|
לא תחרוש בשור ובחמור יחדו
לא תחרוש בשור ובחמור יחדו הוא איסור בתורה, שלא לחרוש בעזרת שור וחמור הקשורים יחד למחרשה. בתורה שבעל פה הורחב איסור זה גם לבעלי חיים אחרים ולפעולות נוספות מלבד חרישה. איסור זה הוא חלק מאיסור גדול יותר הנקרא כלאיים, שאוסר לערב יחד דברים ממינים שונים, כגון לזרוע מינים שונים יחד או להכניס בבגד צמר ופשתן יחד (שעטנז). בעלי החיים הכלולים באיסורכאמור, מקור האיסור הוא הפסוק: ”לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י') אולם במשנה[1] נאמר שאיסור זה נאמר על כל שני סוגים שונים של בעלי חיים, ולאו דווקא על שור וחמור שצוינו במקרא, אלא שדיבר הכתוב בהווה. פעולה משותפת של אדם עם בעל חיים מותרת.[2] לדעת הרמב"ם[3], התורה אסרה לחרוש רק בשיתוף בין בעל חיים טמא לטהור, והרחבת האיסור גם לשני סוגים טהורים או טמאים היא תקנת חכמים. לעומתו, סבורים ראשונים אחרים שהאיסור לחרוש בכל הסוגים הוא מדאורייתא.[4] הפעולות האסורותגם היקף הפעולות האסורות הורחב בתורה שבעל פה: לא רק החרישה אסורה, אלא גם משיכה של עגלה או משא כלשהו ביחד, והדבר נחשב כאיסור הכתוב בתורה.[5] במשנה הוזכר גם איסור "להנהיג" בעלי חיים אלו יחד, ונחלקו המפרשים בפירוש הדברים: יש אומרים שאסור להוביל שני מיני בעלי חיים הקשורים יחד, אפילו אם אינם עושים כל מלאכה.[6] ויש אומרים שהאיסור להוביל נאמר דווקא כאשר הם עושים מלאכה כלשהי, אך גם נשיאת החבל שבו הם קשורים נחשבת כמלאכה לעניין זה.[7] פרטי הלכה נוספים
הנימוק לאיסור זההמפרשים מציינים כמה נימוקים לאיסור: יש סוברים שחרישה משותפת של מינים שונים כרוכה בצער בעלי חיים, מפני שכוחם אינו שקול, והשיתוף בין שניהם מפריע לשניהם. הסבר אחר: החמור, שאיננו מעלה גרה, מצטער בראותו את השור מעלה גרה ואוכל בשעה שלחמור אין אוכל.[10] בספר החינוך כתב:
. בהשראת נימוק זה, למד מכאן לקח הנוגע גם להתנהלותם של בני אדם:
הסבר שונה לגמרי לאיסור זה הוא, שזהו סייג מפני איסור כלאיים: כשם שאסור להכליא בין שני מינים - כך אסור גם להעביד אותם יחד, כדי שלא יזדווגו.[11] נימוק זה משתקף מדברי חז"ל, שהכלילו את האיסור במושג "כלאיים".[12] בתרבותבביטוי שיש המייחסים לאבן עזרא בהסבירו את כללי החריזה משתמש פסוק זה בשינוי קל בשביל להדגים מהו חרוז משוכלל, וכך הוא כותב: לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו קח את השור אל המישור ואת החמור אל הר המור הכוונה היא שהמילים 'שור' ו'חמור' אינן חרוז טוב כי אינם נגמרים באותם הברה, אך 'שור' ו'מישור', וכן 'חמור' ו'הר המור' הם כן חרוז טוב. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||
