|
יחסי טורקיה–לוב
יחסי טורקיה–לוב (בטורקית: Libya-Türkiye ilişkileri, בערבית: العلاقات التركية الليبية) הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה הטורקית ובין מדינת לוּב. לוב מחזיקה בטורקיה שגרירות באנקרה ואילו טורקיה מחזיקה בלוב שגרירות בטריפולי. היסטוריההאימפריה העות'מאנית כבשה את אזורי החוף של לוב במהלך אמצע המאה ה-16 והשפיעה השפעה רבה על החברה של לוב. טריפוליטניה תחת העות'מאנים, נהנתה ממידת אוטונומיה, אם כי לא יציבה ומגוונת.[1] במאה ה-18 ייסד אחמד קרמנלי את שושלת קרמאנלי העצמאית למחצה ששלטה בלוב אולם הכירה בשליטה העות'מאנית. תחת שלטונו הייתה לוב אחד החלקים המשגשגים ביותר באימפריה עם סמכויות לוביות חזקות,[2] אך בשל התנגדותו לטורקים, הוא גרר בעקיפין עוינות מהעות'מאנים.[3] עם זאת, ממשיכי דרכו לא הצליחו כמוהו, והשושלת קרסה מיד בסוף המאה ה-18, והמלחמות הברבריות נגד ארצות הברית רק הבטיחו את התמוטטותה המלאה של שושלת קרמאנלי.[4] עד הכיבוש האיטלקי, השלטון העות'מאני בלוב היה מאובטח, אך הוא הוזנח בשל חוסר חשיבותו בעיני העות'מאנים. לאחר המלחמה האיטלקית-עות'מאנית (1911–1912), טורקיה ולוב איבדו קשר רשמי כאשר ממלכת איטליה כבשה את לוב. רק בשנת 1947 כוננו שתי המדינות מחדש את קשריהם. המאה ה-20עם הקמת ממלכת לוב קיימו טורקיה ולוב יחסים קרובים, כאשר שתיהן בדרך כלל מדינות עם רוב מוסלמי. לאחר הדחת אידריס הראשון, מלך לוב בעת ששהה באנקרה לצורך טיפול רפואי, בשנת 1969, נעו קשרי טורקיה-לוב בין שיתופי פעולה ואיבה. מצד אחד, מועמר קדאפי, המנהיג החדש של לוב, סיפק לטורקיה חלקי חילוף למטוסיה מתוצרת ארצות הברית במהלך פלישת טורקיה לקפריסין, כאשר הוטל אמברגו נשק של ארצות הברית על טורקיה,[5] והעדיף לקנות תוצרת טורקית. אולם מצד שני הוא עורר זעם בטורקיה בתמיכתו בעצמאות כורדית.[6][7] מלחמות האזרחים הלוביותבמלחמת האזרחים הראשונה בלוב הביעה טורקיה בתחילה, מעט לאחר הפעולה של נאט"ו, התנגדות והאשימה את "סרקוזי שרדף אחרי אינטרסים צרפתיים בגלל שחרור העם הלובי",[8] אך ב-20 במרץ היא נקטה עמדה לצד האופוזיציה הלובית.[9] בשל תמיכת קדאפי בתנועת העצמאות הכורדית, טורקיה ב-2011 הייתה בין המדינות הראשונות אשר דרשה מקדאפי לפרוש מן הממשלה ולצאת לגלות.[10] קדאפי סירב לעשות זאת וטורקיה העניקה את תמיכתה לכוחות אנטי-קדאפי, בעיקר מועצת המעבר הלאומית, ביולי 2011.[11] עם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב השנייה, טורקיה נותרה תומכת בממשלת ההסכמה הלאומית שהוכרה על ידי האו"ם בטריפולי, נגד בית הנבחרים שבטוברוק. עמדתו הנחרצת של ח'ליפה חפתר תרמה לעוינות מתמשכת בין טורקיה לממשלת טוברוק,[12] כמו כן טורקיה העבירה נשק ותחמושת לממשלה בטריפולי.[13] סגן נשיא טורקיה, פואט אוקטיי, האשים בעקיפין את חפתר כמי שיצר את הבעיות בכך שרצה למנוע שלום בלוב ועזב את הוועידה לשלום בלוב בנובמבר 2018.[14] חפתר נותר לוחמני כנגד טורקיה, בהנהגתה של רג'פ טאיפ ארדואן, וכוחות המבוססים בטוברוק תפסו לעיתים קרובות ספינות טורקיות שהובילו נשק לצבא בטריפולי. בעקבות המתקפה במערב לוב בשנת 2019 בהובלת חפתר, גילתה טורקיה דאגה עמוקה וגינתה בחשאי את חפתר בגין ערעור היציבות בלוב.[15] בנובמבר 2019 הצהירה טורקיה כי היא חתמה על הסכם עם ממשלת לוב המוכרת לפי הקהילה הבינלאומית על גבולות ימיים בים התיכון, בנוסף לעסקה בנושא ביטחון ושיתוף פעולה צבאי.[16] בשנת 2019 דיווחו האו"ם כי ירדן, טורקיה ואיחוד האמירויות הערביות הפרו באופן שיטתי את אמברגו הנשק הלובי.[17] כמו כן, הצבא הלאומי הלובי האשים את הרשויות הטורקיות בתמיכה בקבוצות טרור בלוב במשך שנים רבות, והוסיף כי התמיכה הטורקית התפתחה מתמיכה לוגיסטית להתערבות ישירה תוך שימוש בכלי טיס צבאיים להובלת שכירי חרב, כמו גם אוניות עם נשק, כלי רכב משוריינים ותחמושת לתמיכה בטרור בלוב.[18] עם זאת, האשמות אלה הושמעו לאחר שכוחות פרו-חפתר איבדו שליטה על העיירה האסטרטגית גריאן, לאחר שכוחות אנטי-חפתרים, התומכים בממשלתה המוכרת הבינלאומית של לוב, הצליחו לדחוק את כוחותיהם של פרו-חפתר. כנקמה על תבוסתו, הגיב חפתר, המגובה על ידי איחוד האמירויות ומצרים, באיומים על טורקיה ונדר לשים למטרה את כל הספינות והחברות הטורקיות, לאסור טיסות לטורקיה וממנה ולעצור אזרחים טורקים בלוב. האשמות כוזבות אחרות של חפתר לאחר אובדן גריאן הופרכו הן על ידי ממשלת ההסכמה הלאומית והן על ידי הרשויות בגריאן.[19] ב-2 בינואר 2020, אישרה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה הצעת חוק לפריסת חיילים בלוב לגיבוי הממשלה המוכרת באו"ם בטריפולי, לאחר שכוחות הנאמנים לחפתר צרו על העיר והתקרבו לכיבושה. החקיקה התקבלה בהצבעה של 184–325, אולם פרטי הפריסה טרם נחשפו מבחינת הסכום והתזמון.[20] ב-6 בינואר החלו כוחות טורקיים לעבור ללוב.[21] ב-8 בינואר 2020, לאחר שיחות בין הנשיאים רג'פ טאיפ ארדואן לבין ולדימיר פוטין הרוסי (התומך בכוחו של חפתר) באיסטנבול, דחקו טורקיה ורוסיה בכל הצדדים בלוב להכריז על הפסקת אש בחצות הלילה ב-12 בינואר.[22] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
