אסטרונום

אסטרונום (נקרא בעבר גם: תוכן^[1]) הוא מדען החוקר את מיקומם ואת תכונותיהם של גרמי השמיים. כמו כן, הוא מודד את תנועתם של גרמי השמיים ואת תפוצתם ביקום.

מקצוע האסטרונומיה נחשב למדע העתיק בעולם. ישנה חפיפה מסוימת בין עבודתם של אסטרונומים לעבודתם של אסטרופיזיקאים ומתקיים ביניהם שיתוף פעולה. במסגרת זו, מנסים האסטרונומים למצוא עדויות לתהליכי ההיווצרות וההתפתחות של גרמי השמיים, ושל היקום בכלל.

ערך מורחב – אסטרונומיה

יש עדויות ארכאולוגיות ברורות לאסטרונומים בתרבויות העתיקות ביותר, החל מתקופת הפריחה של שומר (כ-6,000 שנה לפני זמננו). האסטרונומים המצרים הקדמונים עסקו בתצפיות שסייעו לקבוע את לוח השנה. נמצאו גם כתבים אסטרונומיים מימיה האחרונים של ממלכת בבל, מן המאה השלישית או השנייה לפני הספירה.

בעולם ההלניסטי, התפתח מקצוע האסטרונום. אסטרונומים צפו באירועים כגון ליקויי חמה ולבנה והפיקו לוחות שנה למיפוי כיפת השמיים ויצירת קטלוגים ותאוריות. כתבים המיוחסים לאסטרונום אוודוקסוס מקנידוס (Eudoxus of Cnidus), מן המאה הרביעית לפני הספירה, כוללים מודל גאוצנטרי. ברבע השני של המאה השנייה לפני הספירה ערך היפרכוס (Hipparchus) קטלוג שכלל כ-1,000 כוכבים, והצביע על אי-דיוקים במודלים האסטרונומיים של מערכת השמש שהיו מקובלים בתקופתו.

במאה השנייה לספירה גיבש תלמי את המודל הגאוצנטרי, שמשל בכיפה עד לימי גלילאו. עם עליית האסלאם עלתה קרנם של האסטרונומים הערבים שהחלו בתקופה זו במחקר אסטרונומי רב, ועד היום מקובל לרוב הכוכבים שם ערבי. תקופת הרנסאנס הביאה עמה את האסטרונומים האיטלקים הגדולים, ואחריהם אסטרונומים נוספים באירופה. תגליותיהם של גלילאו גליליי וניקולאוס קופרניקוס, ויותר מכל – של יוהאנס קפלר פתחו את הצוהר לתאוריה החדשה של האסטרונומיה, התאוריה ההליוצנטרית שלפיה השמש היא במרכז היקום וכדור הארץ ושאר גרמי השמיים סובבים אותה.

באותה תקופה הומצא גם הטלסקופ שעד ימינו הוא הכלי החשוב ביותר באסטרונומיה. בעזרת הטלסקופ התגלו כוכבים רבים בשמיים, כוכבי לכת חדשים ואף גלקסיות. במאה ה-19 החלו האסטרונומים בספקטרוסקופיה שאפשרה לגלות את הרכבם הכימי של הכוכבים. במאה ה-20 החלו האסטרונומים לחקור גם תחומים שאינם בתחום האור הנראה בספקטרום האלקטרומגנטי, כמו גלי רדיו וקרני X.

מדיה וקבצים בנושא אסטרונום בוויקישיתוף

• אסטרונומים, דף שער בספרייה הלאומית