העוז. גדוד 52 בפקודו סיים את מלחמת יום הכפורים בג'בל ג'ניפה שבגדמ"ע ובהמשך הגיע לקילומטר ה-101.[6] בהמשך היה סמח"ט 401, מח"ט מילואים 691, מח"ט 401 הסדירה וראש מחלקת תו"ל במה"ד. בוגר הקורס האמריקאי לפקוד ומטה בשנים 1977–1978. עם שובו מארצות הברית מונה למפקד בית הספר לשריון. בהמשך היה מפקד אוגדת מילואים 880 וראש מטה פקוד הדרום. בדצמבר 1981 מונה למפקד אוגדה 252 הסדירה, עליה פקד במלחמת שלום הגליל בלחימה בגזרה המזרחית בלבנון. בהמשך היה סגן מפקד מפקדת חילות השדה. באפריל 1985 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד גיס 441.[7] בנו בכורו, סמל יואב סקל נפל בקרב בלבנון ב-5 בספטמבר 1986 כלוחם בסיירת גולני. לאחר שהרמטכ"ל משה לוי פסח עליו בסבב מינויים,[8] שמש למשך כשנה כיועץ לתעשייה האווירית.[9] לאחר שגם הרמטכ"ל דן שומרון לא מצא לו תפקיד,[10] פרש בינואר 1988 מצה"ל. בפברואר 1988 התמנה למנכ"ל חברת "פוספטים בנגב",[11] אותה הביא מהפסד עמוק לרווח. על הישגיו אלה קבל את פרס קפלן.[10] בדצמבר 1990 חזר לצה"ל, לבקשתו של הרמטכ"ל המיועד אהוד ברק[12] ופיקד על מפקדת חילות השדה[3] עד סוף 1994. ב-1 בינואר 1995 התמנה למנכ"ל חברת קצא"א, נהל אותה במשך 10 שנים וקדם אותה בתחומים רבים.[13] באוגוסט 2005 מניהול קצא"א. לבקשת האלוף בני גנץ, אז מפקד מז"י, סייע לו סקל בתחקור לחימת היבשה במלחמת לבנון השנייה.[14] ביוני 2010 הוענק לו תואר דוקטור במדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "הסדיר יבלום".[15] העבודה פורסמה בספר הנושא שם זה אשר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. היה מרצה מן החוץ במרכז הבין תחומי בהרצליה ולימד במכללת אשקלון בשנים 2011–2016. משמש כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. חיים אישייםגר ברחובות, נשוי לעדנה, ד"ר לביוכימיה, אב ליואב ז"ל, לורד ואבנר וסב לחמישה נכדים ונכדות.[16] ספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
