פוגרום ליסבון

פוגרום ליסבון

תאריך	19 באפריל 1506 – 21 באפריל 1506 (3 ימים)
מקום	ליסבון
מטרה	יהודים
קואורדינטות	38°42′29″N 9°08′20″W / 38.708042°N 9.139016°W / 38.708042; -9.139016
סוג	טבח, פוגרום
הרוגים	2,500

פוגרום ליסבון ידוע גם כטבח של ליסבון או טבח חג הפסחא, התרחש בין ה-19 ל-21 באפריל 1506, בליסבון, פורטוגל. באירוע אלים זה נרדפו ונהרגו בין 2,000–4,000 יהודים אנוסים, שנקראו "נוצרים חדשים", לאחר שהואשמו בכפירה. אספסוף של קתוליים מקומיים יחד עם סוחרים ומלחים זרים, שספינותיהם עגנו באותו זמן בנמל, רדפו ורצחו במשך שלושה ימים "נוצרים חדשים", שהסתובבו ברחובות או הסתגרו בבתיהם או בבתי כנסת. רבים מהם נשרפו בכיכר רוּסִיוּ או על גדות נהר טחו. המלך מנואל הראשון נחרד ממעשי הטבח והורה להעניש את האשמים. כ־500 מהפורעים הוצאו להורג בהוראת המלך, ומנזר שהיה אחראי להסתה נגד הנוצרים החדשים נסגר לשמונה שנים. הסוחרים והמלחים הזרים הצליחו לחמוק ללא עונש לאחר שברחו עם הביזה בספינותיהם זמן קצר לאחר הטבח.

תקרית זו התרחשה שלושים שנה לפני הקמת האינקוויזיציה הפורטוגזית ותשע שנים לאחר הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות הקתולית ב-1497.

ב-2006 הוקמה בליסבון אנדרטה ליד כיכר רוסיו, לזכר הקרבנות היהודים.

לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, עברו יהודים רבים ממנה אל פורטוגל. בשנת 1497 אולצו כל היהודים בפורטוגל להתנצר או לעזוב את המדינה. כלפי הנוצרים החדשים, דהיינו היהודים שאולצו להמיר את דתם בכפייה, הייתה קיימת בקרב תושבי פורטוגל, אווירה של עוינות, מתח ושנאה. בין השאר, הם הואשמו באחריות לבצורת ממושכת באותן שנים, וכן להתפרצות מחלת הדבר במדינה. הטבח עצמו החל בעקבות וויכוח, במנזר סאו דומינגוס דה ליסבואה ביום ראשון, 19 באפריל 1506. בדרשת יום א' הסמוכה לחג הפסחא, התפללו מאמינים קתולים רבים לסיום הבצורת ומחלת הדבר, שסחפו את המדינה. אחד מהנוכחים טען כי ראה את פניו המוארות של ישו על המזבח בכנסייה, והכריז כי נעשה נס. אחד מ"הנוצרים החדשים" (מהיהודים לשעבר) חשב אחרת, והביע את דעתו שזו רק השתקפותו של נר על הצלב. הנוכחים במקום, כששמעו זאת, תפסו את האיש בשערו וגררו אותו אל מחוץ לכנסייה בה הוכה למוות על ידי ההמון וגופתו נשרפה בכיכר רוסיו, אחת הכיכרות המרכזיות במרכז ליסבון.

אותה תקרית הביאה לגל של אלימות קשה כלפי הנוצרים החדשים, שהפכו בבת אחת לשעיר לעזאזל. הנזירים הדומיניקנים הבטיחו מחילה בגין חטאים שבוצעו במהלך מאה הימים הקודמים, לאלה שיהרגו את "הכופרים". במשך שלושה ימים, המוני פורעים, שמנו יותר מ־500 איש (רבים מהם סוחרים ומלחים מארצות הולנד ופרוסיה) יצאו לרחוב, חמושים בחרבות וסכינים, ושיספו למוות "נוצרים חדשים" שהסתובבו ברחובות. גופותיהם הובלו לכיכר רוסיו, שם נשרפו. ביום הראשון לפרעות נרצחו באלימות יותר מ-500 איש.

לא היה מי שיעצור את ההמון הזועם. עקב מגפת הדבר, עזבו המלך, שריו ופקידי בית המשפט את ליסבון, ועברו עוד קודם לאברנטש, ובשלבו הראשון לא ידעו על קיום הטבח. כאשר נודע למלך מנואל הראשון על האירוע בליסבון, הוא שלח שומרים ושופטים כדי לנסות לשים קץ למרחץ הדמים. בינתיים בליסבון הקבוצה הקטנה של הרשויות שנכחה במקום לא הצליחה להתערב, ככל שהקהל גדל והאלימות התפשטה.

עד יום שני, 20 באפריל 1506, הצטרפו עוד רבים מהמקומיים להמון, שהמשיכו לטבח באלימות רבה עוד יותר. הנוצרים החדשים, שכבר לא נמצאו ברחובות, נגררו מבתיהם ומהכנסיות, ויחד עם נשותיהם, בניהם ובנותיהם, נשרפו בכיכרות הציבוריות חיים או מתים. אפילו התינוקות לא ניצלו, שכן הפורעים קרעו אותם לגזרים או השליכו אותם על הקירות^{[דרוש מקור]}. הפורעים בזזו את בתי הנרצחים וגנבו מהם חפצים בעלי ערך, כגון הזהב, הכסף והמצעים ככל שיכלו למצוא. יותר מאלף בני אדם מ"הנוצרים החדשים" נהרגו ביום השני לפרעות.^[1]

מדיה וקבצים בנושא פוגרום ליסבון בוויקישיתוף