גואה

גואה (מדינה)
गोवा

מדינה	הודו הודו
מושל	Pramod Sawant
רשות מחוקקת	האסיפה המחוקקת של גואה
בירת המדינה	פאנאג'י
שפה רשמית	קונקאני
תאריך ייסוד	29 במאי 1987
שטח	3,702 קמ"ר (דירוג: 28)
גובה	1,167 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במדינה	1,458,545 (דירוג: 25, 2011)
‑ צפיפות	390 נפש לקמ"ר (דירוג: 8, 2011)
קואורדינטות	15°17′N 73°29′E / 15.29°N 73.49°E / 15.29; 73.49
אזור זמן	UTC +5:30
goagovt.nic.in
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה (למפת גואה מוגדלת)   פאנאג'י ואסקו דה גאמה גואה (למפת גואה רגילה)   פאנאג'י ואסקו דה גאמה גואה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

גואה (בקונקאני: गोवा) היא המדינה הקטנה ביותר בהודו, שטחה 3,702 קמ"ר. אוכלוסיית גואה מונה 1.45 מיליון תושבים. כמחצית מהאוכלוסייה בגואה עירונית והמחצית השנייה כפרית. פחות מחמישית מתושביה אינם יודעים קרוא וכתוב.

נודעה בעבר בשם הקדום גוואפורי והייתה עיר נמל משגשגת. במסורת ההינדית מתקשרת גוואפורי עם מושג 'מגע של טיהור רוחני'^{[דרוש מקור]}.

גואה נשלטה על ידי שליטים רבים. בין תחילת המאה ה-16 לשנות השישים של המאה ה-20 שימשה גואה כמושבת בירה לאימפריה הקולוניאלית הפורטוגזית בזירת האוקיינוס ההודי והמזרח הרחוק. שלטונם נמשך משנת 1510 ועד 1961, כאשר תנועה פוליטית שהחלה עם עצמאות הודו ב-1947 הובילה בסופו של דבר לשחרור גואה על ידי הצבא ההודי ב-19 בדצמבר 1961, יחד עם שחרור דאמאן והאי דיו שלחופי הודו.

עם הכיבוש ההודי הפכה גואה לטריטוריית איחוד בשם גואה, דאמאן ודיו.

גואה קיבלה מעמד של מדינה בהודו ב-30 במאי 1987.^[1]

בגואה יש אוכלוסייה של 1.459 מיליון תושבים, מה שהופך אותה למדינה הרביעית בקוטן אוכלוסייתה (אחרי סיקים, מיזוראם וארונאצ'ל פרדש). צמיחת האוכלוסייה עומדת על כ-8.23% לעשור. הצפיפות עומדת על כ-394 נפש לקמ"ר, מעט מעל לממוצע הארצי. אחוז העירונים הוא הגבוה ביותר בארץ ועומד על כ-62.17%.

שיעור האוריינות עומד על כ-87% (90% בקרב הגברים ו-84% בקרב הנשים).

בזמן השלטון הפורטוגזי, השפה הרשמית הייתה פורטוגזית. כיום תפוצת השפות היא:

• קונקאני- 61%
• מראטהית- 19%
• קאנדה- 7%
• הינדית- 5%
• אורדו- 4.5%
• אחר- 4%

נכון לשנת 2011:

• הינדואיזם- 66.08%
• נצרות- 25.10%
• אסלאם- 8.33%
• סיקיזם- 0.1%
• בודהיזם- 0.08%
• ג'ייניזם- 0.08%
• אחר\לא דתי- 0.2%

בגואה הייתה קהילה יהודית תוססת, רובה מיהדות קוצ'ין, אשר עסקה בסחר ימי וניהלה קשרים עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. קהילה זו הושמדה בידי האינקוויזיציה הפורטוגזית שפעלה במקום מאז 1560, טבחה בה וניצרה רבים, הרסה בתי עלמין עד היסוד, החריבה בתי כנסת או הפכה אותם לכנסיות. ניתן למצוא עדויות לכך עד ימינו^[2].

הפוליטיקה של גואה מעט שונה משאר הודו, כתוצאה משלטון קולוניאלי פורטוגזי בן 450 שנים, בניגוד ל-300 שנים של שלטון בריטי כמו שאר הודו. לכן מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי לא הצליחה להשיג כוח אלקטורלי במדינה עד לשנות ה-80. השיטה המשפטית המקומית מבוססת על קוד נפוליאון. המדינה שולחת 2 נציגים ללוק סבהה (הבית התחתון של הפרלמנט ההודי) ונציג אחד לרג'יה סבהה (הבית העליון של הפרלמנט ההודי).

מושל גואה הנוכחי (ממונה על ידי נשיא הודו) הוא סאנאיאנגבה צ'ובאטושי ג'אמיר וראש השרים (ראש מפלגת השלטון, שנבחר בבחירות הכלליות של גואה) הנוכחי הוא פראטאפסינג ראנה. הפרלמנט, האספה המחוקקת של גואה, הוא בית מחוקקים חד-ביתי, ובו 40 נציגים.

במשך שלושים שנותיה הראשונות של גואה (עד 1990), המדינה נהנתה מיציבות פוליטית. יציבות זו קרסה בשנים 1990–2005, כאשר התחלפו זו אחר זו 14 ממשלות.

כלכלת גואה נשענת ברובה על תיירות, תיירים מרחבי הודו ומרחבי העולם מגיעים לחופשה בחופיה, ובהם ישראלים רבים בכל חתכי הגילאים והמעמדות הסוציו-אקונומיים. במהלך שנות התשעים ועד השנים הראשונות של שנות האלפיים נהגו הבאים להשתתף במסיבות הירח המלא (Full Moon) בהן התפרסם האזור.

הטמפרטורה בגואה נעה בין 21–33 מעלות צלזיוס במשך כל השנה, ויורדים בה כ-3,200 מילימטר גשם בשנה, בין החודשים יוני לספטמבר.

בגואה שני מחוזות - צפון גואה ודרום גואה. אורך קו החוף של גואה הוא 101 ק"מ.

עוד במאה ה-16 השלטון הפורטוגזי הקים מוסדות חינוך מתקדמים, ובדגש על חינוך דתי. החינוך הרפואי החל בשנת 1801. בשנת 1842 נבנתה מכללה רפואית, והספרייה שבה (אשר נבנתה בשנת 1845) נחשבת לאחת מהמכללות הרפואיות העתיקות באסיה. במכללה ישנו בית החולים הגדול בגואה, אשר ממשיך להיות פעיל עד היום.

כיום יש כוח רב לחינוך הפרטי על פני זה הציבורי. במדינה פועלת מין מועצת חינוך לאומית שמפקחת על כלל בתי הספר ובונה את תוכנית הלימודים. בחינוך היסודי ישנו שימוש רב בקונקאני ובמראטהית, אך כרוב תלמידי התיכון מחויבים לסיים את לימודיהם עם ידע באנגלית. לאחר כעשור המערכת החינוך, התלמידים עוברים לחינוך על יסודי ויכולים לבחור להעמיק במקצוע מסוים (מדע, אמנות, משפט ומסחר) או לעבור לחינוך מקצועי.

במדינה פועלות שש מכללות להנדסה.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: גואה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גואה

• אתר האינטרנט הרשמי של גואה
• ההיסטוריה והחופים בגואה מאת אמנון כרמל
• יומן מסע מצולם בגואה
• שרה א' חאן, הניו יורק טיימס, לא רק חופים ומסיבות: צרור המלצות לטיול נינוח בגואה, באתר הארץ, 26 במרץ 2019
• רביב גולן, טראנספורמציה, באתר "ידיעות אחרונות", 7 במאי 2019
• ירון זילברשטיין‏, המהפך של גואה: פחות סטלנים, יותר ריזורטים משפחתיים, באתר וואלה, 12 במאי 2019
• גואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

המדינות והטריטוריות של הודו
מדינות	אוטר פרדש • אוטראקהאנד • אודישה • אנדרה פרדש • אסאם • ארונאצ'ל פרדש • ביהר • ג'הרקאנד • גואה • גוג'ראט • הימאצ'ל פרדש • הריאנה • טמיל נאדו • טלנגאנה • טריפורה • מאדהיה פרדש • מניפור • מגהלאיה • מהאראשטרה • מיזוראם • מערב בנגל • נאגאלנד • סיקים • פנג'אב • צ'האטיסגאר • קרנאטקה • קרלה • ראג'סטאן
טריטוריות איחוד	איי אנדמן וניקובר • ג'אמו וקשמיר • דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו • טריטוריית הבירה הלאומית דלהי • לדאק • לקשאדוויפ • פודוצ'רי • צ'אנדיגאר
מדינות לשעבר	איחוד המדינות המזרחיות • איחוד מדינות פטיאלה ופנג'אב המזרחית • אג'מר • אנדרה • בומביי • בופאל • בילספור • ג'אמו וקשמיר (מדינה) • היידראבאד • וינדהיה פרדש • טרוונקור-קוצ'ין • קוץ' ביהאר • מאדהיה בהרט • מדראס • מייסור • סאורשטרה • פנג'אב המזרחית • קוץ' • קורג
טריטוריות איחוד לשעבר	ארונאצ'ל פרדש • גואה, דאמאן ודיו • דאדרה ונאגר האוולי • דאמאן ודיו • הימאצ'ל פרדש • טריפורה • מיזוראם • נאגאלנד

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.