|
עיצובעיצוב הוא אחד הסממנים החומריים והחזותיים העתיקים ביותר בתרבות האנושית. בניגוד לאמנות שבסיסה באסתטיקה, מהותו של העיצוב נובע מקיום של פונקציות. היסטוריונים של עיצוב טוענים כי העיצוב הראשון בקיום האנושי נולד מהצורך של האדם הפליאוליטי לשתות מים וכתוצאה מכך, קליפת קוקוס הפכה לקערה המעוצבת הראשונה. באופן כללי, עיצוב כולל תכנון של מוצר או של מערכת מוצרים, כך שיענו על קריטריונים רבים, כגון אסתטיקה, נוחות, עמידות, גודל, משקל, מחיר או מאפיינים אחרים. על פי רוב, החפץ המעוצב צריך לענות על צרכיו של לקוח מסוים, או קבוצה של לקוחות. בעיצוב משתמשים בכלים המשותפים לתחומי ההנדסה, האמנות והאומנות, אך אין זהות מוחלטת בין תחומי העיצוב ויתר התחומים. בין אמנות ועיצוב מקובל לראות קרבה רבה בשל השימוש בערכים אסתטיים, אך בעוד שיצירת אמנות מסתמכת על תהליך עיצוב בהגייתה, תכנונה או יצירתה, עיצוב אינו מעניק בהכרח ערך אמנותי לתוצר הנובע ממנו. עיצוב הוא תחום השואף לשלב בין מסרים בדומה לאמנות (מסרים פסיכולוגיים, חברתיים, אסתטיים וכו'), לבין האמצעים השונים בהם אנו משתמשים יום יום הדורשים הבנה הנדסית וידע טכני. המעצב נדרש ליצור את תוצריו במגבלות שלא קיימות לאמן היוצר אומנות. לדוגמה, בעיצוב פנים ואדריכלות יש לרוב כוונה להעביר תחושה מסוימת לאדם השוהה בחלל (תחושת כבוד ויראה במבנה המאדיר אל או ממסד, תחושת נינוחות במבנה מגורים) תוך מגבלות כוחות הטבע, כוחות השוק והטכנולוגיה; ובעיצוב תעשייתי נדרש ליצור מוצר שיענה לצרכים הטכניים ומגבלות התקציב בייצור אך יהיה נוח למשתמש ויקרין תדמית המתאימה לשוק שלו. השפעתו של העיצוב ניכרת עלינו בכל רגע ורגע. המוצרים אותם אנו צורכים והאריזות שלהם, עולם הפרסום, הבגדים אותם אנו לובשים, האינטרנט, וכל מבנה, רחוב או גן שאנו נמצאים בו. בשנים האחרונות, עם התפתחותה של רשת האינטרנט, גדלה המודעות לשלב בין קלות שימוש לפירוט באתרים אשר מכילים כמויות רבות של מידע. לפיכך ניתן לראות פריחה בכמות המאמרים המקוונים העוסקים בנושא, ובתי ספר רבים לעיצוב מקדישים מסלולי לימוד ייחודיים לתחום של עיצוב אתרי אינטרנט ואפליקציות. במקביל, עיצוב כערך חשוב בחיי הפרט ממשיך לגדול, יותר ויותר אנשים מבקשים לחיות בסביבה נעימה יותר, בין אם בדרישה לשפץ ולעצב בנייני ציבור כעורים ובין ביקוש לרהיטים וחפצי אמנות המתאימים לכל כיס. עיצוב גרפי (תקשורת חזותית)
 עיצוב גרפי הוא תחום העוסק בשילובם של טקסט ותמונה לשם העברתו של מסר מסוים, ובתור שכזה הוא חלק מהתקשורת החזותית שהיא תחום בתוך ענף העיצוב החזותי. תחום העיצוב הגרפי בא לידי ביטוי בעיצוב של טקסטים מודפסים (עלונים, כתבי עת וספרים), עיצוב אריזות מוצרי הצריכה, כרזות, פרסום, שלטים, עימוד, עיצוב אתרי אינטרנט, עיצוב ממשקים לטלוויזיה, עיצוב ממשק המשתמש למערכות מידע, וידאו, הנפשה ותחומים נוספים. לפיכך, מעצבים גרפיים שונים יכולים לעסוק בפועל בתחומים רחוקים לכאורה, מעיצוב גופנים וטיפוגרפיה ועד עיצוב ממשק וירטואלי. את שורשיו של העיצוב הגרפי ניתן לזהות כבר בראשיתה של המילה הכתובה, אולם רק במאה ה-19 הפך העיצוב הגרפי לפעילות מובחנת ונפרדת. מעצב גרפי בעולם הדפוס עוסק בעיצוב ספרים, בתהליכי הוצאה לאור, באיור, ועוד. עם התפתחות הטכנולוגיה והשתכללות הצרכנים הפך העיצוב הגרפי לחלק אינטגרלי בתחום הפרסום והתקשורת בו עוסק המעצב ביצירת מותגים וסמלילים ובתחומים של עיצוב אינטראקטיבי עיצוב מידע, איור ממוחשב ואינפוגרפיקה. הדגש בתחום זה, בדומה לכל מקצועות העיצוב, הוא התמקדות בהעברת המסר יותר מאשר באסתטיקה של התוצר הסופי. בשונה משאר האומנויות השימושיות התוצר הסופי בעיצוב גרפי נקבע על פי קנה המידה של הצרכן ולא של היוצר ובכך מגביל את החופש האומנותי שלו. למשל עיצוב תמרור שהוא פיקטוגרמה שתפקידה לייצג אובייקטים באמצעות ציורים. אף על פי שהמילה גרפי, מהמילה גרפיקה (מיוונית: רישום), מרמזת שתחום העיצוב הגרפי מוגבל לתקשורת חזותית הדבר אינו נכון ותחום העיצוב הגרפי עוסק גם בתחום השמע. במוסדות הלימוד השונים משתמשים בשמות שונים כדי לתאר את התחום. אחד השמות הרווחים הוא תקשורת חזותית והוא מתייחס לאותו תחום מקצועי. עיצוב אורבני ואדריכלות נוף 
החלל הסובב אותנו, מבנים, רחובות וגנים גם הם תוצר של עיצוב המשפיע על החוויה של האדם החי בהם ועל התפקוד שלו. עיצוב חלל הוא תחום הרותם את כלי הבנייה והיכולת לשנות את הסביבה כדי לעצב בתים, לתכנן ערים ואת הנוף ברמת המקרו ועד לריהוט ועיצוב חפצים ברמת המיקרו. אדריכלות (או בלועזית "ארכיטקטורה") היא אמנות הבנייה והתחום העוסק בתכנון ועיצוב מבנים וחללים. לתחום האדריכלות לא קיימים גבולות ברורים והוא כולל תחומים רבים ושונים הקשורים לתהליך התכנון והבנייה, כגון מדעים מדויקים, אמנות, מדעי החברה, טכנולוגיה, פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, מתמטיקה, משפטים וכדומה. לפי החיבור הראשון ששרד על הנושא, "על אודות האדריכלות" של ויטרוביוס, בנייה טובה מאופיינת ביופי, עמידות ויעילות, או במילותיו של ויטרוביוס: "firmitas, utilitas, venustas". שיטות בנייה המבוססות על טכנולוגיות שונות, תפישות תרבותיות שונות וצרכים פונקציונליים אחרים, יצרו עם השנים מגוון רחב מאוד של צורות בינוי ועיצוב שונים. כיום, קיימים מקצועות מעט נפרדים של אדריכלי פנים, אדריכלי נוף, מעצבים עירוניים, מתכנני ערים ומהנדסים אזרחיים, אך בעבר היו כולם תחת תחום האדריכלות והאדריכלים עסקו בכולם. הצורך בהתמקצעות גדולה יותר בעולם המודרני פיצל את המקצוע לכמה מקצועות שונים, אך גם כיום נדרשת מהאדריכל הבנה רחבה מאוד בכל התחומים הללו. תחומי עיצוב הנושקים לתחום עיצוב החלל הם [[עיצוב במה]], ענף העוסק בתכנון [[תפאורה]], תלבושות, אביזרים ו[[תאורה]] במסגרת אמנות הבמה, טלוויזיה וקולנוע; ועיצוב חלונות ראווה. עיצוב תעשייתי
 עיצוב תעשייתי הוא תחום מקצועי העוסק ביצירה ובפיתוח מוצרים המיוצרים באופן חרושתי או סדרתי. עיצוב זה מתאפיין בתהליך של מחקר, חשיבה קונצפטואלית, חדשנות רעיונית, אפיון צורני, פיתוח ותכנון ועד לבקרה של תהליכי הייצור, השיווק, המכירה והשימוש של המוצר. בהליך זה משביח מעצב תעשייתי את האסתטיקה והשמישות של המוצר תוך התחשבות בהנדסת האנוש, בתועלת המוצר ובהשתלבותו בשוק. העיצוב התעשייתי החל להתפתח החל מאמצע המאה ה-19 במקביל להתפתחות המהפכה התעשייתית בשל הצורך להתחשב בייצור בהיקף רחב ובשינויים טכנולוגיים תדירים. המהפכה התעשייתית יצרה מצב חדש שבו קו הייצור מצריך תהליכי תכנון הנדסי ועיצובי נפרדים. כפי שתהליך הייצור הופרד למקטעי ייצור כך הופרדו תהליכי הפיתוח מרצפת הייצור. במאה העשרים מעצבים תעשייתיים החלו לעצב מוצרים חדשים שהפכו למאפיינים של התקופה המודרנית - המטוס, האונייה, הרכבת, המכונית, הקטנוע, הטלוויזיה, הטלפון, כלי הבית, הרהיטים והתאורה וריהוט הרחוב. אלה ועוד רבים, יוצרו כולם במפעלים ועוצבו על ידי מעצבים שהושפעו מתאוריות ואופנות שונות. זרמים אלה בעיצוב תעשייתי שהופצו על ידי מיליוני מוצרים, השפיעו באופן רב על התפישה של האדם המודרני. מעצבים תעשייתיים משלבים טכנולוגיות חדשות כמו חומרים, חשמל, אלקטרוניקה מכניקה, מחשוב. השינויים מרחיקי הלכת הביאו לתופעות כגון ייצור בפלסטיק ושימוש בטכנולוגיה כמו הזרקת פלסטיק. עיצוב במה
עיצוב במה מכונה גם סצנוגרפיה, עיצוב במה או עיצוב תפאורה הוא תחום מקצועי העוסק ביצירת תפאורות תיאטרליות, כמו גם קולנועיות או טלוויזיה. מעצבי במה מגיעים ממגוון רקעים אמנותיים, אך בשנים האחרונות הם בעיקר אנשי מקצוע מיומנים, המחזיקים ב-B.F.A. או M.F.A. תארים באמנויות התיאטרון. מעצבי במה מעצבים שמטרתם לתמוך ביעדים האמנותיים הכוללים של ההפקה. זהו מרכיב מההפקה החזותית של סרט או טלוויזיה. כמו גם עיצוב תאורה ועיצוב תלבושות. מעצב במה בוחן את הטקסט ומחפש בתוכו רמזים או מידע, באמצעות מחקר, כדי לייצר רעיונות התומכים בצורה הטובה ביותר בתכנים ובערכים של הטקסט באמצעות אלמנטים חזותיים. עבודת עיצוב הבמה מורכבת מניסיון לגלות את התמצית או המהות הגלומים בטקסט ולנסות להבהיר לצופים בצורה הטובה ביותר את הרעיון המרכזי או הרעיונות המרכזיים. מעצב הבמה עובד עם הבמאי ומעצבים אחרים כדי לבסס תפיסה חזותית כוללת להפקה ולעיצוב סביבת הבמה. הם אחראים על פיתוח מערך שלם של רישומי עיצוב הכוללים את הדברים הבאים: תוכנית רצפה Floor plan בסיסית המציגה את כל האלמנטים הנופיים הנייחים; תוכנית קרקע מורכבת המציגה את כל האלמנטים הנופיים הנעים, המציינת את עמדותיהם על הבמה ואחסון שלהם; קטע של חלל הבמה ובו כל האלמנטים; גבהים קדמיים של כל אלמנט נופי, וגבהים נוספים או קטעי יחידות לפי הצורך. את כל אלמנטים הציור הנדרשים הללו ניתן ליצור בקלות ממודל CAD תלת-ממדי מדויק אחד של עיצוב התפאורה. ההיסטוריה של התפאורה ארוכה כהיסטוריה של התיאטרון. התפאורה ה"קלאסית" מורכבת מבד שעליו מצוירת הדמיה של החדר או הנוף שבו מתרחשת התמונה (סצנה). לעיתים משולבים בתפאורה כזו אלמנטים המקנים תחושה של מרחב תלת-ממדי. עם השנים ובעיקר במאה ה־20 וכיום עיצוב הבמה הרחיב את השימוש באמצעים חזותיים. עיצוב כקניין רוחנילפי חוק העיצובים, התשע"ז-2017[1] אפשר לרשום עיצוב בגלל מראהו של מוצר, או חלק ממוצר, אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי.[2] את הרישום מבצעים באמצעות משרדי קניין רוחני או משרדי עורכי פטנטים, על ידי הגשת בקשה לרשות הפטנטים. לא ניתן לרשום עיצוב בגלל מראהו של מוצר או של חלק ממוצר המוכתב אך ורק בידי פעולתו של המוצר. זאת, מכיוון שההגנה על אופן תפקוד המוצר או השימוש בו ניתנת במסגרת דיני הפטנטים. משך ההגנה על עיצוב רשום הוא עד 25 שנים ממועד הגשת הבקשה. לפי הגדרת חוק העיצובים, עיצוב הוא מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי של המוצר או של חלק מהמוצר, כולל מתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו עשוי המוצר.[2] בעבר, שמשה המילה מדגם לציון עיצוב. בעבר רישום עיצוב נקרא "מדגם". עיצוב אופנה.jpg)
עיצוב אופנה הוא תחום של אמנות שימושית העוסק בעיצוב ביגוד ועזרי ביגוד תוך התייחסות לתרבות, להשפעות חברתיות ולתקופה. עיצוב אופנה שונה מתחום עיצוב תלבושות (למשל, בתחום הקולנוע או התיאטרון) בכך שתוצרתו מתיישנת בדרך כלל בתוך עונה אחת, או שתיים. "עונה" בתחום האופנה מוגדרת כסתיו/חורף, או אביב/קיץ. מקובל לחשוב כי עיצוב אופנה החל במאה ה-19 כאשר צ'ארלס פרדריק וורת' תפר תווית יצרן על בגדים אותם עיצב ויצר. בעוד שכל סוגי הלבוש לכל אורך ההיסטוריה נחקרים על ידי אנשי אקדמיה בתחום עיצוב התלבושות, רק בגדים שנוצרו לאחר 1858 הם לבוש שנכנס לגדר עיצוב אופנה. רבים ממעצבי אופנה מעצבים לבוש ועזרי לבוש לצריכה כללית, חלקם מכונים מעצבי עילית ועושים מלאכתם בהזמנת לקוחות פרטיים. מעצבי-עילית אחרים מוכרים את תוצרתם רק בחנויות אופנה בודדות או במחלקות אופנה עילית. רוב מעצבי האופנה עובדים עבור חברות בתעשיית הביגוד ומעצבים בגדי גברים, נשים וילדים לצורכי שיווק המוני. יצירות הנושאות את תוויות היצרן של מעצבי אופנה מפורסמים, למשל קלווין קליין או ראלף לורן, הן בדרך כלל תוצרת עבודתם של צוותי מעצבים, או מעצבים בודדים העובדים תחת הנחיית המעצב הראשי. מעצבי האופנה מציגים את יצירותיהם בתצוגת אופנה. בתצוגת אלו מציגים דוגמנים את הבגדים ואביזרי הלבוש כאשר עיצוב המסלול, עיצוב התאורה, המוזיקה וחלל התצוגה מהווים חלק מאופי הקולקציה המוצגת. תחום עיצוב האופנה נושק לתחומי עיצוב נוספים העוסקים גם הם בהלבשה ואביזרי הלבשה. עיצוב טקסטיל הוא תחום עיצוב העוסק ביצירת בדים למטרות שימושיות ודקורטיביות, והוא מושפע ממגמות בתחום האופנה. הבדים מיוצרים מסיבים מהחי, הצומח או מחומרים סינתטיים. יצירת הטקסטיל נעשית באחת משתי דרכים עיקריות: תוך כדי ייצור הבד עצמו - למשל באריגה או בסריגה, או בהדפסה על בד מוכן (ארוג או סרוג). תחום עיצוב הטקסטיל משמש מוצרים רבים: בדי ריפוד, מצעים, וילונות, מגבות, מפות, שטיחים ובדים שמיועדים לתעשיית האופנה (בגדים).  צורפות היא תחום העוסק בעיצוב תכשיטים. הצורף מעבד מתכות כמו זהב, כסף, לעיתים בשילוב אבנים יקרות. עיצוב ישראלילעיצוב ישראלי שורשים בארצות הגולה מהם הגיעו העולים לישראל (בעיקרם אירופה, אמריקה ואפריקה). ב-1955 החליטה ממשלת ישראל לפנות אל משלחת הסיוע האמריקנית בתל אביב בנושא עיצוב. המשלחת הציעה שתי דרכים לקידום עיצוב בישראל, לפי הדגם האמריקני. דרך ראשונה – הקמת משרד לעיצוב תעשייתי, שבו יוכשרו מעצבים מקומיים תוך מתן ייעוץ לתעשייה המקומית. המשרד קם בשותפות עם משרדם האמריקני של מיולר-מונק, ויוזכר בהיסטוריה כ"המשרד הישראלי לעיצוב המוצר" Israel Product Design Office – IPDO. לניהול המשרד מונו פול קרטנר ומוטי רוטנברג האמריקנים, והישראלים נתנאל כהן ואריה לביא שלמדו עיצוב בארצות הברית ועלו ארצה. אליהם גויסו 18 מקומיים בעלי רקע קרוב לעיצוב (אדריכלות, גרפיקה), ביניהם אריה סולומון ונתן קירפיצ'ניקוב. המשרד נתן שירותים מעטים לתעשייה שהסכימה לשלם תמורתם פרוטות. אחרי שישה חודשים האמריקנים נואשו ושבו לביתם. המשרד נסגר, ורק עשרה מבין "המגויסים" סיימו את ההשתלמות (שלושה מביניהם בלבד נשארו בארץ) ויצאו להתמודד עם התעשייה הישראלית, שלא הבינה מה רוצים ממנה. דרך השנייה לקידום העיצוב ננקטה גם היא ב-1955, שבה נוצר קשר מקצועי בין המכון לאמנות של בוסטון והטכניון של חיפה. בעקבות אותו קשר הגיע לישראל מבוסטון מעצב תעשייתי אמריקני, ג'ון צ'יני. הוא לימד מעט בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון וייסד שלוחת לימודי-חוץ של הטכניון בתל אביב, להוראת עיצוב. בשיתוף עם פרופ' אהרון קשטן, הקים את "המכון לעיצוב המוצר" שהיה מאוחר יותר המכון לאריזה, ויזם כמה תחרויות עיצוב, שהביאו מקצת מבשורת העיצוב לקהל הרחב. צ'יני התגורר בארץ כמה שנים, ותרם תרומה משמעותית לתודעת העיצוב התעשייתי בישראל. בעקבותיו, קמו משרדי עיצוב עצמאיים ומפעלי תעשייה התרגלו (לאט, אומנם) לצירוף מעצבים לצוותי הפיתוח של מוצריהם. בשנות ה-60' של המאה הקודמת התחיל ארטור גולדרייך ללמד בבצלאל עיצוב פנים. אחרי מלחמת ששת הימים החלו לימודי עיצוב. אל גולדרייך הצטרף פרופסור אורח, לן סינגר, שלימד במכון הטכנולוגי של שיקגו. ב-1973 סיים המחזור הראשון את לימודי העיצוב התעשייתי. אך לבצלאל קמו מתחרים. נציג משרד המסחר והתעשייה בהנהלת המכון לעיצוב ביקש לעצמו שליטה על העיצוב בישראל, ושכנע את הנהלת אוניברסיטת תל אביב לפתוח בחולון חוג לעיצוב, בראשות יוסף ראוך. כמה חודשים אחר פתיחתו עזב ראוך, והרברט טירנאור, אז יו"ר האיגוד של המעצבים האמריקנים, בא עם משפחתו לישראל למשך שנה. עם עזיבתו, השאיר במקומו זוג מעצבים מארצות הברית אירווין והלן שכטר, ששמו דגש על עיצוב מעשי ועל קליטת בוגרי החוג לעיצוב בתעשייה, לעומת המגמה של בצלאל שהייתה "לדבר אודות עיצוב". כיום יש חברות ישראליות רבות ומעצבי פנים המספקים שירותים מודרניים לעיצוב הבית לאדריכל הבית, הדירה והמשרד, והבהן משתמשים המעצבים במחשוב ייעודי מתקדם. בחברות עובדים במהלך פרויקט עיצובי על תכנון המשימה, גודל זמין של שטח, פונקציות, תקציב, סגנון של עיצוב, והגמר של הפרויקט. בעשור האחרון מדורים וכתבי עת דיגיטליים העוסקים בעיצוב וסיקור של עיצוב ישראלי: "פורטפוליו"[3] ו"דיזיין זום".[4] לימודי עיצוב בישראלבישראל ניתן ללמוד את מקצועות העיצוב השונים במגוון מסלולים, כחלק מלימודי תואר ראשון ושני אקדמי או כלימודי תעודה.
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
