קפיצה לרוחק, או קפיצה למרחק, היא מקצוע באתלטיקה קלה, שמטרת האתלט שמתחרה בו היא לעבור מרחק גדול ככל האפשר בקפיצה אופקית. מרחק הקפיצה מושפע מתנע הריצה שלפני הקפיצה, מעוצמת הניתור, ומסגנון הקפיצה. הקפיצה לרוחק נעשית על גבי מסלול ריצה, שמסתיים בקרש קפיצה. לאחר קרש הקפיצה ישנו ארגז חול, המסומן במטרים.
מקורה של הקפיצה לרוחק כענף ספורטיבי הוא ביוון העתיקה, שם נהגו המתחרים היוונים במשחקים הפאן-הלניים ובכללם גם המשחקים האולימפיים לקפוץ למרחק כשהם אוחזים במשקולות. יש הסוברים שמטרת המשקולות הייתה להקשות על הקפיצה ובכך להוסיף עניין בתחרויות.
השיא הישראלי לגברים שייך ליוחאי הלוי ועומד על 7.99 מטר. הוא נקבע בתל אביב ב-15 במאי2010.
מבנה הקפיצה
ריצה מבוקרת ומהירה של המתחרה עד לקרש הקפיצה.
דחיפה חזקה של האדמה על ידי הרגל החזקה של המתחרה ברגע ההגעה לקרש הקפיצה.
המשך הניתור לקפיצה אופקית כאשר המתחרה מרים את ידיו ואת כל גופו.
השהיית הנחיתה על ידי שמירה על מרכז הכובד וצורת הגוף.
נחיתה כאשר הגוף מכופף ומופנה כמה שיותר רחוק.
סגנון בסיסי
למרות שקיימים כיום שלושה סגנונות קפיצה עיקריים, סגנון הקפיצה הבסיסי הוא כדלקמן: כאשר מגיע הקופץ לקרש הקפיצה, הוא מצמיד את רגל הריצה שלו לבטנו, בעודו מזנק עם רגלו החזקה. לאחר שהקופץ באוויר, הוא מצמיד את רגל הזינוק לרגלו השנייה, ומכדר את גופו ואת גפיו. עם ההתקרבותו לקרקע שולח הקופץ את גפיו לפנים ככל האפשר, על מנת להעביר את מרכז הכובד שלו קדימה, ולהשיג בכך מרחק גדול יותר.
חוקים בסיסיים
למתחרה אסור לקפוץ לאחר שרגל הניתור חרגה מהגבול הקדמי של קרש הקפיצה, כל קפיצה שבה נעשתה חריגה שכזו נחשבת כפסולה.
החלק האחורי ביותר של גוף המתחרה שפגע בקרקע יחשב כמרחק הרשמי שעבר המתחרה בקפיצה.
ארצות הבריתג'סי אוונס - הקופץ הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטרים, שיאו העולמי החזיק מעמד 25 שנים ועמד על 8.13 מטר
ארצות הבריתרלף בוסטון - שיפר את השיא העולמי 6 פעמים, יותר מכל ספורטאי אחר. בסך הכל הוא שיפר את השיא העולמי ב-22 ס"מ
ארצות הבריתבוב בימון - קבע שיא עולם באולימפיאדת מקסיקו ב-1968 כשקפץ למרחק של 8.90 מטר (שיפור של 55 ס"מ מהשיא הקודם), והחזיק בו במשך 23 שנים. כיום זו עדיין התוצאה השנייה בטיבה בכל הזמנים