|
הר הצופים
לחצו כדי להקטין חזרה
     .jpg)    הר הצופים הוא הר בירושלים הצופה על חלקים רבים מהעיר, וכן על מדבר יהודה וים המלח. גובהו 826 מטרים מעל פני הים התיכון, כ־100 מטרים מעל העיר העתיקה, וכ־1,260 מטרים מעל פני ים המלח. זהו ההר האחרון עליו טיפסו עולי הרגל מצפון בטרם נתגלו לעיניהם העיר ובית המקדש, ומכאן מקור השם. בלועזית קרוי ההר סְקוֹפּוס; תרגום יווני של השם העברי. בערבית קרוי ההר ראס אל-מושריף (راس المشرف; "ראש הצופה") או ג'בל סקובוס (جبل سكوبس; תעתיק לשמו הלטיני). גאולוגיה וגאוגרפיההר הצופים הוא פסגה על רכס הררי המקיף את ירושלים ממזרח, על רכס זה בולטות שלוש פסגות: הר הצופים, הר הזיתים פסגת א-טור – בגובה 818 מטר והר המשחית, הפסגה הדרומית על הרכס המתנשאת לגובה 747 מטר. לרכס יש כמה שלוחות בצפון ירושלים ובהן הגבעה הצרפתית, צמרת הבירה, גבעת המבתר, גבעת התחמושת, וקריית מנחם בגין. קו פרשת המים בין אגן הניקוז של הים התיכון לים המלח עובר בין פסגת הר הצופים לפסגת הגבעה הצרפתית. שתי פסגות אלה מצויות גם על גבול מדבר יהודה. הנחל המנקז אזור זה אל הים התיכון הוא נחל צופים וזה המנקז את האזור אל ים המלח הוא נחל אוג. במקביל לקו פרשת המים, מעט ממערב לה, עוברת דרך גב ההר ההיסטורית (דרך האבות) שעליה נסללו דרך שכם ושדרות בר-לב. בנחל צופים עוברת דרך חשובה נוספת מבחינה היסטורית שעליה נסללה דרך יגאל ידין. רכסי הר הצופים והר הזיתים בנויים מסלעי משקע ימיים, במבנה הנקרא "חבורת הר הצופים". חבורת הר הצופים מתוארכת לתקופת הסנון והיא כוללת בתוכה את תצורת מנוחה (קירטון לבן ורך) ואת תצורת משאש (שכבות צור כהה וקשה). סלע הקירטון הרך נוח מאוד לחציבה, אולם אינו מתאים כחומר גלם לבניית בתים. זו אחת הסיבות שרכס הר הצופים לא נבנה בתקופות הקדומות ושימש בעיקר לחציבת מערות קבורה. היסטוריהההר במקורותשמו של ההר מופיע לראשונה בספריו של יוסף בן מתתיהו. בספר קדמוניות היהודים יא פרק ח' מספר ההיסטוריון על מפגשו של אלכסנדר מוקדון עם הכהן הגדול שנערכה על ההר:
בספרו מלחמות היהודים ב פרק יט' מספר בן מתתיהו כי הלגיונות הרומאיים החלו את ההתקפה על ירושלים מבסיסם על ההר:
במסכת מכות מוזכר הר הצופים כמקום שבו קרעו חכמי ישראל את בגדיהם בראותם את בית המקדש בחורבנו:
המשנה במסכת פסחים מציינת את הצופים כנקודה שממנה והלאה לא חייב אדם לחזור להר הבית, במקרה שלקח איתו בטעות בשר של קורבן:
עם זאת, זיהויו של "הצופים" עם הר הצופים אינו בטוח כלל ועיקר, וכנראה הכוונה לכל נקודה שממנה ניתן לצפות על בית המקדש[4] או על הר הזיתים. סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20בסוף המאה ה-19 בנו סר ג'ון גריי היל ואשתו קרוליין אמילי גריי היל בית אחוזה על פסגת הר הצופים.[5] במרץ 1900 דווח בעיתונות[6]: ”אכר חפר בסביבות הר הצופים וימצא כוכים וארונות מלאים עצמות וכתובות עליהם. הקברים דומים להקברים הידועים בשם „קברי המלכים” ובפי היהודים בשם „קבר כלבא שבוע”. הם חצובים בסלע לפניהם כעין חצר מרובעת, מימין ומשמאל חדרים מרובעים חצובים בסלע ובהם כוכים. משמאל ששה: שלשה שלשה בקיר, ועל הגזוזטרא מסביב להכותל נמצאו תשעה עשר ארונות, ומימין תשעה כוכים: ג"כ שלשה שלשה בקיר ועל הגזוזטרא נמצאו תשעה ארונות. על אחדים מהארונות נכרות הכתובות מהן ביונית ומהן בעברית — בכתב אשורית קדומה. על אחד מהארונות כתוב „יהוחנן בר צבוה” ועל השני נראות האותיות: „ישרים צבי יא”.” באוקטובר 1902 נתגלתה על ההר מערת ניקנור. במרץ 1914 רכש המשרד הארץ ישראלי את האחוזה,[5] במטרה להקים במקום את "בית מדרש התורה והעבודה". בשנת 1917, לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים, שימש ההר כמחנה צבאי בריטי, והוקם בו בית קברות צבאי לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. באפריל 1918 התקיים על ההר קבלת פנים המונית לחברי ועד הצירים.[7][8] ב-24 ביולי 1918, הונחה בהר אבן הפינה לאוניברסיטה העברית.[9][10] ב-1 באפריל 1925, נערך טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1938 נפתח מצפון לאוניברסיטה בית החולים הדסה הר הצופים, שתוכנן על ידי אריך מנדלסון, ארכיטקט גרמני יהודי, ובו 300 מיטות, בית ספר לאחיות, מכוני מחקר ומחלקות אשפוז מודרניות. מלחמת העצמאותבמלחמת העצמאות נותק ההר מירושלים העברית מכיוון שהדרך אליו עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית. ההר הפך למובלעת שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. לאחר שבאפריל 1948 הותקפה שיירה של עובדי בית החולים הידועה גם כשיירת הדסה הופסקה תנועת השיירות, והושבתה פעילות האוניברסיטה ובית החולים. ב־7 ביולי 1948, יום אחד לפני סיומה של ההפוגה הראשונה, נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של הלגיון הערבי על פירוזו של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של האו"ם .[11] ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, בית החולים הדסה הר הצופים, בית הקברות הצבאי הבריטי, והכפר הערבי עיסאוויה כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע שטח הפקר, ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה (מפה). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 שוטרים, החמושים בנשק קל בלבד, ו־33 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-40 שוטרים.[12] הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו עם ירדן ב־3 באפריל 1949 .[13] בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה כלי רכב: שני משוריינים ומשאית שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הייתה תחת פיקוח האו"ם, ויצאה ממעבר מנדלבאום.[14] מובלעת הר הצופים
שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר חיילים במדי שוטרים,[15] הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, וכן לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעיתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים היו שנויים במחלוקת בין הצדדים מחלוקת שבה כל צד התרעם על הצד השני ובמסגרתה אף הפר את ההסכם לנוחותו מצידו. ב־1954 הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם מצוף 247 לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעיתים רחוקות במשך התקופה, אם כי הוראות הפתיחה באש הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים 1957 וב־1958. ב-26 במאי 1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני בגן הבוטני של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם יושב הראש הקנדי של ועדת שביתת הנשק, שבא לתווך בין הצדדים.[16] בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה. בתקופת מובלעת הר הצופים נבנו בירושלים המערבית שמחוץ למובלעת מוסדות חלופיים למוסדות שעמדו בשממונם בהר הצופים. הבולטים בהם היו קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם ומתחם בית החולים הדסה בעין כרם. השיירות שהביאו אספקה להר הצופים הוציאו ממנו בהדרגה, בדרכם חזרה, ציוד רפואי ואוניברסיטאי מן ההר. הירדנים שהתכוננו ליוזמה צבאית ישראלית ליצירת רצף טריטוריאלי בין הר הצופים לבין שאר ירושלים המערבית הקימו בין שטחים ישראליים אלה ביצורים בכל גבעה שלא הייתה מיושבת בשכונה ערבית. הם הקימו ביצורים איתנים בגבעת התחמושת, וביצרו לצידה גם את גבעת המבתר ואת הגבעה הצרפתית. מלחמת ששת הימיםביומה הראשון של מלחמת ששת הימים הופגז ההר. מחשש שהירדנים ינסו לכבוש את ההר, ניתנה הוראה לכוחות צבא הגנה לישראל לחבור להר הצופים. המאמץ העיקרי של צה"ל בגזרת ירושלים הופנה לחבירה אל ההר. כוחות צנחנים של צה"ל הצליחו לחבור אליו לאחר כיבוש גבעת התחמושת ושכונת שייח' ג'ראח וכוחות שריון חברו אליו לאחר כיבוש גבעת המבתר והגבעה הצרפתית. נאום הר הצופים
לאחר המלחמה, לאחר איחוד ירושלים והר הצופים הוזמן יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. ב-15 ביוני 1967 בטקס קבלת התואר נשא יצחק רבין נאום היסטורי הידוע כנאום הר הצופים, שביטא את רוח צה"ל, ועורר הד נרחב בציבור. את הנאום חיבר קצין חינוך ראשי, מרדכי בר-און. רבין התייחס בנאומו לתפקיד צה"ל בעיצוב החינוך והתרבות של החברה הישראלית, בכך שהוא נוטל על עצמו משימות חינוך ייחודיות כמו משימתם של אנשי הנח"ל והמורות החיילות באזורי הפיתוח, אך את עיקר נאומו הוא הקדיש להכרה במוסריותו של צה"ל בעת מלחמת ששת הימים, גילויים שלדבריו, "ראשיתם ברוח וסופם ברוח". הוא הביא דוגמאות של גילויי אחווה ורעות שהתגלו במלחמה, כמו "חבלנים שסיכנו את חייהם למלט את חברם הפצוע בשדה מוקשים". הסיבות לגילויים אלה בקרב חיילי צה"ל לא נבעו לדבריו מתוך רגשות מיליטנטיים, אלא מתוך צדקת הדרך והכרת תפקידם "להבטיח קיום האומה במולדתה" וכי הצבא "מהעם בא ואל העם חוזר". שיקוםלאחר מלחמת ששת הימים החלו פעולות שיקום של המבנים על ההר. מאחר שהמבנים היו ברובם בעלי ערך ארכיטקטוני, היסטורי ואף רגשי ארך תהליך השיקום והבניה זמן רב. על בניין בית החולים הדסה הופקד האדריכל יעקב רכטר, ועל קמפוס האוניברסיטה הופקד צוות האדריכלים דוד רזניק-שמואל שקד-רם כרמי-חיים קצף. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך הבניינים שיועד במקור למחלקה למדעי הטבע (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בצלאל) ומגדל המים (מפה). התכנון הופקד בידי האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור, ובניין בצלאל החדש על ידי האדריכל גרשון צפור. הקמפוס נבנה בצורה הדומה למצודה סגורה ומבוצרת.[17][18] לאחר איחוד שני חלקי העיר וכדי שההר לא ינותק עוד ממרכז ירושלים, רוכז מאמץ הבניה בירושלים בין השנים 1968 - 1972 בשכונות הבריח. שכונות אלה, מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית נבנו לאורך כביש חדש שחיבר את הר הצופים לשאר ירושלים העברית שלא דרך שכונות ערביות - כביש "שדרות אשכול". ליד כביש זה הוקם בשנת 1973 בניין המטה הארצי של משטרת ישראל ומאוחר יותר בתקופת כהונתו של ראש הממשלה מנחם בגין במהלך שנות ה-80 הוקמה לצידו גם קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין. גם תנועת האוטובוסים אל הר הצופים, שלפני 1947 עברה דרך שכונת שייח' ג'ראח וסבלה מהתנכלויות הערבים חודשה דרך שדרות אשכול. מסלול קו 9 הועתק אל כביש זה בסוף שנות השישים וחיבר את ההר אל מרכז ירושלים העברית, קו 28 חיבר את ההר עם התחנה המרכזית בירושלים ועם קמפוס גבעת רם וקו 26 חיבר את ההר עם שכונות שונות במערב ירושלים. בשנת 1969 הוענקה תרומה להקמת בית המשפט העליון בהר הצופים ונערכה תחרות אדריכלים בה זכתה הצעתם של האדריכלים סופר-קולודני, אך בשל אילוצים שונים, בוטלה התרומה ובית המשפט נחנך בסופו של דבר ב-1992 בגבעת רם ליד משכן הכנסת. בין הגבעה הצרפתית לבין קמפוס הר הצופים הוקמו מעונות סטודנטים שהכילו 800 חדרים. בשנות השמונים נחנכו מבנים רבים נוספים בקמפוס הר הצופים. עם הגידול בקמפוס ובאוכלוסיית הסטודנטים, התווסף לקוי האוטובוס הנוסעים אל ההר גם קו 4א (כיום 77א) שחיבר את ההר עם אוכלוסיית הסטודנטים שהתגוררה בשכונות הבריח. בשנת 1987 נחנך בשטח מובלעת הר הצופים מלון דן ירושלים (לשעבר מלון הייאט, בו נרצח רחבעם זאבי), הגדול שבמלונות ירושלים.[19] מנהרת הר הצופים ע"ש נעמי שמרבשנת 1999 החלו העבודות על כביש הר הצופים, על מנת שישמש ככביש גישה נוסף לירושלים, ממזרח, מכיוון בקעת הירדן, יריחו ומעלה אדומים.[20] הכביש נחנך בחודש ינואר 2003.[21] הכביש, שאורכו כשלושה קילומטרים, מתחיל בכביש מעלה אדומים – ירושלים עולה לכיוון הר הצופים ועובר מתחת לקמפוס של האוניברסיטה העברית במנהרה חצובה הידועה כמנהרת הר הצופים. המנהרה היא למעשה מערכת של שתי מנהרות נפרדות, באורך של 550 מטר כל אחת. בכל מנהרה ישנם שני נתיבי תנועה. בשנת 2011 נקראה המנהרה על שם הפזמונאית והמלחינה המנוחה נעמי שמר, בעקבות שירה "ירושלים של זהב" בו מוזכרים אתרים שונים הנשקפים מהמנהרה, וכן בהתאם לשורות ”נשוב נרד לים המלח / בדרך יריחו”.[22] האוניברסיטה העברית בירושלים
האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות מדענים חתני פרס נובל. ביום 24 ביולי 1918, נערך בהר הצופים טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית.[9] כשבע שנים לאחר מכן, ב-1 באפריל 1925, נערך טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית. הקמת מדינת ישראל מסמלת תפנית בתולדות האוניברסיטה. בתום מלחמת העצמאות, האוניברסיטה נאלצה למצוא משכן בבתים זמניים בעיר . עם איחוד ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. מרבית הפקולטות עברו בשנת 1981 להר הצופים, ובקמפוס גבעת רם נותרו הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. הגן הבוטני הלאומי
 הגן הבוטני הלאומי או בשמו הרשמי, הגן הבוטני לצמחי ארץ ישראל ע"ש מונטג'יו למפורט, הוא הגן הבוטני הראשון שהוקם בארץ ישראל ומתעד את כל צמחי הבר של ישראל ושל המזרח התיכון. הגן ממוקם בחלקו הצפוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. ברחבי הגן מצויות מערות קבורה מתקופת בית שני. בחלקו המערבי של הגן מצוי אמפיתיאטרון קטן. הגן הוקם בשנת 1931 על ידי פרופסור אוטו ורבורג, שייסד את המחלקה לבוטניקה, ועל ידי ד"ר אלכסנדר איג, אשר הקים את הגן במו ידיו. כיכר אביגדור המאירי
כיכר אביגדור המאירי היא כיכר מרכזית בירושלים הממוקמת בהר הצופים. מצפור הלברטרחבה בפינה הדרום-מזרחית של האוניברסיטה העברית ובה נקודת תצפית לזכרו של יהודה הלברט. יער הר הצופיםחורשה בחלקו המזרחי של הר הצופים. אקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל"
בצלאל הוא האקדמיה הלאומית לאמנות ועיצוב, בירושלים. בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש" ובשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול. קריית הממשלה (מזרח ירושלים)
קריית הממשלה במזרח ירושלים הקרויה גם "קריית מנחם בגין" נמצאת מצפון לשכונת שייח' ג'ראח, בין חלקו המערבי של הר הצופים לבין גבעת התחמושת. היא משמשת משכנם של מספר משרדי ממשלה, במקביל לקריית הממשלה העיקרית בקריית הממשלה ע"ש דוד בן-גוריון הנמצאת בקריית הלאום שבמערב ירושלים. מערת ניקנור והפנתיאון
מערת ניקנור היא מערת קבורה הנמצאת בגן הבוטני הלאומי בקמפוס האוניברסיטה הר הצופים ובה נתגלתה גלוסקמה המתייחסת ל"ניקנור עושה הדלתות". באוקטובר שנת 1902 התגלתה מערה בתוך שטח שקנו ג'ון וקרוליין אמילי גריי היל במטרה להרחיב צפונה את מעון החורף שלהם בהר הצופים. הממצא החשוב ביותר שהתגלה במערה היה הכתובת על־גבי גלוסקמה שזכתה לכינוי כתובת ניקנור. המערה חצובה בקפדנות בסלע הקירטון של הר הצופים. מחוץ למערה חצובה חצר מלבנית, שבצדה הדרום-מזרחי נמצאת חזית המערה. חזית המערה היא למעשה סטיו. צורה זו אופיינית למערות הקבורה המפוארות של ירושלים בימי הבית השני. הסטיו, שבמקורו היה מקורה אך עם השנים נפלה תקרתו, נפתח לתוך ארבעה אולמות קבורה, ובכל אחד מהם מספר כוכים. בין האולמות ישנם מעברים, שהשקעים בסלע סביב פתחיהם מלמדים כי היו מכוסים מעיִן בלוחות אבן, תופעה ייחודית למערה זו. אולם קבורה חמישי, שאינו מקושר לשאר האולמות, נפתח מפתח בחצר שנמצא מימין לחזית, ובצדה המזרחי של החצר חצובים ארבעה פירי קבורה. הפנתיאון הלאומיב-1934, הועלו עצמותיו של יהודה לייב פינסקר ממקום קבורתו באודסה ונטמנו במערת ניקנור. יוזם ההעלאה היה מנחם מנדל אוסישקין, שרצה להקים פנתאון לאומי במערה. אולם רעיונו של אוסישקין לא יצא לפועל, והאדם השני והאחרון שנטמן במערה, בצהרי יום שישי, 3 באוקטובר 1941, היה אוסישקין עצמו. לאחר קום מדינת ישראל בשנת 1948 הוקם הפנתיאון הלאומי בהר הרצל במערב ירושלים ואיתה גם בית הקברות הצבאי הראשי של מדינת ישראל ועם חלקות קבורה ממלכתיות נוספות, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח שבשליטת ירדן שהיה במזרח ירושלים. הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק
הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק הוא גן לאומי המצוי במורדותיו הדרומיים של הר הצופים וגם שייך אל האוניברסיטה העברית בירושלים הנמצאת בצמוד אליו. בגן מצויים שני בתי קברות זעירים וכמה מצפורים הצופים אל הר הזיתים ואל עמק צורים הנמצא במורדותיו. בית החולים הדסה הר הצופים
בשנת 1934 התיישב בארץ האדריכל אריך מנדלסון, ובשנת 1935 הוא הגיש לאוניברסיטה תוכנית אב כוללת בה הוא שילב את המבנים הקיימים עם מבנים מתוכננים בנוגע לבית החולים תכנן מנדלסון קמפוס מודרני ובו מספר גושים של בניינים. בית החולים נסמך בעיקרו על שני מבנים מלבניים גדולים המחוברים על ידי שלושה מבנים הניצבים אליהם. בין המבנים תוכננו חצרות פנימיות. בנין בית החולים, מודרני בתפיסתו וצורתו הפונקציונלית מצטיין בקווים ישרים בהם שילב מנדלסון אלמנטים קישוטיים במטרה להדגיש חשיבות של חלקים מסוימים וסייע בשילוב הקמפוס בנוף ההר. הבניין מצופה באבן מנוסרת המונחת בקווים אנכיים ולא מאוזנים כמקובל ומדגיש את היות האבן ציפוי בלבד. בשנת 1938 נפתח בית החולים ובו 300 מיטות, בית ספר לאחיות, מכוני מחקר ומחלקות אשפוז מודרניות. בית החולים ננטש במהלך מלחמת השחרור (ראו לעיל) כמו כל המוסדות והמבנים על ההר. במשך שנים בהן עמד בית החולים בשיממונו נגרמו למבנה ולתכולתו נזקים כבדים. לאחר איחוד ירושלים הוחלט לשקם את בית החולים. במבט רציונלי ייתכן והיה עדיף להרוס את המבנה הישן ולבנות עליו בית חולים חדש אך הלכה למעשה היה שיקום המבנה החלטה שמקורה רגשי גם מבחינה לאומית וגם עבור ארגון "הדסה" - סגירת מעגל היסטורי והערך הארכיטקטוני של המבנה בתכנון אריך מנדלסון הכריעו את הכף בעבור שימור המבנה והתאמתו לצורכי הזמן. בית הקברות הצבאי הבריטי
בית הקברות הבריטי בירושלים (Jerusalem War Cemetery) הוא בית קברות צבאי לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. בית הקברות הוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה ובו נקברו חללים שנפלו במהלך הקרבות באזור ירושלים. מיקום בית הקברות נבחר על פי מספר שיקולים ולבסוף הוקם על פסגת הר הצופים מאחר שבאותה תקופה היה ההר מחוץ לגבול המוניציפלי של ירושלים הבריטית. על כך נוספו שיקולים מעשיים כגון ריכוז של קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אך ערך מוסף ניתן על ידי הנוף שנשקף מהר הצופים אשר נתן ביטוי מוחשי לקונוטציות היסטוריות ודתיות של ירושלים, המקרינה מקדושתה על בית הקברות. בבית הקברות נטמנו 2,515 חללים,[23] מהם 2,449 חללי מלחמה, מתוכם 2,218 חללים מבריטניה. מהסך הכולל, 100 חללים לא זוהו. עוד הוצבה בבית הקברות מצבת זיכרון[24] ל-3,300 חללים שלא נודע מקום קבורתם שנהרגו בארץ ישראל ובמצרים. סך הכל, הונצח בבית הקברות הצבאי בירושלים, זכרם של 5,815 חללי מלחמת העולם הראשונה. אין בבית הקברות חללים שנהרגו לאחר מלחמה זו.[23] בית הקברות של המושבה האמריקאית בהר הצופים
בית הקברות של המושבה האמריקאית בהר הצופים נמצא בגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק, בסמוך אל הכניסה הראשית של האוניברסיטה העברית בקמפוס הר הצופים. חלקת קבורה נוספת של המושבה האמריקאית נמצאת בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון. בית הקברות של משפחת בנטוויץ'
בית הקברות של משפחת בנטוויץ' היא אחוזת הקברים המשפחתית של הרברט בנטוויץ' ובני משפחתו. היא נמצאת בצמוד אל בית הקברות של המושבה האמריקאית בגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק. בית מלון דן ירושלים
מלון דן ירושלים (בעבר נקרא בשמות "מלון הייאט" ו"מלון רג'נסי ירושלים") שוכן על מדרונות הר הצופים, בסמיכות לאוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה, ומשקיף לעבר העיר העתיקה ושכונת שייח ג'ראח. המלון כולל 505 חדרים וסוויטות, ועל כן הוא המלון הגדול ביותר בירושלים. גבעת התחמושת
גבעת התחמושת הוא הכינוי שניתן למוצב ירדני בצפון ירושלים, שבו התחולל קרב קשה במלחמת ששת הימים. המתחם הוקם על ידי הבריטים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים כבונקר לאחסון התחמושת של בית הספר לשוטרים שעמד סמוך למקום, על גבעה בגובה 797 מטרים מעל פני הים שהיא שלוחה של הר הצופים מכיוון צפון-מערב. לאחר מלחמת העצמאות נותר המתחם בשליטת ירדן, עד לכיבושו במלחמת ששת הימים, בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני 1967. כיום נמצא על שרידי המוצב אתר הנצחה ממלכתי. בית הספר לשוטרים
בית הספר לשוטרים הוא מבנה שנבנה על ידי ממשלת המנדט על מנת לשמש כבית ספר לשוטרים. המבנה שוכן בסמוך אל הר הצופים, בצמוד לשכונת מעלות דפנה ואל גבעת התחמושת, בית הספר רנה קסין ואתר ההנצחה גבעת התחמושת. כיום משמש המבנה את אונר"א. שכונות הבריח
 שכונות הבריח הם ארבע שכונות היהודיות, בשל תפקידן - "נעילת" הר הצופים לשטח מדינת ישראל השכונות הן: מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית ("גבעת שפירא") שבצפון מזרח ירושלים. ניתן להכליל בשכונות הבריח גם את שכונת צמרת הבירה, את מלון דן ירושלים, את מעונות הסטודנטים שבהר הצופים ואת קריית הממשלה על שם מנחם בגין, יחד עם בניין המטה הארצי של משטרת ישראל שבגבול הר הצופים ושכונת שייח' ג'ראח. גן לאומי מורדות הר הצופים
גן לאומי מורדות הר הצופים הוא גן לאומי בהליכי ביצוע במורדות הר הצופים, שהקמתו אושרה בתחילת 2012. שטח הגן 740 דונם. המכללות הצבאיותמתחם המכללות הצבאיות המיועד למכללה לפיקוד ומטה, למכללה לביטחון לאומי ולאקדמיה הצבאית, צפוי להיבנות בהר הצופים בירושלים על פני שטח של כ-32 אלף מ"ר, ועתידים לשרת בו מעל ל-1400 קצינים וחיילים. הבסיס המתוכנן ממוקם בקרבת האוניברסיטה העברית ותחת חסותה האקדמית. על פי דיווח מדצמבר 2013, הקמפוס קיבל בשנת 2012 את כל האישורים מהוועדה המחוזית לתכנון ובניה, אבל רה"מ בנימין נתניהו הקפיא את ההחלטה. בצה"ל בוחנים אתרים אחרים.[25] שייח ג'ראח
שייח' ג'ראח (בערבית: الشيخ جراح) היא שכונה הממוקמת במזרח ירושלים, במורדותיו המערביים של הר הצופים. ממזרח לשכונה נמצאת שדרות בר-לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1201. עיסאוויה
עיסאוויה (בערבית: العيساوية) הוא כפר ערבי ושכונה בעיר ירושלים השוכן במורדותיו המזרחיים של הר הצופים בצפון ירושלים, על שפת מדבר יהודה. נכון לשנת 2014 מתגוררים בשכונה 13,571 תושבים.[26] השכונה גובלת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית ובשכונות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה. אחת ההשערות גורסת כי מקומה של עיר הכוהנים נוב הוא באזור זה.[27] במקום ישנן מערות קבורה רבות החצובות בסלע הקירטון. גלריה
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||
